במסעדת אקלר יש כמעט הכל. חוץ מאקלר
עם תפריט הכולל 79 מנות, מסעדת 'אקלר', השוכנת בעיר הילדים, נעימה וכוללת כמעט את כל האפשרויות. עד שזה מגיע לאקלר
חולון - עיר הילדים, זה המוטו שלה ובצדק. זו לא סתם כותרת חסרת כיסוי כמו 'עוגת הבית'. או פתח־תקווה. אפשר למצוא כאן בין השאר את המוזיאון לילדים, המדיטק, גני סיפור, המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, והמרכז לתיאטרון בובות. לא רע. בעיקר כשנזכרים במוטו הקודם שאמור היה לגרום לגאווה אצל התושבים: 'אף על פי כן ולמרות הכול'.
היעד היה בית קפה וקונדיטוריה בשם 'אקלר', שממוקם במתחם פרימיום סנטר. כן, כן, פרימיום. המתחם עצמו, אגב, נמצא באזור התעשייה של חולון. שזה כבר קצת פחות פרימיום. לא נורא. היתרון של המיקום הלא מושלם מורגש בשלב החנייה. יש חנייה. והיא חינם. זה לא בית קפה תל־אביבי שדורש ממך חצי שעה של חיפושים או 50 שקל של חניון.
המנהל־בעלים של אקלר הוא לירון ברנס. שחקן תיאטרון (החאן), טלוויזיה ('החיים זה לא הכול') וקולנוע ('איים אבודים'), שאחרי שנים במקצוע החליט לחזור למסורת המשפחתית. למשפחה שלו יש מאפייה גדולה. אגב, בסיציליה המשפט הזה נכון גם הפוך. לירון לקח לידיו את בית הקפה המשפחתי ושדרג אותו. המעבר מהבמה למטבח מזכיר לי את מה שאומרים על אמנים ופרנסה. יודעים מה ההבדל בין שחקן למגש פיצה? מגש פיצה יכול להאכיל משפחה.
הגענו לשם ב־11 בבוקר. המלצרית שאלה אם אנחנו מעדיפים לשבת בפנים או בחוץ. למה בבית הספר לא שאלו אותי את זה? ישבנו בחוץ. התפריטים הגיעו. מבט ראשוני בתפריט של 'אקלר' מגלה שהוא מגוון להפליא. מבט שני מגלה שאולי הוא קצת מגוון מדי. 79 מנות? ברצינות?! וזה עוד לפני הקינוחים.
טוב, כשלוקחים בחשבון את העובדה שהמקום פתוח משבע וחצי בבוקר עד עשר בלילה אז זה קצת פחות מוזר. בכל זאת, הם צריכים לתת פתרונות גם לפנסיונריות של ארוחת הבוקר, גם לפועלים של ארוחת הצהריים וגם להוא שבטעות הגיע לאזור התעשייה בחולון אחרי השעה חמש. האמת שהמגוון הזה די מרשים כשלוקחים בחשבון את עניין הכשרות. לאקלר יש כשרות מהדרין של בד"צ בית יוסף.
בשל שעת הבוקר המאוחרת החלטנו, ל' ואני, להתפצל. אני אקח אחת מארוחות הבוקר והיא תיקח אחת ממנות הצהריים. י' בת החצי שנה תחכה בשקט לתורה. כן, זו עיר הילדים. עד האוכל. ומה האפשרויות באגף ארוחות הבוקר? אז ככה: יש 'ספייסי ברקפסט' עם חביתת פטה־עגבניות מיובשות - פלפלים חריפים וסלסה פיקנטית של ירקות מבושלים, יש 'מקסיקנה' עם פריטטה, גואקמולי ונאצ'וס (יש מצב שגואקמולי זה הממרח לילדים וגואקמול זה למבוגרים?) ויש כמובן 'בוקר ישראלי קלאסי'.
אני החלטתי לקחת את 'ארוחת בוקר פלורנטין'. לא השכונה, העיר. פירנצה. טוב, האמת שגם השם של השכונה הוא בגלל העיר. טוב, קצת רקע. המנה הבסיסית נקראת 'אגז בנדיקט'. היא מורכבת מאינגליש מאפין, ביצה עלומה, בייקון ורוטב הולנדז. מילון מונחים קצר יחכה לכם ביציאה מהמדור. למנה הזו יש גרסה המכונה 'אגז פלורנטין' שבה הבייקון מוחלף בתרד, וגרסה נוספת, 'אגז המינגוויי', עם סלמון מעושן. אני החלטתי לעשות קומבינציה: תרד וסלמון. שדרוג נאה שמייקר לי את המנה ב־15 שקל. מעניין כמה סלמון אני אקבל ב־15 שקל.
ל' מצידה התלבטה בין סלט לצהריים, קיש לצהריים או שיפודי חלומי - רק כי זה נשמע מגניב. בסוף נבחר הקיש בצל. המנות הגיעו. נפתח בפלורנטין. הוא היה מצוין. גם רוטב ההולנדיז, גם הביצים העלומות שהשאירו חלמון נוזלי שהתערבב עם הרוטב - ומעל הכול הבריוש. כן, במקום אינגליש מאפין, הם משתמשים בבריוש. והבריוש שלהם, תוצרת בית, הוא אחד הטובים שאכלתי בזמן האחרון. כמו חלה ממש־ממש טובה. בגלל שהיא מפוצצת בחמאה. מנה נהדרת. ועכשיו לקיש הבצל. גם הוא מיוצר פה. וגם הוא לא רע. הבצק דק ונחמד, המילוי טעים. עדין אבל לא חסר נוכחות. בעיה קטנה בכל זאת, בצדי המילוי, סמוך לדופן הבצק, הייתה שכבה של גבינה שכפי הנראה נשרפה ויצרה קראסט חרוך ונוקשה. חבל. הסלט הירוק שמלווה את שתי המנות היה סטנדרטי.
מכיוון שמדובר בבית קפה שהוא גם קונדיטוריה היה ברור שאחרי המלוחים נעבור למתוקים. התפריט מלא אפשרויות. קרם שניט, עוגת גבינה ניו־יורקית, גבינה קפוצ'ינו, טירמיסו. הכול טוב. אני החלטתי שבלי כל קשר להעדפות שלי, אני חייב לטעום את האקלר שלהם.
התפריט מספר לי שיש פחזנית/אקלר במילוי וניל/קרם פטיסייר. האם אלו ארבע אפשרויות? שתי אפשרויות? בירור קצר עם המלצרית העלה שכרגע יש רק אפשרות אחת. פחזניות במילוי וניל. חבל. גם בשבילי, כי אני אוהב אקלר במילוי פטיסייר, וגם בשביל המקום. קוראים לכם אקלר, אז כדאי שיהיה לכם אקלר, לא ככה? נכון, אם הולכים עם ההיגיון הזה אז גם היה כדאי שלבורגר ראנץ' יהיה המבורגר, לפיצה חצי חינם תהיה פיצה, ל'יש עתיד' יהיה עתיד ולציפי לבני יהיה מישהו שהיא סומכת עליו שיגיד לה שעדיין לא מאוחר לעשות הסבה מקצועית.
אז לקחנו פחזנית במילוי וניל ועוגת 'גבינה בראוני', שלטענת התפריט אמורה להיות עוגה בשילוב של גבינת מסקרפונה עם שמנת ושוקולד עשיר. ובכן, הפחזנית הייתה מאכזבת. הבצק הרבוך כבר היה עייף ולמילוי היה טעם של פודינג וניל של ילדים. העוגה, לעומת זאת, הייתה נהדרת. גבוהה, יפה, שכבה דקה של גבינה יושבת על שכבה עבה במיוחד של שוקולד במצב כמעט קרמי. מה שאומר שעדיף לקרוא למנה הזו גבינה פאדג' שוקולד במקום גבינה בראוני. כי זה לא בראוני. ושוב, עוגה פשוט נהדרת. כמו כן, מיץ תפוזים סחוט טרי וקפה הפוך לא רע בכלל.
'בוקר פלורנטין', קיש בצל, עוגת גבינה בראוני, פחזנית, מיץ תפוזים, קפה. 160 שקל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם