לכו לביסטרו בלקסטון: הבשר טוב, ותרו על הקינוח

פתיחה יפה, יין מוצלח, אווירה נעימה, בשר טוב. אפשר לוותר על קינוח. לא מוכרחים קינוח. המדור נכנס לביסטרו במתחם הבורסה, ויצא עם שבחים לריבונו של פריז

אורי מלמד | 16/8/2014 21:06

תגיות: אוכל, ביסטרו סטורי,

מלון אינדיגו. מלון בוטיק. באמצע מתחם הבורסה ברמת־גן. באמצע היום. ולפתע, בקומת הכניסה של המלון, ביסטרו. וקוראים לו בלקסטון. טוב שלא גולדסטון, עכשיו עם כל המבצעים בעזה.

• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

יש מעט דברים שמשמחים אותי כמו ביסטרו. ביסטרו זה לא מסעדת שף. זה לא שווארמייה. זה מקום שמגיש אוכל רציני, באווירה נעימה, לצריכה קבועה. תבינו, מסעדת שף היא לא משהו שאפשר לספוג במינון גבוה מדי. ולא רק מטעמים כלכליים. מניסיון. בתקופה שחייתי בצרפת, הייתה פעם שאכלתי חמישה ימים ברצף, לא על חשבוני, במסעדות שלושה כוכבי מישלן. זה יותר מדי. ובדיוק בשביל זה ריבונו של פריז ברא את הביסטרו. מנות סולידיות, בשר, יין, אין הפתעות.

ביסטרו במרכז הבורסה. ''הכול משדר חו''ל. לא פלצנות, לא עיצוב יתר, אבל סוג של כובד ראש''. צילום: איתי סיקולסקי

והנה עוד עובדה מעניינת - בכל ביסטרו יש ביטר. מקרה? לא נראה לי. אני מגיע לכאן מלווה בי', חבר מימי התיכון, שחקן כדורסל לשעבר, איש הייטק בהווה ונשוי טרי. כן, לקח לו יותר מארבעים שנה להבין שרווקות נצחית זה לא משהו. סתם, האמת שהיא ממש לחצה.

שני סימנים חיוביים כבר בכניסה. הראשון הוא המסביב. העיצוב, קוד הלבוש של הצוות. הכול משדר חו"ל. לא פלצנות, לא עיצוב יתר, אבל סוג של כובד ראש. הרבה שחור. מלצרים במדי שחור־לבן. זה נחמד. הסימן השני חיובי לא פחות: אין מקום. חיכינו עשר דקות על הספה בלובי של המלון עד שהתפנו שני מקומות. וגם זה בישיבה על הבר. שולחן זה מותרות. עכשיו נשאר רק לברר מה עם האוכל. פתחנו בלחם ומטבלים. שלושה. סלסה, קרם חציל וטחינה פיקנטית שהייתה דומה בצבע לרוטב אלף האיים. הכול טוב. גם הלחם נראה לא רע. אבל אני נמנעתי. משהו שקשור למטפלת הוליסטית שטוענת שהצ'קרות שלי לא פנויות רגשית כרגע להתמודד עם נטישה, פרידה או כל אחד מחמשת הדגנים. אז י' טעם ואישר. הלחם טוב, אוורירי, עם כל מיני גרעינים בפנים. מה שמביא אותנו לתפריט.

תקרא לזה עולש, מר קור

בבלקסטון יש שני מסלולים לצהריים. תפריט 89 שקלים ותפריט 139 שקלים. שני התפריטים מציעים מגוון יפה מאוד. בעיקר השני. ההבדל ניכר בעיקר במנה העיקרית. בתפריט הראשון יש מנות כמו (טוב, לא כמו. ממש אלה) פיש אנד צ'יפס, פנה עם עוף, שלישיית מיני המבורגרים. הבנתם. בתפריט השני מציעים למשל צלעות בייבי טלה, אנטרקוט אנגוס וכבד אווז על תפוחים ויין. בקיצור, התפריט הבסיסי לא רע בכלל, התפריט המורחב הוא מה שאנחנו לקחנו.

למנה ראשונה בחרנו לא לקחת בשר. זה כבר יקרה ממילא בעיקריות. אז בחרנו בטרטר טונה אדומה ובסלט אייסברג וארטישוק. בהמתנה על הבר חשבנו אולי לשתות משהו קטן. לא טרופית. בירור קצר שערכנו עם הברמנית העלה ששוט של גלנליווט 21 שנה יעלה לנו בסביבות מאה שקל. ויתרנו. בינתיים המנות הגיעו.

הטרטר היה מצוין. נתחי טונה אדומה על מצע קרפצ'ו סלק, עם שומשום שחור, שמן שומשום, ווסאבי. פשוט תענוג. מה יותר מרענן מדג נא. ובאשר לסלט, הוא היה נחמד. נתחי אייסברג, ארטישוק צלוי, קוביות סלק פריכות, אנדיב (אתה תקרא לזה עולש, מר קור. אני לא אוכל עולשים), פקאנים מסוכרים וויניגרט מתקתק שהיה אמור להיות ויניגרט טרגון, ואולי אפילו היה כזה, אבל לא באופן שיכולתי לשים לב לטרגון, שזה חבל כי אני ממש אוהב טרגון. השילוב של המרכיבים נכון. אני אוהב מתוק בסלט שלי. החולשה היחידה הייתה מצב האייסברג. הוא אמור להיות פריך. נגיס. קריספי. קרנצ'י. זה הכרחי. אבל בצהרי הביסטרו הוא היה קצת עייף. לא עייף כמו המברשת של מאיר איינשטיין, אבל בטח לא מספיק רענן. ועדיין, פתיחה יפה מאוד. והיה גם יין. לקחנו שתי כוסות מיין הבית. בדרך כלל בקטגוריית יין הבית מסעדות מציעות יינות שלא הייתי מכניס הביתה. לא פה. שני אדומים לבחירה. סירה או מרלו 2010 של ירדן. ירדן! אז הוא לקח מרלו ולי יש חוש טעם.

טרטר טריו דגי ים . ''פשוט תענוג''. צילום: איתי סיקולסקי

עם הנתח לא מפחד

היינות היו בדיוק מה שאתה רוצה עם הבשר. כן, הגענו לבשר. מתוך המבחר המקומי בחרנו שתי מנות. פילה עגל בהמלצת הברמנית ונתח קצבים כי זו תמיד בחירה מעניינת. כמה מילים על נתח קצבים. נתח קצבים, למרות שהוא נתח בשר אדום שהכי מתאים לגריל, נחשב אצל הצרפתים לאחד מחלקי הפנים. וזה אומר הכול. גם על הנתח וגם על הצרפתים. עם הנתח לא מפחד. המנות הגיעו והשמחה רבה. פילה עגל הוא אמנם לא פילה בקר, אבל הוא היה עסיסי, רך ומוגש ברוטב פורט נכון. טוב ממנו היה נתח הקצבים. רצועות עבות, אדמדמות מבפנים, עם טעם עמוק וחזק. טוב, הצרפתים כנראה מבינים משהו בתחום. וגם מי שאחראי על הבשר בביסטרו. גם חומר הגלם וגם העשייה היו כמו שצריך. לצד המנות הוגשו פלחי תפוח אדמה ובטטה מהגריל. סביר.

ואז הגיעו הקינוחים. יכולנו תיאורטית לוותר על השלב הזה, אני יודע שהוא מאתגר כל מסעדה בשרית, ואני לא בקטע של להתאכזב.

מצד שני, איך תדעו מה לא לעשות. ארבעה קינוחים הוצעו לנו. מוס שוקולד, סיגר פיסטוק, פרפה חלבה ומלבי. לקחנו מלבי ומוס שוקולד. המלבי היה בינוני. הטעם בסדר, המרקם פחות. מתפרק מדי. מוס השוקולד לעומת זאת התגלה ככדור גלידה גדול (כמו איגלו כזה. יש מילה בעברית לאיגלו? כיפת שלג? שלגונית?) מצופה בשכבה של שוקולד לבן. אני מניח שבסך הכול הייתה כאן אי הבנה, כי אני ביקשתי מוס שוקולד והם כנראה לא יודעים מה זה. אז הנה ההסבר בשני מהלכים: כשאומרים מוס אמורים לקבל משהו מוקצף. לא גלידה. כשאומרים שוקולד אמורים לקבל משהו מריר וכהה. לא משהו לבן ומיותר. ומי שחושב שעכשיו אני אגיד שגם ציפי לבני מזכירה לי שוקולד לבן בגלל הקטע שהיא מיותרת והיא לבנה, אז באמת התלבטתי לרגע אבל החלטתי שזה יהיה לגמרי צפוי ולכן ויתרתי על לבני ואני אומר את זה על בוז'י. תודו שהופתעתם.

בקיצור, לכו לבלקסטון, האוכל ממש טעים, הבשר טוב, האווירה נעימה. לא חייבים קינוח. אפשר לוותר על קינוח. לחם ומטבלים, טרטר טונה אדומה, סלט אייסברג וארטישוק, נתח קצבים, פילה עגל, פעמיים יין. 278 שקלים.

הכתובת: אהליאב 5, רמת־גן טלפון: 057־9418446 שעות פעילות: א'־ה' 12:00־1:00 ו'- 12:00־כניסת שבת. מוצ"ש־1:00 כשרות: בהשגחת הרבנות רמת־גן.