ראייה לטווח רחוק: המשקפיים המדוברים בעיצוב רון ארד יוצאים לדרך
לפני חמש שנים קיבל האמן רון ארד מייל מהיזם אסף רביב. התוצאה: בימים אלה מושק ברחבי העולם pq Eyewear, מותג המשקפיים הבינלאומי שלעיצובו אחראי ארד. ל"סגנון" הם מספרים על הדרך הארוכה שעברו כדי לצאת מהמסגרת. ראיון ראשון רגע לפני שהזוגות הראשונים נוחתים גם בארץ
זה היה ביום חמישי. למחרת הטלפון הסלולרי צלצל. ארד היה על הקו. "אולי תבוא לבקר בלונדון", אמר לרביב. "ואז באתי פעם ראשונה לבקר בלונדון. והיה חיבור טוב, אבל השותפה העסקית של רון לא הייתה, אז הוא אמר 'טוב, תצטרך לבוא עוד פעם'".
כך התחיל תהליך חיזור ארוך. "כל פעם הייתי מתקשר, והיו אומרים לי 'מה העניינים, מה קורה', אני אומר 'בסדר', אמרו לי 'תשמע, קצת זה...', 'או-קיי, מתי להתקשר'? אמרו לי 'תתקשר בעוד שבועיים'. אז רשמתי לי להתקשר בעוד שבועיים, והתקשרתי. ואז אמרו לי 'תתקשר בעוד שבועיים'. ככה שלוש שנים, פחות או יותר. אני חושב שבסוף הם נכנעו והרימו ידיים כי פשוט לא ויתרתי".
למה דווקא רון ארד?
"את רון הערצתי בגלל הרהיטים שהוא עושה. המוצרים שלו מאוד מיוחדים ומעוצבים, אבל מאוד חכמים ובלי התפשרות על הפרקטיקה. זה לא כיסא משוגע שאי אפשר לשבת עליו. הסתכלתי על העבודות שלו, וראיתי הרבה עומק, הרבה תנועה. במהלך החיזורים שלי אחריו אמרתי לו 'רון, תשמע, כל מה שאתה עושה זה משקפיים, רק אנחנו לא קוראים לזה משקפיים'. כל הקווים המעוגלים האלה של רון ממש הזכירו לי שיש פה פוטנציאל גבוה".
התוצאה של שיתוף הפעולה יוצא הדופן הוא מותג משקפי השמש והראייה הבינלאומי החדש pq Eyewear - designed By Ron Arad. בימים אלה מגיעות לבוטיקים נבחרים ברחבי העולם, וגם בישראל, שתי הסדרות הראשונות של משקפי A Frame :pq ו-Corbs. ההשקה הראשונה התקיימה לפני שלושה שבועות בלונדון, בסטודיו של ארד. ברלין, בריסל, פריז, מילנו, ניו יורק, טוקיו, בייג'ינג, הונג קונג, סיאול ותל אביב הן הבאות בתור.
pq, החברה שבחזיתה עומדים ארד ורביב, היא הבאזז האחרון של עולם העיצוב והאופנה. אפילו ה"פייננשל טיימס" כבר הספיק להקדיש למשקפיים שלה את תמונת השער. יומיים קודם לכן נרשמו באתר החברה כניסות רבות מרוסיה, "ולא הבנו למה", מספר רביב. "כשבדקנו, גילינו שהייתה כתבה ב'פורבס' ברוסיה. ההכרה והכתבות שיש עלינו בעיתונות הכתובה והדיגיטלית עד היום - זה לא יאומן. אנחנו נרגשים מהתגובות".
עבור ארד זהו רומן ראשון עם עולם האופנה, אבל לחלוטין לא מדובר פה בעוד סדרת משקפיים עם מראה כזה או אחר שמעצב-כוכב חותם עליה, לרוב בלי שהוא עיצב אותה. כמו בתכנון מוזיאון העיצוב חולון, בעיצוב מדף הספרים האייקוני "בוקוורם" או ביצירת וילון גדילי הסיליקון העגול ב"ראונד
"בשבילי לעצב זה לעשות משהו שלא היה קיים לפני שהתחלתי אותו", הבהיר כשהציג לראשונה את תהליך העיצוב של המשקפים במסגרת שבוע האופנה האחרון של מוזיאון חולון. "כשאתה מסתכל על תעשיית המשקפיים, אתה רואה שיש מעט מאוד דברים חדשים באמת. בדרך כלל הכל זה רטרו של רטרו של רטרו, וחזרה לרטרו".
אחד הדברים הראשונים שאליהם התייחס ארד היא העובדה שמבנה הפנים שלנו אינו זהה, האפים שלנו אינם דומים ומרחק העיניים זו מזו גם הוא שונה מאדם לאדם. לכן ביקש למצוא שיטה או מנגנון חדשניים, שיאפשרו לאותו זוג משקפיים להתאים בנוחות לפנים האנושיות באשר הן.
כך נולדה סדרת ה"A פריים" - מסגרת ה-A. בין שתי העדשות יוצרת המסגרת המתכתית את צורת האות A. חריצים קטנים לאורך שוקיה משמשים כטחנות עגינה. הם מאפשרים להחליק את העדשות מעלה ומטה לאורך השוקיים, וכך לשחק עם המרחק שביניהן. ככל שמחליקים אותן במעלה ה-A, העדשות מתרחקות זו מזו, וההיפך. ברגים זעירים עוזרים לקבע את העדשות במקום הרצוי.
זה אינו החידוש היחיד ב"A פריים". הציר המוכר, זה שמחבר את הידיות למסגרת, הוחלף גם הוא בפטנט אחר. במהלך המחקר שעשה, הבחין ארד שבמשקפיים מהסוג הישן התאפיינו קצות ידיות המתכת, במקום שבו הן מתעגלות וחובקות את האוזניים, בתכונה קפיצית. באותה טכנולוגיה, "שכל האנשים שמייצרים משקפיים מכירים ולא משתמשים בה יותר", הוא השתמש כדי ליצור מחבר קפיצי בין ידיות המשקפיים למסגרת העדשות. בזכות המחבר הגמיש מתקפלות ידיות המשקפיים פנימה מאליהן ברגע שהם מוסרים מהראש.
"עד היום החברות היו צריכות לעשות משקפיים שונים לשוק האסייתי ולשוק האירופאי", מספר רביב בהתלהבות. "אנחנו פתרנו את הבעיות לכולם. אם אהבת את המשקפיים, הם יתאימו לך פרפקט, כי הם מתאימים לכל פנים ולכל אף".
משקפי ה-Corbs עשויים בחלקם מאותם חומרים שהרכיבו את Oh Void - אחד מהכיסאות הפיסוליים של ארד - ומיוצרים באופן דומה. כאן המשחק הוא באופן שבו מתכופפות הידיות. "רצינו לבטל את הציר שמחבר את ידיות המשקפיים למסגרת העדשות, כמעט תמיד מתרופף, והבורג שמחזיק אותו נופל ואובד", סיפר ארד בשבוע האופנה. "חשבנו 'איך נצליח ליצור חומר אחד שיהיה מספיק גמיש ליצור את הכיפוף של הידית ללא מחבר'".
לשם כך חקר ארד יחד עם עם מייקל קסטלנה, המעצב האחראי לפרויקט המשקפיים בסטודיו, את מבנה החוליות הגמיש של בעלי החיים, וכך נולד רעיון חדש: שילוב של שני חומרים - האחד קשיח והשני גמיש. בצידן החיצוני של הידיות, העשוי מחומר המשקפיים הקשיח, נוצרו חריצים, ובצדן הפנימי ישנה יריעה דקה של גומי חזק וגמיש. כך יכולות הידיות להתקפל בגמישות רק בכיוון אחד - כלפי פנים. בהומור אופייני קיבלו המשקפיים עגולי העדשות את שמם משום שהם מזכירים את המשקפיים של האדריכל הצרפתי לה-קורבוזייה, "וכל הארכיטקטים רוצים משקפיים כמו של לה קורבוזייה", אמר ארד בבדיחות לקול צחוק הקהל.
משקפי ה-A פריים והקורבס הם הסנונית הראשונה, אבל בקנה כבר מתבשלות הפתעות נוספות. למשל "אנג'ל" מסדרת הקורבס, שייוצרו בהדפסה תלת מימדית. או "פרידה" - משקפיים שידית שמאל שלהם מחוברת לעדשת ימין וההיפך, ואפשר יהיה לשחק עם הזוויות שבין השתיים.
הסדרה הזו, אגב, קרויה על שם פרידה קאלו, משום שמראה משקפיה מרמז לגבות העבות והמחוברות של הציירת המקסיקאית. משקפיים אחרים הם כאלה שלמסגרת הרכה שלהם, העשויה כולה מגומי, צורה אחידה, והעדשות השונות הן שיתנו להם את צורתם המוגמרת.
"מהרגע שנכנסנו לזה, הבנו שזה פרויקט אינסופי", מספר ארד בראיון טלפוני מלונדון. "שזה לא - עשית, גמרת, תעבור לדבר הבא. יש המון מה לעשות. המון רעיונות חדשים. המון דברים שכנראה לא ייגמרו אף פעם. יש לנו פרטנר מצוין. אסף, אין לו קיצורי דרך ושום דבר לא מסובך בשבילו. לא פגשתי איש כל כך פוזיטיבי כמוהו. הוא ממש הקדיש את חייו למפעל הזה. הוא היה מאוד עיקש. כל הזמן דחיתי קצת את הכניסה, ומרגע מסוים אמרתי - אוקיי. הנה אנחנו".
מדוע התלבטתם כל כך הרבה זמן?
"כי זו הייתה מחויבות גדולה, וידעתי שהיא תיקח הרבה זמן ואנרגיה מהמשרד, מה שבאמת קרה, ולמרות זאת נהנינו".
הרגע הזה, בו החליט ארד לחבור לחלום של רביב, היה בין היתר קשור לכך שהשתכנע שאכן יש מה לחדש בתחום המשקפיים. "משקפיים זה דבר כל כך אישי. זה חלק מהפנים של אנשים. השאלה היא האם יש מספיק מרחב ליצור דברים חדשים, שאתה יודע שהם לא רק ההתבטאות שלך. מה שקשה ומעניין זה לעשות משהו חדש כשהמגבלות הן מאוד קבועות. ואז אתה מתפלא - למה אף אחד לא עשה את זה קודם? למה אף אחד לא חשב שכדאי לתת אפשרות לווסת את המרחק בין שתי העדשות? כל הנושא של הציר של המשקפיים - למה אף אחד לא ממש תקף אותו? כשאתה מתחיל, אתה מבין שיש הרבה עבודה".
היו נקודות מרגשות במיוחד לאורך תהליך העיצוב?
"תמיד מרגש לעשות סקיצות ולפתח. השלב הראשון, כשאתה מתחיל לראות הדמיות שנראות בדיוק כמו המוצר שדמיינת. לבקר בבית החרושת, ולראות שעשרות אנשים הולכים לעבודה כל יום, ולובשים חלוק לבן ועובדים בייצור והרכבת המשקפיים - זה די מרגש. מאז שהתחלתי לעבוד על משקפיים, כל מי שאני פוגש שחובש משקפיים, אני יודע ישר מאיפה הם או מהם. זה לא משהו שעניין אותי קודם לכן. השלב המרגש הבא יהיה ללכת ברחוב ולראות אנשים לובשים 'פי קיו'".
בעצם, אתה נכנס לעולם האופנה. האם יש הבדל בין עיצוב לעולם הזה לבין עיצוב בתחומים שעסקת בהם קודם?
"אני לא נכנס לעולם האופנה. אנחנו עושים עיצוב תעשייתי, ויש לזה נגיעה וקשר ישיר יותר עם התדמית העצמית של אנשים, שזה מה שקורה באופנה. מובן שמשקפיים הם אקססורי שמצטרף ללבוש, אבל כשאתה מרכיב משקפיים, אתה משפיע על התדמית שלך ועל איך שאתה נראה יותר מאשר כשאתה לובש מכנסיים. זה יותר קרוב למה שנקרא הלוק שלך".
התייעצתם באנשי סטיילינג? חזאי טרנדים?
"לא מעניין אותי טרנדים. לא מעניין אותי לעשות רטרו ולא כמו. מעניין אותי לעשות מוצר שיהיה פונקציונלי, וגם שאנשים ירצו לשתף אותו במראה שלהם. שיהיה להם נוח, וגם שיאהבו איך שהם נראים איתו. מובן שיש בזה את ההגבלות של עולם האופנה, אבל זה לא אומר שאנחנו מקבלים תכתיבים של מה שטרנדי עכשיו".
הייתה התייחסות מיוחדת לנשים או לגברים?
"יש דגמים שהם יותר נשיים, ויש כאלה שהם כנראה יותר גבריים. אין לי שום התנגדות שגבר ילבש מה שנראה לנו כמעט טבעי שיהיה של אשה, וגם לא ההיפך".
האם תמשיכו לעבוד על פרויקטים שנושקים לאופנה?
"בספטמבר אנחנו עומדים להשיק נעליים ל'פיטפלופ' (נעלי בריאות מחטבות ומעוצבות, ס.נ). גם שם הג'וב שלנו לא היה רק סטיילינג, אלא לחשוב על דברים שלא היו קודם ושדרכם אנחנו באמת יכולים לתרום משהו".
תוך כדי תנועה, כמו שאוהב רביב לומר, נשאב ארד לעיצוב כל האספקטים הקשורים במשקפיים. המארז, הסטנדים שעליהם מוצגים המשקפיים בתערוכות מקצועיות, אפילו מטלית הניקוי שלהם. המשקפיים נמכרים בקופסה שחורה ואלגנטית, המעוטרת מצדה הפנימי בגרפיקה המבוססת על איור של ארד. טיפול דומה קיבלה מטלית הניקוי.
בתחתית הקופסה מקום מיוחד לאחריות שנותנת החברה, שמאפשרת לתקן את המשקפיים בכל מקום בעולם שבו הם נמכרים. בתוך הקופסה יש מקום לנרתיק - קפסולה שקופה שבמרכזה טבעת עם זיפי סיליקון. הזיפים אוחזים את המשקפיים ומונעים מהם להיחבט ולהישרט, ועל הדרך מנקים אותם כשהם נשלפים.
ארד: "יש דברים שמקבלים כמובן מאליו, אבל כשאתה מתחיל להבין מה זה לוקח לתת זוג פשוט של משקפיים, זה די מדהים. זה לא שתכננתי משקפיים לחברה שייצרה משקפיים שנים. הכל היה מהתחלה, כולל בחירת השם והעיצוב הגרפי. לבנות בראנד זה מאוד לא פשוט. אבל הנה, זה קורם עור וגידים".
שם החברה, pq, מדגים גם הוא את האהבה למשחק ואת רוח השובבות הרצינית של ארד. "הוא נבחר בגלל הצליל הזה, 'פי קיו, פי קיו', וגם כי הן חברות באלפאבית המון שנים, הרבה לפני שעוצבו המשקפיים, ואף אחד לא שם לב שכשאתה כותב pq אתה מצייר משקפיים, אם אתה רוצה או לא".
אותו הדבר לגבי שמות הדגמים. "כשיש לך כל כך הרבה דגמים (240 דגמים, רובם עדיין אינם מיוצרים והם ייצאו לשוק בעתיד, ס.נ), וכל אחד צריך שם. פתאום בא הרעיון לקחת את מפת האנדרגראונד של לונדון. כל דגם נקרא על שם תחנת רכבת אחרת של לונדון. חלק משמות הדגמים שרירותיים, אבל חלק מהם הם מין בדיחות פרטיות. למשל משקפיים שקצת מזכירים את המשקפיים של ג'ון לנון נקראו 'ליברפול סטריט'. או משקפיים שקצת נראים כמו כנפיים נקראו 'איינג'ל'. זה לא מדעי. זה לא לוקח את עצמו ברצינות".
בתחילת הדרך לא חשב ארד לקחת על עצמו את המיתוג, אבל אחרי שהתאכזב מהפרזנטציה של "פנטגרם", אחת מחברות העיצוב והמיתוג המפורסמות בעולם, הבין שאין דרך טובה יותר. בדיוק אז שמע על נעה שוורץ, מעצבת גרפית ישראלית בוגרת בצלאל ששוהה בלונדון, "והעסקנו לראשונה בתולדות המשרד מעצבת גרפית". עיצוב הלוגו, המבוסס על כתב ידו של ארד, היה הפרויקט הראשון של שוורץ בסטודיו, ובעקבותיו המשיכה במיתוג הכולל של pq.
והמחיר?
רביב: "בין 2,500 ל-3,500 שקל. המחיר הזה משקף כמעט כולו את עלויות הפיתוח והייצור. בגלל המורכבות והחדשנות שלו, זה מוצר שמאוד יקר לייצר אותו. בדרך כלל כשקונים משקפיים של מותג ידוע, 80 אחוז מהמחיר לצרכן הולך למעצב, שהוא בדרך כלל לא המעצב, הוא רק נתן את השם שלו למשקפיים. בסדרי הגודל של המשקפיים ברמות הגבוהות, זה סכום סביר. יקר, אבל עדיין יש הרבה אנשים שיכולים להרשות לעצמם. אנחנו כבר עובדים על קונספטים אחרים שלא ידרשו עלויות כל כך גבוהות, ואז גם המחיר לצרכן יהיה יותר נוח. אנחנו רוצים שאנשים יעריכו את החברה שלנו מבחינת החדשנות, הקדמה, היצירתיות והאיכות. כמו שרואים אייפון בכל מקום ואייפד בכל מקום, ואי אפשר להגיד שרק לעשירים יש אייפון ואייפד".
רביב, 42, "נשוי באושר, גר ברמת אפעל, אבא לשלושה בנים", התגלגל לעיסוק במשקפיים במקרה, בגיל 24, בטיול לארצות הברית. "מישהו הכיר לי איזה דילר, ראיתי שזה משהו נחמד, הבנתי שמדינת ישראל זה מקום עם הרבה שמש". כך נולדה "בלינק", חברת המשקפיים שלו, שמפיקה פרייבט לייבלים לרבות מרשתות האופטיקה בישראל. אלא שעם השנים הבין רביב שהשוק בארץ מאוד מוגבל וקשה להתפתח בו ("שוק המשקפיים מאוד מאוד מקובע. שום דבר לא קורה באמת"), ושהוא צבר ידע רב בתחומי העיצוב, השיווק, המכירות, המיתוג והניהול, "וכל אלה גרמו לי להרגיש שאני יכול לעשות יותר".
איך היה המפגש הראשון עם ארד?
"פחדתי שלא אזכור על מה לדבר, אז נעזרתי בדורית טלפז, המעצבת הגרפית המצוינת שאיתה אני עובד במשך כל השנים. דורית מבינה את הראש שלי ומכירה את רון, וניסינו לעשות איזושהי פרזנטציה שמדברת בשפה שלו, ובה הצגתי בין היתר סקירה על שוק המשקפיים העולמי - החברות ששולטות, באילו תערוכות אנחנו מציגים, הוויז'ן שלי איך ייראה הארגון, מיצוב: פיליפ סטארק ואלאן מיקלי, שהם הנחשבים ביותר בשוק ההיי אנד, והמותגים שפשוט מחליפים להם שמות כל פעם על ידי מעצב אופנה זה או אחר".
ו....?
"היו לי הרבה חלומות איך אני יוצא החוצה. בגלל שאני יזם בנשמה, הראש שלי עובד כל הזמן בהרבה מישורים. פשוט הרגשתי שבא לי לעשות עוד דברים מעניינים. זה היה אחד הכיוונים. לא הכרתי את רון ולא הכרתי את הסטודיו. בקושי הייתי בלונדון לפני כן. לא היה לי שמץ של מושג לאן זה יכול להתפתח, ואני חושב שגם לא לרון. וזה מה שיפה בכל הסיפור הזה.
"אני באמת מרגיש בר מזל, כי אני לא חברה בסדר גודל של החברות שעד היום עבדו עם רון ארד. כשחתמנו חוזה עם רון, אחרי שלוש שנים של היכרות, הוא לא ביקר מעולם במשרד שלי, הוא לא ממש יכל להיווכח שאני יודע לעשות משקפיים, הוא לא ראה משקפיים שאני עושה. נחתם חוזה על בסיס של קשר אישי ואמון, שזה מאוד מיוחד. אתה מצפה שמעצב יגיד - 'בוא תראה לי מה אתה יודע לעשות'. לא היה כזה דבר. אין לזה כמעט אח ורע".
את pq Eyeware הקים רביב במקביל ל"בלינק" שממשיכה לפעול במתכונתה המוכרת. חבר אליו חברו הטוב שמוליק קליין, "שמעבר לזה שהוא חבר, הוא איש עסקים מצוין. אני מאוד נעזר בו, והוא שותף בחברה הזו". משרדי החברה נמצאים בצ'וק פארם, 100 מטרים מהסטודיו של ארד, אבל המרכז הלוגיסטי שלה נמצא במשרדים הצנועים של "בלינק" בפאתי איזור התעשייה של חולון, בעיקר כדי לאפשר לרביב להישאר לגור כאן, בארץ. לכאן יגיעו המשקפיים מצרפת, איטליה ויפן - שם הם מיוצרים במפעלים המתקדמים ביותר, כל אחד לפי ההתמחות שלו - וכאן הם ייארזו ויישלחו לרחבי העולם.
על אף שחלק ניכר מהזמן רביב מסתובב בעולם, נכון להיום העוגן הישראלי חשוב עבורו מאוד. הוא גדל ברמת אפעל אליה חזר עם אשתו והילדים. "אני מאוד אוהב את השכונה. הרבה חברים. הרבה זיכרונות. הילדים יוצאים בערב - ואני יודע לאן הם יוצאים ומתי הם חוזרים. זה נותן לי הרבה שקט בחיים". ושקט בהחלט עוזר. וגם התמיכה המשפחתית המלאה לה הוא זוכה. כי בשנתיים האחרונות רביב רואה שדות תעופה יותר משהוא רואה הבית, והוא מבלה עם מייקל קסטלנה יותר משהוא מבלה עם אשתו.
עכשיו, בתום חמש שנים ארוכות, כשהמשקפיים כבר בחנויות, מגיע רגע המבחן של "פי קיו". "היו המון תהליכים בדרך", מסכם רביב. "המון קשיים. באים למפעלים בהתחלה והמפעלים מסתכלים אחד על השני כאילו 'מה אתם רוצים מאיתנו. זה לא התחום שלנו'. ואתה מתעקש, ואתה בא עוד פעם, ואתה מנסה להראות את הדברים קצת אחרת, ולעבוד עוד קצת על העיצוב, וחוזר עוד פעם ומשכנע. בסופו של דבר הם צריכים בתעשייה מאוד מתוחכמת ומאוד חדשנית, ליצור מוצר שיהיה מקובל עלינו ועל רון, שזה סופר קשה. אנשים רואים ידיות מתקפלות בצורה כזו, ולא מבינים שבשביל הדבר זה צריך המון ידע בייצור. השקענו המון בתבניות וגם המכונות חדשות. זו הרגשה נעימה לדעת שהמפעלים הסכימו לעשות השקעות כי הם מאמינים בפרויקט".
מה יגרום לך להרגיש שעשיתם את זה?
"כאשר אסע למפעלים שאיתם אני עובד ב'בלינק', ואראה חיקויים שלנו – אז אני חושב שזה ממש יקפוץ לי לעיניים שעשינו את זה. אבל אם להיות יותר פרקטיים, כשאראה אנשים שלא מכירים אותי הולכים עם משקפיים שלנו, אין דבר יותר יפה מזה. זו מבחינתי הצלחה גדולה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם