בפסטוריה אין תפריט בשיטת 'העתק-הדבק'
בתפריט של פסטוריה האיטלקית יש מנעד יפה שנע מהצפוי, דרך הנחמד ועד המעניין. אפילו רביולי גבינות "משוגע" תמצאו שם
אז גיששנו בעלטה היחסית עד שראינו שלט ואור. נכנסנו פנימה והפלא ופלא – היו שם אנשים. אני לא אוהב להיכנס למסעדה ריקה. כשחושבים על זה, אפשר בכלל להיכנס למסעדה ריקה? אפשר להיכנס פעמיים לאותה מסעדה? כשמסעדה פושטת רגל בלילה, האם היא באמת נפלה?
נמשיך. למסעדה יש כמה שולחנות בכניסה וחלל נוסף, גדול יותר, חצי קומה מעל. מכיוון שהגענו ל', אני והתינוקת, העדפנו לשבת במפלס הכניסה. הרושם הראשוני הוא שמדובר במסעדה. שזה טוב. כיסאות מעץ, חלל מעוצב, מוזיקה. ובכן, לגבי המוזיקה. היו שם דילן, ניל יאנג, פרינס. מה קרה עם פרינס באמת? היה שלב שאנשים דיברו עליו כמו על הביטלס והסטונז.
השולחנות היו ממופים. אני אוהב מפות. עם כל הכבוד לענקית הטכנולוגיה ווייז, אין תחליף אמיתי למפה מבד. שולחן שמחכה לך עם מפה, כוס יין וסכו"ם, עושה לך טוב. גם התפריט הוא תפריט של מסעדה, ולא של מקום שחי רק על המבנה הביולוגי המטריד שלנו, שדורש הזנה כל כמה שעות, ולכן אפשר למכור לו פיצה שלושת רבעי חינם בלי ללכת על זה לכלא.
במנות הראשונות של פסטוריה יש מנעד יפה שנע מהצפוי (פוקצ'ה, חציל קלוי) דרך הנחמד (כדורוני חציל וגבינה על מצע טפנד פלפלים קלמטה ובזיליקום, גלילות קישוא אפויות במילוי גבינה) ועד המעניין (סיגר במילוי סלמון וגבינות ברוטב שזיפים, קרפצ'יו סלמון עם קרם סלק ורוקפור). אנחנו לקחנו שתי מנות "רביולי" טונה וסופלי אל טלפונו.
נתחיל ב"רביולי". טוב, זה לא באמת רביולי. בגלל זה המירכאות. מדובר ברעיון יפה. הבסיס הוא קרפצ'יו טונה אדומה. פרוסות הדג הנא (שהיו חתוכות די עבה) מסודרות צמודות זו לזו. מעל שכבת הדג מורחים קרם ארטישוק ומעל מסדרים עוד שכבה של קרפצ'יו - והנה "רביולי". על ה"רביולי" היו כמה נגיעות של יוגורט, זילוף של שמן פיסטוק ועלי בזיליקום מטוגנים.
נעבור לסופלי ולשאלתכם המתבקשת - מה זה סופלי? טוב, באופן עקרוני מדובר במאכל איטלקי פשוט וכיפי. כדור ריזוטו מטוגן ממולא במוצרלה.
אז מה הסיפור של הטלפונו? נורא פשוט. טלפונו זה טלפון באיטלקית. כשפותחים את כדור הסופלי, גבינת המוצרלה הנמסה נמתחת כמו חוט - וחוט מזכיר טלפון. לחלק מאיתנו. למי שלא, נספר רק שפעם, לפני הרבה הרבה שנים, כשבישראל היה צדק חברתי וחלוקתי, ולכל אזרח היה ביטחון תעסוקתי ותזונתי, היו גם טלפונים שפעלו בשיטה מיוחדת. היית מחכה כמה שנים כדי לקבל אחד, וכשהמכשיר הגיע הוא היה מחובר לקיר עם כבל. שרשרת. חוט. אז בעיני האיטלקים חוט הבזיליקום הנמתח מזכיר את החוט הטלפוני. יותר פשוט מזה?
המנות הראשונות הגיעו, והנה הממצאים. הסופלי היה מצוין. פשוט מצוין. מוצרלה נמסה ונמתחת (בפיצרייה שלי יהיה כתוב בתפריט שהמוצרלה נמבזה ונמסה), ריזוטו עשוי היטב, ציפוי לא עבה מדי, והכול יושב בתוך רוטב רוזה לא רע בכלל. ובאשר לרביולי. זאת אומרת ל"רביולי". הוא היה בסדר, קצת אנמי מדי. ואת זה אומר מי שהגיע למיון עם המוגלובין 6.4. היה שם מלח גס, היה יוגורט, היו עלי ריחן מטוגנים, אבל המנה לא הצליחה להשאיר רושם חזק. אני חושב שזה קשור לחוסר הדומיננטיות של קרם הארטישוק. הקרפצ'יו טונה כשלעצמו הוא מאוד עדין ולכן התפקיד של המילוי הוא להיות מרכז הטעם. ולארטישוק קשה להסתדר עם תפקיד כל כך מרכזי. ועדיין, מנה טעימה.
גם בעיקריות ראו שזה לא תפריט בשיטת העתק־הדבק. מה תגידו על הטורטליני במילוי דג קוד וערמונים ברוטב פלפלים עירית ושמנת, או על הריזוטו עם נתחי סלמון, חרדל דיז'ון, עירית ושמנת? נכון שיש ספגטי ברוטב עגבניות ופיצה מרגריטה, אבל אלה המנות החריגות. הרוב מעניין. אז מה לוקחים? בהמלצת המלצר בחרנו כדלקמן – אני הלכתי על שניצל סלמון, ול' הסתכנה עם מנת רביולי גבינות "משוגע". כן, שוב מירכאות. לטענת התפריט הרביולי גבינה מגיע עם רוטב שמנת, חצילים קלויים ותיבול אסיאתי משגע.
נפתח בשניצל. מנה מצוינת ומפתיעה. מסוג השילובים האלה שאתה לא חושב עליהם ביחד, אבל כשאתה רואה אותם, אתה פתאום קולט כמה הם הגיוניים. כמו נוטלה ובננה. או תותים ופלפל שחור. או ציפי לבני ופנסיה מוקדמת. פילה סלמון גדול ויפה, ציפוי פריך חף משמנוניות, תוספת של פירה מצוין (לא פרווה!) ורוטב אגסים.
הצליח לי. ל', לעומת זאת, לא אהבה את הרביולי שלה. היא זיהתה בו טעם קל של משהו שרוף. אני חשבתי שיש משהו מעניין במנה, אבל מונדיאל זה לא הזמן להעיר לאשתך הערות. גם ככה אתה במינוס. אז הרביולי חזר למטבח ואנחנו עברנו לניוקי ברוטב אליו אוליו משודרג. הרוטב כלל שמן זית, שום, פסטו, אפונת שלג, עגבניות שרי, בצל ירוק ומוצרלה. הפעם ל' הייתה מרוצה. והאמת שגם אני. ניוקים קפיציים ורוטב פשוט אבל מגוון שהתחבר יפה יחד.
ובכך הגענו לקינוחים. החדשות הטובות הן שכל הקינוחים מיוצרים במסעדה. זהו, אין חדשות רעות. לא תמיד החיים מסתדרים בתבנית מוכרת. אגב, יש מצב שזה ההבדל הכי חד בין מסעדה אמיתית לשאר מוסדות ההזנה: מי מכין את הקינוחים.
טוב, אז אלה הקינוחים שלא נבחרו: עוגת שוקולד חמה, קרם ברולה (התפריט אומר שזה קרם ברולה אגוזי לוז, אבל המלצר אומר שהלקוחות לא אהבו את הקרם הזה ורצו ברולה קלאסי. אני מניח שהוא מוסמך יותר מהתפריט), קסטות שוקולד וניל ברוטב 3 שוקולדים וכדורוני פרפה חלבה־פיסטוק.
נאמן לכלל הזהב האיטלקי שלי, לקחתי טירמיסו. ל' הסתפקה בפיננסיה שקדים עם גלידת תאנים ומצע פירות העונה. שתי המנות היו מוצלחות. הקרם של הטירמיסו, בניגוד ללא מעט מאחיו בישראל, היה יציב ולא התפרק במפגש עם הקפה. עוגיית הפיננסיה הייתה רקע נחמד לגלידת תאנים נהדרת. אני לא חושב שאפשר להישאר אדיש לגלידת תאנים.
משום מה, את שני הקינוחים החליט מי שהחליט להוציא עם קישוטים לא הכרחיים. הטירמיסו זכה לשתי גבעות תלולות של קצפת משני צדדיו, והן היו מיותרות כמו שני שומרי הראש של סאדאת. גלידת התאנים קיבלה מצע מרענן של קוביות פירות העונה שמשום מה קיבלו ממש לפני היציאה מהמטבח זילוף של שוקולד לבן נוזלי. ואם יש דבר אחד שלמדנו בשנות ה־80 זה זה – אפס סובלנות לשוקולד לבן.
סופלי אל טלפונו, רביולי טונה אדומה, שניצל סלמון, ניוקי אליו אוליו, פיננסיה וגלידת תאנים, טירמיסו. 281 שקל.
הכתובת: משכית 27, הרצליה פיתוח | טלפון: 09־9570445
שעות פתיחה: א־ה 12:00־23:00 | ו' 12:00־16:00
כשרות: בהשגחת הרבנות הרצליה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם