משתמטים ראויים: רוחנו אקטואליה
אצלנו בישראל שאלת השירות בצבא חוזרת ועולה בכל פעם שרוצים לעמוד על טיבו של בן אדם. עד כמה השאלה הזאת רלוונטית בכלל? שחר שילוח מוציאה את ה"משתמטים" מהבוץ
כתבנו הממלכתי לא הראה שמץ עניין בתפקידים שליף מילאה בהתנדבות, כי מבחינתו כשהחותמת "משתמטת" כבר מוטבעת על המצח, שום דבר אחר כבר לא משנה. הבנאדם יכול להיות חסיד אומות עולם, זוכה פרס נובל, קדוש נוצרי, גדול בתורה או זה שימצא תרופה לסרטן וחיסון נגד איידס – אם הוא לא שירת בצה"ל הכול נמחק.
"הדרך הבוצית" הוא סיפור זן שמוקדש למר גל ולכל האנשים שמסתובבים עם החותמת "משתמט" כדי למיין באמצעותה אנשים לראוי/לא ראוי: טנזן ואקידו היו שני נזירים שפעם הלכו יחד מכפר אחד לשני לאורכה של דרך בוצית. במהלך הליכתם גשם כבד החל לרדת.
כאשר עברו את אחד העיקולים בשביל, הם פגשו נערה חיננית עם קימונו ואבנט שלא הצליחה לחצות את הצומת.
"בואי נערה," אמר טנזן מיד. הוא נשא אותה בזרועותיו והעביר אותה לצדו השני של הנתיב הבוצי.
אקידו לא אמר אף מילה עד הלילה, כאשר השניים הגיעו אל המקדש שבו עצרו ללון. אז כבר לא יכול עוד לעצור בעצמו: "אנו הנזירים לא מתקרבים לנשים," אמר אקידו לטנזן, "בעיקר לא לנשים צעירות וחינניות. זה מסוכן. מדוע עשית את זה?"
"אני השארתי את הנערה שם," אמר טנזן. "האם אתה עדיין סוחב אותה?"
אם רוצים אפשר למצוא פגמים בדרך שבה פועלת דפני
אפשר גם לא להסכים בכלל עם גישתה, דעותיה ודרכי ההתבטאות של ליף, אבל אי אפשר לטעון נגדה שלא ניסתה לעשות משהו למען המדינה שבה היא, שרון גל, ביבי, אתם ואני חיים. האם בשלב זה שאלת השירות בצבא רלוונטית בכלל?
עאטף זהאר למשל שירת בצבא. לא רק שירת, גם הגיע לדרגת קצין בכיר. במסגרת אותו שירות מקודש ובאמצעותה של אותה סמכות שניתנה לו במסגרת הצבאית הוא פיתח קריירה משנית כאנס. האם העובדה שהעביר את רוב חייו הבוגרים לבוש במדי חאקי (חוץ מהמקרים שבהם שלשל את מכנסיו לטובת הקריירה המשנית שלו) עושה אותו פחות אנס מבני סלע?
צמד השאלות האם ואיפה שירת בצבא דווקא כן רלוונטיות לקביעת חומרת מעשיו של זהאר מפני שהוא השתמש במעמדו כקצין כדי לפגוע בחלשות ממנו, אבל התשובה לשאלות האלה לא משנה בשום צורה את עובדת היותו אנס אלים.
עורכי דינם של עבריינים מסוגים שונים, שבמקרה גם שירותו ביחידות קרביות או "מובחרות", תמיד ימהרו לשלוף להגנת לקוחותיהם את הקלף "מלח הארץ", ביטוי שבתרגום לעברית מדוברת פירושו הוא: 1. כן, בטח שהוא שירת בצבא; 2. הוא היה לוחם! תופעת מלח הארץ בלטה במיוחד במקרה של ארז אפרתי ולא רק בדבריהם של עורכי דינו.
אפילו ליאת רון, שבטור שלה ב"גלובס" בשנה שעברה ביקרה את התחמקותו של אפרתי מאחריות, לא הצליחה להיפרד מחותמת השירות הצבאי שאמורה להכשיר כל שרץ. כך היא כתבה: "ממאבטח הרמטכ"ל, מלח הארץ, קצין בצה"ל, איש אינטליגנטי יש להניח, שהיה מחויב לקוד אתי גבוה מתוקף תפקידו, אפשר בהחלט היה לצפות לשאריות מצפון וכבוד עצמי."
אני אגב, שירתּי בצבא. מילאתי תפקיד חסר ערך כלשהו שגרם לי להימצא, לבושה במדים ומצוידת ברובה שלא ידעתי להפעיל, בכל מיני מקומות נידחים בארץ. מה זה אומר עלי? לדעתי כלום. האם זה משפיע עלי כאדם היום? לא ממש. היתרון היחידי של היותי חיילת לשעבר הוא ששרון גל ודומיו לא יכולים להצביע עלי ולקרוא לי משתמטת בכל פעם שאני מפשלת. מבחינתי השירות הצבאי, כן היה או לא היה, הוא אותה נערה בקימונו שחצתה את הצומת בבוקר. עכשיו כבר ערב.
אצלנו בישראל הנערה בקימונו היא שאלת השירות בצבא. במקומות אחרים היא יכולה להיות פליטת פה מטופשת, חיי מין פעילים בקולג', עישון מזדמן של גראס או כמה אירועי השתכרות בגיל עשרים ומשהו. לפעמים צריך לדעת מה להשאיר מאחור, להמשיך ללכת בדרך הבוצית ולהתמקד במה שרלוונטי למקום, לזמן ולמטרה. אפשר לנחש שטנזן, שידע לעשות את זה, הצליח לגמוע את הדרך למקדש בקלילות. אקידו שקע בבוץ עד הקרסוליים אף על פי שהנערה שסחב לא הייתה מונחת על גבו אלא רק בתוך הראש שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם