מאמי, הנינט התנפחה
הפרסומת של סלקום תהיה הלהיט של הקיץ, אבל למה הכפילה של נינה נראית כמו קראווילה. ישראכרט מוכרת לוקשים במסווה רגשי. וגם: מלחמה בזנות והתעללות במפונים. ביקורת פרסומות
על עגלת הרגשות המקרטעת הזו מנסה לטפס תשלובת ישראכרט, בפרסומת הדביקה לרגל 30 שנות החלקת כרטיסים אובססיבית. תקציר: זוג הורים מכנס את ילדיהם במסעדה כדי לספר להם מי עומד מאחורי הגחתם לאוויר העולם. זו אינה החסידה; זה לא חנן גולדבלט. הכל בזכות כרטיס האשראי.
לצפייה בסרטון לחץ כאן
"היא רצה אחרי בגשם עם הקבלה של הישראכרט", משחזר האב לאור נרות. הילדים מוחים דמעה, הסועדים סביב מוחאים כף, והמלצרים מגישים אספרסו בגרון שנוק. גם הצופה בבית אמור למלא את חלקו בעסקה, ולשלם ברגש.
תנו לנו להגיש לכם את החשבון: בשורת העמלה התחתונה, בסיפור הזה אין אהבה, אין נרות ריחניים ואין שמץ של בחירה חופשית. רק שעבוד נצחי לכרטיס קטן מפלסטיק. שלא יעבדו עליכם: המניאק הקטן הזה, שהתחפש ללאב סטורי, אחראי לאוברדרפט שלכם ב-30 השנים האחרונות.
המלצת המערכת: סדנת גמילה מהמינוס, בהנחיית גדעון עמיחי. מגיע לו עונש.
(ישראכרט חוגג 30 שנה, שלמור אבנון עמיחי)
המרענן הרשמי של הקיץ הוא ללא ספק הפרסומת החדשה והממכרת של סלקום: "שר מהלב". אז נכון, כל אשפה שתיגע ברב המכר של "מה קשור", תהפוך מייד לזהב, ועדיין, הביצוע הסלקומי מהנה, מחויך ויותר מהכל: ישראלי.
אז באמת, כמעט הכל זהב. רק הרמת גבה אחת: מה לעזאזל אתם רוצים מנינט, המאמי
נאיבי מי שחושב שהקרווילה שמתחזה לנינה היא בחירה אקראית. מדובר בניסיון ראשון לסיכול ממוקד של מותג העל, שנהנה עד היום מפרגון טוטאלי. רק תזכרו מי היו הראשונים שהתריעו.
המלצת המערכת: להשליך את יוצרי הפרסומת במרכז המסחרי של קרית-גת, ולברוח.
(סלקום ווליום, מקא'ן אריקסון)
מודעה טובה היא כמו בחורה יפה, או לחלופין, תאונת דרכים. אתה צועד ברחוב, עיוור לים הפרצופים; לאוקיאנוס המכוניות ששועט סביבך; ואז, חריקת בלמים, הגוף קופא, השרירים מתקשחים. בום!! נפגעת, חבר.
אל תקלו ראש, מדובר באתגר אמיתי. הקורא הישראלי חולף מדי יום על פני עמודי העיתון עיוור לעשרות מודעות הזועקות לשבריר של תשומת לב. לא קל לבלוט בין מחבל יהודי ללינץ'. בין התנתקות לעוד חתונה פנינה רוזנבלומית.
היום נצדיע לחברים מ"שלמור אבנון עמיחי" שהתנגשו בנו חזיתית עם המודעה ליום המאבק בסחר בנשים. מדובר במארב מתוחכם: כותרת סקסית צדה את העין ומפתה את הקורא לחדור לגוף המודעה. שם, מצפה לו הטקסט, בלפיתת גרון: "שודלה, נאנסה, נמכרה, נכלאה, הורעבה, נאנסה".
גם מחלקת העיצוב תרמה את חלקה. הלבבות המעטרים את המודעה מעצימים את הפער בין הסקס לניצול. וצל"ש אחרון לטקטיקה: שימוש בנשקם של סרסורי ארצנו, מודעות המין, רק שהפעם, הוא מופנה נגדם.
הבעיה היחידה במודעות אפקטיביות מסוג זה היא השפעתן על הצרכן הישראלי. לצערנו, רוב הסיכויים שהפעולה היחידה אליה תניע המודעה את הקורא היא דפדוף לעמוד הבא. נו, לפחות חשבנו על זה שנייה.
המלצת המערכת: אם כבר לשלם בשביל זיון, קחו מישהי ל"מול-ים" ושלמו את החשבון.
(16.8, יום המאבק לסחר בנשים. שלמור אבנון עמיחי)
עוד יום מעופש במשרד הפרסום. יושב לו איש הקריאטיב, פוכר בין אשכיו העטויים במכנסי דוקרס ומהרהר מה לעזאזל הוא יכול לעשות עם הבריף הטיפשי ההוא, למסטיק מאסט. האמת? בצדק. מה כבר אפשר להגיד על סינתזה בין צבעי מאכל וסכרין? כלומר, יש מה להגיד, אבל התחושה היא שהכל כבר נאמר על האובייקט הזה.
הקופון היחיד שגוזר הפרסומאי היא ההזדמנות להגשים חלום רטוב: סרט מאגניב, שהקשר בינו לבין המוצר משול לקשר בין איתמר בין גביר לאורית פוקס.
העלילה: שני אהבלים דגים בים, ושני אהבלים מנשנשים שעון קוקיה. אז נכון, זה מצחיק כמו שזה נשמע, וגם ההפקה בומבה. אבל מה שמצחיק עוד יותר, הוא שבסוף הסרטים האלו, שיותר מתאימים לפרסם רגיעון של הדס או תת-מקלע עוזי, אתה חוטף את אחת מקלישאות הקריאטיב הקלאסיות. "למה ללכת רחוק בשביל להכניס עניין לפה".
לצפייה בסרטון לחץ כאן
ולנו לא נותר אלא להשתומם: למה באמת ללכת רחוק כל כך? שכן, מלבד המשפט הנ"ל, הפרסומת אינה זכירה בשיט, שלא לדבר על המוצר בסוף, שהולך לאיבוד בגיהינום הנונסנס. ונסיים בריטוש לפרידה: אין דבר יותר מתבקש מקונספט של מסטיק שיוצר עניין בפה. ראינו, היינו, עשינו בלונים, ונראה לנו שזה היה ב-1986. אז, זה סתם לא היה טעים. עכשיו בעיקר משעמם לנו.
המלצת המערכת: אם כבר לא קשור, פשוט שימו בחורה ערומה ופק שוט. זה תמיד מתקבל בברכה.
(מסטיק מאסט. ראובני פרידן)
טוב, נו. זו ממש לא חכמה לצחוק על סרטון ההתנתקות מטעם לפ"מ (לשכת הפרסום הממשלתית), כמעט כמו שזו לא חכמה להתבדר על חשבון אזרחים יקרים שהולכים להתמנגל בקרווילות בצ'יפסר ששמו אוגוסט. אבל ניחא. אנחנו לא עושים הנחות, גם לא למפונים.
לשכת הפרסום הממשלתית אמונה כבר שנים על הקמפיינים המקושקשים ביותר בישראל. ולא ממש ברור למה: כסף הרי לא חסר (מהמיסים שלנו, איך לא), שלא לדבר על אין ספור תפוחי אדמה לוהטים, באדיבות המציאות. ובכל זאת, גם הפעם הם פישלו.
כמו כל מסע בחירות, גם בסרטון שלהלן מככבים נופי ארצנו, עם בונוס מיוחד בדמות וילות אפרפרות, וכמה חרציות, שיהיה. לאלו מצורפות כתוביות המשיקות לדברי הקריין, באותה מסורת שטיפת מוח מבית מדרשו של אייל ארד.
לצפייה בסרטון לחץ כאן
"ממשלת ישראל ערוכה לפינוי עזה וצפון השומרון", מלחשש הקריין בקול שבטח הוגדר באסטרטגיה כ"פמיליארי ולא מאיים".
משם, על רקע שדות החיטה, הוא ממשיך להגג, פלוס כתוביות: "יש פתרון לכל מתיישב, מקום דיור יחכה לכל משפחה", וחותם בבקשה להתקשר למנהלת ההתנתקות. עכשיו אם אפשר. כל מה שחסר זה לראות את שרון גוהר על כמה כבשים צמריריות במיוחד, והרי לכם אורגיה של ימי בחירות.
עכשיו, כמה מילים מטעם התשקורת העוינת: לא מדובר כאן במסע בחירות, או לחילופין בנסיון לסרסר במוצר צריכה. החסמים הם אמיתיים, המחיר הרגשי עצום והמאבק הוא על הבית. כותרות כחול לבן עם קריינות רציונלית מתאימות יותר לימי ימית העליזים מאשר למפונים עכשוויים. בקיצור, השטות הזו אולי תביא כמה מהם להתקשר, אבל לא תגרום לשינוי אמיתי. הפעם, לא ממש ברור לנו מה היה אפשר לעשות. אנחנו רק יודעים שאם זה קמפיין אפקטיבי, אנחנו קרווילה.
המלצת המערכת: העברת האחריות הקריאטיבית לראובן אדלר. יהיה דיסקו.
נא להמתין לטעינת התגובות
