נערת טוסטר: רותי רוסו מגבנ"צת
אפשרות אחת היא להזמין אותו בבית קפה, לשלם תמורתו חמישים שקל ולקבל גרסה עבשה. אפשרות אחרת היא להכין בעצמכם טוסט גבינה
ובכל זאת, באותו אחר צהריים שמשי החלטנו שלושתנו, הבנות ואני, שבמקום לבלות בגינה המנושבת כדאי לחטוף מכות ודלקת ריאות עמידה בפני אנטיביוטיקה. הלכנו למכלאה. המקום ענה על כל הציפיות. רעש נעים ומחריש אוזניים, ילדים נופלים מהקומה הגבוהה, בריונים שנטפלים לבנות העדינות שלי ובכלל תחושה מרגיעה של מאבק הישרדות לחיים ולמוות. כשיצאנו משם הדבר היחיד שהפריד ביני ובין איבוד שפיות היה כוס בלאדי מרי מחוזק.
הבעיה היא שטעויות עושים בצרורות, ובמקום לשבור את לופ ההרס העצמי ששקענו בו קפצה לי לראש מחשבה אובדנית חדשה: נסיים את אחר הצהריים בארוחה בקפה גרג, למעלה. בחיים לא ישבנו שם. למעשה, אני לא יושבת אף פעם בבתי קפה. מעולם לא הצלחתי להבין את התפריט המשוכפל הזה של סלטים ענקיים כמו מרעה, סנדוויצ'ים עם נבטים ופסטות חלביות שנמכרים ללקוח במחירים של מסעדה טובה. אני מעדיפה כבר מסעדה טובה וכמה מנות ראשונות. אבל, כאמור, השכל הישר לא היה איתי, ועלינו למקום הזה, המלא תמידית, ותפסנו שולחן שצופה לרחש פכפוך המזרקה והילדים הנשחטים במכלאה שלמטה. חשבתי שניצחתי. נאכל עכשיו, נגיע הביתה, נתרחץ ואשים את הבנות (להפתעתן) במיטה בשש וחצי, ואטען שאמצע הלילה.
עברנו יחד על כל התפריט וקיבלנו החלטה פה אחד: טוסט גבינה. בזה אי אפשר ליפול. חיכינו לו עשרים דקות, שאותן ניצלתי לשכנוע עצמי שזה אכן הזמן הנדרש להכנת טוסט מפואר. השף בטח מורח אותו מלמעלה בתערובת של חמאה ותבלינים, כי זה נותן לו מעטפת פריכה וטעימה. תכננתי להשתלט על חצי.
הטוסט הגיע על צלחת בגודל שני שולחנות. החלק הפריך היחיד שזיהיתי בו היה מעטפת כוויות המקרר סביב העגבניות והמלפפונים החתוכים שישבו לצדו על המגש. הלחם עצמו היה מעופש, ובפנים הסתתרה פרוסת גבינה אחת, מהזן הנחות והסבוני ביותר. זה היה הטוסט הכי עייף ועצוב ומושפל שאי פעם ראיתי. וזה עוד לא החלק המקומם באמת. הטוסט הזה, מלחם עבש וגבינה זולה, עלה 46 שקלים. בחישוב גס אני יכולה להעריך שה"פוד קוסט", עלות חומרי הגלם בעגה המקצועית, נע סביב חצי שקל למנה. אחוז אחד מהמחיר. זהו מספר שמסעדות לא מעיזות אפילו לשאוף אליו, כי הוא פנטזיונרי לחלוטין.
ואפילו זה עוד לא קומם אותי מספיק. מותר למסעדה או לבית קפה להרוויח ומותר גם להרוויח טוב. אבל בחייאת. בעוד עשרים אגורות הייתם מוסיפים פרוסה נוספת של גבינה ובאותו מחיר מקפידים שהלחם יהיה יחסית טרי. האמת שבעיקר מעצבנת אותי הידיעה שאין שום סיבה לדפוק טוסט גבינה. לא צריך בשבילו ידע בבישול. ילד בן שש יכול להכין את זה לעצמו בעזרת פיתה, קצת חמאה וגבינה צהובה פשוטה, לא מתוחכמת, סתם "עמק" פרוסה רגילה, ויצא לו אחלה טוסט. לא נדרשת תשומת לב וגם לא הקפדה. אבל אין חלק במטבח או בחיים בכלל שראוי לזלזול כמו שזכה לו הטוסט שלנו, היקר, בקפה גרג.
יומיים אחר כך אכלתי טוסט גבינה נוסף, בשם המחקר. לא במסעדה ולא אצל שף. הוא נקנה בשוק הכרמל במכולת של יהודה, שגם מועך אותו בטוסטר לחיץ. אין לו גבינה מיובאת וגם לא חמאה עם תבלינים. אם תרצו הוא יוסיף סחוג. קיבלתי ממנו אחרי שבע דקות פיתה-טוסט מושלם (או מושלמת? לפי מה קובעים את הג' נדר של פיתה טוסט?), שמשמיע קול שבירה עם כל ביס, רך ולח מחמאה מבפנים, עם שתי פרוסות גבינה צהובה שיצרו את החוטים הקטנים שבין הפה לאובייקט הנאכל. היה לו בדיוק הטעם המופלא של הפיתה-טוסט מהקיוסק של הבריכה במושב, שדני דקל היה מכין לכל הילדים כארוחת צהריים וערב במשך כל חודשי הקיץ שהעברנו רק שם. אבל על הדבר הפשוט הקטן והמופלא הזה לקחת 46 שקלים, ואז גם לדפוק אותו?
כמה הערות לפני המתכונים. זה טוסט גבינה, כן? לא עוגת אופרה. אני בעיקר מציעה לכם שילובים, אבל הרעיון הוא להכין ולנסות. אין שום סיבה להרגיש מחויבים ללחם שבחרתי או לטוסטר. אפשר לשים הכל בפיתה או בלחם לבן רגיל, בטוסטר אובן או בטוסטר לחיץ, פתוח או סגור. תגדילו ראש. תחליטו לבד.
אני אוהבת את הטוסט הזה פתוח. אפשר גם לסגור. שילוב מעולה בין גבינה חזקה עם זיתים ואנשובי כתיבול. אפשר לטפטף למעלה קצת שמן זית טוב ואולי לפזר כמה צלפים קצוצים.
החומרים:
8 פרוסות לחם כפרי
2 כוסות קשקבל מגוררת
8 נתחי פילה אנשובי, שטופים במים ומנוגבים קלות עם מגבת נייר, קצוצים גס
2/3 כוס זיתי קלמטה מגולענים, קצוצים
אפשרות: כמה טיפות שמן זית
הכנה:
מערבבים את הזיתים עם האנשובי והקשקבל. מסדרים את פרוסות הלחם בתבנית ומפזרים עליהן מהתערובת. מכניסים לתנור שחומם מראש לחום עליון בינוני )200 מעלות ( ואופים עד שהגבינה נמסה.
אני הכנתי את הטוסט הזה בתוך לחמניות חלה קטנות ומתוקות. באמת לא חייבים. יש היום גבינות מנצ'גו טובות, אבל אם לא השגתם - חפשו גבינה קשה אחרת מחלב צאן.
החומרים:
4 לחמניות חלה מתוקות
4 פטריות פורטובלו פרוסות
2 כפות שמן זית
1 כוס עלי רוקט (אפשר גם תרד)
1/2 כוס בצל מטוגן (בערך משני בצלים)
1 כוס גבינת מנצ' גו פרוסה דק
מלח ופלפל
חמאה
הכנה:
מחממים את השמן במחבת. מוסיפים את פרוסות הפורטובלו וצולים אותן עד שהן מזהיבות. מוסיפים את עלי הרוקט ומבשלים עוד חצי דקה. מתבלים. חוצים את הלחמניות. מורחים צד אחד בחמאה. מסדרים על הצד השני פרוסות של מנצ'גו ולמעלה עורמים את תערובת הפטריות והרוקט. מוסיפים עוד תלולית של בצל מטוגן, סוגרים ושמים בטוסטר לחיץ (לא חובה).
העתקתי את הרעיון מדוכן "המעורב" שפעל במשך כמה שנים ברחוב אלנבי בתל אביב ומכר את הדקדנס בהתגלמותו: שילוב של פירה, בצל מטוגן, אמנטל וגבינה מעושנת. טוסט לאנשים גדולים עם תיאבון בריא.
החומרים:
4 פיתות קטנות
4 תפוחי אדמה קטנים או 2 גדולים, מבושלים במים עם הקליפה עד שהם רכים
3/4 כוס בצל מטוגן (משלושה בצלים גדולים)
120 גרם גבינת אמנטל פרוסה
120 גרם גבינת מוצרלה מעושנת פרוסה
קצת מלח ים
הכנה:
מועכים את תפוחי האדמה למחית, עם קצת מלח ובעזרת מזלג. מרפדים את הפיתה בפרוסות אמנטל ומוצרלה. ממלאים בפירה ובבצל מטוגן וממליחים בין השכבות. אפשר להכין את הטוסט בטוסטר לחיץ, אבל אני דווקא הכנסתי את הפיתות לתנור חם מאוד, עומדות בתוך שקית שיצרתי מנייר אפייה, ונתתי לטבע ולחשמל לעשות את שלהם. אין לתאר את העונג.
בסוף אנחנו תמיד חוזרים לטוסט הזה, מהסיבה הפשוטה שאלה החומרים שיש לנו קבוע בבית. גבינה צהובה חסרת התחכמויות וירקות טריים. כל לחם יתאים פה וכל מנעד הטוסטרים שבעולם.
החומרים:
8 פרוסות לחם, אפשר גם באגט
2 כוסות גבינה צהובה (עמק) מגוררת
20 עגבניות שרי קטנות, חתוכות לרבעים
1 בצל סגול קטן, חתוך לקוביות קטנות
פלפל חריף פרוס, לפי הטעם שלכם ושל הפלפל
הכנה:
מערבבים את הגבינה הצהובה על הירקות החתוכים. מסדרים את פרוסות הלחם בתבנית ועורמים מתערובת הגבינה. מכניסים לתנור שחומם מראש לחום עליון בינוני )180 מעלות ( ואופים עד שהגבינה נמסה.
טוסטים עם חמאה מתים על טוסטר לחיץ, ובצדק: החמאה נשפכת קצת החוצה, ואז היא עוטפת את הטוסט גם מבחוץ ולא רק מבפנים.
החומרים:
4 פיתות
120 גרם אמנטל פרוסה
100 גרם פטה מפוררת
חמאה מעולה
פלפל שיפקה פרוס לפי הטעם
הכנה:
מורחים את הפיתות בחמאה. ממלאים באמנטל, בפטה ובפרוסות פלפל שיפקה. מועכים בטוסטר לחיץ.
אני כל פעם חוזרת אליה שוב ושוב כי היא חברה שלי, היא שפית ויש לה סבלנות אליי כבר הרבה שנים. גם הפעם לירון גרינברג, שכיכבה פה לא אחת, מספקת הברקה. מתכון נורא-נורא קל וסופרטעים. היא נהגה להכין אותו עם לחם לבן מרובע (קאסן), אני הכנתי פה עם טורטייה. מה שבא לכם.
הסוד במתכון הוא כמובן שמן הכמהין. בקבוק קטן עולה בסביבות שישים-שבעים שקלים, אבל הוא מספיק להרבה זמן. משתמשים בו כמו תבלין ולא כמו שמן: כמה טיפות על החביתה, כמה טיפות לרוטב של האספרגוס. כמות קטנה מאוד תיתן הרבה ארומה, אז אל תתעצבנו על המחיר.
החומרים:
4 טורטיות
4 כפות מיונז סמיך, כמו הלמנ' ס
4 כפיות שמן כמהין
4 ביצים קשות, פרוסות
מלח ים ופלפל גרוס
הכנה:
מערבבים את המיונז עם שמן הכמהין ומתבלים במלח ים ובפלפל גרוס. מושחים את הטורטיות עם מברשת במיונז המתובל. מסדרים מלמעלה פרוסות של ביצה, וסוגרים. צולים על מחבת גריל או מחבת רגילה כשתיים-שלוש דקות מכל צד. אוכלים מיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם