אשת חיל: החרדית שחוללה מהפכה במגזר
השף–קונדיטורית אפרת ליבפרוינד מוציאה ספר מתכונים חדש ומספרת על המהפכה הקולינרית שהובילה בעולם החרדי, הקושי בלימודי גסטרונומיה במוסדות לא כשרים ברחבי העולם ומדוע במטבח הפרטי שלה לעולם לא תמצאו מרגרינה
מספיק להסתכל בפטיפורים המרהיבים מעשה ידיה של אפרת ליבפרוינד, כדי לעלות בכמה קילוגרמים יפים. אבל העיצוב המדוקדק לא מסתיים במתוקים, אלא שולט גם בדירתה הירושלמית הנאה של ליבפרוינד, שף־קונדיטורית חרדית שיצרה לה שם בארץ ובעולם בזכות הקינוחים המורכבים והפרזנטציות יוצאות הדופן שלה.
עוד כותרות ב-nrg:
- החולה נפרד: "אם אתם קוראים את זה, אז אני מת"
- פרה הסתערה על האב שדקר את בתו בסכין
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מכל אלה לקחה ליבפרוינד לאחרונה הפסקה קצרה, ובספר המתכונים החמישי שלה היא מפתיעה עם אוכל עממי יחסית, כשעל כריכת השער מככבת חלת שבת ביתית, חסרת תחכום אך מעוררת תיאבון.
מה גרם לה לשנות קונספט? "בספר הראשון הוצאתי את כל מה שצברתי במשך שנים", היא מסבירה, "אנשים התחברו אל האוכל והיה מעולה, אבל הקטע של המתוקים היה קצת יותר מורכב. הספר השני היה באותה מתכונת. השלישי שעסק במתכונים לפסח היה כבר פשוט יותר, וזכה להצלחה מרובה. אז אמרתי לעצמי: 'גברת, אנשים אוהבים פשוט'.
"מצד שני חשבתי, 'רגע, כל הרעיון אצלך שזה אקסקלוסיבי ומיוחד, אז במה תהיי שונה?'. בספר הרביעי אירחתי שפים כמו מאיר אדוני, דודו ביטון ומיקי שמו, והרמה הייתה גבוהה מאוד. לפני הוצאת הספר החמישי ישבתי בהוצאת הספרים ואמרתי שהפעם מוציאים ספר קל. כולם שם עשו ממני צחוק: 'כן, אפרת, כל פעם את אומרת שתוציאי ספר קל'. עניתי להם: 'חבר'ה, הפעם זה עמוק, זה בא מבפנים'".
מאיפה מגיע הרצון לשנות?
"זה היה שילוב של דרישת הקהל והבשלה שלי. אנשים אמרו לי: 'אנחנו עובדים קשה, למי יש כוח לעמוד ולהניח את האורז באיזה רינג קטן עם פיצוחים למעלה? למה אי אפשר לקחת את האורז, להניח אותו בקערה יפה ושופעת שתעשה לאנשים כיף, ובזה לגמור את הסיפור?'
"מלבד זאת, ראיתי שגם בחו"ל שפים גדולים מרשים לעצמם מדי פעם לצאת עם ספר מתכונים שכולל אוכל עממי יותר. למשל השף־ קונדיטור הצרפתי פייר הרמה, אחד הגדולים בעולם אם לא הגדול שבהם, שהתארחתי אצלו בפריז. אמרתי לעצמי שאם שף גדול שכבר קנה לעצמו שם מוציא ספר כזה בלי בעיה, גם אני יכולה.
"לפני כן היה לי איזה פחד, שכשאני אוציא ספר כזה אנשים יגידו, 'אפרת? חלה בפתיח? חריימה? מטבוחה? תגידי, נפלת על הראש? מה זה הדבר הזה?' אבל הרגשתי שבמקום שלי היום, אני יכולה להרשות את זה לעצמי. הייתי צריכה כנראה להגיע לאיזו בשלות מסוימת ולהחליט שזהו.
"ובאמת, זה נעשה לא כי לחצו עליי, אלא כי התחושה הפנימית שלי הייתה שהגיע הזמן. אבל דע לך, שהיומיים הראשונים של הצילומים היו ממש קשים. הוצאתי את המנות ואמרתי לצלם ולסטייליסטית תסדרו אתם, אני לא מתחברת לדבר הזה. מתי צילמתי פולקע של עוף? אצלי זה תמיד היה מעוצב וחתוך בכל מיני צורות".
ההגשה המיוחדת - זה משהו שלמדת, או בא מתוכך?
"פרזנטציות זה אני. כשאתה שואל אנשים מהברנז'ה מי זו אפרת, כשאתה מסתכל בפייסבוק שלי ובאינסטגרם - אתה רואה פרזנטציה. הגשה מושלמת. הכול מאוד מוקפד. יש בארץ שפים מדהימים שמשקיעים את כל האנרגיה שלהם בטעם, ולכאורה תגיד - זה הכי חשוב. אבל לי חשובה דווקא צורת ההגשה".
ישראלים דווקא מבקשים אוכל תכלס, לא?
"כן, הם אומרים אל תבלבל לי את המוח עם כל מיני דברים מסביב. אבל אצלי זה אחרת. תמיד הייתי כזאת, תמיד אהבתי דברים יפים כמו אדריכלות וכדומה. קונדיטוריה זו אהבת חיי, והנישה הזאת של הפרזנטציות והגימורים המושלמים, זה ממש אני".
בספרה החדש "אפרת מגישה שבת" (הוצאת "דני ספרים") פותחת ליבפרוינד במתכוני חלות. אני שואל אותה מהו סוד הקסם לחלה המושלמת. "להכין בצק טוב עם מתכון טוב", היא עונה, "לדעת לעבוד נכון בקליעה, איך ליצור את הרצועות, ואיך להתפיח נכון. לא להתפיח מדי עד שזה מתפוצץ. לאפות בטמפרטורה הנכונה. כל הדברים הקטנים האלה יוצרים חלה טובה".
אוכל של שבת מניחים על הפלטה עד שלעתים הוא נשרף ואחר כך הוא עוד עובר לילה במקרר. איך גורמים לו להיות במיטבו, למרות זאת?
"המאכלים של ליל שבת הם פחות בעייתיים. מכינים אותם טריים בשישי או בחמישי, ואם מחממים נכון ולא שמים ישירות על הפלטה אלא על תבנית הפוכה - הם מעולים. הבעיה היא טיפה יותר בשבת בבוקר, והפתרון הוא למצוא את הדברים המתאימים: אפשר לקחת לדוגמה דג שהוא קר מלכתחילה, שאינו דורש חימום, או להגיש דג בתחמיץ. במקום להתחכם ולהילחץ, אפשר להגיש פטה כבד בבוקר ישר מהמקרר, או דברים דומים שאינם דורשים חימום".
ליבפרוינד, 43, נשואה ואם לשבעה (הגדול בן 22 ונשוי, והקטנה בת 4), נולדה בתל־אביב למשפחה בת שבעה ילדים, ולמדה ב"בית יעקב". כשהייתה בת 16 עברה המשפחה לירושלים, ובגיל 19 היא התחתנה.
לתחום הקונדיטוריה, היא מספרת, הגיעה שנתיים מאוחר יותר, כמעט במקרה. "כשהייתי ממש צעירה, נשואה ואם לילד, גרנו למשך תקופה בארצות־הברית, וחברה שלי שכנראה ראתה שאני אוהבת אסתטיקה, המליצה לי ללכת לקורס קונדיטוריה. באותו זמן לא ידעתי אפילו להפריד ביצים, אז אמרתי לה, 'מה לי ולקורס?' אבל בסוף הלכתי, ומאוד התחברתי ואהבתי. זה היה קורס אינטנסיבי של חצי שנה, והיסודות שלמדתי שם מנחים אותי עד היום".
לאחר חזרתה לארץ, החליטה ליבפרוינד להמשיך ולהעמיק את ידיעתה בנושא. היא נסעה להשתלמות ארוכה בצרפת, ובהמשך למדה במקומות שונים אחרים בעולם. "צברתי ביטחון עצמי וקיבלתי פידבקים מאוד טובים מכמה שפים", היא מספרת, "למשל היה איזה שף בארצות־הברית שחיזק אותי ואמר שאנשים עוד ישמעו עליי".
עם הזמן פתחה בביתה עסק לממכר פטיפורים, קינוחים אישיים ועוגות ראווה. השמועה על יכולותיה עשתה לה כנפיים ועד מהרה הגיעו אליה פניות שתעביר את ידיעותיה הלאה. "באותו זמן לא הייתה מודעות לנושא, בטח לא אצל החרדים", נזכרת ליבפרוינד.
"התחלתי להעביר קורסים בבית, ואלו היו השנים הכי עמוסות שלי. הגיעו נשים חרדיות, דתיות וגם חילוניות. העברתי מסה של קורסים שאני לא יודעת מאיפה מצאתי את הכוחות עבורם, בין ללדת, להניק, לחנך ילדים ולטפח את הבית. זה היה ממש מטורף".
לפני 12 שנה הפסיקה ליבפרוינד להעביר את הקורסים בביתה, והיום היא עושה זאת במקומות כמו "דן גורמה" בתל־אביב ו"הקמפוס הקולינרי" בירושלים. במקביל היא ממשיכה לערוך זו השנה הרביעית את המגזין הכשר למהדרין "בופה" ("לפי סקר שערכנו 45 אחוז מהקוראים שלי הם חילונים גמורים"), למכור קינוחים, לכתוב טורים קולינריים ב"המודיע" וב"יתד נאמן", וגם טורים ב־Ami Magazine וב־Binah Magazine שיוצאים בארצות־הברית. בין לבין היא יוצאת לגיחות קצרות בחו"ל לצורך העברת קורסים ועורכת אירועים על פי הזמנה.
את עושה כל כך הרבה דברים, איך זה אפשרי עם שבעה ילדים?
"לא יודעת. היום כשאני מסתכלת על מה שעשיתי כשהייתי צעירה יותר עם קורסים בבית והנקות, אני לא מבינה איך הצלחתי. כנראה בעוד 20 שנה כשאהיה זקנה יותר, אסתכל על מה שאני עושה היום ואגיד שזה מטורף. אבל עובדה, זה עובד. לא בשביל הקלישאה, אצלי הילדים הם במקום הראשון, וברוך השם רואים את התוצאות".
איך הם במקום ראשון עם כל העיסוקים?
"קודם כול אני לא אישה שיוצאת לעבודה כל יום בשבע בבוקר. אני בעיקרון אמא של בית. אין מצב שאפסיד אסיפת הורים, שילד לא יקבל תשומת לב ביום הולדת. אין מצב שילד יבוא הביתה עצוב ואני אפספס את זה. קורסים אני מלמדת בערבים, ויש לי עזרה גדולה מבעלי. בלי התמיכה שלו לא הייתי מגיעה לשום מקום. הוא אברך שלומד תורה מאוד ברצינות כבר 27 שנה, שזה מדהים בעיניי, וזה גם סוד ההצלחה שלי. סוג של סיעתא דשמיא שאלוקים אוהב אותי.
"מטבע הדברים, בגלל שהוא אברך הוא לא ביזנסמן שנוסע, אז הוא נמצא. הזמנים היותר קשים הם כשאני נוסעת לעבוד או נוסעת לתערוכות, ואז אני מאוד משתדלת לא להיות מחוץ לבית בשבת, חוץ מנסיעות לארצות־הברית, שאז אין ברירה. בעלי הוא אדם שאפשר לסמוך עליו, שיודע להלביש ילד בבוקר.
"אני כביכול 'המותג', אבל אני אפס בלעדיו. הוא לא רק עוזר פיזית, אלא גם מנטלית, ומעורב מאוד. תבחן אותו איזה מתכון יש באיזה ספר, מה היה במגזין מסוים, איפה נתגלתה בעיה ומה נתקע בדפוס - הוא יידע להגיד לך. השותפות הזו מאוד עוזרת. במגזר החרדי, בגלל שהבעלים לומדים, נשים שהן קרייריסטיות ועובדות בהיי־טק, יוצאות מהבית בשמונה וחוזרות בשש. ואני תמיד אומרת שאני בת מזל, כי אני עובדת לא פחות, אבל עושה את זה מהבית".
יש משהו שאת מוותרת עליו?
"אני לא מנקה את הבית כבר שנים. לא זוכרת איך עושים את זה. בעזרה בניקיון אני לא חוסכת. צריך חוכמה. קח את הכסף, תן אותו לעוזרת ושב אתה עם הילדים. היא תגהץ, ואני אשב עם הילד שצריך עזרה בחשבון".
כאישה חרדית שמקפידה על מזון בהכשר מהדרין, ניצבת בפני ליבפרוינד בעיה לא פשוטה כשהיא צריכה לטעום מאכלים בכל מיני קורסים ובאירועים שבהם היא משתתפת מסביב לעולם. אני שואל אותה איך היא מצליחה לדלג מעל המכשול הגבוה הזה.
"בקורס הראשון היה לי באמת קשה במיוחד", היא מודה. "גם הורידו לי ניקוד באיזה מבחן טעימה, שבו היה צריך לטעום מנה ולנחש את המרכיבים שלה. אבל עברו מאז 20 שנה, אני מגיעה למקום כלשהו, וזה טבע שני: אני לא טועמת, אלא מריחה. על פי הריח והמרקמים אני יכולה לדעת הרבה דברים.
"עם השנים גם קיבלתי על ההקפדה שלי פידבקים יפים ממש. עם הזמן לומדים שם להכיר שאני עוף מוזר: שאני לא טועמת, שיש לי שבעה ילדים, שאני דוסית. אני טיפוס מעניין שם בקורס. הגויים מאוד מעריכים את זה. הם משתגעים איך בנאדם לא טועם בגלל סיבות דתיות. ובאמת לפעמים אתה יושב שעות בקורס, רעב, ואתה מת למשהו מתוק".
נשמע מוזר, לעסוק במשהו שכולו טעם ולהסתפק בריח שלו.
"כשאני חוזרת הביתה מחו"ל תמיד הילדים שלי צוחקים שבמזוודות שלי אין נעליים או בגדים, אלא כל מיני צנצנות ובקבוקים ותבניות סיליקון וחומרים חדשים. אחר כך כשאני נכנסת למטבח, אני מתחילה לייצר לבד כל מה שלמדתי".
עם תחליפים.
"נכון. תחליפים פרווה כשרים למהדרין. הכי קשוח. זו ההתמחות שלי, וזה מאוד קשה. להיות שף עם חמאה ושמנת זה נחמד, אבל אני יושבת עם עט ונייר, ובצורה סכמטית עושה המרות ומשנה ומנסה. פה הטעם לא מספיק טוב, פה שוקולד הפרווה הלבן משתלט וצריך להוסיף עוד מרכיב קוקוס".
איך עושים קינוח פרווה שהוא גם טעים? שפים בכירים תמיד אומרים שזה דבר והיפוכו.
"אפשר לעשות קינוחי פרווה מדהימים, אם לא משתמשים בתחליפים. כלומר מכניסים להם חומרים שהם מלכתחילה פרווה. למשל מחיות פרי, פירות טריים, אגוזים, מחיות נוגט, מחיות פיסטוק, קרם קוקוס, חלב קוקוס, שמן קוקוס. לא גרם אחד של מרגרינה".
אז לא "מחמאה".
"בחיים לא! השם ירחם. אפשר שוקולד מריר, טיפה שוקולד לבן פרווה, שהוא אמנם סוג של תחליף, אבל כן ניתן להכניס אותו. כל הנוגטים למיניהם, טחינה וחמאת בוטנים. חגיגה! אבל לך רק על הדברים האלה, לא למקום של תחליפים ומרגרינה.
"אני לא אשקר, מתכון שמבוסס על חלב, שמנת וחמאה, טעים יותר מפרווה - נקודה, ומי שיגיד לך אחרת משקר. ובכל זאת, ניתן להכין קינוח פרווה ברמה גבוהה, מעולה בטעם, עדין וקליל, ובלי תחושה של קצפת צמחית".
עם עיסוק מרובה באוכל, שרובו מגרה מאוד, איך את שומרת על התזונה של הילדים?
"הנושא הזה מאוד חשוב אצלי. יש לי מודעות לבריאות. אני משתמשת בהמון קמח מלא, אופה להם עוגיות גרנולה לבוקר. אין לי ילדים שמנים או משהו כזה. אני גם לא עובדת בבית, אלא במטבח קטן שיש לי בקומה למטה. זה לא בית שיש בו יותר עוגות. הרבה פעמים אם אין אורחים בשבתות, אני יכולה לתת בכיף כמנה אחרונה אבטיח, אננס טוב, פירות טריים. המון סלט, המון ירקות. מדי פעם אני גם מטגנת שניצל, אני לא פנאטית".
המתוקים שאת מתעסקת בהם מלאים בסוכר. איך את מתמודדת עם זה אישית מבחינה בריאותית?
"אני מוכרת מתוקים, לא אוכלת אותם. אני שומרת על כל העניין של הסוכר. אנשים אומרים לי, 'מה, את לא מאתיים קילו? איך יכול להיות?' אבל קונדיטור לא צריך להיות שמן. כל הקונדיטורים הכי טובים בצרפת הם דקיקים, חוץ מפייר הרמה שהוא דובי. הם טועמים, אבל גם עושים הרבה פעילות גופנית, יש להם מודעות גדולה לספורט".
בריאיונות שנערכו איתך בעבר, אמרת שאת משתמשת בחומרים הכי יקרים והכי איכותיים. האם בכך את לא מדירה משפחות מעוטות יכולת, כולל כאלה מהמגזר החרדי?
"להפך. הפרודוקטים פשוטים וקלים. מה שהופך את המנה ליפה זה הצורה שבה אני בונה אותה. לגבי איכות החומרים, הכוונה היא שכאשר אני משתמשת בדג סלמון, אז הוא טרי ולא קפוא. אבל אין אצלי כל מיני אצות ודברים מהסוג הזה שצריך במיוחד לרוץ ולהשיג. אולי רק בספר שעשיתי עם השפים".
מה לגבי חלב קוקוס למשל, שמככב אצלך, זה מוצר שאפשר לקנות בכל מקום?
"הוא נמצא בכל מכולת, והמחיר שלו סביר".
עקרות בית חרדיות משתמשות בו?
"ועוד איך. וזה עדיף, כי הוא הרבה יותר בריא. למה לתת לילד שלך מרגרינה, כשאת יכולה לתת לו שמן קוקוס? היום המודעות לבריאות היא גבוהה מאוד. אני סוג של מובילת דעה. מאז שהתחלתי לעבוד עם שמן קוקוס, אני מקבלת תגובות מצוינות. אני לא אומרת, לכו לקנות בחנות בראשון־לציון אצות שחורות או שוקולד סקנדינבי".
אבל אם את מכניסה למתכון גבינת שמנת 200 גרם שעולה 30 שקל, זה הופך את העוגה ליקרה.
"אז תעשה אותה פעם בשנה ליום ההולדת של חמותך. אתה לא חייב להכין אותה כל שבת. אני לא יכולה להיות אחראית על שיקול דעתם של אנשים. הם קונים את הספר, והם מחליטים".
בעבר הייתה ליבפרוינד מקבלת הזמנות יוצאות דופן, כמו בקשה של משפחה אמידה מברוקלין שרצתה שהיא תייצר עוגה של 18 קומות ("מאוד חששתי מזה, כי היה צריך לבנות אותה טכנית בצורה מיוחדת כדי שהיא לא תקרוס"), או להכין פטיפורים עשויים זהב לאירוע מיוחד לבני גיל הזהב.
היום, היא אומרת, אין לה זמן לזה. "אני מתעסקת יותר עם דברים קלאסיים. לא אוהבת את כל השיגעונות האלה, וכבר לא אעשה אותם. במקרה שמגיעה אליי פנייה כזאת, אני מפנה את הלקוח למישהו אחר".
את רואה התפתחות בתחום הגסטרונומיה בכלל והקונדיטוריה בפרט במגזר החרדי?
"אי אפשר לתאר את העלייה המטאורית במודעות לנושא. לפני 20 שנה העברתי פה קורסים, והיינו צריכים ללכת למקום מיוחד במאה שערים כדי לקנות אצל זוג זקנים איזה שוקולד. המהפכה הביאה למודעות בנושא של אפייה, ובמקביל לגידול במספר המוצרים שמקבלים הכשר. למה? כי יש היצע ויש ביקוש".
מאיפה מגיע הביקוש?
"העולם התקדם בכול. לפני 20 שנה לא היה 'מאסטר־שף'".
אבל הציבור החרדי הקלאסי פחות רואה את זה. מאיפה הוא מקבל את הרעיונות?
"אני חייבת לומר בצניעות שחלק גדול מהמהפכה קשור בי. אני הבאתי בשורה מאוד גדולה בנושא הקונדיטוריה למגזר החרדי. ככל שנשים יותר לומדות ועושות ופותחות עסק, ויש יותר פרודוקטים, כל הנושא הולך ומתרחב באופן טבעי".
אין פה איזו סתירה בין הרצון לצניעות ולצמצום בחברה החרדית, לבין התעסקות במאכלי גורמה?
"בציבור החרדי יש, ברוך השם, הרבה ילדים, הרבה שמחות והרבה חגים. אז אני אומרת לאנשים שרוצים להצטמצם, תעשו את הדברים המיוחדים בשמחות ובחגים. כתוב שהוצאות שבת וחג הקב"ה מחזיר. כל אחד בוחר לעצמו מה שמתאים לו. קח את הסלמון, עשה אותו לפי המתכון, אבל אל תגיש אותו עם כל התפאורה מסביב. את קינוח השוקולד אל תכין כל שבוע - אלא בחג או בשמחה".
הזכרת קודם את התוכנית מאסטר־שף. מה את חושבת עליה?
"אני לא רוצה להגיד דברים רעים, אז בוא לא נדבר על מאסטר־שף. אני חושבת שהשפים שם מתנהגים לאנשים בצורה לא יפה. לעומת זאת, 'משחקי השף' היא תוכנית טובה בעיניי. קודם כול כי מגיעים לשם אנשים שכבר עשו משהו, ואותי כאשת מקצוע מעניין יותר לראות איך מקצוען עובד. דבר שני, במשחקי השף נמצא מאיר אדוני, שאיתו אני בקשר טוב מאוד. אני מעריכה אותו מאוד גם קולינרית וגם כבן אדם.
"שף עטור הישגים, שהוא לא נחמד אלא מתנשא על אנשים אחרים, שווה אפס בעיניי. אתה יודע כמה אנשים משגעים אותי בפייסבוק עם שאלות, ואני מקפידה מאוד לענות לכולם. אדם שמתעלם, שמזלזל, שמרגיש למעלה, יוצר לעצמו איזו תדמית שבסופו של דבר פוגעת בו".
מתכונים בתוכניות בישול, וגם לא מעט מהמתכונים שלך, מחייבים הכנה מרובה, ונאכלים לא פעם בתוך זמן קצר. יש שחושבים שזה לא שווה את ההשקעה. מה דעתך?
"מי שמרגיש שזה לא שווה לו, שלא יעשה. אני יכולה לעבוד במשך שש שעות על קינוח שאנשים מתעלפים מהיופי ומהטעם שלו, ושנגמר בתוך רגע. לי זה עושה טוב. הסיפוק גדול. יש נשים שאומרות: 'אני קרייריסטית, עזבי אותי, תני לגרז'ז' משהו בתנור בשתי דקות ולהגיש'. מבחינתי זה סבבה. כל אחד יעשה מה שטוב לו".
יש לך ילדים שכבר הולכים בדרכך? היית רוצה שזה יקרה?
"לא. תן להם ללמוד מקצוע רציני כמו תכנות, ראיית חשבון או דברים כאלה. את המטבח שישאירו לי. זו עבודה קשה ותובענית. כדי להגיע להצלחות שלי צריך המון אנרגיה, וגם מאמץ פיזי של שעות על הרגליים. אין אצלי אף אחד שרוצה ללכת בדרכי, וגם לא יהיה, וטוב מאוד שכך. יכול להיות שהם רואים עד כמה זה קשה, ואומרים, תודה רבה, אני לא רוצה לעשות את זה".
מה החלום שלך?
"זה שאני עובדת בבית, וכשהילד חוזר מהלימודים יש לו ארוחת צהריים, וזה שהוצאתי חמישה ספרים, שניים מתורגמים לאנגלית, ושאני עורכת מגזין מוערך - אז אני כבר בתוך חלום".
ובכל זאת, מטרה שטרם הגשמת?
"כשהילדים יהיו גדולים, הייתי רוצה לפתוח בחוץ קונדיטוריה גדולה ואיכותית. אני בן אדם אבסולוטי, ואם אני אפתח משהו, אני אשאב כל־כולי אליו, ואת זה אני לא רוצה כרגע, כי זה יבוא על חשבון הבית. אני מתפללת שיהיו לי בעתיד מספיק כוחות ואנרגיות לכך. עד היום הכול היה טוב, אלוקים היה איתי, ואם יהיה כוח נגשים גם חלומות".
אקו"ם