הפרח הלאומי של דרום אפריקה
כך נקראות שם שקיות הניילון בשל תפוצתן הגדולה והמזיקה. העולם עומד להיחנק מהניילון הבלתי מתכלה ואנחנו עומדים ושותקים. רז גודלניק שופך אור על גישות התמודדות אפשריות עם בעיית השקיות
אם בישראל המודעות לרעה החולה שנקראת שקיות פלסטיק שואפת לאפס, הרי שבעולם הגדול השימוש בשקיות הפלסטיק נהיה יותר ויותר דומה לעישון סיגריות - הרגל רע ומזיק שנלחמים בו במגוון דרכים לטובת הכלל. יום כדור הארץ, שבא עלינו לטובה בסוף השבוע הקרוב (22 באפריל), הוא הזדמנות טובה להעלות שוב לסדר היום את אחת ההתמכרויות הגדולות ביותר שלנו ולראות איך והאם אפשר להיגמל מזה (כמעט) בלי כאב.
קשה לדעת מה היקף הצריכה של שקיות פלסטיק בעולם, אולם ההערכות נעות בין 500 ביליון לטריליון שקיות בשנה. הבעיה העיקרית עם השקיות היא שהן עשויות מפוליאתילן, חומר סינטטי שנוצר מנפט, ולוקח להן כמה עשרות עד מאות שנים להתפרק.
בינתיים, הן ממלאות בהמוניהן את השטח היקר של אתרי הטמנת האשפה, עפות באוויר ומזהמות את הנוף (בדרום אפריקה קוראים להן 'הפרח הלאומי', בשל נפוצות הבעיה). הן גם נסחפות לים בהמוניהן וגורמות מדי שנה למותם של 100,000 יונקים ימיים, שמזהים בטעות את השקית כמדוזה או סוג של דיונון. גם על היבשה ישנם לא מעט בעלי חיים שנחנקים למוות משקיות ניילון ואלו מהם שמצליחים לשרוד אכילת שקית ניילון, עלולים להכניס את השקיות לתוך שרשרת המזון.
לכל הצרות הללו יש, מלבד משמעויות סביבתיות, גם משמעויות כלכליות. אתרי הטמנת אשפה הם משאב במחסור וכל סנטימטר שם מתחיל להיות יקר כמו מטר מרובע בצפון תל אביב (במדינות שכבר אין מקום לטמון את האשפה, המדינה נאלצת לשנע את הפסולת למדינות אחרות, פעולה יקרה בפני עצמה). ניקיונות של חופים, כבישים ופארקים, פתיחה של פתחי ניקוז ופעולות אחרות שנועדו לטפל בנזקי השקיות הביאו הרבה מדינות להכיר בכך שהשימוש החופשי בשקיות פלסטיק עולה להן הרבה כסף ונדרשים צעדים לצמצום התופעה, או אף למיגורה המוחלט.
תמיכה מצד הארגונים הסביבתיים ושיתוף פעולה וולונטרי של חלק מהמגזר העסקי עוזרים לדחוף את השינוי קדימה בהרבה מדינות, ואכן, בעולם הגדול לא עובר כמעט יום מבלי שחלה עוד איזה תזוזה קטנה בדרך לשינוי המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. מרבית המהלכים מתרכזים באימוץ השקית הרב פעמית מבד או מפלסטיק קשיח כאלטרנטיבה המועדפת, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה סביבתית.
בכתבה שהוקדשה לשקיות הפלסטיק לפני כשנה בערוץ, הוצגה הדילמה שלא מעט מדינות מתחבטות בה מהי הדרך הטובה ביותר למיגור התופעה – חינוך ועידוד הצרכנים לשימוש בשקיות רב פעמיות (הגישה הוולונטרית), או הטלת מס על השימוש בשקיות. בינתיים, הצטרפה דרך שלישית למגוון הדרכים והיא איסור מוחלט על השימוש בשקיות פלסטיק ויש מספר גדל של מדינות שפועלות (בנגלדש, טייוואן, פקיסטן, מספר מדינות בהודו) או מתכוננות לפעול כך (הונג קונג). מי שמהווה מקרה מבחן מעניין לשימוש שנעשה בחלק מהאופציות הללו היא אוסטרליה.
באוסטרליה, בה נעשה שימוש ב-6.9 מיליארד שקיות פלסטיק בשנה (נתוני 2003), הוחלט על אימוץ הגישה הוולונטרית. לאחר מחקר מקיף של האלטרנטיבות השונות, הוחלט שהגישה הוולונטרית תהיה התוכנית המתאימה ביותר לאוסטרלים.
יישומה נעשה באמצעות תוכנית משותפת לממשלה, לרשתות הסופרמרקטים הגדולות ולארגון שמאגד את כל הקמעונאים האוסטרליים (The Australian Retailers Association), אשר באה להפחית באופן הדרגתי את השימוש בשקיות פלסטיק על ידי קמפיינים חינוכיים משותפים ומתן אפשרות לרכישת שקיות רב פעמיות בסופרמרקטים במחיר סמלי, תוך עידוד הצרכנים על ידי המוכרים לרכוש את השקיות הללו. נקבעו יעדים של הפחתת כמות השקיות שנצרכת על ידי הקונים ב-25% בשנת 2004 וב-50% בשנת 2005, במטרה להפחית את השימוש בשקיות לאפס בשנת 2008.
התוכנית הצליחה באופן יחסי בסופרמרקטים, אבל השיגה
מי שהחליטה ראשונה שצריך להתקדם לתוכנית קצת יותר רדיקלית היא מדינת דרום אוסטרליה, שהודיעה על איסור מכירת שקיות פלסטיק החל מסוף 2008. בעקבותיה, בוחנות שאר המדינות שמרכיבות את אוסטרליה את מדיניותן בנושא ויש סיכוי לא רע שהן יישרו קו עם דרום אוסטרליה ויכריזו גם הן על איסור מכירת שקיות פלסטיק בתחומן.
בסופו של דבר, לכל שיטה מוצעת יש את היתרונות והחסרונות שלה מבחינות סביבתיות, כלכליות וחברתיות. איסור מוחלט על מכירה של שקיות פלסטיק לדוגמא פשוט יחסית לביצוע (לא נדרשת מערכת גבייה כמו במקרה של הטלת מס), אמור להקטין עלויות של ניהול פסולת, ליצור תמריץ להקמת תעשייה לייצור שקיות רב פעמיות וככלל אמור להיות אפקטיבי מאד.
מאידך, איסור מוחלט יביא לסגירה של מפעלים שמייצרים שקיות פלסטיק, יגרום לאנשים לרכוש יותר שקיות זבל מפלסטיק, לא ייתן לאנשים תמריץ להקטין באופן כללי את כמות הזבל שהם מייצרים (כמו בעידוד מחזור שקיות לדוגמא), קצת דיקטטורי באופיו ודורש גם אכיפה מסיבית בכדי לדאוג לתוצאות טובות.
מלבד ניתוחים יבשים של האלטרנטיבות, יש בכל מדינה משקל למשתנים נוספים, כמו לחצים פוליטיים מצד קבוצות אינטרסנטיות שונות (יצרני שקיות הפלסטיק וסופרמרקטים למשל), רמת המודעות של האוכלוסייה, מדיניות ותפיסה סביבתית כוללת ורמת הנכונות לשיתוף פעולה מצד הגורמים השונים, כגון המגזר העסקי והאוכלוסייה עצמה. זו הסיבה שבארה"ב רוב הפעילות הנוכחית מבוססת על הגישה הוולונטרית וציפייה שהחנויות והאזרחים יגלו אחריות ויפתרו את הבעיה לבד (שוק חופשי, לא? ממש כמו שהאמריקאים פועלים בנושא של ההתחממות הגלובלית).
באירופה, המגמה היא יותר מעורבת, כאשר מאד מקובל שהקונה נדרש לשלם עבור השימוש בשקית פלסטיק וגם השימוש בשקיות רב פעמיות נרחב למדי. צריך לסייג ולומר שרוב הפעילות הזו היא עדיין וולונטרית ואירלנד, שבה יש מס על שקיות, נמצאת במיעוט. כך או כך, הניסיון מראה שכל גישה שנבחרת חייבת להיות אינטגרטיבית ולשלב דגש על חינוך וקמפיינים פרסומיים כדי להגביר את ההבנה ושיתוף הפעולה של הצרכנים לשינויים שרוצים להנחית עליהם, או לחלופין שמבקשים מהם לעשות באופן וולונטרי.
אם נחזור למחוזותינו, אז מה באמת עושה בינתיים צרכן ישראלי שהשתכנע ששקיות פלסטיק הן דבר רע ורוצה לשפר את דרכיו? הגמילה משקיות פלסטיק מאד פשוטה – כל מה שנדרש הוא לארגן שקיות רב פעמיות שיהיו בהישג יד בבית וגם באוטו, ולצרף את השקית לרשימת הדברים שלא יוצאים בלעדיהם לקניות כמו ארנק ומפתחות. בהתחלה קשה לזכור לקחת ומידי פעם יוצאים ללא השקיות, אבל די מהר מתרגלים ובסוף זה הופך להרגל אינטואיטיבי.
גם להשיג שקיות טובות (חזקות, מספיק גדולות ושאפשר לנקות בקלות) זה ממש לא בשמיים. יש לא מעט חנויות תיקים שאפשר למצוא בהם סוגים שונים של שקיות רב פעמיות מבד. בחנות 'שתיים' ברחוב שינקין 38 בתל אביב אפשר לרכוש שקיות בד צבעוניות, שמיוצרות על ידי מפעל המעסיק עובדים עם מוגבלויות בבאר שבע ועולות רק 3 שקלים. השקיות קצת קטנות, אבל מצוינות אם אתם קופצים לסופרמרקט בשביל קנייה קטנה.
נסיעה לחו"ל היא גם הזדמנות טובה לקנות שקיות כאלו - בארה"ב ובאירופה אפשר למצוא שקיות מבד או מפלסטיק קשיח בלא מעט סופרמרקטים במחיר סביר. אם הגעתם להודו, אפשר למצוא שקיות חזקות וגדולות מבד יוטה, עם ציורים מקסימים של אלים הודים, במיין בזאר בדלהי ובהרבה מקומות נוספים. אופציה נוספת היא רכישה באמצעות האינטרנט, שם תוכלו למצוא, מלבד מידע רב על שקיות פלסטיק, שפע של שקיות רב פעמיות מכותנה, כותנה אורגנית, ניילון חזק וחומרים אחרים, שאפשר להזמין באתר, במחירים סבירים יחסית.
כאמור, לא חסרות אופציות להניח את היד על שקית רב פעמית פונקציונלית שתעשה היטב את העבודה. הבעיה היא ביצירת המודעות ובהנעה לפעולה.
בעולם הרחב, עושים זאת גורמים ממשלתיים, שאחראים על נושא איכות הסביבה, ארגונים סביבתיים וצרכניים שדוחפים לפעולה, או גורמים מסחריים פרטיים שמחליטים באופן וולונטרי לעשות משהו בעניין. הם פועלים במגוון דרכים ושיתופי פעולה כדי להנחיל לאנשים את התובנה שלשקיות שעד היום קיבלו בחינם יש למעשה מחיר סביבתי וכלכלי. בדרך כלל, זה נופל על אוזניים קשובות כי הצרכנים מבינים את ההיגיון וגם השינוי בדפוסי הפעולה שנדרש מהם הוא לא כזה דרמטי. גם הסופרמרקטים מסתגלים לעניין די מהר ולומדים לא לדחוף לך אוטומטית שקית פלסטיק ליד.
בישראל, לא נראה שקורה משהו. אמנם ביולי 2005 הונחה הצעת חוק פרטית על שולחן הכנסת, שקראה לאיסור מוחלט של שימוש בשקיות מפלסטיק בסופרמרקט. אך להבדיל ממדינות אחרות, כאן ההצעה קוראת להחליף את שקיות הפלסטיק בשקיות נייר, שכידוע גרועות לא פחות משקיות פלסטיק. סביר להניח שההצעה תעבור עוד הרבה גלגולים עד שתגיע לקריאות מתקדמות בכנסת, אם בכלל. בינתיים, מה שנשאר, הוא לקחת את העניינים לידיים ולצעוד בגאון לסופרמרקט עם שקית רב פעמית. יום אחד גם הקופאיות יתרגלו לזה.
רז גודלניק הוא כלכלן, בעל תואר שני במנהל עסקים, יועץ לשעבר לשר הפנים ועוסק בפיתוח עסקי של עסקים ירוקים בהווה. כתבות קודמות של רז גודלניק:
עבדות, חירות, ומה שביניהן: ניתוח של "סטארבקס", תאגיד ענק המתנדנד בין תפקידו כשטן גלובאליזציה למלאך סחר הוגן
פחד גבהים: עם הגידול הקבוע בכמות הטיסות הופך זיהום האויר ממטוסים לבעיה רצינית יותר ויותר. אז מה עושים?
היהפוך נמר עורו: עסקים ירוקים מוכרים עצמם לתאגידי ענק. האם הם בוגדים או שליחי המהפכה? ומה מחפשים הרוכשים: "עלה תאנה" ירוק או הפנמה אמיתית של ערכים ירוקים?
חתונה ירוקה: אם שמירה על הסביבה חשובה לכם, אל תשכחו אותה דווקא ביום החשוב בחייכם. רז גודלניק מסביר איך לגרום לאמא אדמה לשמוח בשמחתכם
זה שעולה וזה שיורד: בשבוע שעבר הושק "מדד מעלה 2006" לאחריות חברתית בעסקים. מקבילה ישראלית לגרסאה האתית של מדדי הדאו-ג'ונס וה-FTSE.
להוריד את (צריכת) המים: רוצים לחסוך 40% מחשבון המים שלכם? בעולם שבו מי שתיה הופכים למצרך נדיר השימוש ב"שירותים ירוקים" הוא מצווה סביבתית שבצידה חסכון כלכלי.
כתבות נוספות>>
נא להמתין לטעינת התגובות
