גולני שלי: המסלולים שלא הכרתם בצפון

כולנו מכירים את נחל אל על, את בריכת המשושים ואת הזוויתן. אם גם לכם נדמה שהגיע הזמן לגוון את אתרי הטיולים ברמה, הכתבה הזו נועדה בדיוק בשבילכם

עודד פורת | 20/4/2014 10:25 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
עבור רבים וטובים הגולן הוא יעד לטיולים, מרחב שמגיעים אליו פעם או פעמיים בשנה כדי לנפוש ולנשום קצת ירוק. במקרה שלי, מרחבי הגולן הם הבית. נולדתי ברמת הגולן חודש וחצי לפני מלחמת יום הכיפורים, ומאז כמעט שלא עזבתי אותה.

כשהיינו ילדים, קפיצות ראש אל תוך בריכות הבזלת הקרירות היו לחם חוקנו; כבר כילד בכיתה ה' הייתי תופס טרמפים בדרך לנחל יהודיה, שאותו היו חייבים לחצות בקפיצה מראש המפל. מאוחר יותר ערכנו מסעות לאורך כל נחל דליות, דרך מפלים ומצוקים, עד לכנרת.

עם השנים הפכו המרחבים הפראיים של הגולן למבויתים יותר ונגישים לציבור: שבילים סומנו, דרכים נכבשו וכבישים נסללו. כתוצאה מכך יכלו רבבות עמך בית ישראל ליהנות גם הם מהטבע הפראי, מהמרחבים האינסופיים ומאינספור פינות החמד הגולניות.

יחד עם התפתחותם של מדריכי הטיולים והנגשתן של הדרכים, גם כל שכיית חמדה חדשה זוכה באופן כמעט מיידי לפקקי ענק בכניסה. לרגל גיליון רמת הגולן של מוצש, הוטלה עליי משימה כמעט בלתי אפשרית - לספר לכם על עשרת המקומות הכי יפים שאתם לא מכירים בגולן. אתם תגידו אם הצלחתי.
Hamad Almakt
מנופי רמת הגולן שלא הכרתם Hamad Almakt
מים בששון: מאגר בוטמיה

למרות תדמיתו כ"ארץ המים", בגולן כמעט ולא נשמרים מקורות מים קבועים באופן טבעי - למעט אלו הנמצאים במורדות הנחלים. עובדה זו מקשה מאוד על פיתוחה של חקלאות משגשגת, ועל כן הזדרזו המוסדות לפתח מקורות אגירת מים עצמאיים. בתור התחלה הוחלט שהנחלים הזורמים אל הכנרת יוכלו להמשיך בדרכם בנחת - אבל את "המים המזרחיים" יאגמו עד המילימטר האחרון. לא מדובר בכינוי עדתי פוגע או מפלה, חלילה, אלא פשוט בתיאור כיוון זרימתם של המים לעבר סוריה. את המים אוגרים במאגרי מים גדולים שבהם הותקן סכר שעוצר את זרימתו החופשי של ערוץ הנחל.

מאגרי המים נבנו אמנם לצרכים חקלאיים, אבל צפייה במאגרים המלאים היא אטרקציה בפני עצמה. המאגר היפה ביותר הוא מאגר בוטמיה, הקרוי על שמו של הכפר הסורי שהיה במקום. שלא כמו במאגרים האחרים, מאגר זה מוקף עצים המהווים אכסניית לילה למגוון ציפורים ועופות. נוסף על כך, הר הגעש המושלם תל פארס שוכן ממש מעלינו ויוצר נוף שכמו נלקח מתך גלויה. השהייה באזור מומלצת בעיקר בשעות בין הערביים, או לאמיצים שבכם, בשעות הזריחה. קחו בחשבון ששחייה במאגר לא באה בחשבון, שכן הקרקע בוצית ביותר.

איך מגיעים:

כ–10 ק"מ צפונית לרמת מגשימים, על כביש 98, תבחינו בצומת עם ג'יפ תלוי על עמוד (מחזה מעניין בפני עצמו). כאן פונים לכיוון צפון–מזרח ונוסעים כקילומטר וחצי עד לצומת עם פניה ימינה לכביש משובש ביותר. לאחר נסיעה של כמה מאות מטרים תוכלו להבחין בערימת עפר מצד שמאל. שם אפשר להחנות את הרכבים ולצעוד לכיוון המאגר.

בור ללא תחתית: הג'ובה הגדולה

מה זה, לכל הרוחות, ג'ובה? ובכן, הג'ובה היא תופעה גיאולוגית נדירה של בור טבעי הפעור בקרקע הבזלת שבאזור יער אודם הנמצא בצפון הגולן. כ–23 בורות כאלה פזורים באזור, וגודלם נע מעומק של כשמונה מטרים ועד לג'ובה הגדולה, שאליה נשים פעמינו, שעומקה הוא לא פחות מ–70 מטרים וקוטרה כ–250 מטר. שימו לב לעובדה המסתורית שבמסגרתה כל הג'ובות מסודרות בקו רציף, בדומה לפריסת הרי הגעש. התופעה הנדירה נחקרה רבות על ידי גיאולוגים, וההסבר הרווח להיווצרותה הוא של ד"ר דורון מור, חוקר הגיאולוגיה הישראלי הראשון של הגולן: על פי הסברו, הג'ובות הן תוצאה של פליטת גז וולקני שיצר התפוצצות עזה.

במסגרת פיתוח אתרי התיירות בגולן נסלל שביל באורך כ–300 מטרים המנגיש את האתר ומאפשר הליכה נינוחה לכל גיל. מדובר במראה משובב נפש שירתק ילדים ומבוגרים כאחד.

איך מגיעים:

נוסעים לכיוון יער אודם על כביש 978 המחבר בין הכפר הדרוזי מסעדה לצומת האמיר. כ–200 מטר מצפון לכניסה ליישוב אודם יש שילוט קטן המפנה מערבה, עם חניון יפה ומסודר

אנדרטת סיירת אגוז

הגולן, כאזור למוד קרבות, מלא באנדרטאות המגוללות את סיפור גבורתם של לוחמים במערכות ישראל. האנדרטה המיוחדת ביותר ברחבי הגולן אינה מנציחה לוחמים שנפלו דווקא בקרבות ברמת הגולן, אלא את כלל נופליה של סיירת אגוז האגדית.

בלב חורש האלונים הטבעי במורדות החרמון מונצחים שמות נופלי היחידה סביב עצים ותצפיות מרהיבות הפונות לעבר נחל חזורי ונחל גובתא. מומלץ לא להסתפק בשיטוט סביב השבילים המפוזרים באנדרטה עצמה, אלא להמשיך בהליכה רגלית בחורש לעבר מבצר קלעת נמרוד.

ההליכה היא על גבי שביל מסומן אדום, במסלול שאינו קשה במיוחד ובסיומו נגיע אל שער הכניסה לגן לאומי מבצר נמרוד. מכאן תוכלו להחליט האם לבקר ב"תל החורבות היפה מסוגו בעולם", כפי שניסח מארק טוויין, או להמשיך הלאה למקום היפה והפחות המוכר הבא.

איך מגיעים:

נוסעים על כביש 989 המפותל המוליך ממפל סער לעבר מג'דל שמס. חונים בחניית אתר נבי חזורי וצועדים על השביל האדום הנמצא על שביל עפר הסמוך לגדר האתר הדרוזי. עוברים מחסום רכבים וממשיכים רגלית אל עבר האנדרטה.

צילום: אי.פי.איי
מג'דל שמס, גבול סוריה צילום: אי.פי.איי
לא לעבור את הגבול: משולש הגבולות

שלוש מדינות נפגשות על גבולו של הגולן: סוריה, ישראל וירדן. אמנם גם נקודה זו נמצאת בלב אזור ביטחוני, כמו מרבית קווי הגבול שלנו, אך בהחלט ניתן ללכת ולהשקיף על האזור המיוחד הזה - שבו הגבול אינו רק קו גבול מדיני אלא גם קו גבול גיאוגרפי.

חלוקת הטריטוריה היא כדלקמן: השטח שמצפון למפגש שייך לסוריה, השטח מדרום הוא בשליטה ירדנית וממערב לירמוך תוכלו לראות חיילים במדי צה"ל. בנקודת מפגש הגבולות הנחלים מצוקיים מאוד: הפרש הגבהים בין הרמות שמעל הנחלים מרשים במיוחד ויוצר מראה מרהיב שבו צונחים סלעי הגיר הירוקים אל הנחלים העמוקים שנמצאים מתחתיהם. כדאי לעצור בצד הכביש במפרץ החניה המאולתר, שממנו ניתן להביט על המדרונות הירוקים הניצבים מולנו, ולנשום עמוק את האוויר הנקי. מכאן ניתן להמשיך אל עבר עין אי"ה (אילון יעקב הורביץ, בן מושב נוב שנפל בתאונת אימונים). המעיין משופץ כדבעי, על פי מיטב מסורת המעיינות הגולנית.

איך מגיעים:

מי שרוצה לשזוף את עיניו במראה המרשים צריך לנסוע אל עבר קיבוץ מיצר הנמצא בדרום הגולן, כקילומטר דרומית לצומת אפיק (כביש 98-כביש 789). על מנת להגיע לקיבוץ נפנה מכביש 98 מזרחה עד לצומת הכניסה לקיבוץ, שם נמשיך ישר עד לצומת שבו נפנה שמאלה על דרך הפטרולים העליונה. בצומת ניצב גם שלט של רשות שמורות הטבע המכוון לעבר נקודת סיום נחל מיצר. לאחר 300 מטר נגיע לצומת נוספת, ובה נפנה מזרחה. לא להיבהל מהשלט המכריז על אזור צבאי סגור - אמנם אנחנו בתוך שטח ביטחוני אך אין שום מניעה לנסוע על הכביש.

צילום: תומר נויהאוזר
פרויקט מסלול - שביל הגולן צילום: תומר נויהאוזר
לכו על זה: גלגל רפאים (רוג'ם אל הירי)

לפני שנים אחדות נחנך "שביל הגולן", אחיו הצעיר והקטן של שביל ישראל. מדובר ב–120 ק"מ של שביל המחבר בין החרמון לדרום הגולן. קחו בחשבון שההליכה בשביל עשויה להיראות מונוטונית משהו עבור אלו מכם שמצפים לשפע של אטרקציות בשטח קטן. למטיילים בשבילים הארוכים סבלנות רבה והם יודעים לזהות יופי בכל תוואי.

אם תרצו לטעום את השביל בקטע מומלץ במיוחד שלו, לכו על "שביל הדולמנים המזרחי". זהו קטע קצר בן כחמישה ק"מ שסובב את אחד האתרים המסתוריים ביותר בארץ - רוג'ם אל הירי. באתר שלושה מעגלי גדרות אבנים ענקיות בקטרים של עשרות מטרים, ובמרכזו ניצב גל אבנים גדול המכונה דולמן, אתר קבורה קדום מאוד אי שם מתקופת הברונזה. אינספור תיאוריות נשפכו על האתר וכנראה עוד יישפכו, המקובלת שבהן היא שהאתר היה ככל הנראה אחוזת קבר של דמות קדמונית כלשהי.

איך מגיעים:

היציאה למסלול היא מחניון דליות, הנמצא כ–500 מטר מערבית לצומת דליות (כביש 808-869). מכאן נעקוב אחר השלט המרהיב של שביל הגולן, שיוליך אותנו לכיוון מזרח. נחצה את הכביש ונעפיל אל עבר מאגר שעבניה. מכאן נתחיל ללכת בינות למישורי פרא טובלים בצמחייה גבוהה המשובצת בצבעים פסיכדליים של פריחה יפהפייה. חשוב לעקוב היטב אחר סימון השביל הכחול–לבן–ירוק, שכן העשבייה מכסה אותו לפרקים.

באתר יש לעזוב את הסימון ולהיכנס פנימה אל גל האבנים הפנימי. אורכו של המסלול: 3-4 שעות.

כפר ביקרתם? חרבת צורימן

אי שם באמצע המאה ה–19 הגיעו לכאן הצ'רקסים. הם הובאו לכאן מהקווקז על ידי העותמאנים כדי להשליט סדר במזרח הפרוע, שנשלט בעיקר על ידי שבטים בדואיים. הצ'רקסים עזי נפש השתלטו על נקלה על השטח והקימו במרכז הגולן כמה וכמה כפרים, שבתיהם נבנו בהשראת מולדתם: בנייני אבן בזלת יפים עם גגות רעפים אדומים משופעים.

לאחר מלחמת ששת הימים נהרסו הכפרים, כדי לא לאפשר למחבלים שיסתננו מסוריה למצוא בהם מסתור. שרידים מועטים מהתקופה ההיא נשארו בכל זאת, כמו למשל הכפר חושניה. המוכר והיפה מכל אותם שרידים הוא הכפר צורימן, השוכן ממש סמוך לגדר הגבול. שרידי עצי תות ותאנה עוד נמצאים בו ומסגד הכפר עומד על תילו באופן חלקי - כך שניתן לטפס אליו במדרגות לולייניות צרות. שימו לב שאין מעקה בראש המגדל, אז זהירות. זהירות נוספת נדרשת בשוטטות בשרידי הכפר: אין לחצות גדרות בשום אופן, מחשש למוקשים.

איך מגיעים:

נוסעים על כביש 98. שלושה קילומטרים מזרחית לקיבוץ עין זיוון יש צומת המפנה את הכביש הראשי בעיקול דרומה אך אנחנו לא נפנה בו, אלא בפנייה לכיוון הכביש הביטחוני. סעו עוד כ–1.5 ק"מ עד הפנייה ימינה, ולאחריה עוד כ–150 מטר עד הפנייה שמאלה. סעו כ–500 מטר עד לפנייה נוספת שמאלה. דרך עפר תוביל אתכם עד לחניון שבו תחנו את הרכב. תוכלו להבחין במסגד בינות לעצים ולצעוד בשבילים של הולכי הרגל שהיו כאן לפנינו.

רק חול וחול: החולות הצבעוניים בנמרוד

לא, זו לא טעות. גם בגולן יש חולות צבעוניים. אם נהיה קטנוניים נאמר שגיאולוגית מדובר באזור החרמון, שכן הגולן הוא בזלתי ואין בו חול, אבל בואו לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו. לפיכך נספר לכם על הישוב המיוחד נמרוד - שהוא הגבוה, הצעיר והקטן בין כל יישובי הגולן. היישוב שוכן על גבי הר קטע, הר חולי שהושל בעת תהליך התרוממות החרמון, אי שם לפני אי אלו מיליוני שנים גיאולוגיות. כך נחשפו השכבות הצבעוניות, המוכרות לכולם מהמכתשים הדרומיים. בדרך אנו יורדים אל עומק הקרקע ורואים את השכבות - וכאן הקרקע התרוממה והביאה את השכבות אלינו. אמנם למלא חול בבקבוקים קצת קשה כאן, אבל ניתן בהחלט לראות את הגוונים על גבי המסלע וליהנות מהנוף המיוחד. נצלו את ההזדמנות וסורו אל שער הכניסה ליישוב, משם תוכלו לצפות אל עבר ברכת רם המופלאה.

איך מגיעים:

נוסעים כ–700 מטרים על שביל הגישה ליישוב נמרוד.

קדימה צעד: טיילת מצפה לשלום, מבוא חמה

מי אמר שצריך לעבוד קשה כדי לראות נוף ובאותה הזדמנות לעשות קצת כושר? המועצה האזורית גולן סללה עבור התושבים והמטיילים כבישי הליכה שתכליתם כפולה: ראשית, לחסוך נסיעות בין יישובים סמוכים. שנית, תשתית ראויה לפעילות ספורטיבית. על הדרך גם הרווחנו את הנוף המרהיב של הגולן - כך שמדובר בשלוש ציפורים במכה אחת.

הטיילת המקשרת בין הקיבוצים הדרומיים בגולן נשענת על הנקודות היפות ברמה, וממנה אפשר לתצפת גם אל עבר הכנרת. בכל שעה, ובמיוחד בשעות השקיעה, נשקף ממנה מראה מהפנט של הכנרת עם הרי הגליל העליון והתחתון. ההליכה מתאימה לכל גיל.

איך מגיעים:

קילומטר צפונית לכניסה לקיבוץ מבוא חמה ניצבת בריכת מים גדולה הנמצאת שמאלה מהכביש עם דרך אספלט צרה המובילה אליה. מכאן נגיע לחניה ליד הטיילת. הסיום במצפה לשלום הנמצא 500 מטר דרומית לכניסה לקיבוץ כפר חרוב. ניתן כמובן גם ללכת הלוך וחזור.

אל על ומעבר: קסר ברדוויל

נקודת תצפית מרהיבה במיוחד נמצאת מעל ל"ברך" של נחל אל על המפורסם. שמו הערבי של האתר מזהה את המקום כצלבני: "ברדוויל" הוא שיבוש שמו של בלדווין, אחד משליטי ממלכת ירושלים הצלבנית - אך מבחינה ארכיאולוגית לא נמצאה במקום שום טענה המאששת את העניין. מה שכן נמצאו כאן הם ממצאים רבים מתקופת הברונזה, כמו גם ממצאים מהתקופה הישראלית. מומלץ לצעוד בזהירות אל עבר השפיץ של ה"קסר" הנמצא בדיוק מעל לברך שבה נחל אל על פונה בחדות צפונה. כאן, על סלעי הבזלת העצומים, ניתן לעמוד אל מול הנוף המדהים והרוח המכה בפנים, לפרוש ידיים ולנשום עמוק–עמוק.

איך מגיעים:

נוסעים על כביש 808 אל עבר היישוב נטור. כביש גישה ארוך מוביל אל היישוב וכ–500 מטרים לפני שער הכניסה תבחינו בכביש הפונה שמאלה ובו שלטי הכוונה אל עבר בית הכנסת העתיק עין קשתות. אנו ניסע דווקא על דרך עפר העפר המסתעפת מהכביש שמאלה. המשיכו בדרך לאורך כ–5 ק"מ, ובסיומה תגיעו אל שער סגור של מטע. החנו את הרכב, והמשיכו ברגל בכיוון השלט המצהיר על כניסה לשמורת נחל אל על. בחלק שבו הדרך מתעקלת בחדות צפונה הפכנו את מבטכם - ותבחינו באתר מוזר למראה ובו גלי אבנים עצומים. זהו הקסר.

אל המעיין: עין מומסיה

חשבתם שנוותר על האפשרות ליצור פה עוד פקק בדרך למעיין סודי? כמובן שלא. מכיוון שהמעיין כבר מפורסם בספרי המעיינות למיניהם, אנחנו אפילו לא מסתכנים בחשיפת סוד מדינה השמור רק ליודעי ח"ן.

בריכת הבזלת החביבה שאגמה במקור את נביעת מעיין הכפר הצ'רקסי מומסיה שופצה ונוקתה, והיא אוצרת בתוכה מי מעיין קרירים וזכים. המיקום בצפון הגולן אמנם יחייב לטובלים בו בפסח תה חם שימתין ביציאה, אבל עדיין אין כמו מעיין טוב כדי לסגור את הרשימה. בכל זאת, איך תוכלו להחתים את הדרכון ביציאה מהגולן בלי לטבול באיזה מקור מים קריר?

איך מגיעים:

נוסעים על כביש 98. ארבעה קילומטרים צפונית למושב אלוני הבשן נמצא אתר טורבינות הרוח. מול העלייה אליו תמצאו דרך עפר הפונה לכיוון מערב. החנו את הרכב ולכו ברגל כ–200 מטר לאורך הכביש השמאלי, עד שתבחינו בבריכה.

הגולן לרגליהם: מדרשת הגולן

מדרשת הגולן הינה מרכז חינוכי–חווייתי העוסק בשלושה תחומים מרכזיים: מרכז לימוד וסיור בגולן שבו מודרכים עשרות אלפי בני נוער, חיילים ומבוגרים בסיורים ברחבי הגולן; בית מדרש לתורה ולחיים למבוגרים המציע פסק זמן ללמוד ולהתחדש, ומרכז סמינריונים ביהדות לתלמידי תיכון. למדרשה קמפוס מרהיב הנמצא ביישוב חספין על שפת מאגר "בני ישראל".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''תיירות בארץ''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק