ארץ הסשימי העולה בדאונסייד רעננה
מראה זול, טעם טוב: העיצוב ב"מאקי סושי" הרענני לא בישר טובות, אבל המנות שהגיעו בזו אחר זו הוכיחו שמדובר במקום מוצלח ביותר
רק שבועיים לפני כן סיימנו השתלמות שהעביר שף יפני הדור פנים מלווה במתורגמן פורטוריקני תזזיתי, והפרטים מאותה השתלמות עדיין בלבלו: איך מהדקים נכונה את הניגירי (רצוי עם שתי אצבעות), האם צריך או לא צריך להרטיב את היד כשמהדקים את הטמאקי (להרטיב, בטח שלהרטיב) האם באמת אפשר לקמץ קצת בשמן או בחמאה כשמכינים רול טמאגו משבע ביצים, ועוד ועוד פרטים שונים ומשונים שהיום כבר אפשר להשלים באופן אישי מול היוטיוב בעזרת מבחר שפים אמיתיים ושפים אינסטנט.
מה שכן זכרנו בוודאות מאותם ערבים דחוסים הוא את האווירה והכבוד הבלתי נתפס, יש שיאמרו פסיכי ומוגזם לגמרי, שרחש אותו שף קשיש להכנת כל מטעם ומטעם ולבישול היפני בפרט. ככה זה בארץ השמש העולה.
בעוד שלחיתוכים מהירים ולא נכונים של הרולים שהכנו בידיים גסות התייחס השף בסלחנות וחביבות השמורה לגאיז'ינים (זרים) בורים, קשה יהיה לתאר את ההלם והחלחלה שאחזו בו למראה ישראלי קיבוצניק שוויתר על החלק בתהליך ההכנה שבו פורסים את הסושי לחתיכות, ועבר לאכול רול סושי שלם בשתי ידיים כמו שאוכלים לאפה עם רוטב סויה על תקן טחינה. "דיסקרייס! דיסקרייס!" הוא מלמל, כמעט מתעלף.
והנה, ישובים בסושי בר המוני, מוקפים רעש ובריטני ספירס מהרמקולים, אנחנו מתקשים להבין על איזה הוד והדר שקיימים במסעדות ובתרבות היפנית דיבר אותו שף. עברו כמה שנים טובות עד שהבנו שדווקא ביפן, ההתייחסות לאוכל המקומי היא לא מעט כמו ההתייחסות למסעדות פועלים — ולא בהכרח למסעדות יוקרה הכוללות ישיבה על מחצלות וגינוני כבוד.
בסניף "מאקי סושי" החדש שנפתח ברעננה, בניצוחו של שף עידן מנדלוביץ, מבינים מהר מאוד שהכיוון הוא יותר של בר, פחות מסעדה.
התקופה הזאת בגדול עברה לה, תודה לאל, ומאקי סושי היא דוגמה חיובית לכך. אגב, כבר השם "מאקי סושי" הוא קצת פרובנציאלי, שכן מאקי הוא שמו של אחד המאכלים במטבח היפני. בערך כמו לפתוח מקום בשם "פלאפל עמבה".
לאחר שני אגרולים חביבים כמנות פתיחה, נחת הדים–סאם בקופסאות האידוי הנאות למבחן רציני ראשון: בערך מתחילת העשור הדים–סאם חזר לקדמת הבמה בתור הנציג המובהק ביותר למזון הבריאות בעולם המערבי, וניתן למצוא אותו אפילו במסעדות צרפתיות עם טוויסט מקורי כלשהו. במאקי סושי קיבלנו אותם בטעמים שונים ובצבעים שונים, שחבל שהתאורה קצת פגעה בהם. מעל כולם התעלה הגיזה תרד ובוטנים לצד הגיזה בקר–אורז. נסו להתאפק עם המזלג ולטבול אותם יפה בעזרת הצ'ופסטיקס ברוטב המיוחד.
לדבר האמיתי הזמנו מנה זוגית שכללה כמה רולים קלאסיים (כולל אינסייד אאוט), וגם חתיכות פוטומאקי לצד שימאג'י סנדוויץ',
מנה כזו דורשת הקפדה יתרה על דביקות האורז ושילוב טעמים עדין שלא יסתור זה את זה בגסות, ועם מילוי הטונה והאצה הקריספית הנעימה קיבלנו רול מהליגות הגבוהות. השימאג'י סנדוויץ' כבר היה גדול מכפי מידותינו. ולישראלי שעדיין מחבר בין מחיר מנות הסושי לכמות הביסים שייקח לו כדי לגמור אותה - כן, מדובר במנה שלא פשוט להשתלט עליה.
יתר על כן, הסלמון הנפאלי שהוזמן לאחר מכן, לצד החזה עוף ברוטב קוקוס, כבר הגיעו על קיבה כבדה למדי שגם עלי הג'ינג'ר לניקוי החך בין מנה למנה כבר לא הצליחו להקהות. הסלמון שהגיע מאודה לצד ירקות היה נפלא בפשטותו ואיכשהו חוסל אף הוא, למרות שקרם הקוקוס היה דומיננטי מדי וקצת האפיל על המנה.
אם להיות יותר יפני מיפני, אל תתביישו ללוות את הערב באוזקי ניגורי, ככל הנראה משקה הסאקה היחידי שאינו מסונן, נראה חלבי, והוא פשוט נהדר בחריפותו שמתכתבת עם מתקתקות שובבה.
ביציאה מהמקום אפשר היה לקבוע שמנדלוביץ לא קפץ מעל הפופיק. הוא אכן הצליח ליצור מטבח יפני חדשני. לא אפסטייט ניו יורק, אבל לא צריך. גם דאונסייד רעננה זה יפה מאוד. ואל דאגה, אפשר לאכול שם עם הידיים.
מאקי סושי, התעשייה 5, רעננה
שעות פתיחה, א'-ה': 10:00-23:00
שישי: 10:00 ועד שעה וחצי לפני כניסת השבת או החג
שבת: משעה לאחר יציאת השבת/חג
סלמון בסגנון נפאלי
מרכיבים:
200-300 גרם פילה סלמון נקי מעור ועצמות
לקט ירקות: בצל ירוק, פטריות שמפיניון, כרוב לבן, זוקיני ופלפלים אדומים וצהובים
חומרים לרוטב:
2 כפות רוטב טריאקי
כף רוטב ברביקיו איכותי
1 שן שום כתושה
כף סויה (רצוי ימאסה)
כפית ג'ינג'ר כתושה
אופן ההכנה:
מחממים סיר עם מים, מניחים על גבי הסיר את הסטימר במבוק (מניפת אידוי), מרפדים את הסטימר בירקות החתוכים ומעל מניחים את נתחי הסלמון.
מערבבים את כל מרכיבי הרוטב ומורחים היטב את הירקות והסלמון, מכסים את הסטימר למשך כ–12 דקות, מוציאים ומגישים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם