עותק נאמן למקור: על המזרקה של נחום גוטמן
נדידת מזרקת הפסיפס של נחום גוטמן מכיכר ביאליק בתל אביב לקצה הדרומי של שדרות רוטשילד מעלה שאלות על אדריכלות, על אמנות ועל מה שביניהן
בשנים האחרונות תל אביב עוברת מתיחת פנים משמעותית, ובמסגרת השיפוצים עולה מדי פעם השאלה כיצד לטפל ביצירות אמנות הממוקמות במרחב הציבורי. פסל העיגולים "התרוממות" של מנשה קדישמן חזר אחר כבוד למיקומו המקורי בכיכר הבימה לאחר שזו סיימה את השיפוץ. מזרקת "האש והמים" של יעקב אגם בכיכר דיזנגוף עוברת בימים אלה עבודות שיקום נרחבות בעקבות צו בית משפט, וזאת אף על פי שעתידה של הכיכר לוט בערפל. המזרקה של גוטמן עברה כאמור דירה בגלל השיפוץ בכיכר ביאליק.
"אם יצירת אמנות נעשתה במיוחד עבור מרחב ספציפי, יכולה להתעורר בעיה אם מעבירים את היצירה", אומרת ד"ר נעמי מאירי דן, חוקרת ומרצה לאמנות, לאדרכילות ולתרבות חזותית בבצלאל, במכללת ספיר ובאוניברסיטת תל אביב. "חלק ממשמעות היצירה האמנותית מתקיים מתוך המפגש בינה ובין החלל הספציפי שאליו נועדה. אם הוא משתנה, עולה השאלה האם המיקום החדש של היצירה עונה על אותם ערכים כמו המיקום הראשוני".
נראה שמקרה הפסיפס של גוטמן ייחשב מוצלח. ביצירה, שנחנכה באמצע שנות השבעים, מופיעים דימויים המתארים את ההיסטוריה של העיר והיא הותאמה במיוחד לכיכר ביאליק, שבה כידוע שכן בית עיריית תל אביב ההיסטורי; הבחירה להעתיק את הפסיפס לשדרות רוטשילד שומרת על חשיבותה בזיכרון הקולקטיבי של תל אביב. "אם היצירה עוסקת בתל אביב הוותיקה אז אין הבדל משמעותי בין כיכר ביאליק לשדרות רוטשילד", מפרטת מאירי דן. "היצירה לא הועברה לרמת אביב ג', אלא לשדרה הראשונה שגם לה יש משמעות בהיסטוריה של העיר".
הבחירה בשדרות רוטשילד נעשתה בתיאום עם משפחתו של גוטמן וגברה על הצעות שונות, בהן כיכר סוזן דלל בנווה צדק. חמי גוטמן, בנו של הפסל, מרוצה. "היה לנו חשוב שהמיקום החדש יהיה קשור למקורות של תל אביב", הוא מספר. "הסימבוליקה של היצירה לא נפגמת מהמעבר לשדרה. היא אולי אפילו מתחזקת כי המיקום צמוד לנווה צדק, השכונה הראשונה".
בקרוב השיפוץ. המזרקה של גוטמן
פבל וולברג
יצירת אמנות גדולת ממדים המוצבת במרחב הציבורי נופלת בתפר הדק שבין אדריכלות לאמנות. יצירות כאלה הן לא מוצג מוזיאוני, "לראותן בלבד". ההפך . על פי רוב הן מזמינות את הציבור לשבת עליהן, לנוע סביבן או לחוס בצלן. לעתים הן מצליחות להשתלב בצורה הרמונית במרחב, לעתים הן חונקות אותו.
"המזרקה של גוטמן היא פסל ראוי ויפה, אבל היא היתה גדולה מדי לכיכר ונראתה מעט תקועה", מסבירה יעל מוריה, ממשרד מוריה-סקלי שתכנן את כיכר ביאליק המחודשת. "בגלל גובהה היא גם היתה בתחרות עם הבניינים מסביב. במקום לתת לחלל העירוני לדבר בזכות עצמו, הכיכר הפכה לאובייקט דומם ותו לא".
נראתה תקועה. המזרקה של גוטמן פבל וולברג
מוריה מסבירה את שיקוליה כאדריכלית נוף: "במוזיאון האמנות היא במקום הראשון. במרחב הציבורי היא עוד חלק מתוך ריבוי אלמנטים אדריכליים שונים. לחלל יש נפח ופונקציה מסוימים והוא צריך להכיל הולכי רגל ורוכבי אופניים וגם כלבים ויצירות אמנות".
השיפוץ של כיכר ביאליק החזיר עטרה ליושנה. מוריה תכננה בכיכר מזרקה נמוכה שפתחה מחדש את המרחב. כיום, כאשר גם בית העיר עבר שיפוץ נרחב והפך למרכז תרבותי שוקק, חזרה הכיכר לתפקד כחלל פתוח ומזמין. עד שהוקם הפסיפס עברה הכיכר גלגולים שונים, ברובם היה אלמנט של מים במרכזה. המזרקה הגדולה שתכנן גוטמן, אגב, כלל לא היתה בתכנון המקורי. דווקא מראה החדש המשאיר מרחב נשימה לבניינים הסובבים את הכיכר, נאמן הרבה יותר למקור.
המזרקה של גוטמן שכנה ברחוב ישר ללא מוצא, וגם אותה ניתן היה לראות כבר מתחילת הרחוב
(צומת ביאליק-אלנבי). המיקום החדש, בקצה שדרות רוטשילד, מנסה גם הוא לשמור על אותם ערכים מרחביים. המזרקה מוקמה בקצה השדרה ברחבה מרוצפת למרגלות שני גורדי שחקים. בצמוד אליה נבנית בימים אלה כיכר רחבת ידיים, גם היא בתכנון מוריה-סקלי. עם זאת, בניגוד לכיכר ביאליק שהמזרקה היתה במרכזה, במיקום החדש היא נמצאת בשולי הכיכר. כיום הכיכר מוקפת גדרות היות שהיא בשלבי בנייה ראשוניים, אבל אפשר כבר להבין כי ככל הנראה הפסיפס לא יהיה האלמנט הבולט בתוצר הסופי, אותו מוקד משיכה שהולכים לעברו.
"אם נשתמש בעברית צחה, המיקום הקודם היה חור", אומר גוטמן הבן חצי בבדיחות, חצי ברצינות. "העירייה לא הצליחה להפוך את האזור למרכזי. אחרי דיון משפחתי ארוך החלטנו ששדרות רוטשילד הן בחירה ראויה. זה אחד המקומות המרכזיים בעיר ואני בטוח שזו החלטה נכונה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם