קול באישה, ערווה: רוחנו אקטואליה
מה קורה כששתי תרבויות נפגשות, למי יש זכות קדימה? שחר שילוח עומדת על זכות "המטמאות", להשמיע את קולן
"שלום רב, כן זו הלכה, אסור לשמוע אשה ששרה. כל טוב, חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה".
(מתוך "שאל את הרב", אתר "כיפה")
בידול בין גברים לבין נשים, פוגעת באפשרויות הקידום ובשוויון של נשים צילום: פלאש 90
שיטוט באתרי חובשי כיפות סרוגות יותר או סרוגות פחות מלמד שצעירים דתיים מוטרדים ביותר מהלכת הגמרא שקובעת "קול באישה ערווה". אפשר להבין אותם, שהרי החשש מפני חטא אורב בכל פינה.
נניח שעומד לו בחור שומר מצוות בתור לקופה בסופר, ומאחוריו עומדת אישה ומזמזמת להנאתה את נעימת הפתיחה של "עמוד האש" – האם היא גורמת לו לחטוא? האם הוא צריך לשלוף אטמי אוזניים ולהגן על עור התוף שלו מפני הטומאה? האם עליו לעזוב מיד את התור ולהתחבא בין מדפי האקונומיקה עד שיהיה שם שקט למרות שהאישה המזמזמת עלולה להיעלב? אם תשאלו את הרב חיים רטיג המצוטט לעיל, אין שום צורך בהסברים, אסור לשמוע אישה ששרה. נקודה.
הסוגיה הפכה השבוע לפרשיה של ממש כאשר תשעה צוערים חובשי כיפה יצאו מהאולם בערב מורשת קרב בבה"ד 1 משום שעל הבמה עלו לתת קולן בזמר כמה חיילות, בהופעה של להקה צבאית. המג"ד של הצוערים, סא"ל עוזי קליגר, פקד עליהם לשוב פנימה ולא שעה לטענתם ששמיעת שירת נשים אסורה על פי ההלכה.
קליגר אמר לפקודיו החסודים-סוררים: "אתם לא רגישים כלפי הכבוד של הזמרות, ואני לא יכול לתת לכם להיות קצינים. מי שלא רגיש, לא יודע להבחין בין ילד שמביא תרופות לבין מחבל בלבנון. הוא יירה בילד".
באולם ישבו עוד עשרות צוערים דתיים שלא חשו צורך לנטוש או פשוט הבליגו. כשהזמרות עלו לבמה פעם נוספת, שוב עזבה התשיעייה הדקדקנית את האולם. שתי הנטישות הביאו בסופו של דבר לכך שחרב ההדחה ריחפה מעל ראשיהם של אותם צוערים דתיים.
ערווה בוכיה
טור זה אינו עוסק בשאלות הלכתיות אלא בשאלה מה קורה כששתי תרבויות נפגשות וזכויותיו של האחד לא יכולות לבוא אלא על חשבונו של האחר.
יש כאלה שאפילו המבט מטמא אותם צילום: פלאש 90
מצד אחד, נשמע די רע להכריח אנשים שחונכו בדרך מסוימת לעבור עבירה (מבחינתם) - זה רע כמו לכפות על יהודי דתי לאכול גבינה עם נקניק או לאלץ מוסלמי אדוק להוריד שוט של וודקה. קובעי המדיניות לא חייבים להזדהות עם הלכות או עם מוסכמות תרבותיות. מספיק שיכבדו אותן ואת אלה שדבקים בהן.
מצד שני, ההתעקשות הגברית-יהודית-אורתודוכסית לשמור על בידול בין גברים לבין נשים, פוגעת באפשרויות הקידום ובשוויון של נשים. הפגיעה אינה רק בנשים מהמגזר החרדי שמוצאות את עצמן תמיד מאחור, כלואות בעזרת הנשים, ולא רק בבית הכנסת. בגופים כמו הצבא, שבתוכם מעורבבים גברים ונשים, דתיים וחילונים, הבידול הזה עלול לפגוע בנשים ובאפשרויות שעומדות בפניהן.
חלק ניכר מהחיילים בצה"ל דתיים. האם זאת סיבה מספיק טובה להוציא את הנשים מהלהקות הצבאיות, אולי גם מתפקידי פיקוד, או לדרוש מחיילות כיסוי ראש וחצאית כמעט עד הרצפה? חוקים כאלה יהיו נדיבים מאוד כלפי חיילים מסוימים אבל רעים מאוד כלפי החיילות. מי יחליט למי יש זכות קדימה כאן?
המג"ד קליגר מצא את עצמו נאלץ
להכריע בין כיבוד דרכם של כמה חיילים, שחונכו שלשמוע אישה שרה זה כמו לרחרח כריך של גבינה עם נקניק, לבין נאמנות לגוף שאותו מייצג, צה"ל, שאולי אינו ממלכת השוויוניות המגדרית אבל בכל זאת מתיר לנשים להיראות גלויות שיער ואפילו לשיר מדי פעם. בינתיים.
למזלם של אנשים כמו קליגר והקולגות שלו, עדיין לא קמה תנועת מחאה של חיילים מבתים חילוניים שיתקוממו על כך שמטעמי כשרות הצבא מונע מהם לשתות נס קפה אחרי ארוחת הצהריים, אף על פי שהם גדלו בבית שבו הפרקטיקה הזאת היא מנהג קבוע וחלק מהתרבות (בהרבה מקרים שומרי המצוות נשכרים מכך שהדתיות מוגדרת על דרך החיוב – קיום מצוות והלכות, בעוד החילוניות מוגדרת על דרך השלילה – לא כתרבות עם מנהגים מוגדרים אלא כאורח חיים שאין בו מצוות והלכות).
במצב פחות נוח אפילו מזה של קליגר נמצאים קובעי המדיניות שנמעכים קצת בין הפטיש לבין הסדן: מצד אחד מתגברים הקולות שקוראים לגייס את כו-לם (ואת כו-לן), מצד שני אי אפשר לגייס את כולם בלי לפגוע בכמה. דו"ח שהזמינה יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים מראה שההתחשבות בצרכי הדתיים בצבא פוגעת בחיילות.
העובדה הזאת מחזירה אותנו ל"קול באישה ערווה" – האם החוק הזה ועוד חוקים אחרים, שלפיהם האישה היא יצור מטמא, נועדו לעזור לגבר לשמור על היצר או שבעצם התכלית האמיתית שלהם היא לדכא שאיפות של נשים ואם לא, אז פשוט למנוע מהן להתממש?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם