מאני טיים
היום כולם קוראים על שוק ההון, והעיתונים הכלכליים הולכים ותופחים. חגי גולן, העורך הנצחי של "גלובס", מסביר למה קשה לעשות תחקירים על בעלי הון, מוכן להמשיך להתקוטט עם "דה מארקר" ותוהה מהם השיקולים שהניעו את נוני מוזס, הבעלים של "ידיעות", לפתוח עיתון שמתחרה באליעזר פישמן, השותף העסקי שלו
הטורנדו של העיתונות הכלכלית שעובר על ישראל בשנים האחרונות מתעצם והולך; סיפורים כלכליים מתנפלים על סדר היום הציבורי, מהכותרות הראשיות ועד שיחת הרחוב; ותוכניות כלכליות ("הכרישים", "הכסף מדבר") כובשות את הפריים טיים. ההתפתחות המפתיעה ביותר היא בעיתונות המודפסת: בתקופה של אובדן קוראים הצליחו המוספים הכלכליים להגדיל את החשיפה ואף את מספר המנויים; כאילו לא היה אינטרנט מעולם, מודפסים בישראל כ-200 עמודי חדשות כלכליים מדי יום, והכמות עוד תצמח בקרוב, עם השקתו של מיזם כלכלי חדש בקבוצת "ידיעות אחרונות".
לנוכח כל אלו, "גלובס" נותר בשלו: שומר על ליבה סולידית, קרה, מקצוענית ומסוגפת. הוא נגרר לעתים אחרי מגמת ההצהבה הכללית, אבל לא מסתער על קהלים חדשים. והמחיר ברור: בעוד העיתונים הכלכליים הולכים וצומחים, העיתון הכלכלי הוותיק והמקצועני ממשיך לרשום שיעורי חשיפה צנועים של קצת יותר משלושה אחוזים.
לדבריו של גולן, הוא גם לא הופתע מהמתחרים שקמו לו. "זה ואקום שהיה סביר שיום אחד יתמלא", הוא אומר. "בסופו של דבר, זה ענף עם הרבה כסף ודבר שאנשים צריכים להתחבר אליו. זה תהליך די טבעי וצפוי. עכשיו מתקנים חסר היסטורי.
"השתנו דברים במשק הישראלי. בשנים האחרונות הוטלה על כל אחד מאיתנו האחריות לנהל את ענייניו הכספיים, כמו פנסיה וקופות גמל, בעקבות ועדת בכר. כולנו צריכים להיות הרבה יותר עם היד על הדופק הכלכלי. אבל היה גם ואקום די משמעותי בעיתונות הכלכלית. העיתונות המודפסת לא אהבה להתעסק בכלכלה בעבר, וגם התקשורת האלקטרונית בקושי מתעסקת בזה, אפילו היום".
אין חשש שמדובר בטרנד שיחלוף כשתסתיים הגאות הכלכלית?
"אני לא יודע להגיד אם אנחנו במצב של בועה בתחום המידע הכלכלי. בשנה-שנתיים האחרונות בתי ההשקעות מפרסמים בצורה מאסיבית ומפרנסים גם את המדורים הכלכליים וגם את הפרסומות בערוץ 2. השתנה פה משהו מהותי, זה לא משהו נקודתי. "גם עכשיו יש במדינה קהלים שכלכלה ועסקים ברמה מסוימת אמורים לעניין אותם ושהעיתונות הכלכלית עוד לא הגיעה אליהם. אלה אנשים כמוך וכמוני - שכירים שיש להם פנסיה, קופת גמל, קרן השתלמות, ביטוחים. אדם שמנהל את כספו באופן יומיומי, שצריך לדעת יותר. הוא לא יודע כמה דמי ניהול הוא משלם בשנה, מה הביצועים של קרן הפנסיה שלו. הוא צריך לקחת אחריות לכספו ולעתידו".
"גלובס", כעיתון הכלכלי הראשון בישראל, היה אמור ליהנות מהפריחה הזו.
"יכול להיות שהיינו צריכים להגיע לקהלים חדשים, אבל קשה לי להאמין שבמיצוב הנוכחי של 'גלובס' אוכל לעשות זאת. המיצוב שלנו הוא כעיתון כלכלי-עסקי מקצועי. אנחנו לא הולכים למקומות יותר פופולריים. יכולנו להשיג עוד קוראים בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך היינו מאבדים את המיצוב המקצועי שלנו, וזה נכס שאנחנו צריכים לשמר. אנחנו לא עיתון לכולם, אנחנו לא רוצים להיות עיתון לכולם".
לפי סקרי ה-TGI, "גלובס" נע סביב השלושה אחוזים וקצת, בלי תזוזה מהותית. ויתרתם על שאר הקהל?
"אני מכיר את ה-TGI, אבל גם מכיר את המספרים שלנו. מעגל הקוראים מאוד התרחב. היו כאלה שהגדירו אוכלוסיות נוספות שמתעניינות בעסקים, אבל לא על חשבון 'גלובס'. את 2007 יסיים 'גלובס' עם הגידול החד ביותר במספר המנויים שלו בעשר השנים האחרונות".
כעורך עיתון סולידי, איך אתה מרגיש עם הפופולריזציה של החדשות הכלכליות, שמורגשת אפילו אצלכם?
"זה תהליך חיובי. חלק מהנושאים שהעיתונות הכלכלית אוהבת לעסוק בהם זה סוג של רכילות. המיליארדים של שרי אריסון מעניינים את הציבור מהזווית הרכילותית, ופחות משום שהם מעוניינים לדעת איך היא מנהלת את תיק הנכסים שלה. גם כשסמי עופר קונה חברה, זה קודם כל רכילות אנושית, אבל דרך האנשה אתה מגיע לנושאים הכלכליים החשובים. היום אנשי ההון הם סוג של גיבורי תרבות. ביל גייטס או גיל שוויד הם לא פחות גיבורי תרבות מנינט או מאבי נמני. הם מודל חיקוי, ואנשים מתחברים לסיפורי הצלחה - גם הקהל שלי כזה, אפילו אם הוא יגיד לך שזה לא נכון. אם תכתוב כתבה על דלק ולא תשים תמונה של תשובה, מבטיח לך שיקראו אותה פחות".
אבל הפריחה הזו היא רק בכמות, לא באיכות. נדיר למצוא בעיתונים כלכליים, גם בעיתון שלך, תחקירים על אנשי עסקים. במקומם יש ראיונות שמבטאים יותר הערצה ופחות ביקורת.
"זה נכון שקיימת הערצה, ושהעיתונאי שיושב מול איל הון חושב 'מתי אני אהיה כמוהו?', אבל אני חושב שהוא גם שואל שאלות קשות. אני מסכים לחלוטין שבתחום התחקירי העיתונות הכלכלית די חלשה. אבל מה זה תחקיר כלכלי? אם אני מצליח לקחת דוח כספי שחברה פרסמה, ובתוכו אני מאיר נקודות ומסביר למה למרות שהחברה פרסמה רווח כזה וכזה, המצב שלה על הפנים - בעיני זה תחקיר כלכלי. הוא לא פחות חשוב מלהראות שחיתות.
"אין
אולי ההימנעות מתחקירים מונעת מחששם של העיתונים לפגוע במפרסמים?
"זה לא קשור לחשש מגופים בעלי השפעה וכוח. זה בעיקר עניין של יחסי עלות-תועלת מעבודתם של העיתונאים. באופן כללי, משרת התחקירן בעיתון היא משרה לא משתלמת. תחקירן יכול לעבוד חודש-חודשיים על תחקיר ולהגיע למצב שזה יורד לטמיון. זה לוקסוס גדול מדי עבור רוב בעלי העיתונים. אתה רוצה לראות תוצרת מעיתונאי. זו הסיבה שאין מספיק תחקירים בעיתונות בכלל ובעיתונות הכלכלית בפרט".
לזה חוברת תופעה נוספת: הכוח האדיר שצברו מספר יחצנים שמרכזים בידיהם לקוחות רבים ובעלי כוח. היחצנים כופים את תכתיביהם תוך שימוש בכוח המצטבר של לקוחותיהם - אם לא תיעתר להם, תפסיד את הגישה לרבים אחרים. הם מתוחכמים בהרבה מאיתנו, ואנחנו עוד לא יודעים להתמודד איתם.
"נכון לחלוטין. בכלכלה יש קבוצות ריכוז גדולות מדי של יחצנים. גם התחרות בין כלי התקשורת הכלכליים מורידה מאוד את סף הדברים שאתה מוכן לעשות כדי להשיג ראיון. הפתרון הוא יותר עבודה של הכתבים. אם יש מצב שבו אתה רואה שהיחצן שולט במרואיין הפוטנציאלי שלך אתה תעשה יותר עבודה ותכתוב כתבה או פרופיל של אותו אדם בלי עזרה של היחצן, ותיתן לקורא שלך תמונה נאמנה שמשקפת את הדמות. בפעם הבאה היחצן יחשוב פעמיים אם הוא רוצה או לא".
וכאן אנחנו מגיעים לבעיה אחרת. העיתונאים נדרשים לייצר הרבה יותר מילים מבעבר ובדד-ליין לוחץ מאי פעם, מה שאומר פחות השקעה בכל כתבה, פחות עבודת ארכיון. זו נישה שהיחצנים יודעים להידחק אליה ולנצל את מצוקת הזמן של הכתב כדי להאביס אותו בחומרים מטעמם. הקוראים עוד לא מספיק מתוחכמים כדי להבין את כל מערכת הכוחות הזו כשהם קוראים עיתון.
"באופן כללי, כמות המילים שעיתונאי צריך לייצר, לפחות בתחום הכלכלי, גורמת לדילול איכות החומר שלו. העיתונים הכלכליים מייצרים עשרות עמודים ביום, לזה תוסיף מוספים, מגזינים, סיכום שנתי, מגזין מיוחד לחג".
אתה עורך עיתון, בידך לשנות זאת.
"עיתון בסוף זה עסק כלכלי, ואתה לא יכול לתת לעיתונאי לכתוב מאה מילה בשלושה ימים".
מה צפוי בעיתונות הכלכלית כעת עם הקמת המיזם החדש של "ידיעות אחרונות?"
"אני מעריך שב'ידיעות' ראו את כמות המודעות בעיתונים הכלכליים ואמרו לעצמם, איך זה שיורד כזה גשם של גופים פיננסיים, ואני - העיתון הגדול במדינה - לא מספיק נהנה ממנו? אני לא יודע אם יצליחו. 'ידיעות אחרונות' זה גוף עתיר משאבים, השאלה היא אם הם יצליחו להגדיר קהלים נוספים לאלה שקיימים היום או לקחת קהלים מהשחקנים שקיימים היום.
"אני לא מכיר את המבנה של המיזם הזה. האם הוא יהיה עיתון נפרד? האם יהיה מחובר ל'ידיעות?' מבחינתנו זה אתגר, אבל מבחינת 'ידיעות,' כדי שהמוצר הזה יהיה בעל משמעות ויצדיק את עצמו, הוא צריך להגיע למספרים גדולים מאוד. אם הם ילכו בקומבינציה כלשהי של מנוי עם 'ידיעות,' אני מניח שעבור קוראים רבים הצירוף הזה יקרוץ יותר מאשר 'דה מארקר' ו'הארץ.' ואתה יכול להשאיר את המשפט הזה."
"ידיעות" שלחו הצעות מפתות ללא מעט עיתונאים.
"שכר הוא מרכיב מאוד חשוב בהחלטה של אנשים לגבי מקום העבודה שלהם, אבל הוא לא המרכיב הכי חשוב. ברור שכשמדובר בפערים מטורפים של פי שניים קשה לומר לא. אבל אתה חושב על סביבת העבודה הנוכחית שלך, על האתגרים שיש בה, על המעמד. זה מה שאני מנסה לשדר לחלק האנשים שלי שמקבלים הצעות. מהניסיון שלי, זה לא הדבר הכי חשוב העוד כמה שקלים במשכורת.
"'גלובס' התפתח מדפי מידע עם שערי בורסה והמלצות על מניות שהיו מופצים בערב לתיבות הדואר. עיתון כלכלי נראה בתחילת שנות השמונים כמו דבר מופרך שאין לו שום סיכוי להצליח. גם ל'ידיעות' לא יהיה פשוט. לגבי 'גלובס' אני לא מודאג. זה בהחלט מאתגר, אבל נתח השוק שלנו לא ייפגע בזכות המקצועיות והייחודיות שלנו, והעובדה שאנחנו עיתון ערב יחיד. 'גלובס' הוא לא עיתון בלבד, אלא גוף שמייצר תוכן כלכלי-עסקי בפלטפורמות שונות. באתר יש לנו יותר קוראים מאשר בעיתון, אבל רוב ההכנסות באות מהעיתון, ובניגוד למגמות במדינות המערב הן גם עולות. אני מעריך שבעתיד המצב הזה ישתנה, אבל אנחנו מייצרים תוכן גם לאינטרנט הסלולרי, לניוזלטרים, ולרדיו במסגרת שיתוף פעולה עם רדיו ,99 שכולל את התוכנית הכלכלית שאני משדר".
אין בעיה בעבודה שלך ברדיו 99 של גאידמק? הרי אתם צריכים לסקר אותו, גם בעניינים פחות חיוביים מבחינתו.
"שיתוף הפעולה הוא בין העיתון לרדיו .99 אני לא מקבל משכורת מהתחנה על התוכנית. ניתנה לנו הזדמנות ולקחנו אותה, זה הכל. השותפות הזו לא גורמת לי כל מגבלות בסיקור גאידמק. אם הרשות השניה איפשרה לו להחזיק תחנת רדיו, זה בסדר גם מבחינת 'גלובס."'
לא כדאי לתת לארשת הנינוחה של גולן להטעות. מאז שהוקם העיתון הכלכלי "דה מארקר," שהחליף את מוסף "הארץ כלכלה," התפתח בינו ובין "גלובס" מאבק רווי יצרים שגולש לא פעם אל דפי העיתון. במקרים רבים הבליטו שני העיתונים באופן מיוחד ידיעות שליליות על המתחרה, לעתים בליווי תמונות לא מחמיאות של הבכירים בהם. "דה מארקר" הגדיל לעשות כאשר הוציא לפני כשנה ספר ילדים המכיל תוכן שיווקי שמציג את "דה מארקר" כדוב ידידותי ואת "גלובס" כתוכי ורדרד המופיע בערב ומאיים על חיי המשפחה התקינים. פרופ' מרדכי קרמניצר, נשיא מועצת העיתונות לשעבר, כתב בגילוי דעת שפרסם לפני חצי שנה: "לדעתי 'דה מארקר' 'התחיל,' אך בין שני הנצים, מי שנושא בעיקר האחריות למריבה, שאינה מוסיפה כבוד למקצוע העיתונות, הוא 'גלובס."'
"אני לא מקבל את התפישה ש'גלובס' מלבה את הלהבות," כועס גולן. "האם העובדה שעמוס שוקן מגיש תלונה למועצת העיתונות נגד עורך ב'גלובס' בעניין מאמר שפורסם ב'גלובס' אומרת ש'גלובס' מלבה את הלהבות? (הכוונה למאמר שחלקים גדולים ממנו תורגמו מ"הפייננשל טיימס," ללא קרדיט מתאים - ד.ג) זו הבעיה האתית היחידה של עמוס שוקן בתקשורת הישראלית? מה זה אם לא מלחמה שנובעת ממניעים אחרים? אני רואה הרבה יותר פגמים אתיים בממלכה של שוקן, ויש לו עוד עבודה לעשות בתוך הבית לפני שהוא בודק בתים של אחרים. עמוס שוקן הוא תמיד אביר האתיקה והמוסר, כשהעבר וההווה מוכיחים שלא תמיד הכל כל כך אתי בממלכה שלו."
אתם חגגתם על עברו הנאצי של השותף הגרמני החדש של שוקן.
"זה היה חשוב לדעת. למרות האופן ששוקן הציג את זה, היה חשוב להראות את מי בחר עמוס שוקן לצרף לעיתון שלו. הוא בעד שקיפות, לא."?
היית מתנהג באופן דומה כלפי מו"ל?
"אם זה היה נוני מוזס או עופר נמרודי? אני מאמין שכן. שוקן לא קיבל יחס מיוחד."
האם בתחרות הזו "דה מארקר" אינו המוביל שקובע סטנדרטים חדשים בשוק, ו"גלובס" לא נגרר אחריו?
"אעשה לך סדר בהיסטוריה. 'דה-מארקר,' במובנים רבים בעיני, היה חיקוי של 'גלובס.' בחלק מהמדורים אפילו לא טרחו לשנות את השם. אנחנו לא פועלים בחלל סגור. אמצעי התקשורת מושפעים זה מזה. גם המדור הכלכלי של 'מעריב' מושפע מגלובס. בצבע הכתום, למשל."
"גלובס" מואשם מדי פעם בהגנה על האינטרסים העסקיים המרובים של הבעלים אליעזר פישמן, ויש שטוענים שבתו, ענת מניפז, מכתיבה כותרות. עד כמה הם מעורבים בהחלטות שמתקבלות ב"גלובס?"
"ענת מניפז מונתה לא מכבר כיושבת ראש הדירקטוריון של 'גלובס.' מתוקף תפקידה היא משתתפת בישיבות שעוסקות בדרכו של העיתון, בהתנהלות העסקית שלו, ובכל מיני שאלות מהסוג הזה, שבהחלט רלוונטיות לתפקידה כמו"לית. מעבר לזה, היא מעולם לא הכתיבה כותרות, זה קשקוש גמור. עופר נמרודי, עמוס שוקן או נוני מוזס מעורבים בהתנהלות של העיתונים שלהם במידה לא פחותה, וזה טבעי לחלוטין.
"לגבי העסקים האחרים, יש בעיה. לאליעזר פישמן יש הרבה עסקים חוץ מ'גלובס,' חלק מהם חברות ציבוריות שנסחרות בבורסה. 'גלובס' משתדל להתעסק בו במינימום הנדרש. אנחנו צריכים לדווח על המאזנים שלו כמו שאנחנו עושים לגבי חברות ציבוריות אחרות, ובאותן פעמים אנחנו עושים את זה הכי יבש שניתן, תוך ציון גילוי נאות שהוא הבעלים של העיתון. ישפוט הקורא. מעבר לזה, אני לא חושב שחטאנו במשהו שקשור לבעלויות או לעסקים שלו בכתיבה 'בגלובס."'
המינימליזם הזה היה משמעותי גם בכיסוי הפסדי העתק של פישמן בהימור על הלירה הטורקית.
"בתקופה של המשבר הקפדנו על אותו כלל. וזה שכיסינו באופן שכיסינו, ולא ניהלנו מסע צלב כמו שניהל 'דה מארקר' נגד פישמן משיקולים לא ענייניים, זה לא אומר שהטיפול שלהם היה הנכון. הם מילאו עמודים שלמים שעסקו רק במשבר שלו, עד כדי כך שרבים שאלו עד לאיפה מגיעה השנאה של 'דה מארקר' כלפיו רק בגלל התחרות עם 'גלובס."'
כתבים ועורכים באו ביד רועדת להראות לך דיווחים ועמודים על הפרשה?
"היו לכיסוי כמה זוויות, והוא טופל על ידי יותר מגורם אחד, אבל לא ביד רועדת ולא בכלום. כל כתב עשה את עבודתו, ואני לא זוכר שצנזרתי למישהו משהו. אני אפילו לא זוכר אם ראיתי את העמודים האלה לפני שירדו לדפוס."
ההקמה של המיזם המתחרה של "ידיעות אחרונות" לא מרגיזה אותך? בהתחשב בשותפות של פישמן בבעלות על "ידיעות."
"בוא אנסח לך את השאלה מחדש: האם לא נראה לך תמוה שנוני מוזס, שותף של הבעלים של 'גלובס' ב'ידיעות אחרונות,' עושה צעד שנראה לפחות כמו תחרות ל'גלובס?' אני לא מכיר את היחסים בין בעלי המניות, ואני מניח שנוני מוזס עושה מה שהוא חושב שטוב ל'ידיעות אחרונות.' לגבי הדינמיקה בינו ובין פישמן, אתה צריך לשאול אותם. אני מניח שצעד של שיתוף פעולה בין 'ידיעות' ו'גלובס' לא היה עובר אצל הממונה על ההגבלים העסקיים. וחוץ מזה, אני לא יודע אם הוא בכלל רצה את זה. זו בטח תגובה לכל מיני מלעיזים, שלאורך הדרך ניסו לצייר כאילו קיים שיתוף פעולה בין 'גלובס' ל'ידיעות.' אני אדם כן ואני לא יודע להגיד לך איך נוני מקבל החלטות."
מסורתית, "גלובס" נוהג להפגין את העמדות הקפיטליסטיות ביותר בשוק העיתונות. לקוחותיו, כזכור, הם אנשי עסקים, סוחרי מניות ופעילי בורסה, ועיתונאיו, כפי שמעיד גולן, בהחלט מביטים בהערכה, שלא לומר בהערצה, לעבר אנשי העסקים שהם מסקרים. ובכל זאת, גולן מפתיע ומגלה עמדות חברתיות רכות להפליא. בש"ס אולי לא ימהרו לצרף אותו לקמפיין הבחירות הבא, אבל אם הוא ושלי יחימוביץ' ייפגשו לקפה, יהיה להם הרבה על מה לדבר.
עד כמה אנחנו יכולים להביט על המהפכה הכלכלית של ביבי כהצלחה?
"מגיע לביבי הרבה קרדיט על שינוי סדרי עולם בחלק מהדברים. הוא הלך נגד הזרם במקום שהרבה חשבו לפניו שצריך לעשות, ולא העזו. אני לא אחדש אם אומר שהוא עשה את זה קצת בחוסר רגישות חברתית מספקת. המזל הוא שהמשק יכול לאפשר לבצע שינויים כאלה. אבל ביבי קצת מתהדר ברפורמות שלא בדיוק שלו ושלא בדיוק הצליחו, כגון הרפורמות בנמלים. בכלל, אנחנו נוטים לייחס חשיבות רבה מדי לזהות של האוחזים בתפקיד של שר אוצר. בסופו של דבר השליטה של שרי אוצר במה שקורה במשק מוגבלת מאוד, ובעיקר תלויה בתהליכים שלא תלויים בשר זה או אחר, אלא במגמות בינלאומיות. ביבי נהנה מרוח גבית של משק עולמי צומח, ולפעמים בחיים הטיימינג חשוב, ולא מה שאתה עושה".
הצמיחה שביבי עזר לכאורה להכניס למשק הישראלי לא מחלחלת לשכבות הנמוכות. הפערים מתרחבים, השכבות העליונות - הלקוחות שלך - הולכות ומתרחקות משאר העם, אבל קברניטי המשק חוששים לסייע לחלשים ולפגוע בתחרותיות המשק.
"אין ספק שזו בעיה חברתית מהמעלה הראשונה. ואם נהיה אטומים נמצא את עצמנו בפצצת זמן חברתית, ואני תומך בנסיונות לצמצם אותה, כגון הצעת החוק של יחימוביץ".
גם על חשבון צמיחה ותחרותיות במשק?
"בסדר. מנפנפים בזה יותר מדי. עדיין יש 'שפיל' מספיק גדול בשביל לעשות דברים".
האם עורך העיתון הכי קפיטליסטי בישראל תומך בחוק הגבלת השכר של מנהלים בחברות ציבוריות של שלי יחימוביץ?
"אני לא יודע כמה החוק הספציפי הזה הוא מוצלח וכמה ניתן ליישם אותו. אבל הוא בכיוון הנכון: לעצור את ההשתוללות שקיימת במשק בנושא של שכר הבכירים על כל מרכיביו - אופציות, בונוסים וכו'. נורא קל לתקוף אותה על החורים הגדולים בהצעת חוק שלה, אבל לדעתי זה צעד ראשון. 'גלובס' הוא קפיטליסטי שפוי. הוא חלק מהחברה הישראלית, והחברה הישראלית לא יכולה לסבול פערים גדולים כאלה. יכול להיות שצריך לנסח משהו יותר מוצלח, אבל הטלת שיעורי מיסוי גבוהים על שכר מעל גבול מסוים זה לא מופרך. אם תהיה מדרגת מס של 70 אחוז על שכר מעל מאה אלף שקל בחודש, אז לא יהיה שווה להשתכר שכר כל כך גבוה".
והמנהלים הישראלים יברחו לחו"ל.
"בולשיט. אני לא מאמין בזה. אין למנהל הישראלי יותר מדי להציע לחברות בחו"ל, זו המדינה שלו והוא רוצה לחיות כאן. לא ראיתי כזו דרישה למנהלים ישראלים בעולם. תאכ מין לי, אותו מנהל שעובד עבור 300 אלף שקל בחודש, יסכ כים לעבוד גם עבור 200".
תגיד, באמת שונאים אצלנו עשירים?
"יש אצלנו תפיסה של 'הון ושלטון' שמאוד התעצמה בזכות הסיפורים של אולמרט. יש הרבה קשרים כאלה, אבל לא בטוח שכולם מולידים גם שחיתויות. אישית אני חושב שזה הרבה פחות ממה שחושבים בציבור. השנאה של העם כלפי העשירים מוזנת מתחושה לא משקפת על הקשר הון-שלטון ובעיקר מפערים סוציו אקונומיים, שזה המרכיב המרכזי לטעמי. קשה מאוד במשק קטן כמו המשק הישראלי ובחברה שאמורה להיות שוויונית לקבל פערים עצומים כאלה ומשכורות של מנהלים שחורגות מכל פרופורציה".
אתה סבור שאינתיפאדה שלישית יכולה להפיל שוב את הבורסה, או שהרפורמות הכלכליות ניתקו את הכלכלה מהפוליטיקה?
"התהליכים שמדינה עוברת בתחום הכלכלי מושפעים מתהליכים עולמיים, פחות מתהליכים מקומיים. אם השחיתות לא מעיקה על סדרי שלטון, ואני חושב שהמצב אצלנו הוא סביר, לכלכלה יש את המנועים שלה ואת האנרגיות שלה והיא יכולה להניע את עצמה. ברור שלתהליכים כמו שלום יש משמעות. זה נכון שהאופציה הזו פחות מאיימת מבעבר, אבל אני חושב שזה רדום בעיקר".
נראה שגולן, העורך הוותיק ביותר של עיתון יומי גדול בישראל, מחפש בשנים האחרונות את דרכו החוצה מ"גלובס." אין לו כוונה להודות בכך, אבל בשנים האחרונות הוא ניסה, בין היתר, להתמנות למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 כמחליפו של שלום קיטל ועמד בראש קבוצה שהתמודדה על המכרז לערוץ הכנסת. מה שהצליח הוא דווקא השתלבותו ברדיו כמנחה תוכנית כלכלית יומית.
"אני מאוד אוהב את מה שאני עושה", הוא מתקומם, "אבל אני לא חי לרגע בתחושה של מיצוי. אם זה היה המצב, שנמאס לי, כבר לא הייתי שם. עם זאת, בשנים האחרונות היו כמה פעמים שאתה שואל את עצמך אם לא כדאי לפנות גם לתחומים אחרים, למסלולים נוספים. אבל בסוף אני ב'גלובס,' וטוב לי ב'גלובס.' בזמנו היו דיבורים על זה שאני אעבור לנהל את חברת החדשות של ערוץ ,2 אבל לא השתתפתי בשום מכרז והעדפתי את הכיסא הנוכחי שלי. 'גלובס' בעורקי מהיום שהוא קיים, אני בין מולידיו, מאז שיצא לאור באוקטובר .'83 לא סתם אני לא זוכר דווקא את התאריך המדויק שנכנסתי לתפקיד, כי זה היה חלק מתהליך מאוד ברור מבחינתי. הבעלים המנוח של 'גלובס,' חיים בר-און היחיד והמיוחד, איש בעל ראייה יוצאת דופן של עולם התקשורת, האמין בי לכל אורך הדרך, ולא חשש באותה תקופה ממינוי של אדם צעיר יחסית".
אתה עושה עכשיו דברים שלא עשית קודם.
"אני מיישם את התפישה שלי ש'גלובס' הוא יצרן תוכן כלכלי, שבא לידי ביטוי בעוד פלטפורמות. רדיו 99 ציפו שאגיש, והלכתי על זה בשמחה. הרדיו מלהיב אותי מאוד."
תהיה סלבריטי כמו רונית ורדי, שמגישה תוכנית כלכלית בערוץ ,10 אבל גם את 'יש עם מי לדבר' בגלי צה"ל?
"אין לי מטרה כזו. אני מרחיב את העיסוק בתחום הכלכלי-עסקי. עם כל הכבוד לרונית ורדי, היא לא המודל שלי. אני עושה תקשורת כלכלית, ואני שמח שהיום יותר גורמים מבינים את החשיבות שלה ואת העניין שהיא יוצרת."
איזה עורך אתה?
"אמר עלי מישהו שמבין, שאני העורך הכי הומני בתקשורת הישראלית. אני לא יודע אם זו מחמאה או קטילה, אבל אני חושב שזה מאפיין אותי, ביחס לעיתונאים, למושאי הסיקור, לכל."
גולן, תל אביבי אסלי ואוהד מכבי, חולה על כדורגל. מכריו אומרים שעם כל הכבוד לעסקים ולעיתונות, זה מה שבאמת מעיף לו את הפיוזים. הוא עצמו לא מכחיש: "יש ימים שאני לא מבין למה אשתי מעצבנת אותי יותר מהרגיל, ואז אני נזכר שאני כועס בכלל בגלל ההפסד של מכבי. אני חולה על ספורט." אחד מענפי הספורט שהוא מקפיד על העיסוק בהם הוא משחק שבועי של פוקר.
עורך "גלובס" וחבריו משחקים על כסף גדול?
"לא על גפרורים, אבל גם לא על סכומים שימוטטו אותי או יעשירו אותי."
אשתו היא בעלים של חנות נעליים. לא באלנבי; בכיכר המדינה. "תלמד, אתה עוד לא נשוי," הוא צוחק, "אבל כשכ תהיה נשוי, תבין שכל דקה שאשתך עסוקה ולא מבזבזת, זה כבר עדיף. וברצינות, העסק שלה טפו טפו."
אז תלמד אותי: מי המפרנס העיקרי בבית?
"תרשום: 'טפו טפו."'
את שלושת בניו הוא מתקשה לפעמים לגרור למשחקים, וגם בחיידק העיתונות הם לא נדבקו. "אני מזהה אצלם יותר הערצה לאנשי עסקים. כשהבנים שלי שואלים אותי על השקעות, אני אומר להם שישאלו בבנק. בסופו של דבר, אם הייתי יודע לעשות כסף, לא הייתי בעיתונות".
נא להמתין לטעינת התגובות
