הכל אחלה: ביקור במפעל סלטים
מוחסן ממיין את החומוסים, תחריר מקלפת את החצילים ואלה מודדת כמויות מדויקות של תבלינים. כתבת 'נשים' חדרה אל מפעל הסלטים 'אחלה' וגילתה איך מכינים לכם את הסלטים שאתם אוהבים. עכשיו היא שוקלת הסבה מקצועית
הכניסה למפעל הסלטים מזכירה כניסה למתקנים השמורים בעולם. תעודות הזהות שלנו נלקחות, טלפונים מורמים לדרגים הגבוהים כדי לוודא שאכן הוזמנו לבלות במפעל, טפסים נרשמים ותעודות אורח נמסרות למשך הביקור. בסוף מוכתרת המשימה בהצלחה. אני, הצלם ונציגי משרד היח"צ נכנסים פנימה.
וזה לא הכל. לפני כל אולם או חדר יש עמדה לשטיפת ידיים וסוליות נעליים. העובדים מגלים כי חלק אינטגרלי מהעבודה הוא עור ידיים מחוספס (מרוב רחיצות) וקרם ידיים צמוד. אבל אנחנו מתלהבים מכל החידושים האלו, עוטפים את עצמנו בחלוקי הבד, שמים כיסוי לנעליים, חובשים כובע חד פעמי על השיער, בודקים שלא צימחנו בינתיים זקן ושוטפים ידיים. עכשיו אפשר ללכת ולחפש כבר משהו טעים לאכול. אנחנו רעבים כבר מנתניה.
ב'אחלה', כך מסבירים לנו, מייצרים עשרות סלטים מוכנים. אם נהיה מדויקים, רק בשנת 2011 הושקו למעלה מ-30 סלטים חדשים בטעמים כמו פלפל קלוי, חציל בלאדי עם יוגורט בלקני, טחינה לבנה עם פטרוזיליה וכרובית בטחינה. שרית ריבש שמלווה אותנו, עובדת במקום כבר ארבע שנים. היא אחראית על הפיתוח הקולינרי של המוצרים.
בינתיים אנחנו צועדים אל עבר חדר גדול שמקדם אותנו עם ריחות משכרים של חצילים מטוגנים. הרצועות השחומות והמטוגנות שיוצאות מהמסוע גורמות לנו לרצון עז לטעימה קלה ועובדי המפעל דווקא מפרגנים. אחר כך יספרו לנו שהם אדישים לגמרי לריחות ולטעמים. ככה זה כשאתה מריח כל יום במשך שמונה שעות חצילים מטוגנים.
בעמדת הקלייה חצילים שלמים מוסעים לתוך תנורי להבה ענקיים כדי לעבור צלייה, כשהם עדיין בקליפתם. ביציאה מהמסוע מחכות להן המקלפות, הן מקלפות את החצילים, ומניחות אותם במסוע, להמשך טיפול.
תחריר עובדת במקום תשע שנים ועוסקת בקילוף חצילים ופלפלים. היא מקדמת את פנינו בחיוך ועם אוזניות שמחוברות לאייפון. מסתבר שכדי לצלוח משמרת ועוד משמרת של קילוף ירקות, חייבים להאזין למוזיקה בכלל ולעולם החיצון בפרט. לשאלות היא עונה תוך שהיא ממשיכה לקלף במהירות את החצילים. יש לה חמישה ילדים והיא אוהבת את העבודה שלה. "אבל כשאני יוצאת מהמפעל הביתה, אני לא יכולה להריח ובטח שלא לבשל חצילים או פלפלים", היא מגלה באומץ, "אבל לפעמים הילדים ממש מבקשים, אז אין לי ברירה".
ואת אוכלת גם?
"לא!"
מהחצילים אנחנו מגיעים לחומוס, אהוב לבו של הצרכן הישראלי. בעמדה עומד ממיין החומוסים של המפעל. כן, יש איש כזה. ממיין חומוסים. בזמן שאתם מנגבים בדוך, הוא בורר לכם את החומוסים ומעיף את אלו המקולקלים. אתם צריכים להודות לו.
בכל מקרה, קוראים לו מוחסן, יש לו שפם א-לה יאצק, קול עמוק וחיוך ביישני. הוא מסביר שהוא מקבל שקים עם גרגרי חומוס טריים, שופך אותם למכשיר מיוחד, שפורש אותם על גבי משטח מתכת ואז הוא יכול לברור אותם אחד-אחד. הכישורים הנדרשים למשרה הם סבלנות רבה ועיני נץ. בלעדיו הייתם עלולים לאכול משהו מקולקל. לא מומלץ.
מוחסן הוא השלב האחרון בדרך אל קודש הקודשים. ובמפעל לסלטים הכוונה היא לחדר התבלינים. המקום עמוס בשקיות שמלאות תבלינים במינונים שונים, אלה היא זו שאחראית על החדר. היא מדביקה מדבקות על כל שקית. תבלינים לחומוס, לכרובית, לטחינה ולכרוב. כשאנחנו נכנסים, היא בדיוק מסיימת לעבוד על שקיות תבלינים מלאות בפפריקה לסלט המטבוחה.
"הגוף שלי התרגל", היא מסבירה לנו כשאנחנו מתחילים להתעטש מעודף הריחות שבחדר. "בימים האלו תוגברנו במשמרות נוספות בגלל יום העצמאות. מכאן זה נראה שעם ישראל אוכל בחג רק סלטים מוכנים".
ומתי יהיה לך חופש?
"אני אקח יום מנוחה ישר אחרי החג ולא אעשה כלום. רק אנוח".
לא תבשלי משהו מתובל?
"בגלל כל ההתעסקות עם התבלינים פה, בבית אני מוסיפה לאוכל רק פלפל ומלח. זהו. שום תבלין אחר".
זהו, הסיור מסתיים ואנחנו מגיעים למשרדה של שרית ריבש. כאמור, בעלת הג'וב הכי נחשק בארץ. ריבש, יחד עם עוד שלושה טכנולוגים המתמחים במזון, אחראית על הפיתוח הקולינרי של הסלטים. המשרד נראה בעצם כמו מטבח סטנדרטי. יש בו עמדה הכוללת מיקרוגל, תנור וכיור. רק עשרות צנצנות התבלינים והמקרר שעמוס להתפקע בחומוס, מזכירים שיש פה משהו קצת שונה.
איך אתם מחליטים על מתכון מנצח?
"לפעמים אנחנו מקבלים בריף שיווקי שכולל את מה שרוצים שניצור, כמו למשל תוספות לחומוס, אבל לפעמים יש לנו יד חופשית. פיתחנו, למשל, כרובית עם טחינה. אנחנו עובדים עם השף כדי שייצא טעים אבל בוחנים את המתכון גם לפי היכולת להעביר אותו לפס ייצור מבחינת מרכיבים ועלויות".
"כולנו. כל הצוות, יחד עם מנהל הפיתוח והשף. לפעמים המנות יוצאות למבחני טעימה כדי לראות מה אנשים אחרים חושבים עליהם".
קרה שעשיתם מנה שיצאה לדעתכם מצוינת אך בסוף היא לא התקבלה?
"זה קורה הרבה פעמים. לפני כמה חודשים יצרנו סוג של סביח שהיה מורכב מטחינה עם חצילים וביצה. הוא קיבל תגובות מצוינות במבחני הטעימה אבל בסוף נפל על קטע שיווקי. לא ידעו איך לשווק אותו כי זה היה כמו סביח אבל בעצם זה לא. לפעמים אנחנו גם מכינים מתכון מדהים אבל כשמגיעים לתמחר אותו, הוא נופל בגלל העלויות".
את חושבת שהטרנד הבריאותי יגיע גם לסלטים המוכנים?
"לא חושבת. כשאת באה וקונה יוגורט אפס אחוז שומן או גבינה עם אחוזי שומן נמוכים את חושבת על דיאטה ומשקל, אבל כשמגיעים לקנות חומוס או סלט חצילים זה לא מתרחש ממקום של דיאטה, אלא ממקום של כיף והנאה. אני לא חושבת שנראה מספרים שמציינים אחוזי שומן על אריזת החומוס אי פעם".
מה הישראלים הכי אוהבים?
"חצילים והרבה חריף, אבל קודם כל חומוס כמובן".
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם