קפה יפו: אין כמו ניוקי בלילות
בתור המסעדה הכשרה היחידה באזור, קפה יפו הייתה יכולה להרשות לעצמה לחפף מבחינה קולינרית. אז נכון שכמה מהמנות הראשונות טעונות שיפור ־ אבל הניוקי, הו הניוקי
גם ביפו, על גבולות שוק הפשפשים, נמצאות עשרות מסעדות נאות ומסקרנות המושכות אליהן את כל המי ומי בעולם חובבי הקולינריה המשובחת בישראל, לצד סתם אלפי מבקרים שנהנים מהאווירה, הסגנון והאוריינטליות המעושה והממוסחרת שהתפתחה שם עם השנים. אבל רק מסעדת "קפה יפו" עלתה על הטריק הפשוט יותר שמיסד אותה כאחת מהמצליחות ברדיוס: היא פשוט השיגה תעודת כשרות. אכן כן, סיבובים וסיורים חוזרים ונשנים בשוק וברחובות הצרים יותר ופחות, כמעט אף פעם לא הניבו הרבה יותר מדי אושר לרעבים שזקוקים לאוכל שלהם כשהוא כשר, ומזה כשבע שנים יש להם סוף־סוף כתובת.
קפה יפו הוא קודם כל עסק משפחתי. השפית רוני היא הבת של הבעלים אורנה, שנשואה לאחראי על השיווק ניר שהוא גם הבעלים, שהבת השנייה שלו אחראית גם על קבלת הפנים. אולי פספסנו עוד משהו, אבל הכיוון הכללי ברור, אני מניח. התוצאה היא מסעדה חלבית עם אווירה נהדרת ושלווה ותפריט אוכל לא כל כך יציב.
אחרי הרף שהציבה רג'ינה בכל הקשור לעיצוב תל אביבי מגניב המערב ישן וחדש, גם קפה יפו זוכה לציון יפה בתחום. טפטים מודרניים (עד כמה שטפטים יכולים להיות מודרניים),
מבחר מנות הפתיחה גדול, מחולק לשלושה חלקים, וזה עדיין לא עזר לנו לבחור את המנות הנכונות, מתברר. הסביצ'ה סלמון סבל — כמו לא מעט מנות במטבחים הישראליים לאחרונה — מתוספת דומיננטית מדי של טחינה, והסלמון כמעט נעלם לו. סלט הקיסר היה טרי ופריך גם בשלבים המאוחרים של הארוחה (לא נתון נפוץ) אבל חתיכות הלחם המטוגן היו גדולות מדי והבהילו את הפה, כשגם המנה קצת שיעממה.
נקודת אור צצה דווקא במאזטים, מנה שלרוב נחשבת למאכזבת עקב חיבתה הנודעת לקיום הפתגם "תפסת מרובה". בעוד שהסלק היה אנמי כשגם המונצ'גו לא הצילה אותו, החצילים הפתיעו במתקתקות הנעימה שלהם, האיקרה הייתה נעימה גם היא, ועלי הגפן הממולאים בגבינת עיזים כשהם שוחים בשמן זית השאירו הרבה ארומה בפה והרבה כבוד ושדרוג למנה שקל מאוד ליפול בה.
אחרי התחלה אפרורית הגיעה הקפיצה. עם הזמנת הניוקי קיבלנו גם שיעור היסטוריה מקומי: סועדים רבים שקיבלו את המנה נהגו לעקם פרצוף בשל גודלה המצומצם, לכאורה. בשל כך מקבל הסועד הבטחה שמדובר במראה מטעה, וכי אם יסיים את המנה וירצה, הוא יקבל אחת נוספת. נכון לעכשיו כבר שש שנים אף אחד לא ביקש.
הניוקי ברוטב שמנת וחמאת אגוזי לוז בצקי במידה, ושילוב המתיקות של האגוזים והשמנת יצרו איזון מבריק. נגע הבריאות והטבעונות פשה גם הוא במקום, ודילוג על סקשן המנות הטבעוניות הוביל למנה בריאה אך נורמלית אחרת, הפילה מוסר. ככל הנראה מדובר היה בפעם הראשונה שבה הדג עצמו היה מעולה אבל הצליח להיות משני לתוספת, וזה בסדר גמור: נתחי המוסר צפו בתוך בריכת שמנת ועדשים שחורים, לצד קונפי שום ועגבניות מיובשות עם קצת יין. לבן בתוך גוון שחרחר, עדינות בתוך חמצמצות עדינה — אולי לא מדובר בהכרח במנת הדג המושלמת ביותר, אבל בהחלט יש כאן הרבה תעוזה ובריחה ממסגרת. מנה מסקרנת, נהדרת, אח, אין כמו יפו. בלילות, בימים. כי לא משנה מתי, בקפה יפו המזגן יקפיא אתכם באופן מוגזם. אולי מדובר בשיטה סודית שתגרום לסועד להזמין את מרק היום. לא ניסינו.
מהקינוחים נזכור את עוגת השוקולד בליווי טופי מלוח, אבל בעיקר את המילקשייק שהרכבנו: וניל עם גלידת סויה. מיוחד, מתוק אבל לא מדי, ובכלל — מדובר בצעד הכי קרוב שעשינו לכיוון הטבעונות, ואולי גם זה היה יותר מדי.
בשורה התחתונה, למרות מנות ראשונות טעונות שיפור, קפה יפו יכולים להיות מרוצים מכך שהם מצליחים לא רק בגלל הכשרות אלא בגלל איכות ומקוריות. בשביל מסעדה זולה יחסית בת שבע שנים במקום כל כך תחרותי, מדובר בנתון נאה. אולי בגיל 21 הם יגיעו לירח.
קפה יפו, עולי ציון 11, שוק הפשפשים, יפו. א'–ה' - 9:00-23:00. ו' - 9:00 עד שעה לפני כניסת השבת. מוצ"ש - שעה וחצי אחרי יציאת שבת עד 23:00. טל': 03-5181988.
קציצות עדשים
מרכיבים:
חצי ק"ג עדשים שהושרו במים לפחות 12 שעות (אפשר לבחור מכל סוגי העדשים —שחורות, ירוקות או כתומות)
בצל בינוני או עגבניה קטנה
חצי צרור פטרוזיליה/כוסברה
מלח, פלפל שחור, כמון.
אופן ההכנה:
מסננים היטב את העדשים וטוחנים במג'ימיקס.
מוסיפים את הבצל או העגבניה.
מוסיפים פנימה תבלינים ועשבי תיבול.
טוחנים הכל היטב עד שמתקבל מרקם אחיד ואוורירי.
אפשר לגוון עם עשבי תיבול שונים כמו פטרוזיליה/כוסברה/בזיליקום/סלרי.
אופן הבישול:
אופים בתנור בחום של 180 מעלות, או לחלופין מטגנים בשמן ומבשלים ברוטב לאחר הטיגון.
רוטב עגבניות:
מחממים במחבת מעט שמן על אש בינונית, כותשים פנימה 2 שיני שום, מוסיפים 6 עגבניות מרוסקות ומערבבים.
נותנים לרוטב לבעבע, מוסיפים מלח, פלפל שחור גרוס ומעט עגבניות מיובשות קצוצות (לא חובה). אפשר להוסיף מעט זיתי קלמטה במקום העגבניות.
מוסיפים קופסה קטנה של רסק עגבניות ומערבבים, מוסיפים מעט מים עד שמגיעים למרקם שאוהבים. נותנים קצת לבעבע, בודקים ומתקנים תיבול.
מוסיפים פנימה את הקציצות המטוגנות ומבשלים כ–5 דקות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם