"סוג של התנשאות שאינו בא בחשבון"
נציב קבילות הציבור של הרשות השנייה, גיורא רוזן, יורה לכל הכיוונים: יונית לוי וערד ניר? "התנהגות בלתי נסבלת". העברית של המגישים? "שוחטים את השפה". הכתבים הצבאיים? "לא נכנסו כמעט לאזורי המלחמה". ראיון עצבני לחג
בשבוע שעבר הגיעה לסיומה פרשה בה היה מעורב רוזן, אחרי שמגישת חדשות 2 יונית לוי התנצלה בפני שרת החוץ ציפי לבני. לוי נאלצה להתנצל בעקבות ראיון שקיימה עם לבני בתקופת המלחמה, שכלל נפנוף יד מזלזל של המגישה כלפי דבריה של שרת החוץ. בעקבות תלונות שקיבל רוזן על הזלזול שהפגינה לוי כלפי לבני, הועבר הטיפול בנושא לחברת החדשות – שהחליטה כי לוי תתנצל בפני לבני על התנהגותה.
"החספוס שנראה על המסך הוא בלתי נסבל", אומר רוזן. "במקרה של יונית לוי, וגם בתכניות של ערד ניר בזמן המלחמה, ההתנהלות הזו היתה בלתי נסבלת. הגיעו אלי תלונות רבות הנוגע לצורת הדיבור של ניר - בנוגע לחוצפה, להתנשאות. קיים על המסך סוג של התנשאות שאינו בא בחשבון. התקשורת, ובעיקר המגישים, חייבים לאמץ סוג של צניעות. צריך להפסיק לחתוך את המרואיינים ולשים לב לדרישות הציבור. לא מספיק שהמסך נראה יפה – צריך להתייחס גם לדברים האלה".
רוזן מתקומם גם על מהירות הדיבור של הכתבים והמגישים בערוצים המסחריים. לדברי רוזן, "צופים רבים מעל גיל ארבעים פשוט לא מבינים את מה שנאמר. הכתבים והמגישים מדברים מהר מדי. כשהייתי בגלי צה"ל היה קורס קריינות, שם למדתי לדבר ברדיו. קריינות זה מקצוע לכל דבר. בקול ישראל מקפידים על כך יותר כי המגישים והכתבים שם מבוגרים יותר. העיתונאים הצעירים לא יודעים לקריין. הפסיקו לשים לכך לב".
לדעתו של רוזן, מדובר בתסמינים המבטאים את "חוסר התרבות" בתקשורת הישראלית. "יש המון שגיאות בדיבור בטלוויזיה ובתקשורת בכלל. השפה שלנו נשחטת לגמרי בידיהם של כתבים ומגישים, שפשוט לא יודעים עברית. אסור להקל בכך ראש. אני חושד כי חברות החדשות לא נותנות ללשונאים שלהן מספיק משקל. אין מספיק הקפדה, ולא נותנים לכך משקל אמיתי".
רוזן מודאג, בעיקר מההשפעה שתהיה לסגנון החדש על עיתונאים צעירים ועל ציבור הצופים: "העובדה שמקלים ראש בדברים האלה תהיה בכייה לדורות. זו הסיבה שכעסתי על ניפנוף היד של יונית לוי. הנפנוף הזה שלה נקלט בעם, ומה יהיה עם כולנו ננפנף כך כלפי שרים? אסור לנפנף ככה כלפי איש, גם לא כלפי הילדים שלך".
רוזן מכהן בתפקיד נציב התלונות של הרשות בחמש שנים וחצי האחרונות. שר התקשורת בנימין (פואד) בן אליעזר מינה אותו לתפקיד, ומאוחר יותר חודשה כהונתו על ידי השרה דליה איציק. הגדרת תפקידו של הנציב היא "שירות עניינם של הצופים בערוץ 2 ובערוץ 10 ושל המאזינים לרדיו האזורי". על פי הגדרת תפקידו, נציב התלונות הוא בלתי תלוי, אינו כפוף לשום גורם ברשות השנייה, ואין לו כל תלות בגורם מוסדי כלשהו. הערכותיו של הנציב נקבעות על פי שיקול דעתו, והוא רשאי לבצע חקירות כראות עיניו.
מטבע הדברים, מרבית התלונות שהתקבלו לאחרונה במשרדו של רוזן התייחסו להתנהלותה של התקשורת במהלך מלחמת לבנון השנייה. רק במהלך
"במלחמה הזו מה שלא נראה היה רב על הנראה", אומר רוזן. "היה שיבוש אדיר בגלל חוסר ידיעה ובעיקר בגלל שיבוש בתקשורת שבין התקשורת לציבור. מחצית מהתלונות שקיבלתי עסקו בשאלה של חשיפת אזרחים לירי האויב כתוצאה משידור חי בטלוויזיה. האזרחים שהתלוננו הניחו כי הדיווחים הללו מאפשרים לאויב לכייל את עצמו, כך שהפגיעה תחזור על עצמה. המקרים הקלאסיים היו של משה נוסבאום בכפר גלעדי, והשידורים החיים ממוסך הרכבת בחיפה - שספג פגיעה ישירה בתחילת הלחימה".
מנוחתו של רוזן אינה טרודה בשל האפשרות כי השידורים הישירים אכן סייעו לחיזבאללה. רוזן מודאג דווקא מבורותו של הציבור בנושא: "הבעיה היא בכך שהעם לא הבין שהתקשורת לא מסייעת לחיזבאללה. אף אחד לא טרח להרגיע את הציבור ולומר לו שהדיווחים האלו לא עוזרים לחיזבאללה. דוברת צה"ל או התקשורת עצמה היו צריכים להסביר לציבור שלא ניתן לכוון את הקטיושות לפי הדיווחים, וכך להרגיע את האזרחים".
טענה נוספת, שהופיעה בתלונות הרבות שקיבל רוזן, התייחסה למעמדה של התקשורת כגוף מדווח ומבקר כאחד. "האם לתקשורת שהיא גם גוף מדווח מותר גם להעביר ביקורת?", שאלו הפונים. לדברי רוזן, "הגיעו אלי מכתבים שיצאו כנגד הביקורת שהתקשורת מעבירה. אני מסכים שלתקשורת מותר לבקר וזה אפילו אולי גם תפקידה. אם העם לא מבין זאת, אז יש לנו בעיה. מישהו היה צריך לשים לב לכך שמשהו בצורת הדיווח ובהעברת הביקורת לא עובד".
רוזן מאמין כי יותר דיווחים ישירים מהשטח היו מסייעים לציבור להבין את התפתחות המלחמה, ולמנוע את הבלבול שהתפתח בקרב הציבור במהלך המלחמה: "המלחמה הזו התנהלה כמעט כולה מהגדרות. העיתונאים לא נכנסו כמעט לאזורי הלחימה. תיעודים מהשטח דוגמת הכתבות של איתי אנגל ושל נורית קידר היו מעטים מדי. בהסטוריה של מלחמות ישראל, זכורים עיתונאים שהיו בשטח וליוו את הכוחות. במלחמה הזו לא היו שידורים ישירים משדה הקרב. זהו פתח לאי הבנות, לבלבול ולחוסר ידע. הלא נראה גבר על הנראה. זה היה בעייתי מאוד גם בתקשורת וגם כלפי האזרחים. על המלחמה הזו כמעט ואיננו יודעים דבר".
השבוע עלה רוזן בפעם הרביעית מאז פרוץ המלחמה לקריית שמונה. הוא נסע לפגוש את התושבים, כדי לקבל תמונה אמיתית של העורף במלחמה: "בעורף הישראלי היתה אחת הקטסטרופות הגדולות. כשאתה יושב בטלוויזיה, אתה לא מדבר עם האנשים. הם צופים ואתה מדבר. בשיח שלי עם אותם אזרחים הם העלו טענות רבות על התקשורת הישראלית. בעיקר עלתה השאלה איפה היתה התקשורת במשך כל השנה".
רוזן מוטרד מהסיקור של אזור הצפון, לפני ובעקבות המלחמה: "מדוע לא טיפלנו קודם לכן במחדל הזה שנקרא קריית שמונה? למה כרמיאל ומעלות תפקדו במלחמה ובקריית שמונה נותרו רק החלשים? התקשורת לא תוקפת את הבעיות של הפריפריה ולא מסקרת ברצינות את התחלואים שלה. מדוע לא הביאו את המחדלים המתרחשים בקריית שמונה לפני המלחמה? למה לא שמענו על התהליכים שקורים שם ועל תפקודו של השילטון המקומי? התקשורת לא שמה לב לתופעה של הקבלנים שמאז ההפרטה מטפלים בנושאי הרווחה של האוכלוסיות החלשות, וכך במלחמה ברחו כל אותם קבלנים פרטיים כי לא הוכרז מצב חירום - מלבד אדם בודד שנותר בעיר וטיפל בקשישים לא היה שם איש".
רוזן מתייחס לדרישה הציבורית לבחון את תפקודה של התקשורת ומצטרף אליה: "הנושא הזה עלה פעמיים בצורה ברורה גם בכנס בירושלים של המרכז לאתיקה במשכנות שאננים וגם בכנס של הרשות השנייה. חייבים לבדוק את התנהלותה של התקשורת. זה צריך להיות מעניינם של בעלי המניות, של המערכות ושל העיתונאים עצמם. מי שדורש לחקור את ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל חייב להיות מוכן להיחקר בעצמו כדי שהציבור יתן בו אמון. בערוץ 1, למשל, קיימו דיון סודי בנוגע לסיקור המלחמה. למה אני לא יודע מה היה שם? שקיפות זו לא רק מחלקה שלי. אני קורא לתת לאזרח דין וחשבון מכל ערוץ וערוץ. האזרח ראוי לכך".
רוזן מביט החוצה, לכלי תקשורת במדינות אחרות, ומשווה את הפקת הלקחים וההתייחסות לציבור הצופים. רוזן מודאג מהעובדה שכלי התקשורת בישראל עברו אחרי המלחמה לסדר יום רגיל, ללא הפקת לקחים אמיתית: "כאשר היו ב'ניו יורק טיימס' וב-BBC פאשלות הקימו ועדות חקירה, וגם שיתפו את הציבור. היתה שקיפות והיו גם תוצאות פונקציונליות כמו מינוי מבקר תוכן ושיתוף אזרחים בניהול ה- BBC. בינתיים אני חש שיש דומיה והכל נמשך כשהיה. אני מודאג מהשקט הזה. לאף אחד אין זכות לשקט הזה. כל גורם בעל אופי של פיקוח ציבורי - כנסת, ממשלה, מועצת עיתונות - חייב לקחת אחריות. אי אפשר לעבור על כך לסדר היום".
גם על התמהיל הנכון שבין חדשות לתכניות נוספות יש לרוזן מה לומר. לטענתו, במלחמה כמו גם בסיקור אשפוזו של ראש הממשלה אריאל שרון, היתה התארגנות לקויה של התקשורת להמשך השידורים הרגילים לצד הסיקור החדשותי. "חוסר היכולת בייצור אלטרנטיבות וחוסר היצירתיות ניכרו. התמהילים שנוצרו בזמן המלחמה (בין חדשות לתכניות אחרות, ר"ק) לא עמדו במבחן. הציבור פשוט מאס בחדשות האין סופיות", אומר רוזן.
רוזן צפוי להישאר בתפקידו עוד מספר שנים. לשנה הבאה, הוא מאחל לעצמו כי נפח הפעילות במשרדו רק ילך ויגדל: "אני מייחל להרבה תלונות. לא כי אני רוצה טלוויזיה רעה אלא כי אני רוצה ציבור מעורה ואכפתי וכי אני רוצה יותר אנשים שמאמינים שאפשר להזיז ולשנות דברים. השנה הבאה תהיה שנת מבחן לתקשורת. ישנם מתחים אמיתיים בין הזכיינים לרגולטורים, ובין הזכיינים והרגולטורים לציבור, שעלול לברוח לנו. יש שאלות מורכבות של שינויים שנובעים מהתלכדות ענף התקשורת, ובשנה הזו נתמודד עם כולן. אני מזמין את הציבור לפנות ולכתוב אלי".
מחברת החדשות של ערוץ 2 בחרו שלא להתייחס לטענות הקונקרטיות של רוזן הנוגעות לאנשי החברה.
נא להמתין לטעינת התגובות
