להרגיש ולהמשיך: לרכב אל תוך הפחד
כמה מהחיים שלנו היו נראים לכל מתבונן מהצד, כחיים אוטומטיים הנשלטים על ידי קירות של פחד שלא טיפלנו בהם?
ככה זה כשאתה גר ממש ליד היער וכרמים פרושים עשרה מטרים מחוץ לגדר של הישוב. אתה פשוט עולה בקלות על האופניים ויוצא לסיבוב שטח קצר. בלי לחשוב יותר מידי על קסדות ומשקפיים.
מה בכלל הקשר בין קסדות למשקפי ראיה?
ולמה אני מתעכב על הפרטים הזניחים האלה? הקשר הוא: פחד. כמו שהטביעו בי כמה רוכבי אופניים מאוד מנוסים כשיצאתי לשטח בפעמים הראשונות – חייבים קסדה. למה? כי אם אפילו תעלה על אבן אחת קטנה והיא תעיף אותך, יכול להיות לך נזקים בגולגולת – וזה מספיק אפילו פעם אחת. לא צריך יותר מידי סטטיסטיקות.
טוב. זה מסביר את הקסדה. באמת זה מפחיד – אם אתה חושש לעוף ונוסע בשטח עם הרבה אבנים, יכול להיות שהקסדה, או העדרה יכולים להסביר את הפחד. אבל מה הקשר למשקפיים?! אה.. איתם מבחינים באבנים... אתם מבינים – כשרוכבים במהירות על אופניים צריך להסתכל טוב טוב בשטח שלפנייך. ומי שזקוק למשקפיים ולא משתמש בהם – התמונה שהוא רואה היא מעט מטושטשת והאבנים מפתיעות אותך הרבה יותר ומגיעות ומופיעות להן ממולך איך שהוא יותר מהר מהרגיל.
מצאתי את עצמי באחד הכרמים באזור שלנו. מקום שאני לא מכיר. המיקום המדוייק יותר היה ליד הכרם באזור מיוער מעט שנושק לכרם. אזור עם הרבה פיתולים וירידות מלאות אבנים בגודל קצת קטן מקופסת מטרנה קטנה (להורים שבינכם). התחלתי לרכב בירידה והתחלתי להרגיש פחד קל.
אולי אני אעוף מהאבנים האלה? אולי אני נוסע מהר מידי בירידה? זה לא היה פחד חזק כל כך או חד – לא באמת חשבתי שאעוף ואשבור את הראש אבל הפחד היה נוכח שם והעדפתי לא להדחיק אותו או להתעלם ממנו לגמרי.
אז מה עושים? אתה תקוע עם הפחד הזה ברכיבת שטח זרועת אבנים. כל רגע יכול ליפול מהאבנים שבדרך. אי אפשר להפטר ולהדחיק את הפחד (או שפשוט לא רוצים להתעלם) ואי אפשר להפטר או להדחיק את האבנים (מדובר באלפי אבנים, עבודה סיזיפית בפני עצמה). אז מה עושים?
רוכבים
כלל בסיסי ברכיבת אופניים – אם אתה עוצר אתה נופל. פשוט תמשיך לפדל לתוך הפחד, לתוך הכרם, בין האבנים ואל תפסיק. אל תפסיק לרכב.
לפני כמה ימים בא אלי מישהו לפגישה. הוא רוצה לשנות משהו דרמטי בחיים. זה קשור לפרנסה שלו. זאת התחלה חדשה ומבטיחה לעשות דברים מדהימים בעולם. גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת הגשמת הרצונות שלו והחלומות שלו. נו? אז מה עוצר אותו? ניחשתם נכון. הפחד.
היתה לו אמונה שאם הוא רוצה להצליח במעבר לעסק החדש הוא צריך קודם כל להתמודד עם הפחדים. לבחון אותם. ללמוד אותם. לבטל אותם ועוד כל מיני רעיונות רוחניים או לא רוחניים בכלל. הפתרון שהוא הגיע אליו היה - במקום לברוח מהפחד, פשוט לעשות את מה שהוא רוצה לעשות ולהסכים להרגיש את הפחד ולעבור דרכו. לא על ידי התעלמות מהפחד אלא על ידי הכרה ברורה שאני מפחד וזה בסדר. אני בסך הכל מרגיש פחד. זה לא אמור לשלוט או להתנות את חיי.
הוא היה המום. להקים את העסק החדש למרות הפחד? או ליתר דיוק, תוך כדי הרגשת אותו הפחד? אני לא אמור לפתור את הכל? לא. אתה לא צריך לפתור כלום. אתה צריך רק להכיר בזה. גם אם לא תספר לכל העולם שאתה "מת מפחד" (אבל תמיד טוב לאיזה חבר טוב או שניים), ורק תדע ותרגיש את זה בעצמך, זה מספיק. תרגיש ותמשיך. אל תתן לפחד לשתק אותך או להקהות את החושים שלך.
נשמע פשוט והגיוני.
אבל האם באמת ככה אנחנו חיים? כמה מהחיים שלנו נשלט על ידי פחדים שאין לנו אפילו מושג מאיכן הם מגיעים? כמה מהחיים שלנו היו נראים לכל מתבונן מהצד, כחיים אוטומטיים הנשלטים על ידי קירות של פחד שלא טיפלנו בהם?
המשכתי לפדל בין הכרמים ולאט לאט הפחד התפוגג. מסתבר שכשאתה לא מנסה להתנגד למשהו – הוא מתפוגג הרבה יותר מהר. אולי זה קצת כמו זריקה, אם אתה לא עושה שריר – זה עובר בקלות. הפחד התפוגג לו כאמור ואז... עלה לו פחד חדש! עכשיו אתה נהיה שאנן.
אתה כבר לא מפחד מהאבנים. מילא עוד פחדת מהאבנים אז נזהרת אבל עכשיו? בטח משהו חמור יתרחש בגלל שאתה מזלזל מידי, אתה זחוח מידי. חייכתי לעצמי וראיתי איך גם הפחד הזה מתפוגג. הרכיבה הפכה להרבה יותר מהנה.
אחד הדברים העיקריים שאנחנו מפחדים מהם הוא הפחד מהפחד. אנחנו כל כך פוחדים להרגיש פחד שאנחנו מונעים מעצמנו מפגשים עמוקים בחיים. אם נבין שאין צורך להתעלם מהפחד ונקבל אותו כמו עוד רגש במערכת הרגשית שלנו נוכל להשתחרר ולנהוג בצורה שלא יכלנו לנהוג בעבר.
לאתר של רן ובר: http://newb.co.il
לספרו החדש התגלות: http://hitgalut.co.il/?ref=nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם