סופר-צמח ושמו המפ
ההמפ הוא צמח יעיל שממרכיביו השונים ניתן לייצר כ-25 אלף מוצרים. ואולם, גידולו ברחבי ארה"ב אסור בחוק בשל קרבתו המשפחתית למריחואנה הידועה לשימצה. על שולחנו של שוורצנגר, מושל קליפורניה, מונחת הצעת חוק שתאשר את גידול הצמח. רז גודלניק מאמין כי אישור כזה יפרוץ סכרים רבים שיאפשרו את שיגשוגה של תעשיית ההמפ
מדובר בהצעת חוק המאשרת גידול המפ (hemp) במדינת קליפורניה, על אפו וחמתו של הממשל הפדרלי שמתנגד לכך נחרצות. לא ברור עדיין אם שוורצנגר, שיעמוד לבחירות מחודשות לתפקיד המושל בעוד מספר חודשים, יחתום על ההצעה. אם הוא יעשה כן, יש סיכוי לא רע שחתימתו תוביל לעידן חדש בשוק ההמפ האמריקאי ואולי אף בעולם כולו.
המפ הוא צמח המשתייך למשפחת הקנביס. עוד בן משפחה מפורסם הוא צמח המריחואנה. ההבדל העיקרי בין השניים הוא בכמויות ה-THC, שהוא המרכיב הפסיכו-אקטיבי בקנביס שגורם לתחושת הסוטול אצל מעשני המריחואנה. כמות ה-THC בהמפ היא קטנה באופן משמעותי מכמות ה-THC במריחואנה. בשפה פשוטה זה אומר שאם תנסו לעשן שדה שלם של המפ, תקבלו כאב ראש ותו לא.
ההמפ נחשב לסופר-צמח שדרישותיו מינימליות (צריכת מים מועטה יחסית, אפשר לגדלו כמעט בכל אקלים ובדרך כלל אין צורך להשתמש בחומרי הדברה) והתועלת ממנו אדירה – מעריכים כי ממרכיביו השונים ( זרעים וסיבים מהגבעול) ניתן לייצר כ-25,000 מוצרים שונים, ביניהם מוצרי מזון, חומרי בנייה, תרופות, דלק, חומרי איטום, חלקים לרכב (מילוי לדלתות הרכב לדוגמא), פלסטיק, מוצרי קוסמטיקה, נייר, אופנה ועוד ועוד. מלבד גידולו הידידותי לסביבה, להמפ יתרונות ניכרים כמעט בכל מוצר שמייצרים ממנו בהתבסס בעיקר על היסודות התזונתיים והבריאותיים היחודיים של זרעיו וחוזקם ועמידותם הגבוהים של סיביו.
שורשיו של הצמח היעיל מצויים בסין, שם החלו להשתמש בו לתעשיית הטקסטיל כמה אלפי שנים לפני הספירה. חשיבותו של ההמפ כגידול חקלאי הלכה והתעצמה ועד סוף המאה ה-19 כבר ידעו בעולם לייצר ממנו כמה אלפי מוצרים, כולל בדים, שמן לתאורה, נייר, מוצרי קוסמטיקה, מזון וכו'. לארצות הברית הגיע ההמפ ביחד עם המתיישבים הראשונים מאירופה והיה לאחד הגידולים הפופולריים ביותר. רק נזכיר שתומס ג'פרסון וג'ורג' וושינגטון גידלו אותו ושהדגל האמריקאי הראשון נתפר מבד המפ (בשנת 1775). בתקופה מסוימת אפילו איפשרו השלטונות לשלם מיסים בהמפ.
שילוב של תככנות פוליטית וכלכלית, שהיו מעורבים בהם גורמים כדופונט וטייקון העיתונות ויליאם הרסט (עליהם ניתן לקרוא בהרחבה באתר של ג'ק הרר, מחברו של ספר על ההיסטוריה והעתיד של ההמפ בשם ‘The Emperor Wears No Clothes’), הובילו את הקונגרס האמריקאי בשנת 1937 להוציא את המריחואנה מחוץ לחוק ובאותה הזדמנות גם לאסור דה-פאקטו על גידול המפ. החקיקה הפדרלית עברה כמה גלגולים במשך המאה ה-20, אך בשורה התחתונה, המצב נותר על כנו עד היום, כאשר האמריקאים מורשים לצרוך מוצרים מהמפ, אך לא לגדלו. בעקבות ארה"ב, נאסר על גידול הצמח גם במרבית מדינות העולם המערבי.
תחיית ההמפ החלה באירופה בתחילת שנות ה-90. שילוב של ביקוש גובר למוצריו ולחץ פוליטי להפיכת גידולו לחוקי הובילו בסופו של דבר לחקיקה שאפשרה את גידולו במרבית מדינות אירופה. האיחוד האירופי דחף את גידול ההמפ קדימה בשנות ה-90 באמצעות סובסידיות שניתנו למגדלים. במהרה נוספו לרשימת המדינות שהתירו את גידול הסופר-צמח, גם אוסטרליה וקנדה, וביחד עם מדינות שמעולם לא הפסיקו לגדלו כמו סין, רומניה, רוסיה והודו, הגיע מספר המדינות שמתירות גידול המפ לכ-30 בתחילת העשור הנוכחי. למעשה, מבין המדינות המערביות, ארצות הברית נותרה המדינה היחידה שלא מתירה את גידול הצמח המיוחד.
הסיבה העיקרית לכך שארצות הברית נותרה מאחור ולא הצטרפה מחדש לחגיגת גידול ההמפ היא פוליטית בעיקרה. פקודת הסמים האמריקאית משנת 1970 קבעה כי כל מי שרוצה לגדל המפ זקוק לאישור מהרשות למלחמה בסמים האמריקאית (DEA). ה-DEA, שהוא גוף שמרני להחריד, לא מוכן מאז ועד היום לשמוע בכלל על מתן אישורים לגידולו ומדקלם כמו תקליט שבור את האימרה כי שדות המפ עלולים
ה-DEA לא רק דואג לשימור הסטטוס-קוו בנוגע לגידול המפ, אלא גם ניסה בשנים האחרונות לקחת את ארה"ב עוד צעד אחורה ולערער על חוקיות יבוא מוצרי ההמפ לארה"ב ובפרט מוצרי מזון. טענתו היתה כי כל מוצר של המפ שיש בו THC, ולו גם בכמויות קטנות מאד, דינו כדין מריחואנה. למזלם של האמריקאים, בית המשפט האמריקאי ניפנף בפברואר 2004 את ה-DEA לכל הרוחות, תוך שהוא מבטל מכל וכל את הנחות היסוד המופרכות של הרשות, ובכך מותיר את האנומליה הנוכחית (יבוא והפצה – כן, גידול – לא) על כנה.
הממשל האמריקאי, ודאי בעידן בוש, מרגיש בנוח עם מדיניות ה-DEA ולא נעשה שום ניסיון משמעותי ברמה הפדרלית לשנות את מדיניות ארה"ב בנושא. ברמת המדינות (states), הסיפור שונה לחלוטין. על פי ארגון Vote Hemp, מאז אמצע שנות ה-90, נעשו נסיונות לחוקק חוקים, שמטרתם מתן היתר לגידול המפ, ב-26 מדינות. ב-14 מהן, החוקים הללו גם אושרו על ידי חלק מגופי החקיקה המקומיים. מלבד קליפורניה, שבע מדינות (הוואי, קנטקי, מיין, מרילנד, מונטנה, צפון דקוטה ומערב וירג'יניה) הגיעו לכלל צעדים מתקדמים להסרת הגבולות בפני גידול המפ למטרות מסחריות או מטרות מחקר.
בינתיים, אמנם הדלתות נותרות סגורות בפני החקלאים האמריקאים, אבל את הצרכנים האמריקאים זה פחות מטריד והם קונים יותר ויותר מוצרים עשויים מהמפ. על פי מחקר שערך לאחרונה איגוד תעשיות ההמפ בארה"ב (HIA), גדל שוק מוצרי ההמפ בארה"ב באופן קבוע מאז 1990 וב-2005 הוא עמד על כ-250 מיליון דולר עם קצב צמיחה של כ-26 מיליון דולר לשנה. מרבית המסחר במוצרי המפ מתרכזת בתחומי מזון (מוצרים פופולריים הם קמח המפ לאפייה, חטיפי אנרגיה עם זרעי המפ ואבקת פרוטאין מהמפ), קוסמטיקה, טקסטיל ואופנה, נייר וחומרי בניין.
מה שהממשל הפדרלי מתקשה או לא רוצה להבין והמדינות כן מבינות, הוא שאין שום הגיון בכך שחקלאים אמריקאים לא מורשים לגזור קופון מהצמיחה בשוק ההמפ בארה"ב בשנים האחרונות. גם בקליפורניה חשבו שהמצב הנוכחי לא הגיוני ושצריך שינוי.
הצעת החוק AB1147 יצאה לדרך ב-2005 כיוזמה של חבר בית הנבחרים בקליפורניה, מארק לנו מהמפלגה הדמוקרטית. היא עברה כמה שינויים וללנו הצטרף חבר בית נבחרים מהמפלגה הרפובליקאית, צ'אק דוור. ההצעה מאשרת למעשה בתנאים מחמירים גידול המפ במדינת קליפורניה לצרכים מסחריים, כאשר אחד התנאים המהותיים הוא שכמות ה-THC בגידולי ההמפ לא תעלה על 0.3% (שווה ערך לתקן האירופי והקנדי). המאמץ הדו-מפלגתי עזר להצעת החוק לעבור משוכות שונות ולקבל רוב בכל ההצבעות השונות שהיא עברה בדרך לשולחנו של שוורצנגר.
ההצעה מבוססת על ההנחה שמדינת קליפורניה לא צריכה את אישור ה-DEA בכדי לאשר גידולי המפ וזכותה לנקוט במדיניות משלה בנושא, בדיוק כפי שהיא נוקטת גישה עצמאית בנושא המריחואנה הרפואית. המחוקקים של קליפורניה מאמינים שאפשר ללכת ראש בראש עם הרשות למלחמה בסמים ולנצח. אם אכן הם יצליחו בכך ויתחילו לגדל המפ, מבלי שסוכני ה-DEA יעקרו וישרפו את הגידולים, הרי שאפשר לדמות זאת לאבן הראשונה שמוסרת מחומת ברלין בדרך לניתוצה המוחלט. סביר להניח שבעקבות קליפורניה יעזו גם מדינות אחרות לצפצף על ה-DEA ויאפשרו גידול של המפ. ייתכן אף שהצעדים הללו יובילו בסופו של דבר לשינוי של החקיקה הפדרלית.
המשמעות של השינויים האפשריים הללו היא גם גידול משמעותי יותר בשוק מוצרי ההמפ וזו הבשורה האמיתית. אמנם כבר היום השוק צומח בקצב נאה, אבל עדיין שוק של רבע מיליארד דולר הוא שוק זניח למדי במונחים אמריקאים. גידול ניכר בהיצע ובזמינות של ההמפ, ביחד עם ירידה אפשרית בעלויות ההמפ ליצרנים, יכולות לתת לשוק הזה דחיפה רצינית ולהגדיל את קצב הצמיחה באופן משמעותי יותר. כבר היום, חברות מקליפורניה, כמו חברת הקוסמטיקה Dr. Bronner’s Magic Soaps, טוענות במפורש שמה שעוצר את הצמיחה בשוק שלהן הוא זמינות מוגבלת של המפ.
אין לי ספק שברגע שארה"ב תסיר את האיסור על גידול המפ, הרבה סכרים ייפרצו ותעשיית ההמפ העולמית תוכל לממש הרבה יותר מהפוטנציאל שקיים בסופר-צמח הזה. אם שוורצנגר לא יאשר את החוק ויטיל עליו וטו, נצטרך לחכות להזדמנות הבאה. בינתיים, הכל תלוי במי ששנים רבות חיסל את הרעים על מסך הקולנוע והציל את העולם. היום כל מה שנדרש ממנו היא תנועת יד זריזה אחת כדי להביא את השינוי שכל כך הרבה אנשים מייחלים לו.
רז גודלניק הוא כלכלן, בעל תואר שני במנהל עסקים, יועץ לשעבר לשר הפנים ועוסק בפיתוח עסקי של עסקים ירוקים בהווה. כתבות קודמות של רז גודלניק:
הדרך השלישית: בבריטניה חשבו על שיטת הקצאת מכסות פליטת פחמן לפרטים כפיתרון אפשרי למאבק בזיהום אוויר. רז גודלניק על יעילותה של הדרך השלישית
טעם החיים: בדיקות של משקאות קוקה קולה ופפסיקו העלו כי הם מכילים כמות נאה של חומרי הדברה. רז גודלניק סבור כי הכתם הזה לא יימחה כל כך מהר
תנו לאנשיי לגלוש: רז גודלניק מציג את איבון קואינרד - המייסד והבעלים של חברת פטגוניה שמעדיף לגלוש ושונא את עולם העסקים
מלחמות הסויה: רז גודלניק על חשיבותה של פעולת שרשרת ירוקה או איך הצליחו בגרינפיס להקטין את נזקי מגדלי הסויה בברזיל
וול-מארט - הדור הבא: רשת וול מארט הכריזה על צעדים ירוקים שישפיעו על ענף הקמעונאות בארה"ב ובעולם. רז גודלניק סבור שעל החברה לבצע גם שינויים סוציאליים
כתבות נוספות >>>
נא להמתין לטעינת התגובות
