סקס, שקרים וגילויו של אלוהים: משה קצב בדרך אל האור
ההסתכלות על הפיכתו של משה קצב מנשיא לאסיר כעל "נפילה" מבוססת על התפיסה הרווחת שחייו של אדם הם השתלשלות אירועים חיצונית. אבל הנה דרך אחרת להתבונן על הדברים: גזר הדין שהוטל על הנשיא לשעבר הוא דווקא אחלה הזדמנות להתפתחות
עם הישמע גזר דינו הסופי של הנשיא לשעבר משה קצב, שבע שנים בכלא, החלו התגובות; היו ששמחו על עשיית הצדק עם העבריין, אחרים שמחו לאידו וחלק הביעו רחמים. המשותף לכולם היתה ההנחה שדבר איום ונורא קרה לאיש. שהמאסר הממושך הוא בהכרח הרס חייו ומפלתם.
אבל הנה זווית חדשה להביט על גזר הדין: למעשה, שבע השנים בכלא הן הדבר הטוב ביותר שקרה לקצב. מתנה גדולה, גלגל הצלה, חסד ממש.
ההסתכלות על הפיכתו של משה קצב מנשיא לאסיר כעל "נפילה" מבוססת על התפיסה הרווחת כאילו חייו של אדם הם השתלשלות האירועים החיצונית – מה שהוא עושה ומה שקורה לו. אך ישנו מסלול מקביל, מהותי בהרבה, והוא המסלול הפנימי – מה שעושה נשמתו של האדם ומה שקורה לרוחו.
אם חייו של אדם הם הדימוי החיצוני שלו, מידת הכבוד שרוחשים לו, כספו או החופש היחסי שלו לנוע ולעשות כרצונו, הרי שחייו של קצב נהרסו. הוא אכן נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא – מגג העולם היישר אל הבאר העמוקה. אך אם נמדוד את חייו של אדם במידת האמת שבו, בידיעתו את האהבה, בכמות הרעש המנטלי והסבל שהוא חווה, במידה
אם החיים הם חיי רוחו של האדם, נראה שקצב חי כבר שנים רבות בבירא מאוד עמיקתא, ושהמאסר הצפוי לו הוא ההזדמנות שלו להכיר בכך, לתת את דעתו על מצבו הפנימי, לחוות את הכאב הכרוך במצב פנימי זה, ואולי אפילו לטפס אל איגרא רמה יותר מבחינה רוחנית.
בעוד האגו זועק את זעקת השבר על אובדן הכבוד, השררה והשליטה, נחלצת הרוח של אדם כמשה קצב מהבור העמוק של שקרים ודפוסים בו היתה כלואה ומקבלת תנאי חיים אחרים – תנאים של שקט ובידוד, הרחק מהמסגרת שלא אפשרה לה לחוות את הווייתה האמיתית, ועם שפע של זמן פנוי להתבוננות והבנה של מצבה האמיתי.
בשבע השנים הטובות הבאות יתכן שיישאר הנשיא לשעבר בתפיסת החיים בה חי את מרבית חייו, אך ייתכן גם שינצל את ההזדמנות. אם יעשה זאת הוא יוכל להתבונן בשלושה מרכיבים עיקריים של הסבל האנושי, שבאו לידי ביטוי בסרט חייו: השקר, המין המודחק, ולבסוף אולי גם באותה מהות הנקראת "אלוהים".
השקר, שאותו חווה קצב ככל הנראה כחלק בלתי נפרד משגרת חייו, הוא עול נורא. האדם המשקר לאנשים רבים לגבי מעשיו, ידיעותיו או רגשותיו נמצא תמיד בתחושה של בידוד, מחנק ולחץ פנימי של רעש מנטלי רב. אדם המשקר לכולם כל הזמן נמצא במצב חמור עוד יותר – עליו לשמור על מצג השווא של שקריו תמיד. הוא עבד לתמונה שאותה הוא ממציא ותמונה זו עומדת כמחסום בינו ובין אנשים אחרים.
ומה עם אדם המשקר לעצמו, כפי שרבים משערים שעושה משה קצב לגבי עצם קיומם של המעשים המיניים שבהם הורשע? אדם כזה חי בהכרח במצב פנימי של בלבול עמוק, וחוסר חופש מוחלט. מחשבותיו אינן יכולות לנוע בחופשיות. אסור להן לחשוב על האפשרות כי מה שהן חושבות מעוות ושגוי. אסור להן לשקול את האפשרות של אחריות או אשמה. אסור להן להתאחד עם האמת. הן חייבות להישאר בתא אחד בלבד – תא ההכחשה.
עבור השקרן, ניתוקו מהאנשים להם נהג לשקר והעברתו למקום מבודד יותר, היא הזדמנות פז להירפא מהשקר. ראשית על ידי התבוננות בשקר, אחר כך דרך הרגשת כאבו, ולבסוף בהתקרבות הדרגתית אל אמירת אמת.
המין, חלק טבעי בחוויית החיים של האדם שאינו חייב להיות מרכזי במיוחד בהם, זוכה בתרבותנו כבר אלפי שנים למטען כבד של עיוות, גינוי, הדחקה וניסיונות תיעול ושליטה. ככל שהתודעה האנושית נפתחת ומתפתחת כך מצליחים אנשים רבים יותר ויותר לחיות בשלום ובהנאה עם מיניותם ולשים אותה במקומה הטבעי. אך רבים מאוד, ובמיוחד אלה שמושפעים עמוקות ממסורות דתיות מדכאות והרסניות, חיים עדיין עם תודעה שבה הסקס נמצא במרכזה ככוח מודחק שמעסיק את המחשבות, כמרכז החיים, כאובססיה.
כאשר המין נתפס כאסור או בעייתי, כחטא או בושה, הוא מתחיל להיות גם התשוקה הגדולה והאדם מתמכר לתנועה הכפויה שבין הגשמתה והעלמתה. אדם בן 50 או 60, שבאופן סדרתי מדבר על מין או על אברי מין, נוגע, מנסה ליצור קשר מיני ונלחם כדי להצליח, ולבסוף משקר לגבי כל אלה, הוא אדם שהמין הפסיק להיות מקור של עונג בחייו והפך להיות מקור של סבל. סבל שהוא עלול להנחיל לנשים הנמצאות בסביבתו, אבל בהחלט גם סבל עמוק עבור עצמו.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, הסבל שבמין המודחק אינו קשור לאיבר המין אלא לראש. בראש מסתחררות מחשבות המין ללא מנוח, מפעילות את האדם ומתסכלות אותו. מאחורי עיניו חוסם המין את האדם המודחק מלראות את האישה שמולו, לראות אותה כנשמה ולא רק כגוף מיני, וחוסם אותו מלאהוב אותה כאדם.
האדם המוטרד ממחשבות המין בהכרח נמצא תחת אשליית חוסר מתמדת. הוא מרגיש ילדותי וטפשי וגם אם הוא גבר כוחני המשיג את מה שתשוקתו כופה עליו להשיג, בתוך תוכו הוא חש חלש ונזקק. נזקק לאהבה, לקרבה ולמגע, שלעולם אינם מסופקים באמת מהגשמת התשוקה המינית בלבד. בית הכלא, הרחק מנשים ומעיסוק בהשגת חוויה מינית, הוא הזדמנות עבור המחשבה לראות מה נמצא בה מעבר לעיסוק האובססיבי במין. זוהי הזדמנות עבור האדם לגלות שהחיים מרגשים גם ללא גירוי מיני ושהאהבה והסיפוק אינם קשורים כלל לריגוש הביולוגי שבין גבר ואישה.
אם אכן ינצל משה קצב את ההזדמנות הרוחנית שקיבל, הוא יעבור מחיי שקר אל חיי אמירת אמת ומחיים המעורפלים על ידי העיסוק במין לחיי חופש ובהירות מנטלית. אם כך יקרה לו הוא יוכל לגלות את האוצר הרוחני האמיתי, האוצר שעבורו מבודדים עצמם נזירים בודהיסטים במשך שנים מרצונם החופשי וללא כל גזר דין. אוצר זה הוא ההתעוררות מאשליית האלוהים הדמיוני, וגילוי האלוהות האמיתית.
באגף שומרי המסורת בכלא, אליו ככל הנראה ילך קצב, ודאי מתפללים לאלוהים הדמיוני. זהו האלוהים שהמציא האדם כדמות חיצונית לו ושאליו הוא מתפלל כדי שיושיע אותו, ייטיב עמו או יסלח לו. אך מי שמביט אל תוך עצמו ורואה את השקר שבמחשבותיו ואת האמת המסתתרת מאחוריו, את הסקס שבמחשבותיו ואת השקט והאהבה הנחבאים מעבר לו, יכול לגלות גם שהוא עצמו, מאחורי מחשבותיו הסובלות והמוטרפות, הוא אותם אמת-שקט-ואהבה. אז מגלה האדם שהאלוהות אינה מחוצה לו אלא בתוכו, ולמעשה – היא הוא עצמו.
הגילוי של האלוהים האמיתי, לא זה המפורסם והקבוע שמאמינים בו ומתפללים אליו אלא זה שנחשף בתוך תוכך ומתגלה כטבעך האמיתי וטבעם של כל בני האדם, הוא סוף השקר וסוף ההדחקה המינית וגם סופו של הסבל הפסיכולוגי כולו. הגילוי שלו הוא הוא האיגרא רמה – פסגת החוויה האנושית – ולא תואר כבוד של נשיאות, הישגים, שררה או ממון.
במסלול החיים הפנימי של האדם, המסלול היחיד שהוא אמיתי ולא אשלייתי, זוהי ההיחלצות הגדולה מכלא פנימי אפל ונורא. זוהי יציאה אל החופשי, גם אם מדובר באדם בן 66 השפוט למאסר של שבע שנים.
מפגשים עם קאביו נערכים בכל יום שלישי בערב בתל אביב. פרטים באתר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם