אופטימיות רציונאלית: מה שלילי בחיובי?

תתפלאו אבל לפעמים חשיבה חיובית היא בפירוש לא חיובית. שחר שילוח עושה סדר בדיכאון

שחר שילוח | 13/9/2011 7:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: הגות
מגמה משמחת בפסיכולוגיה שניתן להבחין בה לאחרונה היא שהמחקר כבר לא עוסק רק בפתולוגיות, מדיכאון ועד פסיכוזה, אלא גם במרכיבים הבריאים של החיים. הפעם על הפרק – אופטימיות.

יש את אלה שמציעים להסתכל על החצי המלא של הכוס, כלומר להתמקד רק בחוויות החיוביות ולשכוח מהשליליות, ויש אחרים ששולפים את המנטרה "הכול לטובה" וממליצים למצוא את הברכה שחבויה גם במקרים שנראים לנו רעים.
עדשות ורודות יכולות להועיל. לפעמים
עדשות ורודות יכולות להועיל. לפעמים cc-by: Zach Klein, flickr


במאמר שהתפרסם בגיליון ספטמבר 2011 של Journal of Personality and Social Psychology (כתב העת לאישיות ופסיכולוגיה חברתית) נבדקה השאלה האם ומתי רצוי לחשוב באופן חיובי על אירועים שליליים מהעבר.

החוקרים איתרו שני גורמים שלפיהם אפשר לקבוע האם חוויות רעות מצדיקות חשיבה חיובית: האם האירוע השלילי נשלט; עד כמה האירוע חמור.

שליטה באירוע - טראומות כמו תאונת דרכים (שלא אתם גרמתם), התפרצות של מחלה גנטית או אובדן של אדם קרוב הם בלתי נשלטים באופן כללי, ובואו נעזוב לרגע את הקארמה בצד. לא הייתה לכם שליטה על המקרים האלה, לא יכולתם למנוע אותם וסביר להניח שלא תוכלו למנוע אותם גם בעתיד.

ישנם גם מקרים שליליים שכן ניתנים לשליטה. אם אדם כלשהו פוגע בכם, אתם יכולים לנתק איתו קשר. אם אורח החיים שלכם לא בריא ומזיק לגוף ולנפש, אתם יכולים לשנות הרגלים. אם היחס שלכם אל ילדיכם מעורר בכם רגשי אשם, אתם יכולים לשנות גישה.

חומרתו של האירוע השלילי - ישנם מקרים קשים מאוד כמו מוות של אהוב או קרוב, התעללות פיזית, ועוד. אירועים שליליים אחרים יכולים להיות לא נעימים אבל לא כל כך נוראים, כמו ריב עם בן זוג או איבוד הארנק.

החוקרים הסיקו שגישה חיובית כלפי אירוע שלילי בלתי נשלט מהעבר יכולה להועיל. מחקר קלאסי שנעשה על חולות סרטן שד, אירוע שלילי בלתי נשלט, הראה שאם האישה אופטימית ולא פסימית בנוגע למחלתה, יש סיכויים קטנים יותר שתסבול מתסמינים של דיכאון (מצד שני, אולי מי שנוטה להיות פסימית גם מפתחת בקלות רבה יותר תסמיני דיכאון בלי קשר למחלה).
דיי תמשיך

כדי ללמוד על אירועים שליליים נשלטים, נושא שעניין את החוקרים במיוחד, הם עקבו אחרי זוגות נשואים טריים במשך כמה שנים. הם ראיינו את בני הזוג על אירועים שליליים שחוו וכן עקבו אצלם אחרי תסמינים של דיכאון.

המשתתפים דירגו עד כמה חמור היה בעיניהם כל אירוע שלילי שחוו, וגם החוקרים דירגו את חומרתו של כל אירוע. כך התקבלו נתונים על החומרה של האירוע בעיני האדם שחווה אותו ביחס לחומרה של האירוע כפי שהוגדרה על ידי אדם אובייקטיבי. באופן זה ניתן היה לקבוע עד כמה האדם שעבר חוויה שלילית מתבונן בה דרך משקפיים ורודים או אפורים.

נמצא שאנשים שחשבו באופן חיובי על אירועים שליליים לא חמורים הציגו פחות תסמינים של דיכאון. כלומר, אנשים שלא התערערו יותר מדי בשל אירועים כמו בעיות עם בן הזוג נטו לשמוח בחלקם עם השנים.

אנשים שחשבו באופן חיובי על מאורעות שליליים חמורים הציגו יותר

תסמינים של דיכאון. הסיבה לעליית תסמיני הדיכאון הייתה שאותם מאורעות שליליים חמורים היו ניתנים לשליטה. על ידי הפחתת חשיבותם של מקרים כמו התעללות רגשית, אנשים הפכו פתוחים יותר לעוד חוויות רעות כאלה בעתיד. הם אכן עברו עוד התעללויות רגשיות או חוויות רעות אחרות, מה שהביא בסופו של דבר להופעת תסמיני דיכאון.

המסקנה היא, שככל שהדבר נוגע לאירועים שליליים אך ניתנים לשליטה, עדיף להיות רציונליים מאשר אופטימיים על אוטומט. אם מתעקשים להדגיש את החיובי שבחוויה השלילית ("אז מה אם בעלי מכה אותי הוא גם יודע לפנק") לא לוקחים אחריות ושליטה על הנעשה וממשיכים להיפגע.
מצד שני, החיים עמוסים במקרים קטנים של מועקה ומתח. אם נתפס לכל פליטת פה מכוערת של קולגה או ננהל פנקסנות מול שותפים לחיים, סביר שנסבול. לדעת החוקרים, במקרים כאלה לא יזיק להרכיב את המשקפיים עם העדשות הוורודות.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''שחר שילוח''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_leisure/new_age/ordering_new_2/ -->