ראשי » סגנון » ניו אייג' » הגות

הכל בשביל המדינה

מדינה פרל לא רק נולדה עם המדינה, היא גם קרויה על שמה. בגיל שנה הפכה לסלבריטאית כשעצרה את מצעד צה"ל הראשון. מאז היא אוהבת אקשן

מצעד צה"ל הראשון יצא לדרך ברחובות ירושלים. המוני אנשים נרגשים הגיעו מכל רחבי מדינת ישראל הצעירה כדי לחזות בפלא. האוויר היה מחושמל. כולם נופפו בהתרגשות בדגלי ישראל, שרו ודיברו על פלא המדינה שקמה. ואז זה קרה. איש אחד, רפי בר לביא שמו, העמיד את העגלה של בתו התינוקת באמצע הרחוב, ממש לפני החיילים הצועדים. המצעד דרך במקום. האבא הגאה התחבא בינתיים בין ההמונים, לראות מה יקרה. 

בעגלה שכבה בתו הקטנה, מדינה שמה. היא נולדה קצת אחרי ההצבעה באו"ם ושמה נשזר בפלא הבריאה החדשה – המדינה. ביום למחרת קבעה כותרת העיתון: "מדינה עוצרת את מצעד צה"ל הראשון בירושלים".
כמעט 65 שנה אחרי, מחייכת מדינה פרל, כבר לא תינוקת, ושולפת ממעמקי אחת המגירות את שער העיתון המצהיב. "זו אני", היא מחייכת. "אני זו שעצרה את התנועה. כבר אז הייתי 'סלב'".

הסיפור של מדינה פרל הוא סיפורה של מדינת ישראל. היא נולדה על הר הצופים בירושלים לאמא שהייתה אז בת 18 ואבא שהיה בן 24. "אני הבת הבכורה, והייתה התרגשות גדולה כשנולדתי, יותר בגלל המדינה שנולדה ופחות בגלל מדינה התינוקת", היא מספרת בחיוך.

כבר מרגע הלידה היה ברור שלפעוטה, ולמדינה שעל שמה נקראה, צפויה דרך לא קלה ומלאת מהמורות. זמן קצר לפני שהכריעו את האם הטרייה צירי הלידה, אירע בדרך להר הצופים טבח שיירת הרופאים. השיירה שכללה משלחת רפואית שיצאה לכיוון בית החולים, נקלעה בדרך למארב. בשייח' ג'ארח הומטרה עליה אש עזה, והאירוע הסתיים במותם של מרבית נוסעי השיירה. "בעקבות הטבח הזה", ממשיכה פרל. "אמא שלי פשוט נתקעה בהר הצופים. אני כבר נולדתי, אבל לא הייתה לה שום דרך לרדת משם כי כל האזור נשאר מנותק. אני הייתי בת חודשיים, אבא שלי לא היה שם, והיא הייתה צריכה איכשהו ללכת משם".

איך היא ירדה?
"כשאני מדמיינת את זה היום, אני לא מבינה איך היה לה האומץ. היא הייתה ילדה בת 18 שחזרה הביתה לבד, כשאני, תינוקת בת חודשיים, עטופה בסדין. בדרך היא פגשה שיירה של הפלמ"ח שהצילה אותה ולקחה אותה לאזור בטוח יותר. שנים רבות לאחר מכן, כאשר עבדתי כמורה באילת ועשיתי פרויקט אמנות שמשך קהל, הגיע מפקד צבא בכיר והציגו לו אותי. הוא מיד שאל: 'קוראים לך מדינה? ולאמא רחל?', אחרי שאישרתי שזו אני, הוא צחק ואמר שהוא זוכר אותי 'כזו קטנה' וסימן בפנטומימה סימן של תינוק. הוא סיפר שהוא היה חלק מהיחידה שחילצה אותי ואת אמא שלי מהר הצופים, וזכר אותי כתינוקת עטופה בסדין. ככה בעצם התחילה דרכי בעולם", היא אומרת בחיוך. "אולי בגלל זה אני כל כך אוהבת אקשן עד היום".

איך הייתה התחושה לגדול עם שם כל כך גדול?
"הייתי גאה על כך שאני מדינה. הרגשתי שאני מרימה ראש למעלה בגאווה. היום אני קצת פחות גאה. המצב של המדינה הוא לא תמיד מקור לגאווה עבורי. היתרון הוא בכך שזה שם מיוחד, יש מעט מדינה בארץ ובעולם, אם קוראים 'מדינה' אני מיד מסתובבת כי אין אף אחת אחרת עם שם כמו שלי. הבעיה היא שכולם יודעים בת כמה אני", היא מגחכת. "אבל אני עדיין מרגישה מאוד צעירה. אני חושבת שזה פשוט עניין של גישה".

פרל גדלה בנחלת שבעה ובמושבה היוונית, וכאשה בוגרת, אם לבת וסבתא לשני נכדים, היא מתגוררת בשכונת ארמון הנציב. ירושלמית מבטן ומלידה שמעולם לא חשבה לעזוב.

מאז ועד היום המצב השתנה בירושלים?
"צר לי מאוד על השינוי שקרה בעיר. לצערי כל ידידיי ומוקיריי כבר לא פה. קצה נפשם מהשתלטות החרדים על העיר. החילונים השורשיים, כמו בני משפחתי, הולכים פה לאיבוד וקולם לא נשמע. זה עצוב. גם המשפחות הדתיות לאומיות כבר לא מרגישות פה בבית. ירושלים היא עיר מהממת ומי שעוזב אותה מתקשה להותיר אותה מאחור".

עשר שנים הייתה פרל מורה לאמנות. היא לימדה תקופה קצרה באילת, פרק הזמן היחיד שבו עזבה את עירה האהובה, עד שבשלב מסוים הבינה שהייעוד שלה אינו בין כותלי בית הספר. היא עשתה שינוי מקצועי, עברה לעולם התיירות, ובעשור האחרון עובדת כמנהלת יחסי ציבור בבית המלון היוקרתי 'מצודת דוד'. בירושלים כמובן. שועי עולם, מעצבי דעת קהל, פוליטיקאים, אנשי תקשורת ותרבות, כל מי שעלה לרגל והגיע לביקור במדינת ישראל, פוגש אותה בלובי.

את יום העצמאות ה-64 למדינת ישראל תחגוג מדינה פרל, ככל הנראה, כמו רובנו בצפייה בזיקוקי דינור ואכילת בשר מפוחם. לרגע אחד היא אולי תחשוב על הסמליות שבה חייה שזורים בגורלה של המדינה ותהרהר בכך שזיקוקי הדינור נועדו גם עבורה.

***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...