ראשי » סגנון » ניו אייג' » בין גוף לנפש

מנה של רוח: הדרך לנפש עוברת דרך הקיבה

פרווטי עשתה לשיווה תרגיל והוכיחה לו שהעולם לא יכול להתקיים ללא מזון. וההודים? הם כבר מזמן הפנימו שאוכל זה הרבה יותר מחומר. מדור רוחני-קולינרי חדש מהניילון

במיתולוגיה ההודית יש סיפור על משחק קובייה שהתקיים בין האל שיווה, אל ההרס והיצירה המייצג את האינטליגנציה הקוסמית, לאשתו פרווטי, שהיא התגלמות של האלה לקשמי, המייצגת את שאקטי, אנרגיית הבריאה. במשחק זה מאבד שיווה את הקלשון שלו, את הנחשים הכרוכים סביב צווארו ואת כלי האוכל המשמשים אותו. בצערו הרב הולך שיווה אל היער כדי להתבודד, שם הוא פוגש את וישנו, האל המשמר את היקום.

וישנו מבקש משיווה לחזור אל המשחק ולהתמודד עם פרווטי בשנית. במשחק החוזר זוכה שיווה בכל מה שהפסיד כשהוא מנצח בקלות. פרווטי, שחושדת כי שיווה מרמה, מתחילה לתחקר אותו במרץ לגבי השינוי הפתאומי במזלו.

בדיוק אז מופיע וישנו שמסביר שאכן, למרות ששניהם הרגישו וחשבו שם המשחקים, למעשה הקוביות התגלגלו ונפלו על פי רצונו. העימות בין השלושה הופך לוויכוח פילוסופי שבסופו מכריז שיווה שהכל זמני, הכל חולף ואין דבר כזה רכוש פרטי או רכוש בכלל.

אפילו האוכל שאנו אוכלים אינו אלא מאיה (אשליה) ואינו קיים באמת. אולם דבריו של וישנו פוגעים בפרווטי, שטוענת שליקום ולטבע קיום ממשי (בכל זאת, היא המסמלת את הבריאה כולה). הרי אם כל העולם הוא אשליה, כך גם היא, ולכן היא שואלת - כיצד יסתדר העולם ללא מזון?

כדי להוכיח את טענתה, פרווטי מחליטה

להיעלם. בהיעדרה נעצר הזמן, העונות מפסיקות להתחלף, הצמיחה וההתחדשות של הטבע חדלות והאדמה מאבדת את פוריותה. מחסני המזון אוזלים ורעב כבד שורר בעולם. בכל מקום מתפללים האלים, השדים ובני האדם למזון.

לבסוף, מרחמת פרווטי על מאמיניה הרבים המשוועים לישועה ומופיעה בקשי (הלוא היא ורנאסי) כאנאפורנה, אלת המזון שביכולתה להאכיל את כל העולם. שיווה, ששומע על כך, מגיע בכבודו ובעצמו לרישיקש כדי להתחנן לאוכל ומצהיר שללא מזון שום דבר לא יתקיים. מאז חוגגים ברישיקש וסוגדים ברחבי הודו כולה לאנאפורנה, האלה המזינה את העולם ללא לאות.

בהודו שמים דגש רב על המזון. אכילת מזון מבורך היא חלק בלתי נפרד מהטקסים הדתיים. תשומת לב רבה מוקדשת לסוג המזון, אופן הכנתו, איכותו ולאכילה עצמה. בכל טקס מוקדש המזון הטוב ביותר קודם כל לאל ורק אחר כך לשאר הציבור. 
 

נשאלת השאלה מדוע בעצם? בשביל מה להתעסק כל כך הרבה במשהו שבסך הכל נועד להזין אותנו ולקיים את הגוף שאינו אלא חומר? בפילוסופיה של היוגה מסבירים שאדם מורכב למעשה משלושה גופים, הגוף הפיסי, הגוף האסטרלי והגוף הסיבתי. הגוף הפיסי הוא הראשון והגס מביניהם והוא נקרא גם מעטה המזון. המזון שאנו אוכלים אינו רק אוסף של פחמימות, חלבונים, ויטמינים ומינרלים אלא הוא זה שהופך אותנו למי שאנחנו.

תורת הראג'ה יוגה מכילה הסברים מפורטים ותרגולים רבים שמטרתם לטהר את הגופים הללו כך שלבסוף תהיה ההכרה נקיה ותאפשר לנו להתבונן בצורה בהירה. ללא טיהור של מעטה המזון אין לנו יסודות חומריים ומוסריים הנחוצים להתקדמות בתרגול.

הכלי בו אנו משתמשים צריך להיות ראוי ומתאים למטרה הנעלה של תרגול רוחני. הטענה ההפוכה נכונה גם היא – היוגה מסבירה שככל שאדם מתקדם בתרגול, כך ימשך למזונות טהורים וטבעיים יותר ולאופן אכילה מוסרי, מתוך הבנה עמוקה של האנרגיה המזינה אותנו.

עם כל זאת, אף אחד לא יכול להתקיים ללא האנרגיה, השקטי. גם לא שיווה, שנחשב לגדול היוגים. עצתה של פרווטי היא לא להיות פילוסופיים מדי ולא לנסות לחיות מעבר ליכולתנו ולזלזל בעולם החומר  אלא לתת כבוד לאנרגיה הקוסמית, לאמא אדמה וליכולתה להזין ולפרנס את כל ילדיה בכל רגע נתון.



איתי אפרת הוא מורה ליוגה ושף, מלמד סדנאות בישול צמחוני ב-Spicy Nature. לדף הפייסבוק

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...