ראשי » סגנון » ניו אייג' » בין גוף לנפש

מנה של רוח: מאסטר וגם שף

הצבא צועד על קיבתו והשואף הרוחני מודט על ארוחתו, ומצב רוחו משתנה לטוב ולרע בהתאם לאהבה ולהקפדה בה האוכל נעשה. משל קולינרי בניחוח רוחני

במאמר האחרון דיברתי על נקטר האלים כמיתוס ומשל לדרך הרוחנית. הפעם הייתי רוצה לספר על האוכל והמזון בחיי היומיום במקום שבו אנשים הולכים בדרך זו, באשראם. היה פעם מורה שאמר שהלב ומרכז ההוויה של האשראם אינו נמצא בהכרח בחדר המדיטציה והתפילה, באולמות התרגול או בחדרי הלימוד אלא במטבח.

עד כמה שהדבר נשמע אולי מצחיק, בשהותי באשראם נוכחתי שיש אמת בדבר. אם חושבים על זה, מי באמת משפיע יותר? הרי כמורה אתה יכול לתת הרצאה, תרגול או שיעור מהטובים ביותר, להתפלל בדבקות רבה או לגלות ידע ובקיאות רבים. אבל מי שלא יהיה איתך בהרצאה או בשיעור לעולם לא ילמד ממך, מי שלא הקשיב לעולם לא ידע על כך, מי שיבחר להתעלם, יוכל לעשות זאת.
 

  
לעומת זאת, האם יש מישהו שאינו אוכל או שותה כל יום? האם מי מהשואפים הרוחניים יכול שלא לבקר במטבח, ויהיה מתרגל מתקדם ככל שיהיה? למי אין דעה על האוכל בכל יום? לפי טענה זו, הטבח הפשוט ביותר משפיע יותר מהמורה הגדול ביותר על כל אחד, ואם אנו מסכימים על כך שהאוכל סופג אליו את האנרגיה של זה שהכין אותו, על אחת כמה וכמה.

אותו מורה הוסיף ואמר שהעבודה במטבח היא המאתגרת והקשה ביותר מכל עבודות האשראם. ובאמת, כל אחד שבישל עבור אנשים המשרתים מטרה מסוימת, תהיה מטרה זו שירות צבאי או שירות רוחני, יודע עד כמה רגישים אנשים למזון שהם אוכלים ועד כמה הוא חשוב להם. הצבא צועד על קיבתו והשואף הרוחני מודט על ארוחתו, ומצב רוחו משתנה לטוב ולרע בהתאם לאיכות האוכל ועוד יותר לאהבה ולהקפדה בה הוא נעשה.

המורה שאמר את המשפט בפתיחה הוא לא אחר מאשר סוואמי שיבננדה, המורה מרישיקש שהספיק להיות רופא ומנהל בית חולים לפני שפנה אל הדרך הרוחנית. הוא כתב מאות ספרים והפיץ את תורת היוגה בצורה כל כך אינטנסיבית, נרחבת ומהפכנית, עד שעוצמתו מורגשת גם היום.

ספריו של סוואמי שיבננדה נכתבו באנגלית פשוטה להבנה עבור כולם. ייחודו היה בכך שמעבר להיותו מבוסס בכל ענפי היוגה ומעבר ליכולתו לשמש כמאסטר של מאסטרים רבים אחריו, הוא הציע גישה המאפשרת לכל אחד ואחת - גברים, נשים, הינדים בני כל הקאסטות, מתרגלים לא הודים ובעצם כל אדם באשר הוא - לתרגל ולהצטרף לאשראם.

מה באמת היה יחסו של סוואמי שיבננדה אל האוכל בחייו של המתרגל? ישנו סיפור שהיה נוהג לספר, ואשר יכול ללמד אותנו על קארמה יוגה, יוגה של פעולה מתוך גישה רוחנית: הסיפור הוא על סדהו – פרוש רוחני שהתארח בחצר המלך ג'אנקה.

 

המלך ג'אנקה היה ידוע כמהארג'ה דגול וחכם, או ניאנה יוגי: מאסטר בדרך החכמה של היוגה. כשאותו סדהו הביט בחיי היומיום של המלך, כל שראה היה אדם שהתעסק בניהול ממלכתו, בפתרון בעיות ובמילוי חובותיו ותפקידיו השונים של שליט על ממלכה נרחבת. הסדהו חשב לעצמו שאותו ג'אנקה אינו אלא אדם ארצי וחומרי שאין בין המוניטין שלו לבין הווייתו האמיתית דבר וחצי דבר.

כיצד יכול אדם כזה להיות ניאנה יוגי כאשר הוא עסוק כל היום בעולם החומר? המלך, בעזרת האינטואיציה החדה שלו, הבין את מחשבתו של הסדהו וזימן אותו אליו. אתה אינך אלא פושע, אמר לו המלך. כל כוונתך והווייתך הן מציאת פגמים באחרים, ומכאן שאינך ראוי ללבוש את גלימת הסדהו. החלטתי להעניש אותך בעונש מוות על התחזות, בעוד שבוע תוצא להורג בתלייה.

במקביל לדבריו הורה המלך למשרתיו להגיש בארוחותיו של הסדהו ירקות לא מתובלים וללא מלח, ממתקים עם הרבה צ'ילי חריף ומשקאות חלב ואורז מתוקים עם תמרהינדי המשמש כחומץ חזק. לאורך כל אותו שבוע היה הסדהו מתוח, עצבני וערני ולא הפסיק לחשוב על חבל התלייה המחכה לו.

הוא בילה לילות ארוכים ללא שינה, מצפה לגורלו המר וחולם בהקיץ על החבל הנכרך סביב צווארו וגרונו הנשנק. לאט הפך רזה וחיוור עוד ועוד. ביום השביעי קרא המלך את הסדהו אליו להתכונן לתלייה. מרוב פחד לא הצליח הסדהו לעמוד לפני המלך מבלי לרעוד והתעלף. לאחר שהושבה אליו רוחו הציע לו ג'אנקה המלך פירות וחלב עם הרבה מלח ושאל: מה שלומך? האם האוכל טעים לך? ובכלל, נהנית מהמזון שהוגש לך בשבוע האחרון?

הסדהו שתה ואכל בבהלה ואמר: האמת שלא שמתי לב כלל לטעם האוכל והמשקה. כל הזמן הייתי עסוק במחשבה על חבל התלייה וגזר הדין המחכה לי. אין לי מושג כלל האם היה בירקות מלח או לא, או האם היה מספיק סוכר במשקאות שהוגשו לי. יפה, אמר לו ג'אנקה, כמו שהכרתך היתה מרוכזת כל הזמן בחבל התלייה, כך גם הכרתי מרוכזת בברהמן או במוחלט כל הזמן, וזאת למרות שאני עוסק במלאכות יומיומיות ובמטלות השונות.

אני חי בתוך העולם הזה, אך גם מחוצה לו. האם אתה מבין את המצב המנטלי בו אני שרוי כל הזמן? מעתה והלאה הפסק להתעסק בעניינם ומחשבתם של אחרים, הפסק לשפוט אותם וחפש כל הזמן את הטוב שבכולם ודבר בכולם טובות. הגשם את האלוהי בתוך עצמך ופעל כבן חורין בעולם ללא צמידות. אתה חופשי ללכת, היה שלום.

הסיפור מראה כיצד יש לשלב בין תרגול רוחני לבין חיים ארציים. הוא מורה לנו את הדרך לפעולה נכונה ומזהיר מפני ביקורת ושיפוט שמצביעים על הבעיות שלנו עם עצמנו ולא של אחרים. אולי לכך מנסה לרמוז סוואמי שיבננדה כאשר הוא מתמקד במטבח באשרם כמקום אליו יש למקד את תשומת הלב.

אם במקום הזה, בבטן, היכן שלכל אחד כואב ישרור שלום ותהיה שלווה, לא יהיו ריבים ומחלוקות ואת הביקורת תחליף פעולה מתוך התכוונות אמיתית, נוכל להגיד שבאמת יש התקדמות ופריחה רוחנית. וכן, גם עבודתם של הטבחים תהיה קלה יותר.


איתי אפרת הוא מורה ליוגה ושף, מלמד סדנאות בישול צמחוני ב-Spicy Nature. לדף הפייסבוק

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...