גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


למי קראתם זונה?

קיללתם את השופט? אמא שלו הגיעה לרדוף אתכם בפרסומת המבריקה לטוטו. וגם: איך לא מוכרים מיץ תפוזים, והיציאה של השבוע - "כלב נובחינג לא נושכינג". מבקרי הפרסומות חוזרים

מימון, גואטה, בן- שושן DDT | 23/8/2005 15:55 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הימים ימי התנתקות. הארץ זועקת במשדרים מיוחדים. היונית לוי נחושה. המיקי חיימוביץ' רגישה. וכולם דוחפים ונדחפים. וכולם מוחים ובוכים.

ובין זיעה לזעם, צץ לנו אי אחד של שפיות: מקבץ הפרסומות. כי אלה, זולות וריקניות, נושאות עימן מסר ברור: החיים חזקים מכל התנתקות. החופש הגדול יסתיים. המתנחלות בורקות העיניים ישובו לחבוש את ספסל הלימודים. יחדלו מגזירת הטלאים הכתומים וייצאו לשיעור מלאכה. וכולנו, מפנים ומפונים, ניפגש בקניון, מחפשים ילקוט במבצע לדור הבא.
וואטס דה מטר? מטר ועשרה. פרזנטור בהתהוות
וואטס דה מטר? מטר ועשרה. פרזנטור בהתהוות פלאש 90
לוק אנד ליסטן

בכל שנה, בדיוק באמצע חודש אוגוסט, נפתחת המתקפה הרשמית של פרסומות ה"חוזרים לביה"ס". אנשי הקריאייטיב במשרד הפרסום כבר מכירים את הנוהל: התקציבאית פוסעת לחדר בחיוך דבילי כשבידיה רשימה של מוצרים במבצע, והנחיה ברורה - להדביק להנחות פתיח יצירתי שיהפוך אותן לפרסומת.

גם הקיץ קיבלנו את המנה הרגילה של מוכרי הילקוטים בשקל תשעים: חי שקלים במגה, לובה בשופר-סלה, ולקינוח, צדיק אחד בסדום: קמפיין המורים הפרטיים החינני של אופיס דיפו.

לצפייה בסרטון לחץ כאן

כאן, בניגוד לפרסומת הממוצעת והעילגת, התעלו הפרסומאים מעל משחק המילים המתבקש ("כבר בגיל 3 אבא פתח לי תיק כדי לחסוך על הילקוט"), ויצרו פרודיה שהצליחה לשלוף מאיתנו חיוך ("רחלי, דוג נובחינג לא נושכינג").

חינניותה של הפרסומת נשענת על שני עוגנים מרכזיים: האחד, היכרות עם היסודות הפסיכולוגיים של נפש ההורה היהודי: הרצון שילדינו יהיו המוצלחים ביותר בכיתה; ההכרה שלימור לבנת לא תהפוך אותם לכאלה; והפתרון לחרדות: שיעורים פרטיים (כי על הגניוס הקטן לא חוסכים).

והשני, נקודות ההשקה הטראומטיות בין הצבר המצוי לשפה האנגלית: מבטא קלוקל, תחביר משובש ותרגום ישיר של פתגמים מקומיים

אז המציאות לא ממש משעשעת. אולי אפילו עצובה. אבל החן שבו קובצו חרדותיו של ההורה, עוטף אותם בקטיפה של הומור עצמי. המורה הפרטי לאנגלית, שגורם לסילבן שלום להישמע כמו פרופסור בקיימברידג', יוצר אצל אבא ואמא זיכוך יצרים, שבהחלט עשוי לגרום להם לקחת את עצמם קצת יותר בקלות, ולקפוץ לביקור בסניף הקרוב של אופיס דיפו. מצד שני, זו רק פרסומת.

המלצת המערכת: דויד לוי, ליסטן - יו אר דה נקסט פרזנטור פור דיס קמפיין.

(אופיס דיפו, גיתם BBDO)
ניחא. לפחות זה יותר טוב מלובה בשופר-סלה
ניחא. לפחות זה יותר טוב מלובה בשופר-סלה 
זה לא אתה, זה אני
זה לא אתה, זה אני ללא

סדנת יזע בקריית מלאכי

אם ישנו מצעד של קלישאות שנואות, אין ספק ש"זה לא את זה אני", מזנק בקלות אל אחד מהמקומות הראשונים. לכן, מה שחכם בפרסומות של פרימור הוא הסלוגן - "זה לא אנחנו, זה התפוזים" - שמסיט את המשפט לעולם בלתי מזיק של נוזלים סחוטים לשתייה.

תקציר הסרטון: קבוצת ילדים צמאים לידע מגיעים לביקור במפעל החברה (למה בעצם?), שם ממתין להם מדריך חביב. מעין הכלאה בין אחות רחמנייה למשחת שיניים, המאופיין בעיקר בנטייה תמוהה להיראות כמדובב (איך אומרים תפוזים בגרמנית?). לאור המלחמה שהכרזנו בשבוע שעבר על הפרסומות המדובבות, רצוננו לרסק את הטלוויזיה נראה ברור להפליא.

הלאה. במהלך הסיור, מגלים הילדים שבמפעל, שדומה יותר לחדר ניתוח במעבורת חלל מאשר לסדנת יזע בקריית מלאכי, אף אחד לא עובד! למעשה, מדובר בבית הבראה לקשישים, בו העובדים משתעשעים במגוון חוגים יצירתיים, ומתחרדנים להנאתם על כיסאות נוח.

מה לא בסדר בתמונה הזו? אם כבר רציתם למכור לנו אשליה, לכו עם זה עד הסוף, ואל תמכרו לנו את אחוזת ראשונים. היה יכול הרבה יותר מטלטל לפתוח את הדלת ולמצוא את העובדים המסורים בעיצומה של מסיבת טראנס סוערת, או סתם בוקר של חילופי זוגות. סדנת ציור בצבעי שמן? אנחנו מעדיפים לסחוט תפוזים.

המלצת המערכת: אם כבר ביזאר, קחו לסרט הבא את יפה ירקוני כמדריכת הסיור. ושתהיה טופלס.

(פרימור, יהושע TBWA)

שתיהן על הקונספט
שתיהן על הקונספט 
דומה לאמא שלכם, לא?
דומה לאמא שלכם, לא? 

ארבע אימהות

לפינת הצל"ש השבועית מגיע הפעם הסרטון החדש של ליגת הטוטו, ובצדק. הרבה זמן לא חרך את מסך הטלוויזיה שלנו סרט כה  מדויק/ דרמטי/משעשע/ אפקטיבי/מחקו את המיותר.

ההברקה הגדולה נעוצה בליהוק: ארבע אימהות של שופטי כדורגל, או אם תרצו, הנשים המגודפות ביותר בישראל. הרביעייה, לבושה שחורים ומאיימת למראה, צועדת לצלילי מוזיקה דרמטית אל גוב האריות – מגרש הכדורגל.

רגע לפני שהזוועה מתחילה, הן שולפות את פק"ל החירום של כל אם לשופט ספורט בארץ הקודש – אטמי אוזניים, והופכות את העסק לפרודיה עם ערך מוסף. התכתבות משועשעת עם כל חולה כדורגל שצעק פעם מהיציע "השופט בן זונה".

אבל פה לא מסתיימות המחמאות. כבר דסקסנו בעבר את כניסתם של אנשים אמיתיים לתוך המדיום (ע"ע הסבתות של דוד הכיטוב). הנה דוגמה טובה הרבה יותר. הרביעייה הפותחת הזו היא ייצוג של כל הטאבואים בליהוק פרסומות ישראלי: הן לא דוגמניות (מקסימום לאולמי ארגמן בבת ים). הן לא צעירות (ניחוש פרוע סוגר להן יחד חשבון תלת ספרתי מכובד). והן בטח ובטח לא סלבריטאיות.

אלא שכשהן צועדות לכיוון המגרש בפרצוף טוני סופרנו, הן שוות כמו 10 מירי בוהדנה בחוטיני. טוב, נו. אולי לא. ועדיין, התוצאה המתקבלת היא בעלת יותר מרובד אחד ומנהלת  שיח מרומז עם האוהדים (השופט בן זונה? בוא לפגוש את האימא שלו, תרתי משמע).

אז בפעם הבאה שתקראו למאמא תבריזי זונה, תזכרו שבסך הכל מדובר בדודה דשנה שמבלה את זמנה בגלגול קובות במטבח, ולא על המגרש. קצת דומה לאמא שלכם, לא?

המלצת המערכת: אנא- אל תצעקו במגרש "מנשה (משיח) ההומו". שושנה נראית מסוכנת.

(פתיחת ליגת הטוטו, שלמור אבנון עמיחי Y&R)

ביקורת פרסום
ביקורת פרסום  

עדכון אחרון : 23/8/2005 16:14
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
  • עוד ב''אוכלים סרטים''

כותרות קודמות
כותרות נוספות
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים