
בדמייך חיי: נולדה בה' באייר
אהובה נפתלי-יוקטן נולדה 45 דקות לאחר קום המדינה. שמחת הלידה שלה, כמו השמחה על הולדת מדינת ישראל, נמהלה בצער המלחמות והשכול

את חייה התחילה נפתלי-יוקטן קצת בקושי. "נולדתי במשקל קילו 800 ונשארתי באינקובטור. גם מצבה של אמי לא היה כל כך טוב. כדי שתתחזק, הביאה לה אחת האחיות חצי עגבנייה מהפצועים, להם היה קצת יותר אוכל".
על אף שבן-גוריון הכריז על המדינה וברחבי הארץ יצאו אנשים במחולות שמחה אל הרחובות, בירושלים המצב היה מסובך. "היה מצור ורעב, אנשים נהרגו בתור למים בגלל ההפגזות, ואילו בתור ללחם חילקו רק פרוסה לנפש ביום. היה מאוד קשה. הייתה לי דודה בת 12 וחצי שנהרגה בתוך הבית מרסיס של פגז שהתפוצץ בשכונה. זה היה בי"א באייר. אבא שלי הציע לדודה לבוא איתו לשחרר את אמא שלי ואותי התינוקת מבית החולים, אבל היא פחדה מהפגזים. בסוף הפגזים הגיעו אליה הביתה. השמחה על הלידה הייתה מהולה בעצב גדול".
למה קראו לך אהובה?
"זה לא שם שקשור לקום המדינה. יכול להיות שאם ההורים שלי היו חיים בתל אביב, הם היו מספיקים לחשוב על שם שמציין את קום המדינה, אבל בירושלים המצב היה כל כך עגום שנתנו לי שם שהם אהבו ונראה להם מתאים".

"עד גיל 12 בערך קיבלתי יחס מיוחד. כשהיינו בני שבע או שמונה, עיריית ירושלים ארגנה טיול לכל הילדים שנולדו ביום העצמאות. נסענו לנגב, ראינו את הפועלים מרתכים צינורות ובונים את המוביל הארצי. נפגשנו עם בדואים. אני זוכרת את הגמלים. בשנת העשור למדינה הייתי עם עוד 120 ילידי ה' באייר בביקור אצל הנשיא, יצחק בן-צבי. בשנת ה-20 הנשיא שז"ר אירח אותנו, רובנו עוד היינו חיילים במדים, גם אני. אחר כך עלינו על הבמה בקונגרס הציוני בבנייני האומה. בשנת ה-60 הנשיא פרס אירח אותנו בגינת ביתו.
"עם הזמן הבנתי שיום ההולדת שלי הוא בסך הכול פרט ביוגרפי. מאוד מיוחד, אבל המשמעות שלו הלכה וירדה בעיניי. זה נחמד להיוולד יחד עם המדינה, אבל אני משתדלת שאנשים לא יעריכו אותי בזכות הפרט הזה אלא בזכות מי שאני".
איזה יום הולדת זכור לך במיוחד?
"ביום ההולדת ה-13 הלכתי עם עוד 12 ילדים שנולדו בה' באייר להדליק משואות בהר הרצל בערב החג. רוב הילדים היו ילידי הארץ, כל אחד ייצג משהו אחר. אחד ייצג את העליות, אחד את ההתיישבות החקלאית והעירונית, ניסו לתת אפיון לכל חלק בחברה. אני ייצגתי את ילידי ירושלים. היינו שלושה ימים בחזרות, ובשעות היום לקחו אותנו לסיורים. אני זוכרת שנפגשנו עם טדי קולק ז"ל בגן הוורדים ליד הכנסת, שאז עוד לא הייתה. חילקו לנו מדליונים ובערב הדלקנו את המשואות. הייתי מאוד נרגשת".
איך את חוגגת את יום ההולדת?
"בתאריך העברי ויחד עם יום העצמאות, בדרך כלל בפיקניק משפחתי. אם מקדימים את יום העצמאות, אז מקדימים גם את יום ההולדת. ככלל אני מקפידה לחגוג את ימי הולדת של המשפחה בתאריך העברי גם אם זה מקומם אותם".
מה זו ציונות בעינייך?
"קודם כול להיות ישראלי. מי שחי בגולה יכול לתרום ולעודד ולעזור לישראל. לדברר את ישראל. אני חושבת שציונות מתבטאת בעיקר בעשייה ותרומה לחברה".
מה את מאחלת למדינת ישראל?
"הייתי מאוד שמחה אם היה פה שלום. אני לא משלה את עצמי שזה יהיה קל או פשוט, אבל מאוד הייתי רוצה לחיות בשלום. אני חושבת שהשאיפה של רוב העם היא שלא נהיה נטע זר בסביבה, שמדינות ערב יקבלו אותנו. אנחנו משקיעים הרבה מאוד בהישרדות ובביטחון וקצת פחות בחברה. מאוד כואב לי הקיטוב שנוצר בחברה הישראלית, עצוב לראות שהחברה במידה רבה בנסיגה. הייתי מאוד רוצה לחיות לא בחברה אידיאלית כי אין דבר כזה, זו אוטופיה, אבל בחברה שמשקיעה יותר אנרגיות, אהבה ונתינה בכל התחומים".
את אוהבת את מדינת ישראל?
"מאוד. אבל לא מפני שנולדתי ביום העצמאות. זה בא מהבית, האחים שלי אוהבים לא פחות ממני את הארץ, הם גדלו באותו בית וספגו את האווירה. הם לא פחות ציונים ממני".
***
הכתבה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'