שני מקומות מעולים לאכול בהם בורקס טוב
הבורקס הבולגרי של 'ליאון ובניו' מציע דיל קומפלט מספק, 'הבורקס של אמא' הטורקי מציע דז'ה וו מרתק והמדור? הוא, בטעמו הזך של השבלול השמנוני אף פעם לא מפקפק
הם בדיוק זכו באליפות, וסמי בורקס היה הספונסר שלהם. די מצחיק שקבוצת כדורגל מספונסרת על ידי רשת בורקסים. מצד שני, אם אני זוכר נכון איך שיחקו פה כדורגל בשנות ה־80, סוד ההצלחה של רוב הכדורגלנים שלנו היה לתקוע כמה בורקסים שמנוניים לפני המשחק.
היום המרגש הגיע, אני הגעתי מלא דריכות וציפייה לרחבה שלפני הבורקסייה, מצויד בנייר בריסטול שהכנתי במו עצמי עם הכיתוב 'הנה הם באים השדים האדומים', רק כדי לגלות את מה שהיום כולם כבר יודעים. הבעיה היא לא הווטסאפ, אלא השקרנים. לא סיני ולא לוי, בקושי שבתאי יחבס. חזרתי הביתה בוכה וחשבתי שלעולם לא ארצה לגעת בבורקס. מה שהיה יכול לקרות אם הבורקס לא היה דבר כל כך טעים.
אז לכבוד תשעת הימים (שלא אוכלים בהם בשר) ולכבוד העונה הבלתי נשכחת שעומדת בפני הפועל תל־אביב (אמן שלא נרד ליגה. אמן), החלטתי לצאת לבוקר של בורקס. במחשבה ראשונה ראיתי את עצמי פוקד שלוש בורקסיות באותו הבוקר. במחשבה שנייה נרגעתי. נתחיל באחת ונתקדם.
התחלתי אצל ליאון ובניו. ביפו, כמובן. רחוב עולי ציון ליד שוק הפשפשים. כי בורקס ושוק זה צמד קלאסי. את המסורת המקומית התחילה אמא של ליאון שהגיעה מבולגריה היישר ליפו והביאה איתה את אומנות מתיחת הבצק. ליאון הבן היה מסתובב ברחובות יפו ומוכר את הסחורה. כשהיא הלכה לעולמה הוא החליף אותה. היום ליאון כבר לא איתנו, והילדים שלו מנהלים את העסק. כן, כבר שלושה דורות שהם בולגרים.
אני מחנה את האוטו ממול, נכנס למאפייה הקטנה ומתיישב. יש כבר לא מעט אנשים שהגיעו לבורקס הבוקר שלהם. לוח ירוק וגיר לבן מספרים לי על הקומפלט. ארוחה ב־25 שקל: בורקס אישי, ביצת חמינדוס, קצת טחינה, קצת עגבנייה מרוסקת, קצת מלפפון חמוץ, קצת סחוג. ושתייה.
המאפה הבלקני (בורקסים הם בני בית בבולגריה, בטורקיה וביוון), מגיע כאן במבחר טעמים. גבינה, גבינה־תרד, תפוח אדמה, פיצה וגבינה־פראסה. לקחתי בורקס גבינה ופראסה. כרישה. כי המלצרית המקומית המליצה לי. למרות שאני, אם זה תלוי רק בי, תמיד לוקח תרד.
ביס מתפצפץ אחד מגלה שהבורקס של ליאון נשאר טוב מאוד. שבלול (צ'וקור) בצק פילו שהוברש היטב (לא במרגרינה), והוא נימוח מבפנים אבל פריך מבחוץ. יחס טוב בין מילוי לבצק. מה שכן טעון שיפור זה שאר הקומפלט. הטחינה, המלפפון החמוץ והעגבנייה. גם מעט מדי וגם לא מספיק טעים. אבל זה לא באמת אכפת כשהבורקס מנצח.
בשלב הזה כבר היה לי ברור שבורקסייה שלישית לא תהיה הבוקר, אז לקחתי לקינוח עוד אצבע פילו, הפעם מתוקה. גם כאן היו לא מעט אפשרויות: פרג, חלווה, שוקולד, אגוזים, גבינה וצימוקים ותפוחי עץ. הראש פתח במלאכת סינון. שוקולד אני אוכל בקרואסון, לא בפילו. פרג זה להונגרים. חלווה זה לחלשים. אגוזים זה ציפוי, לא מילוי. בקיצור, גבינה או תפוחים. גבינה כבר אכלתי במלוח. בקיצור, לקחתי תפוחי עץ עם קוקוס מלמעלה, והצלחתי.
רק לפני שעזבתי את המקום שמתי לב שיש עוד אגף עם מתוקים מיוחדים. שמלי (סוג של עוגת סולת) סרלי (סוג של בקלאווה) וטרבדוס (סהרוני בצק פריך ממולאים באגוזים עם סירופ סוכר וקינמון). כן, יכול להיות שהם ממציאים את השמות האלה ומדובר בכלל בשמות החיבה של בני המשפחה. או בשמות של כלבים. או גם וגם, כמו אצל הפוליטיקאים שלנו. בוגי, ביבי, בוז'י, בייגה. מה יהיה. מה יהיה. בכל מקרה, הדילמה ברורה. הבורקס כשלעצמו הוא כבר צרבת ודאית. כל מאפה נוסף מהסוג הזה עשוי להתברר כנשק שובר שוויון. מצד שני, זה נראה טעים. טוב, בניגוד להרגלי בחרתי להשאיר משהו לביקור הבא ולצאת לדרך. היעד: שוק לוינסקי.
נסיעה קצרה מיפו צפונה, ואני בלוינסקי. תמיד טוב להגיע לפה ולהצטייד בכמה מקלות וניל, בגראם מסאלה וברוטב הויסין. בכל זאת, שוק תבלינים. אחרי חגיגת הקניות הקטנה המשכתי במשימה. בבית מספר 46 נמצא 'הבורקס של אמא'. זה השם הרשמי של הבורקס המקומי, אבל כולם קוראים לו בורקס לוינסקי. בגלל השוק. שנקרא כך על שם אלחנן לייב לוינסקי, שהיה הלוינסקי הכי מפורסם עד ביל קלינטון.
גם כאן, כמו אצל ליאון, מדובר במקום עם מסורת של שלושה דורות. רק שהפעם הם טורקים. או תורכים. מבט ראשון על מגש הבורקסים נותן תחושה של דז'ה־וו. כי הרגע אכלתי בדיוק את אותה מנה. מבט שני חושף כמה הבדלים בין הבורקס של שוק לוינסקי לבורקס של שוק הפשפשים. פה אין דילים, אין ארוחות, אין מתוקים, אין טחינה, אין עגבנייה ואין אפילו מלפפון חמוץ. יש שבלול בורקס אישי, גדול יותר מאחיו היפואי, במילוי תפוח אדמה, גבינה, או גבינה עם תרד. יש ביצה קשה ממש חומה, וזהו. שיהיה לכם בהצלחה. והכשרות מהדרין. אז זה מה שלקחתי. ויש גם שתייה בכוס. לימונדה ויוגורט. לקחתי יוגורט. גם כאן התוצאות משביעות רצון. המילוי טעים מאוד. תרד עם נוכחות, גבינה עם סבלנות. הבצק רך יותר מזה של ליאון. פחות פריכות במעטפת. לגמרי עניין של טעם.
ליאון ובניו: קומפלט עם שתייה, אצבע פילו גבינה, אצבע פילו תפוח עץ. 31 שקל. הבורקס של אמא: שבלול בורקס עם ביצה ויוגורט. 28 שקל.
הכתובת: עולי ציון 17, יפו טלפון: 03-6833123 שעות פעילות: א־ה: 5:00־17:00 ו: 5:00־16:00 כשרות: רבנות תל־אביב.
הבורקס של אמא
הכתובת: לוינסקי 46, תל־אביב טלפון: 03-6818494 שעות הפעילות: א־ה: 6:30־18:00 ו: 6:30־15:00 כשרות: מהדרין רבנות תל־אביב ובד"צ בית־יוסף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם