'דרבי בר דגים' שוחה עם הזרם, אבל בסטייל
אורז חצי בוכרי חצי מג'דרה, נפקדות דגים בפלאפל, וגם דג אשכנזי שנקלע למקום בטעות. אוכל של חתונות, אבל בקטע הטוב
ובכן, ככה זה התחיל. פתאום נזכרתי שעוד לא אכלתי השבוע. זאת אומרת כן אכלתי, אני לא בנוי לשביתות רעב של למעלה מחצי שעה. אבל לא אכלתי השבוע בשבילכם. אז מיהרתי לפתוח את הקובץ 'מסעדות לבדיקה'. חיפשתי שם משהו שמתאים לערב קיץ ושיהיה קרוב לבית. רוב התוצאות היו לא בכיוון. סושיות בקריות. פיצריות בשרון. בשרים בבאר-שבע. אבל הרשימה לא הכזיבה: אי-שם בתחתית חיכתה לי מסעדת 'דרבי בר דגים'.
מה יותר טוב מדג טרי וסלטים לעת ערב קיצית? התקשרתי בחדווה להזמין שולחן. נציגת המסעדה אמרה לי שכל השולחנות תפוסים, אבל שנגיע. הנחתי שהיא יודעת ששולחנות בדרך להתפנות, החלטתי לא לחקור במופלא ממני, ארזתי את ל' ואת י' התינוקת, ויצאנו לדרך. רבע שעה חלפה ואנחנו שם. איך שנכנסנו שמתי לב שהיא לא הגזימה. המקום הלא קטן בכלל נראה מלא לגמרי. יפה להם. לנו פחות.
דרבי בר דגים. ''מה יותר טוב מדג טרי וסלטים לעת ערב קיצית?''
יח''צ
ניגשתי אל המארחת ושאלתי מתי מתפנה שולחן. היא אמרה שהיא לא יכולה לדעת. כשהתקשרתי הנציגה שלכם אמרה לי לבוא, הסברתי לה. דיברת איתי, היא ענתה לי. תחכו ומתישהו יתפנה שולחן. כנראה שהייתי צריך לחקור קצת יותר במופלא. מה ההיגיון להגיד לאנשים להגיע בלי שיש לך פתרון? אולי היא חדשה כאן, ניסיתי ללמד זכות. ואז שמתי לב שבכניסה למסעדה יש שתי ספות המתנה. מה שגרם לי לחשוב שלא מדובר בחובבנים. זו כנראה לא הפעם הראשונה שלהם. טוב, התיישבנו על אחת הספות, ראינו קצת ערוץ 24 (פאר טסי הזה מלך, מלך!) וחיכינו לתורנו. בסוף זה לקח רק עשר דקות. בזמן שחיכינו חשבתי קצת על שם המקום, ולא לגמרי הבנתי את הקשר בין השם למסעדה.
דרבי בר דגים. כפי ששמתם לב, יש כאן שלושה חלקים: דרבי, בר ודגים. הראשון לא אומר כלום. השני די פיקטיבי. השלישי נכון אבל סתמי. זה כמו להגיד יו"ר התנועה, שרת המשפטים, ציפי לבני. המלצרית הובילה אותנו לשולחן שלנו. התפריטים נפתחו ותלאות ההתחלה נדמו. השיטה כאן פשוטה. מזמינים דג ומקבלים לחם וסלטים. טוב, יש גם כמה ראשונות לבחירה. האמת שהתפריט נפתח בכלל עם סושי. מה שגרם לל' להסתכל על התפריט ממושכות ולנסות להבין.
ל: יש פה כל מיני קומבינציות.
א: זה סושי.
ל: איך אתה יודע?
א: זו העבודה שלי.
ל: מה, אין עוד קומבינציות? רק סושי?
א: אין. זה החוק בישראל.
אסור להשתמש במילה קומבינציה שלא במסגרת סושי. זה הלובי היפני בכנסת. הם חזקים כמו אלון חסן.
בדידותו של מטיאס
אז הזמנו דגים וקיבלנו סלטים לפתיחה. היו שם פרוסות חציל קלויות, סלט כרוב לבן-גזר-שמיר, סלט טבולה (עם חיטה במקום בורגול), סלט דלעת, חומוס, טחינה, סלסה, איקרה עם בצל סגול, סלט ירקות עמוס בבצל ולחם. מנות לא קטנות, ויש מדיניות מילוי חוזר (ריפיל, בלעז). לא בדקתי אם ממלאים פעם שלישית.
רוב הסלטים ככולם היו טובים. הטבולה-חיטה זה רעיון נחמד מאוד. סלט הדלעת היה קצת חלש, והאיקרה הייתה מצוינת. וטוב שכך. איקרה של מסעדת דגים חייבת להיות טובה. דלעת הרבה פחות קריטית. ואז מתישהו באמצע הסלטים, אחד האחמ"שים הוציא לנו מטיאס עם בצל לשולחן. על חשבון הבית. אני הייתי מופתע.
סלטי הבית. ''רובם ככולם של הסלטים היו טובים ויש מדיניות ריפיל''.
יח''צ
תראו, הדג היה בסדר גמור, אבל בוא נשאל את השאלה האמיתית: מאיפה הדג האשכנזי הזה הגיע לפה? מה קשור?! הוא יודע שהשתמשו בו למטרות שאינן קידוש? איך אתם חושבים שהוא מרגיש בלי קרקרים ובקבוק וודקה זולה לידו? פשוט מופרך. זה כמו שאני אבוא לחומוסייה ויוציאו לי צלחת עם רגשות אשם.
רגע לפני שאנחנו מדברים על העיקריות, כדאי לציין שהיו להם גם כל מיני מנות ראשונות שלא הוצגו בתפריט – סלט ירוקים עם שבבי בטטה, חציל בטחינה וכדומה. המנה היחידה שנשמעה גם מעניינת וגם רלוונטית למקום הייתה פלאפל דגים. כן, הייתה תקופה שדגים מצאו את עצמם פתאום בתוך מנות קלאסיות. פלאפל דג, שניצל דג, המבורגר דג. ואז, רגע לפני שהגענו לבורקס דג ולקרטיב דג הסחף נעצר. ובצדק. מה שהשאיר אותנו עם הפלאפל דג. מה נאמר עליו. מצד אחד, הוא היה אחלה פלאפל. טעים, טרי, מלא בירוקים, נימוח, עם הפתעה נעימה של גרגירי כוסברה. תנו לי כזה בפיתה עם טחינה וחריף ואני שמח. מצד שני, הדגים הטחונים, שהיו אמורים להיות עיקר המנה, היו שקטים להפליא. לא הורגשה נוכחות דגית בפלאפל. בקיצור, טעים עם רגשות מעורבים.
לעיקריות בחרנו בשני פילטים. פילה לברק ופילה דניס. לרגע עוד התלבטתי אם לקחת דג שלם ולא פילה. אלא שאז נזכרתי
המנות הפשוטות נשארו (דגים בגריל/תנור/טיגון) ואילו המנות המיוחדות כבר אינן (קבב דגים, המבורגר סלמון, פילה מוסר בקראסט פיסטוק). לא ממש נורא. קראסט פיסטוק אני אוכל כבר במקום אחר. אז הזמנו וקיבלנו שני דגים, אחד בגריל אחד בתנור. יחד עם הפילה מקבלים תוספת של אורז נחמד עם גזר ועדשים. חצי בוכרי חצי מג'אדרה. גם שני הדגים שהגיעו היו סבבה, עם יתרון קל לעסיסיות של הדניס. אפשר היה אולי להוציא אותם חצי דקה קודם, אבל זה ממש לא קריטי. וכעת הגיע זמן הסיכומים.
התחושה שאיתה סיימתי את הארוחה הייתה מאוד ברורה. דרבי בר דגים מגישים אוכל של אולם חתונות מוצלח. כן, יש דבר כזה. לא, זו לא אמירה שיפוטית/שלילית. כן, יש לסוג כזה של מסעדות מקום. בשוק המסעדות של היום, לסיים ארוחה זוגית של דגים וסלטים, בערב, במסעדה תל־אביבית עם שירות מצוין בסביבות ה-200 שקל, זה ממש לא מובן מאליו. אז נכון, לא תקבלו פה יצירתיות. לא תקבלו פה חוויה שתיזכרו בה שבוע אחרי. אבל הי, זה המצב גם אחרי ביקור בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו בתל-אביב.
סלטים, לחם, פלאפל דג, פילה דניס, פילה לברק, תוספת, שתייה. 248 שקל.
הכתובת: יגאל אלון 96, תל- אביב | טלפון: 03־5614545
שעות פתיחה: א-ה 12:00- לקוח אחרון | מוצ"ש עד לקוח אחרון כשרות: בהשגחת הרבנות תל-אביב.
''יתרון קל לעסיסיות של הדניס''.
יח''צ
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם