ד"ש ממרסיי: בואו נשתה פסטיס
הפסטיס, אחד המשקאות שהצרפתים הכי אוהבים, יוצא עכשיו בגרסה כשרה מבית "ריקארד". המלצות: הוסיפו מים קרים לחמישית כוסית ותרגישו פיוטיים כמו ז'ורז' ברסנס
>> הכירו את הענב הישראלי
>> מסקנות מהתנ"ך של הוויסקי
>> המשקה הלאומי של ישראל
“כולנו מפלצות של ניגודים", צועק חבר של ברסנס בסרט תיעודי כלשהו על הטרובדור הכי אותנטי של צרפת, ובניגוד גמור, הכי ים תיכוני ואנטי-שיק, המקלל במלוא גרונו "זונה שכמותך, מסכן שכמוני".
שתי קטסטרופות התרגשו על צרפת במהלך המאה העשרים. האחת – האיסור על הגשת אבסינט, משקה ההזיות של סוף המאה ה-19, שעשה שמות בכבדים ובמוחות של כל כך הרבה אנשים ומתוך אדיו נולדו הסוריאליזם, הקוביזם, תיאטרון האבסורד ומה לא. השנייה היא הכיבוש הנאצי ומשטר וישי, ששלח את ברסאנס לעבודות כפייה בגרמניה, והטיל כתם נצחי על הרפובליקה. מן הקטסטרופה הראשונה נולד הפסטיס. מהשנייה, מידה בלתי מספקת של רגשות אשמה. רגע, אנחנו כבר מגיעים לנתניה.
אז ברסנס הוא אולי נכס צאן ברזל של האומה הצרפתית, אבל הוא גם דרומי, עם כל מה שמשתמע מכך (הכל, כמובן, סטריאוטיפים חסרי חשיבות) ופסטיס זה משקה שממנו נמכרים 130 מיליון ליטר בשנה בצרפת, כך שגם הוא אתר מורשת, אבל הוא גם, קודם כל, דרומי. לפני שהוא משקה של איזשהו ביסטרו פריזאי, הוא משקה של מרסיי. משם הוא בא, ושם הוא יושב הכי יפה ליד מרקי דגים עם רוטב פלפלים חריף וזעפרן, או לחלופין בקלאוות וחלווה ותבלינים צפון אפריקאיים.
זו, מרסיי של הכדורגל, של זידאן וריברי ונסרי, שמבינה הרבה פחות מפריז בגזע, שאוהבת אנשים מכל הצבעים והדתות באותה מידה. עיר בת יותר מ-2,600 שנה, שצוחקת לטרנדים, למלכים ולאביונים, שאפה אינו תקוע בשחקים.
בגלל זה נראה לי מחווה יפה שהמרסייזים מתחשבים בנו, וריקארד עושים לנו פסטיס כשר. זה לא עניין של מה בכך, ובניגוד לרבים מחבריי, אני שמח שאני יכול להשיק כוסית עם ידידי השוקדים על דף גמרא. במידה מסוימת, אני מרגיש אפילו כאילו לאון בלום הוא שוב ראש הממשלה בצרפת, כאילו אנחנו מראים לאלה ממשטר וישי מה זה, כאילו אנחנו ניצחנו, במובן כלשהו. ריקארד, אגב (לא לבטא את הד' בסוף...) זה האבא של הפסטיס, ואני ערב לאיכות הגרסה הכשרה, אחרי שחצי בקבוק כבר מאחוריי. 140 שקל לבקבוק.
עכשיו כמה פרטים טכניים: תעזבו אתכם מקרח, שימו מים קרים. ההמלצה היא חמישית פסטיס והשאר מים, אבל אני אוהב פחות מהול, וגם במרסיי תקבלו את הפסטיס שלכם עם קנקן. אם אתם מתעקשים על קרח, תוסיפו אותו אחרי המים, כדי למנוע קריסטליזציה. ככה הכי טעים, אבל אפשר גם קוקטיילים. הנה קוקטייל אחד מטעם היבואן:
החומרים:
50 מ"ל ריקארד
קוביות לימון
כפית סוכר חום
גבעול נענע
ביטר למון
ההכנה:
מועכים 6 קוביות לימון ביחד עם הסוכר והנענע בשייקר, מוסיפים ריקארד וקרח גרוס, מערבבים בעזרת כפית, מוזגים לכוס היי בול, משלימים בביטר למון ומקשטים בסליל קליפת לימון.
ועכשיו לעניין אחר. אין הרבה אירועי יין משמחים כמו פסטיבל היין במוזיאון ישראל, גם בגלל המגוון וגם בגלל האוויר, וגם בגלל שאין הרבה אירועי יין משמחים. במיוחד בגלל הקיפאון שאחז בשוק היין, שגם קשור לקיפאון שאוחז בידיהם של רוב הצרכנים הסבירים כשהם צריכים להוציא שטר של יותר מחמישים מהכיס המדולדל שלהם.
העיקר שהצמיחה מחלחלת למטה. רק כדי להתרשם ממה שיכולתם לשתות אלמלא המע"מ, אני ממליץ בכל לב להגיע לגן הפסלים המופלא בין ה-30.7 ל-2.8, בין שבע בערב ל-23:30. משלמים 80 שקל, מקבלים כוס שנשארת אצלכם ואפשר לשתות ללא הגבלה מהיינות של, בין היתר, הרי גליל, רמת הגולן, צ'ילאג, בנימינה, ברקן, רקנאטי, ויתקין, עגור, לוריא, מוני, דלתון, סגל, עמק האלה ועוד ועוד. מה יכול להיות יותר נפלא מללגום איזה שיראז-קברנה ולהגיד שהנרי מור זה נורא סבנטיז?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם