סוף הסרגל ימינה: שיפודים עסיסיים בעפולה
באתי סקפטי ויצאתי פחות: בשר משובח, שירות מהיר ודיאטה. 'האחוזה' העפולאית נותנת כבוד למוסד השיפודיות
השבוע הגענו לעפולה. שאלתם את עצמכם פעם מה זה בכלל עפולה? מה מקור השם המוזר הזה? נכון שלא? ככה זה, התרגלנו וזהו. אני דווקא אוהב את עפולה. בשנים שבהן גרתי בקיבוץ, עפולה הייתה עיר המחוז. שם הייתה חנות תקליטים, שם היה פלאפל ושם היה אוטובוס לתל־אביב. וחוץ מזה, הייתה לי גם משפחה שם. דוד מוני. ועכשיו דוד מוני נפטר, אז נסענו להלוויה.
דוד מוני נולד בכלל בירושלים. הוא למד יחד עם יוסי בנאי בתלמוד תורה. אחר כך עבר לתל־אביב. ואחר כך לעפולה. הוא היה חבר אגד, מדריך טיולים ואוהב הארץ. הוא היה נגר. הוא היה בשלן. הוא היה כמעט 40 שנה בפנסיה. זה הבן אדם הראשון שראיתי שהכין בעצמו מיונז.
פעם אחת הוא הגיע עם קבוצת תיירים לאילת. הם הלכו ישר לחוף, ולעת ערב התיירים התעקשו להישאר לישון על החוף. הוא אמר שאין לו בעיה, אבל הוא הולך לישון במלון 5 הכוכבים שהוזמן מראש. הם קבעו ל־8 בבוקר לצאת לדרך. הוא הגיע לחוף ב־10. התיירים כבר היו בעצבים גבוהים. מוני הגיע עם חיוך ואמר להם בלי להתבלבל שאין סיבה לכעוס. אתם ישנתם על החוף. השמש מעירה מוקדם. יש ברחשים. מה הבעיה להתעורר מוקדם. אני ישנתי על מיטה איכותית במלון ממוזג. זה נראה לכם סביר להתעורר מוקדם בתנאים כאלה?
ההלוויה הסתיימה, ואני, במקום לחזור לכביש הסרגל, פניתי ימינה אל האזור המסחרי. שם, בכניסה לשוק החדש, נמצאת מסעדת 'האחוזה'. מי שסיפרה לי על המקום היא י', בת קיבוץ עין־דור ובת כיתה שלי. לטענתה זה המקום הסטנדרטי שאליו הולכים כשרוצים בשר. אז נכון שהיססתי אם לסמוך עליה. מדובר במישהי שנולדה וגדלה בקיבוץ ואכלה את האוכל של חדר האוכל, מה שאמור היה לנטרל את חוש הטעם שלה לגמרי. אבל אם כבר הגעתי אז למה לא לבדוק. הי, איזה קטע, זה בדיוק מה שאמרתי באמסטרדם.
השיטה באחוזה מאוד פשוטה. אבל רגע, למה קוראים למקום האחוזה? אנחנו באנגליה של המאה ה־18? ומסעדות זה עוד טוב. כי כשמגיעים לבחירת שם לאולם אירועים, אנשים מאבדים את זה לגמרי. 'היכלי מלכות' בבני־ברק, 'ארמונות לוגסי' בנתיבות ו'אצולת העמק' בעפולה. אני מבין שהז'אנר של 'גן הפיקוס' ו'גן הפקאן' מיצה את עצמו, אבל נסחפתם. טוב, התיישבנו באחד מבין לא מעט השולחנות באחוזה, והתפריטים הגיעו חיש קל.
השיטה פה פשוטה: יש עסקית צהריים ויש עסקית ערב. הראשונה ב־69 שקל, השנייה ב־79 שקל. העסקית כוללת לאפה, סלטים חופשי, צ'יפס ושני שיפודים. הגיוני. אנחנו חוככים מה להזמין והסלטים נערמים. כל החשודים המידיים שם. סלט תורכי, סלט תירס־מיונז־שמיר, טחינה, סלט מיונז, סלט חציל במיונז, חומוס, סלט חציל קלוי עם גמבה, סלט גזר עם סלרי ופלפל, מטבוחה, מטבוחה חציל, רצועות סלק, סלט ירוקים עם חמוציות, סלט ביצים עם בצל ירוק, חמוצים, ואפילו סלט פסטה קטן וחסר הקשר. וצ'יפס. הכול סביר. הכול בסדר. אבל אפשר יותר.
תראו, אני לא מחפש יצירתיות בשיפודיה, כמו שאני לא מחפש יושרה אצל עמרם מצנע. אני מודע למגבלות הז'אנר. אבל אני כן מחפש משהו שיהיה מדויק מאוד. שיהיה חד. בקיצור, שיהיה כמו המטבוחה של שיפודי הכיכר בבית־שאן.
אבל עם כל הכבוד לסלטים, האחוזה זה לא מסעדה טבעונית בפלורנטין. הבשר יכריע. והבשר - הוא הגיע הכי מהר שאני זוכר שבשר הגיע אי פעם. י' הזמינה שני שיפודים זהים. אנטריקוט. מדיום־וול. והיא אכן קיבלה אנטריקוט מדיום־וול. והוא היה מצוין. אני תמיד חושש לקחת בקר בשיפודיות. אלה מקומות של פרגיות - האיקאה של הלאפה.
בשר אמיתי זה עסק קצת יותר מסובך. הרבה פעמים מה שמגיע לשולחן זה מסטיק בשרי. לא הפעם. הבשר של האחוזה היה עסיסי וחיובי ביותר. אני פיצלתי שיפודים. אחד כבד ואחד קבב. שילוב תמוה למדי. איך אמר שר החינוך, הם אולי ביחד בצלחת, אבל זו לא משפחה. שניהם התגלו כבחירות לגיטימיות. הקבב עם הבצל והירוקים והכבד שלא היה סמרטוטי כמו שהוא לפעמים יודע להיות. באתי סקפטי ויצאתי פחות.
אז אנחנו יושבים, מדברים, אני מתעדכן במצב במשק, מי נשאר מי עזב מי עודנו, ואנחנו כמעט ולא נוגעים בסלטים. בלאפה לא נגענו בכלל. למרות שהיא נראתה סבבה.ולמרות שהם אופים אותה במקום. הסיבה? טוב, אין דרך גברית להגיד את זה: אני בדיאטה.
הוא: אז מה קורה חבר'ה, הכול בסדר? היא: בסדר, תודה. אני: ב"ה. הוא: האוכל טעים לכם? היא: טעים, תודה. אני: ב"ה. הוא: השירות שלנו בסדר? היא: בסדר. תודה. אני: ב"ה. הוא: אז למה אתם מעליבים אותנו?! למה?! כמעט שלא נגעתם באוכל! היא: זה לא אתם. אנחנו בדיאטה. אני: בעז"ה. הוא: אה. טוב. אז אתם חייבים לפחות לקחת קינוח. איזה קינוח אתם רוצים? יש מלבי, יש גלידה. היא: תחשוב, לא אכלנו לאפה, אז מלבי כן נאכל? אנחנו בדיאטה! אני: אני רוצה להתנצל על הטון התקיף שלה. ואני לא ממש בדיאטה, אני רק שומר קצת. הוא: טוב, יש לנו שתייה חמה, רוצים קפה? תה?
אני לקחתי תה עם נענע. י' רצתה אספרסו. האחמ"ש אמר שאספרסו זה בתוספת 6 שקלים. אז י' סירבה. שזה משמח. ולא מובן מאליו. זה שקיבוצניקים מתייחסים נכון לכסף. הם הרי למדו מה זה כסף בשלב כל כך מאוחר של החיים, שאני תמיד מופתע שהם מסתדרים איתו כמעט כמו אנשים רגילים.
האחוזה גריל בר: לאפות, סלטים, צי'פס, אנטריקוט, כבד, קבב, תה עם נענע. 138 שקל.
הכתובת: רחוב החשמל 1, עפולה | טלפון: 04־6427428
שעות פתיחה: א־ה 11:30־23:30 | מוצ"ש־00:30 כשרות: בהשגחת הרבנות עפולה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם