עיר משגעת: למה ירושלים משגעת תיירים?
כחמישים תיירים מתאשפזים מדי שנה עקב משבר נפשי הקשור ל"סינדרום ירושלים". ספר חדש "ירושלים של קדושה ושיגעון", סוקר את התופעה מהעת העתיקה ועד שנות האלפיים
הנה רשימה חלקית של הדמויות הססגוניות: הצייר האנגלי הולמן האנט, שביקר בירושלים ארבע פעמים, שהה בה כמה שנים ואף בנה בה את ביתו וגיבש בה את זהותו האמנותית המשלבת ציור סימבולי אך גם ריאליסטי שמבטא את התכנים הדתיים ביצירותיו; בנימין ד'יזראלי, סופר ומדינאי בריטי שכיהן כראש ממשלת בריטניה, שהוטבל לנצרות בגיל בר-מצווה על ידי אביו ובא לכאן לחפש את השורשים היהודיים של זהותו, ותכני הביקור והשקפתו שהנצרות חייבת הרבה ליהדות מוטמעים ביצירותיו, למשל בספרו "טנקרד", הגנרל הבריטי ומושל סודן צ'רלס גורדון, נוצרי פרוטסטנטי ששכר וילה בעין כרם וטייל בארץ הקודש ובירושלים עם התנ"ך בידיו כמורה דרך. לאחר חלום מיסטי שחלם, הוא "גילה" את הקבר האמיתי של ישו ב"קבר הגן" בירושלים; וגם הסופר וההומוריסט האמריקאי מרק טווין שבא עם תוכנית מוכנה לשים ללעג את העולם הישן, ולהראות שהנוצרים החדשים והאמיתיים הם אזרחי אמריקה.
המשותף לכולם הוא הקשר לייחודה ולקדושתה של העיר: מרבית המקומות הקדושים בעולם מקודשים לדת אחת בלבד, ואילו ירו שלים מקודשת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות: היהדות, הנצרות והאסלאם.
המספרים מדברים בעד עצמם. במדינת ישראל מתאשפזים מדי שנה כמאה תיירים שלוקים במשבר נפשי בעת ביקורם בארץ. יותר ממחציתם מגיעים לטיפול ולאשפוז במהלך שהותם בירושלים.
החל מ-1979, במהלך כעשרים שנה, כאלף תיירים שנזקקו לאשפוז פסיכיאטרי בהגיעם לירושלים הופנו לבית החולים "כפר שאול" ואושפזו לפרקי זמן קצרים. מדובר בצליינים ותיירים שמגיעים לעיר ומאבדים זמנית את שפיות דעתם. הם רואים את עצמם כמשיחים או כדמויות דתיות ומיסטיות. מורי דרך מנוסים כבר יודעים מתי להרים טלפון ולהתריע שמקרה השיגעון הבא עומד לתקוף.
תיאורי ההתנהגות של תיירים מודרניים ושל עולים לרגל מן העבר מלמדים כי מדובר באוכלוסיות דומות: הלוקים ב"תסמונת ירושלים" דתיים יותר מהממוצע ועניינים תיאולוגיים חשובים להם ומעסיקים אותם. הם שומעים קולות ורואים חזיונות ורבים מהם משוכנעים שהם המשיח. חלקם מאמינים שהם אלוהים או השטן. אחרים רואים את עצמם כדמויות מהמקרא, כמ ו דוד המלך או אליהו הנביא, ויש שרואים את עצמם כדמויות מ"הברית החדשה" כמו מרים או יוחנן המטביל.
התסמונת, על פי ויצטום וקליאן, אינה מתיישבת תחת ההגדרה של "מחלת נפש" במובן הרפואי של המילה. לדעתם זוהי תופעה תרבותי ת-דתית, שמאופיינת במרכי בים מיסטיים. עיקרה הזדהות דתית-משיחית עמוקה, עד כדי טשטוש הגבולות בין דמיון למציאות. רק במקרים קיצוניים מוליך טשטוש זה למשבר נפשי של ממש. הלוקים בתסמונת מנסים לא פעם לתור אחר דרכים להגשמת משימתם, תוך הזדהות מלאה עם הדמות שהם מגלמים.
ירושלים לא לבד. בפירנצה מתאשפזים מדי שנה תיירים עקב מצוקות נפשיות שמופיעות בעת חשיפתם לעוצמתן של יצירות האמנות המונומנטליות של עידן הרנסנס. תיירים יפנים שמגיעים מרקע תרבותי שונה לחלוטין לפריז יוצאים מדעתם כתוצאה מהלם תרבות. בוונציה, שיעור התיירים המתאבדים גבוה משמעותית מזה שבאוכלוסייה הכללית, אולי גם בהשפעת ספרו של תומאס מאן, "מוות בוונציה", שקושר את המקום לחווית המוות. מהבית הלבן בוושינגטון שבארצות-הברית מופנים לאשפוז תמהונים מכל רחבי המדינה שלוקים ב"תסמונת הבית הלבן" ובאים לתת עצות או להציג דרישות מוזרות לנשיא.
בביתו של פרופ' אליעזר ויצטום, פסיכיאטר בכיר במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע ובמרכז לבריאות הנפש'עזרת נשים' בירושלים, המכהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטת בן-גוריון, ערמות על ערמות של ספרים וניירת. "עוד מעט אהיה חצי מאה בירושלים. כשהגעתי לכאן הרגשתי שהייעוד שלי הוא להיות פה והספר הוא שלמי תודה לירושלים", הוא מסביר. את הספר כתב כדי להמחיש את אופי היחסים בין אנשים למקומות.
"ירושלים היא מקום מיוחד, וכך גם'תסמונת ירושלים' היא דוגמה קיצונית למערכת יחסים בין אדם למקום", הוא אומר. "בכל אחת מהתסמונות יש תמה אחרת: בוונציה - האובדן והשקיעה, בפירנצה - האסתטיקה והיופי הנשגב, בבית הלבן - הכמיהה לכוח השלטון, היפנים בפריז-שוק תרבותי. תסמונת'מוות בוונציה' היא דוגמה מדהימה. האיטלקים ניסו להסתיר את זה, אבל היום קשה להסתיר נתונים".
פרופ' ויצטום שולף מתוך ערמת ניירות מכתב ששלח אליו תייר שהיה בטוח, אבל בטוח, שהוא המשיח. "כמו שיש לנו היכולת להפנים את דמויות האנשים המשמעותיים עבורנו, ישנם מקומות שאנחנו מפנימים כמשמעותיים, והם מעוררים בנו תקוות, רגשות וציפיות", הוא מסביר. "אלו מקומות שהחיבור שלהם איתנו נותן לנו תחושה של חיבור עם משהו יותר גבוה".
מה הסיבה לכך שאנשים שבאים לירושלים הם טעונים מאוד?
"אם המציאות לא עונה על הציפיות שלהם, הם יוצאים משיווי משקל. ניתן לומר שתסמונת ירושלים היא תופעה רציפה שנמשכת כמה מאות שנים. אפשר לראות שאלה תיירים מאוד מיוחדים שיש להם חזיונות דתיים. אנשים שעסוקים בגורל העולם ובגאולה. העניין הוא שכאשר הם מגיעים לכאן זה לא תמיד הולך לפי התוכניות שלהם". לא חסרים מי שמצפים לבואו של משיח, מכל סוג שהוא.
יכול להיות שעבר פה משיח ופספסנו אותו כי התייחסנו אליו כאל משוגע?
"חלק גדול מהרעיון המשיחי הוא התקווה שהוא נותן לאדם, אבל אני לא חושב שאנחנו מפספסים משהו. צריך להבדיל בין פונדמנטליזם קיצוני לבין מחלה. הרוצח של סאדאת והרוצח של רבין הם פונדמנטליסטים קיצוניים. הם לא לוקים במחלה נפשית. המוטיבציה של קיצוניים דתיים יכולה להיות מאוד מעוותת. העניין המשיחי הוא המצאה בתר-מקראית, ואני חושב שהיהודים חתומים על הפטנט הזה. ההבניה של הדמות המשיחית שונה ורבגונית בהתאם לתקופה ולצרכים שלה. זה לא מקרה שאחרי גירוש ספרד היו התעוררויות משיחיות, וכך גם השבתאות, שהגיעה אחרי פרעות ת"ח ות"ט במזרח אירופה. אנשים זקוקים לתקווה ומשהו להיאחז בו".
אפשר לערוך בהקשר הזה הפרדה בין העיר החדשה לעיר העתיקה?
"רוב אלה שבאים מגיעים לעיר העתיקה, ההיסטורית. הנוצרים בעקבות'האדון', דרך הייסורים, כנסיית הקבר וכנסיית המולד בבית לחם, והיהודים לכותל. כל אחד בא עם איזו תפיסה פנימית של'ירושלים של מעלה', דמיונית , ובמידה מסוימת זה מזכיר קצת את היפנים בפריז. המפגש עם המציאות גורם להלם תרבותי. אפשר אמנם לערוך סיור וירטואלי יפה באינטרנט, אך מה שחסר בו הוא המרכיב הרגשי".
ויצטום וקליאן מציינים בספרם כי לא נמצא קשר בין הלוקים בסינדרום ירושלים למוצא הדתי, למין או לגיל. "השערתנו היא שמר בית התיירים המאושפזים לקו בבעיות נפשיות לפני הגיעם לירושלים, ואכן נמצא ש-82 אחוזים מהתיירים היו בטיפולים נפשיים בארץ מוצאם. רוב המאושפזים היו דתיים או דתיים מאוד. הם התבקשו לתאר את אופי החוויות שעברו לפני האשפוז ובמהלכו, ולהשיב על השאלה האם קיימת דמות שהזדהו איתה. 40 אחוזים מהתיירים דיווחו על חוויות מיסטיות ודתיות.
רוב המתאשפזים האמינו שהם התגלמות של דמות בעלת חשיבות דתית. כך למשל, 21 אחוזים היו משוכנעים שהם המשיח בכבודו ובעצמו. ארבעה אחוזים האמינו שהם התגלמות האלוהים עלי אדמות.
שלושה אחוזים סברו שהם התגלמות השטן ושבעה אחוזים ראו עצמם כדמויות מן המקרא או מן הברית החדשה. רוב המדווחים על הזדהות עם אותן דמויות דיווחו גם שהתנסו בחוויות מיסטיות עמוקות.
מי מועד לפורענות?
"כאמור, מדובר באנשים שעסוקים בגורל העולם, בישועה, בצדק ובחוסר צדק - דברים קוסמיים. חלקם עסוקים מאוד בחזיונות משיחיים, שמגיעים עד כדי תפיסה ואמונה שהאל בחר בהם. 82 אחוזים היו חולים לפני כן, אבל כשהגיעו לכאן הם היו מאוזנים פחות או יותר - אחרת הם לא היו עוברים את שדות התעופה. אין צורך לאשפז את כולם.
"ניקח לדוגמה דמות של אישה שכינתה את עצמה'קשר לאחד'. ותיקי ירושלים עוד זוכרים אותה היטב. היא הסתובבה בירושלים ושרה שירים על החיבור הישיר שלה
יוסי גמזו כתב שקשה שלא להיות בירושלים נביאים, או לפחות משוררים. יכול להיות שהוא מדבר על כולנו?
"נביא הוא אדם שבא ומטיח בפני החברה את הדברים הכי כאובים. האדם הכי קרוב לנבואה שאני הכרתי היה פרופ' ישעיהו ליבוביץ. איש רוח, פובליציסט ואחת הדוגמאות הכי יפות שראיתי לדמות רוחנית נבואית ירושלמית טיפוסית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם