תופר חליפה
בריאיון בלעדי ל"זמן תל אביב" חושף יאיר לפיד את תוכניותיו לאולפן שישי החדש, עונה בחריפות למבקריו, מצהיר שאינו קורא טוקבקים, מבטיח לא להיות רך ואמפתי והכי חשוב: מאפסן את החולצה השחורה ועולה על חליפה. "תנו לי את התחקיר הטוב הראשון על חברות גדולות, על הממשלה, על מוסד ממשלתי ואני אלך על זה"
אם להסתכן בקביעה בלתי מבוססת, כנראה שבמדד האסוציאציות ששמו מעלה, יאיר לפיד משאיר הרחק מאחוריו את המתחרים. המעבר הצפוי מכורסת המראיין "הלא מקשה" בתוכנית האירוח הפופולרית לכס מגיש אולפן שישי העלה את מיפלס ההתעניינות בו לשיאים חדשים. בראיון ל"זמן תל אביב" הוא דוחה את הביקורות, מבקר את המבקרים ומפתיע כשהוא מצהיר שבניגוד לתדמיתו הציבורית כמראיין רך ולא נושך, הוא ישמח לפרסם תחקירים נוקבים.
איזה תגובות קיבלת על המינוי החדש עד עכשיו?
"אני בבסיסי פוגש אנשים שקרובים אלי והם נוטים לפרגן לי. אם זה קשרי משפחה או חברים. אנשים שמגיבים בטוקבקים באינטרנט, אני לא פוגש אותם. האנשים שקרובים אלי הגיבו בהתחלה בהפתעה, אחרי זה בשמחה ובסוף בהבנה מלאה. זה הרי קצת נפל עלי. אם אהרל'ה לא היה מחליט לנסוע לאמריקה, אני לא הייתי מגיע לשם. אני הרי החלטתי לקחת שנה הפסקה מטלוויזיה ועכשיו אני בברוך כי תכננתי חיים שלמים בלי טלוויזיה. עכשיו בדיוק התחילו החזרות לקאמרי, אנחנו מעלים מופע עם קליינשטיין ותמיר. כל זה נופל לחודש וחצי. חוץ מזה אנשים בדרך כלל אומרים לך דברים טובים כשהם פוגשים אותך ואת הרעים שומרים לרגע שאתה הולך".
כי יש בזה מידה של פריצת דרך במעבר הזה. זה לא מסלול רגיל.
"אני התחלתי בחדשות. אם כבר אז אני חוזר. הייתי אגב עורך העיתון שבו את כותבת ומי עשה את ההחלטה להפוך אותו למגזין נפרד הייתי אני. עד אז זה היה שני עמודים גדולים בתוך העיתון. המקורות שלי עיתונאים טהורים. גם מה שעשיתי בשנים האחרונות זה לא בדיוק קיים בשום מקום אחר בעולם. ג'יי לנו לא הולך ומראיין ראש הממשלה או את שרת החינוך על משבר החינוך. יצרנו איזו תכנית שבה עדי אשכנזי יכולה לבנות קריירה ובמקביל אריאל שרון מחליט שאת הראיון האחד שהוא נותן בשנה הוא נותן אצלי".
למה לאנשים קשה איתך?
"קודם כל בהגדרה, המטרה שלי מעולם לא הייתה שכולם יאהבו אותי. בעיסוק הזה יהיו תמיד מי שיאהבו ומי שיאהבו פחות וזה בסדר. אני חושב שיש משהו חשוד באנשים שכולם אוהבים. למה הפסקתי לקרוא טוקבקים? כי החלטתי באיזה שלב שאין לי סבלנות לקרוא אנשים שהחליטו שהם מוכרחים לקום בבוקר ולהעליב מישהו שהם לא פגשו מעולם. זה נראה לי קיום מאוד בעייתי ואני מאחל להם טיפול מוצלח" הוא מסיים בצחוק.
אתה נוטה לעורר באנשים את אותה כמות אהבה, עם רייטינג מאוד גבוה ורשימות נחשקים ושווים, ואת אותה כמות אי נחת באותו הזמן.
"בואי נדבר טיפה על עיתונות ישראלית. אם עברת על תיק העיתונות שלי את בטח ראית מגמה שבה אני פחות ופחות מצטייר כפופולארי. הטריק שעושה העיתונות הישראלית זה שהיא שמה כשווה מול שווה אנשים שמזדהים בשמם ואנשים שמתראיינים באופן אנונימי. בניו יורקר או בוואניטי פייר לעולם לא יהיה על אותו פלטפורמה מישהו שיגיד את שמו ויסביר למה הוא שונא את יאיר, ומישהו שהוא 'עיתונאי ותיק' או 'מבקר בכיר' וכל שמות הקוד האלה. זה החלק הכי פחות הגון בסוג הכתבות האלה".
כנראה שאין עוד איש תקשורת שהצליח להקים עליו כל כך הרבה ארס. מדורי הדעות מהשבועות האחרונים הם דוגמא אחת לכך. זהו כמובן רק צד אחד של המשוואה. בצדה האחר נמצאת העובדה כי לפיד, מי שהפך כאמור בשנים האחרונות יעד מועדף לקטילות, ממשיך להחזיק בפופולאריות אדירה בציבור. רייטינג ממוצע של כמעט 25 אחוז לעונה יעיד על כך, כמו רשימה ארוכה מאוד של חברים וקולגות שמדברים באהבה גדולה על האיש.
"אם אנשים היו יודעים מה הבן אדם הזה עושה, דברים שנעשים מתוך דאגה שלו לכל מני מקומות ומקרים שנמצאים בחברה היית מחליפה את הדיו בעט שלך לדיו מזהב", מתפייט רוני סומק, המשורר והחבר הטוב של לפיד מאז שהיה חייל בעיתון "במחנה". "את הדברים האלו הוא מקפיד לעשות בצד הפחות מואר של התקשורת, זה בעניין הפרטי, אבל צריך לדבר על העניין המקצועי. זה כמו ברנרד פיבו. הוא היה עיתונאי ספורט שהפך למגיש התוכנית הספרותית הכי חשובה באירופה. יאיר יכול להגיש ספורט ויכול להגיש תרבות ויכול להגיש חדשות. הוא יודע לשאול ויודע להקשיב. אני שמח מאוד שהולך להיות שם מישהו שמעבר להבנה שלו בפוליטיקה יודע לצטט שירים של אלתרמן, פסקאות שלמות מסיפורים של המינגווי ולדעת באינצ'ים את הגובה של שחקני ה-אנ.בי.אי".
"יאיר הוא חבר במלוא מובן המילה שכל אחד מאחל לעצמו", מחזקת גם החברה עינת שרוף. "תמיד אבל
בן הזוג של שרוף, חברו הקרוב מילדות של לפיד, תמיר הרפז (הוא תמיר מ"תמיר והלהקה") מסכים עם כל מילה. "מי שמכיר את יאיר יודע שהוא חבר נפלא ואדם נהדר ולא עושה רע לאף אחד. אני לא זוכר פעם אחת שהוא עשה רע למישהו. הוא אדם שכשאתה צריך אותו תמיד הוא שם בשבילך. אין מחיצות. אין בו דאון סייד. הוא מצליח, יפה ומה שהוא נוגע בו הוא הצלחה". "זה משהו שמתרחש הרבה יותר בברנז'ה מאשר במציאות. המציאות אחרת לגמרי", ממשיך הרפז. "אני אתן דוגמא. אנחנו עשינו את הסדרה 'חדר מלחמה' וכשהקרינו את הפרק הראשון בדיוק לא הייתי בארץ. חזרתי בשבת לפנות בוקר כשהפרק הראשון היה ביום ראשון בערב. באותו לילה לא הצלחתי להירדם ונכנסתי לאינטרנט לקרוא איזו ביקורת שכבר התפרסמה. היו שם 350 טוקבקים עם אלימות שאני לא מצליח להבין אותה. אני כל כך נבהלתי עד שהתקשרתי אליו בשתיים לפנות בוקר".
לפיד. תמיר מהלהקה סיפר לי על 350 טוקבקים אלימים שהוא קרא מיד אחרי חדר מלחמה, שכל כך הבהילו אותו, שהוא היה חייב להתקשר אלייך באמצע הלילה.
"אני לא קראתי את הטוקבקים".
בכלל?
"לא. מדובר ב- 300 איש שאני מבין שמנהלים חיי קהילה אני מבין מאוד פעילים. אני אגב מאוד אוהב אינטרנט, אני קורא מאמרים וסרטונים ביו טיוב. טוקבקים אני לא קורא כי זו עמדה מאוד משונה בעולם. מקללים את רונלדיניו, כאילו יש סיכוי שרונלדיניו יכנס ויקרא שהכותב 'אש צולבת' שונא אותו. כל העסק הזה, לא הצלחתי כל כך להבין אותו".
זה מעליב אותך?
"לא. זו החלטה. היות ואני לא קורא זה לא קיים בחיי. אני קורא ביקורות עלי גם כשהן לא טובות, אני קורא מאמרים, לא מתעלם מהעובדה שיש ביקורת עלי, אבל אני מעדיף ביקורת אינטליגנטית מאשר שלוש שורות של קללות".
אתה יכול להבין לפעמים ביקורת שאתה מקבל?
"בוודאי. יש הרבה ביקורת שאני מסכים איתה. אני לא זוכר מי זה היה, אבל מישהו אמר עלי שאני משחק משחק כפול. שאני מופיע בטלוויזיה ומעמיד פנים שאני מתבייש, שאני לא אוהב את זה שאני בטלוויזיה. חשבתי שזה מאוד מדוייק והלכתי ועשיתי על עצמי ועם עצמי עבודה שאני חושב שגם היתה אפקטיבית אחרי זה על המסך בעניין הכפילות הזאת. זה היה נכון. אם אתה אוהב טלוויזיה לך עם זה. אם לא, לך הביתה, אבל תפסיק עם המבטים הביישניים האלה על הרצפה. זו דוגמא לביקורת שהיתה לא נעימה במיוחד, אבל נכונה".
לא רק החברים הטובים מתרגשים לדבר על לפיד. אשת התקשורת, דפנה שפיגלמן, שערכה את תוכניתו במשך כמה שנים והגישה עמו את תכנית הרדיו "ציפורי לילה" בגל"צ, הסכימה לומר בקול נרגש רק ש"יאיר הוא אדם מושלם". גם קולגות לשעבר ממקומות אחרים בהם עבד שפעו מחמאות. גם מי שהכירו אותו בערוץ 1 שם הסתיימו הקשרים עמו בטריקת דלת אחרי שהסתכסך עם ועד העובדים, דיברו על אדם "חביב מאוד וחסר פוזה".
"יאיר לפיד היה איש בידור שהדבר הכי בולט אצלו היתה החביבות כלפי מרואיינים", מקלקל מעט ד"ר יריב בן אליעזר, מומחה לתקשורת מבית הספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, את האידליה. "עכשיו הוא עבר להיות שדר. שדר בדרך כלל קורא את החדשות מטלפרומפטר, תפקיד לגמרי אחר. הוא לא יכול ללבוש את הפוזה החביבה והצחקנית אלא לשנות את הגישה".
תנסה להסביר למה בחרו דווקא בו? הוא הרי לא עיתונאי, אלא מנחה שחביב על מרואייניו. הם הרי לא חוששים חלילה שלפיד ינגוס בהם.
"כנראה שבחרו בו כי הוא פופולארי ונאה. השאלה היא האם זה תנאי מספיק להיות שדר ולהתמודד במגרש של יעקב איילון, חיים יבין, גדי סוקניק ואחרים והאם הוא יצליח? את זה צריך לבדוק. הוא לא איש חדשות ולא גדל בחדשות והמעבר לא קל".
"באולפן שישי החדש יראו, אני מאמין, בעיקר יאיר לפיד ויתאימו את התכנית לדעת הקהל", חוזה רותם אברוצקי. "זה יתחפש לחדשות. זו לא תהיה תוכנית דוקומנטציה. בואי נראה כמה כתבות על ערבים ועל הקונפליקט מזווית אישית יהיו. כתבות שטח הכוונה, לא ריאיונות. לפיד הוא איש סופר מוכשר. יודע לכתוב מדהים. מה שבעייתי הוא סוגיית המוסר. הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. להיות עיתונאי זה כמו להיות מורה, זה כמו להיות בצבא קבע. אי אפשר לעשות משהו אחר. פוליטיקאים לא בכדי רצו אליו. הוא מתגאה בריאיון נינוח שהוא קיים עם שרון בזמנו. היחיד שגם ערך ריאיון עם שרון הוא יצפאן. יצפאן עיתונאי? הוא איש חכם מאוד ומוכשר מאוד, אבל יש שם בעיה עם היושרה".
לפיד, מה אתה הולך לעשות באולפן שישי? די ברור שלא תתפוס בדיוק את השקע שנשאר בכיסא של אהרל'ה ברנע.
"כן, מתוקף העובדה שאנחנו שונים. יכול להיות שאני אנהל פחות שיחות רבות משתתפים ויותר שיחות אחד על אחד, פשוט כי אני פחות טוב בשיחות כאלה. טלוויזיה בהגדרה, אנשים חושבים שמי שעושה תכנית טלוויזיה עושה אותה לפי היכולות שלו. אנשים לא יודעים שתוכניות טלוויזיה נראות כמו שהן בגלל המגבלות של מי שעושים אותן. ניקח תוכניות טלוויזיה בעולם, אז ג'יי לנו עובד יותר טוב בעמידה, אז מונולוג הפתיחה שלו מתנהל רובו בעמידה. דיויד לטרמן עומד קצת מוזר אז הוא מקצר את מונולוג הפתיחה שלו ועובר לישיבה. קונאן אובראיין מעביר 90 אחוז מהתוכנית שלו בישיבה. אני חושב שבשבילי פאנל רב משתתפים הוא פחות נכון. מעבר לזה, זה לא, אולפן שישי לא בא אלייך. כשבאתי לעשות את התוכנית שלי, לא היתה תוכנית כזאת, אז יכולנו לבנות מה שמתאים. פה זה דבר אחר. 80 אחוז מהתוכנית זה כתבות שלא אני עושה. סך הכל היכולת שלי להשפיע תהיה רק על פני תקופה ארוכה. זה לא שאני אתיישב בכיסא ומיד כולם יראו שיש הבדל ענק. זה גם אולפן טוב, שעובד טוב ואין שום צורך לזעזע אותו. זה מספיק שוק שמתחלף המגיש, לא צריך להוסיף על זה. זה כרגע, אבל אנחנו בשלב שמדברים ומדברים מה צריך לעשות ואיך לעשות".
אז בכל זאת מה יהיה?
"יהיה יותר ראיון, גם לדבר עם אמנון אברמוביץ' על אנאפוליס זה סוג של ראיון. ותהיה איזו הבעת עמדה. מצד שני אתה צריך להביע את עמדתך ולגרום למישהו להביע עמדה אחרת. תקשורת הגונה".
זה מוביל אותי לאחת הביקורות שנשמעות עלייך ביחס לחדשות. זה איזה שהוא חשש שלמהדורה הכי חשובה בשבוע יתגנב תוכן יותר רך, ראיונות יותר נעימים, פחות חדשות הארד קור.
"זה לא יהיה טוב לאולפן, אם ניקח אותו למקום שיהיה יותר רך. זה לא יהיה נכון לעשות את זה מבחינה מקצועית. ככל שהדבר הזה יהיה יותר עיתונאי, יותר חד ומדוייק, זה יהיה יותר טוב למוצר ואני רוצה שהמוצר יצליח. אני עיתונאי כל כך ותיק שהסיכוי שאני אעשה דברים שמזיקים למוצר... תנו לי את התחקיר הטוב הראשון על חברות גדולות, על הממשלה, על מוסד ממשלתי, רק תנו לי משהו. תנו לי הזדמנות ואז אני אלך על זה, כי זה מהות המוצר. זה לא מקום לאייטמים על בישול".
למה אתה חושב שפנו אלייך בכלל?
"אין הרבה אנשי טלוויזיה היום שיכולים לעשות שעה וחצי. טלוויזיה זה סוג של ניהול מרחב. מה שנקרא 'המרחב הטלוויזיוני' ובמקרה של אולפן שישי זה מורכב. אתה יוצא לכתבה של 13 דקות ואז חוזר לאולפן ואתה צריך שזה יצא מסגרת אחת שהיא הומוגנית. אתה צריך לדעת איך לעשות את זה ולא הרבה אנשים יודעים איך לעשות את זה. אני אחד מקאדר של נגיד עשרה שיכולים לעשות את זה. התשעה האחרים כרגע עסוקים ואני הייתי היחיד שיצא טיפה החוצה ועצר את הכל. תוסיפי לזה את זה שאני לא יודע כמה אנשים יש שבנוסף לזה שהם יודעים להנחות טלוויזיה גם נעו במשך 15 שנה בכל תפקידי העריכה האפשריים ובכל התפקידים האפשריים ככתב. אנשים זוכרים את הדבר האחרון שהם ראו, רק שזה לא המצב. הייתי שנתיים בלבנון בתור כתב. כיסיתי מלחמות, עשיתי הכל. מוזר שאני צריך להצטדק אחרי 26 שנה של קריירה".
ומעניין עדיין שגם זה משהו שעולה כביקורת, הטענה שעברו המון שנים מאז שהיית עיתונאי ויש בעצם מי שאומר 'הוא לא עיתונאי, הוא לא מתאים'.
"לפי איזה טקסט בוק? לפי איזו הגדרה של עיתונאי?".
נניח לפי הגדרה של נטו חדשות.
"אני כותב את העמוד הראשון בשבעה ימים, יש יותר עיתונות מזה? יש ועידת אנאפוליס, אני כותב את המאמר בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות, יש יותר עיתונאי מזה?".
אותו פולמוס נובע מכך שלפיד אינו מהזן העיתונאי המתאים לכאורה למשדר ליל שבת. קשה לשכוח כיצד ארקדי גאידמק הפקיע את השידור מלפיד, ללא תגובה הולמת של המנחה, שנראה, משום מה, משועשע באותם רגעים.
בהתייחס לאותו קמפיין שנוי במחלוקת לבנק הפועלים מספרים אנשי תקשורת על הצעה דומה שקיבלו עיתונאים בכירים וותיקים מצד בנק אחר. אחד מהם הוא חברו לעתיד של לפיד לפאנל אולפן שישי, הפרשן והעיתונאי אמנון אברמוביץ'. "היו לי לפני כמה שנים הצעות לעשות פרסומות אבל הדבר נראה לי מטורף", אישר אברמוביץ' השבוע. מיד לאחר מכן, כשנתבקש להשמיע את דעתו על מינוי הקולגה החדש, השיב בנימוס: "אני לא מגיב או מתייחס לקולגות או למה שקשור למקום עבודתי".
"יאיר לפיד מתישהו צריך להחליט מה הוא", אומר העיתונאי רון מיברג ("מעריב") שהיה עורכו של לפיד במוסף סופשבוע, וחיבר לפני כשנתיים מאמר ביקורתי על לפיד (תחת השם הבלתי משתמע לשני פנים "יהיר לפיד"). "הוא בדרן? הוא מנחה ערבי זיכרון? מחזאי? סופר? כשמצרפים את כל הדברים האלו, בעיני לא מקבלים איש חדשות".
מה כל כך רע בזה שאדם משלב כמה תחומים? הוא הרי הצליח במה שהוא עשה עד עכשיו והוא אדם נעים ואינטליגנטי. מה רע כל כך?
"אני יודע שאני יכול לא לקנות את הספרים שלו, לא לפתוח טלוויזיה ולראות את התוכנית שלא ולא לקרוא את הטור שלו בעיתון. אני יודע את זה. מצד שני אנשים שמוצגים כבני תרבות גורמים נזק בלתי הפיך לחברה. לפיד מסוכן בחוסר השאפתנות שלו. באי הבררנות שלו. הוא מסוכן בדוגמא שהוא נותן במה שמותר לעשות ובעובדה שכסף משחק תפקיד בציבוריות הישראלית. מטפורית לא הייתי רוצה להיות חשוף לאיש הזה".
מה כל כך מעצבן אותך בו?
"אני לא כותב אהוד במיוחד. אבל כל פעם שכתבתי על יאיר לפיד היו מאות טוקבקים שצידדו במה שכתבתי. איך אדם כזה מצליח לשמור על מקומו בתוך העסקונה הבידורית זה לא ברור והשאלה היא האם יש לזה סוף. כל הסחבקיות עם פוליטיקאים. הוא איבד את היכולת להבחין בין חדשות לבידור ולסטנד אפ".
לפיד, תסכים איתי שיש הבדל מסויים בינך ובין החברים האחרים לפאנל.
"זו שאלה טריקית, כי אין לנו אותו תפקיד. אני מגיש המהדורה, זה תפקיד שונה. אבל אני לא ממש מבין את השוני".
אני מניחה שמסתכלים על תוכנית האירוח שלך, שנכון שהתארחו בה פוליטיקאים, אבל זה מתחבר לביקורת אחרת עלייך, על ראיונות רכים ונעימים.
"מעולם לא השתכנעתי שלצלוב את מרואיינך זו עיתונות טובה. אני חושב שלצלוב את מרואיינך וזה שאתה צועק על מרואיינים עד שווריד המצח שלך מתפקע ועינייך כמעט יוצאות מהחורים, זו לא עיתונות טובה בעיני. זו עיתונות עלובה ונחותה שלא מציגה תוצאות כי אתה שומע רק את עצמך. ההנחה שהעיתונות האפשרית היחידה, או עיתונות שמגדירה את עצמה כהארד קור היא עיתונות שעויינת לכל מי שנמצא בסביבתה, לא מקובלת עלי. זו לא עיתונות, זו סתם רשעות מאורגנת. להיות עיתונאי זה רק מי ששוחה עם סכין בין השיניים עם לוחמי גולני בלבנון? לא בטוח. עיתונות היא הרבה דברים. זה צריך להיות מאוד חד מימדי להגיד שרק עיתונות כמו שלנו זו עיתונות. אחרי שאמרתי זה את, העיתונות שאני גדלתי בה היא בדיוק זאת והייתי עכבר דסקים. הייתי רפורטר ועשיתי את כל המסלול. באמצע הלכתי ועשיתי דברים אחרים כי אני שונא להשתעמם".
רון מיברג אומר על זה שיאיר לפיד חייב להחליט מה הוא, כי אחרת זו בינוניות בהגדרתה.
"אולי כדאי שקודם כל רון יחליט מי הוא, כי כרגע הוא גר בבקתה במיין עם שני דובים ועז. עם רון יש לי יחסים ארוכים ומורכבים. למה אני צריך להחליט בשביל רון מיברג מי אני? התחלתי השבוע חזרות למחזה שלי שעולה בקאמרי".
מאז הסיפור הזה עם בנק הפועלים עלה מפלס הביקורות נגדך.
"אני באמת חושב שעיתונאי צעיר אסור לו לאהוב אותי. הוא חוטא להיותו הוא אם הוא חושב שאני מוצלח. חלק מתפקידם של עיתונאים צעירים זה לעמוד, לקחת תנופה ולתת לי בעיטה בראש. אין דבר יותר מרגיז ממישהו שנראה כאילו הוא לא מרגיז. מהבחינה הזאת זה בסדר, כי ככל שאחוזי הצפייה עלו וככל שמספר הקוראים גדל הפכתי למישהו שמזוהה עם הממסד על ידי אנשים שרואים את עצמם מחוץ לממסד. אני חי בשלום עם זה ואני אפילו קצת מחבב אותם על זה. אני יכול להיות פילוסופי בעניין כי ראיתי את אבא שלי עובר את התהליך הזה. הוא היה מר ממסד וכולם רצו וצרחו במסדרונות כמה זה נורא ואני מסתכל עליו והוא כבר מסתובב איזה 45 שנה בתקשורת ובפוליטיקה ואומר לכל אחד כל מה שעולה בדעתו וכל הזמן הקריירה שלו משתפרת. זה נורא נחמד".
ובכל זאת בעניין הפרסומת ההיא. רגע לפני שהפכת למגיש אולפן שישי עדיין היית הפנים של הבנק הגדול בארץ.
"אז זה פייר? אני ויתרתי על הרבה מאוד בשביל יושרה מקצועית, וגם עוד לאנשים זה נראה לא בסדר", הוא אומר בגיחוך. "יש איזה מקום שבאמת לא רק אני חייב להיות הגון אלא אפשר גם להיות הגון כלפי".
ויש מי שיגידו שיושרה מקצועית זה מלכתחילה לא ללכת ולעשות פרסומת לבנק.
"מי שענה לזה זה בג"ץ, בג"ץ אנסקי שאמר שכל עיתונאי יכול ומותר לו לעשות פרסומת אם זה לא תחום הכיסוי שלו. עשיתי בדיקה ו – 20 שנה לא כתבתי על בנקאות כי אני אדם לא כלכלי וברור גם שמאז לא כתבתי על בנקאות. זה נבדק משפטית 30 פעם. עכשיו, כשאת באה לעשות מהדורת חדשות, בעצם כל התחומים הם בכיסוי שלך. אני לא יכול לדעת מה הדבר הבא שיכנס בדלת. אני צריך להיות במצב שאם מחר יכנס תחקיר על בנק הפועלים בוודאי שהוא יהיה, איזו שאלה".
ולא תהיה לך בעיה להעביר ביקורת על אנשים שאתה פוגש פה ושם ואפילו פעם בשבוע?
"מי למשל אני פוגש פעם בשבוע?".
שאני אתן לך רשימה? תפתח כל מדור רכילות.
"יכול להיות שאם יבקשו ממני לעשות כתבת תחקיר על עינת שרוף אני עלול לסרב, אבל אני לא בטוח שזה הולך לקרות. זה מן אגדות כאלה. 90 אחוז מחברי הם לא מהתקשורת בכלל".
בחייך, שרי אריסון ועופר גלזר?
"שרי אריסון ועופר גלזר, מעולם לא היו בביתי, מעולם לא הייתי בביתם. הם אנשים נחמדים אבל לא חברים שלי בשום דרך".
ואייטם על הגנקי, או על ריטה ורמי?
"לא יהיה אייטם על הגנקי כי זה בתל אביב וזאת לא מהדורה שתל אביבים מכינים על תל אביבים. כל אדם מכיר אנשים. רוני דניאל לא מכיר אנשי צבא על בסיס חברי? אהוד יערי לא מכיר ערביסטים? כולנו מכירים אנשים כי אנחנו ותיקים ואנחנו בעסק. דווקא זה מצב נוח מולי. את מדמיינת מצב שכתב בא אלי עם סקופ ואני דחיתי לו את זה? זה לא קרה מעולם וזה לא יקרה. אפרופו טענת הנחמדות, אנשים לא זוכרים כמה הלכתי בעיניים פקוחות לתוך משהו קונטרוברסלי. אני ראיינתי את מרגלית הר שפי עם כל השמאל שאני אמור להיות בשר מבשרו שהפגינו מול האולפן. קיבלתי אז טלפונים מאנשים שהודיעו לי שהם מנתקים את הקשר איתי ועדיין חשבתי שמגיע לה להגיד את דעתה גם אם זה לא מוצא חן בעיני מישהו. אני עשיתי דווקא יחסית לתדמיתי די הרבה דברים שלא עסקו בדאגה מה יגידו עלי אנשים. קודם תראו ואז תחליטו אם זה נכון או לא".
אתה מתרגש?
"כן מאוד. מתרגש ומאוד שמח".
אלא שגם כאן יהיו מי שיחלקו על הטענה. יותר עיתונאי מזה אין, הם יגידו, ובכלל, בעולם של טלוויזיה מסחרית וחדשות שנצרכות כבידור, כל הדיון מאבד מערכו. "המינוי החדש מפתיע אבל יכול להיות שינוי קו מרענן מצד הערוץ השני ויכול להצליח", מחווה דעתו יאיר שטרן, מנהל ערוץ 1 לשעבר, בתקופה בה הגיש לפיד את תוכנית האירוח המרכזית בערוץ.
השאלה היא האם בערוץ 1 זה היה עובר? הרי הביקורת העיקרית שנשמעת נגדו עכשיו היא שהוא לא עיתונאי.
"הוא עיתונאי, לא יעזור כלום. בקיא באקטואליה, גדל בתוך בית כזה, כמעט גדל בתוך עיתון. הוא לא בא מהירח ולא מעולם הבידור. הוא מגיע מעיתונות טובה ואין סיבה שהוא ייכשל".
"הוא כותב טוב, פובליציסטי וגם חברתי וכותב מדי פעם מאמרים פוליטיים", מוסיפה האם שולמית לפיד. "הוא לא חי במנותק אז זה לא שהוא נוחת מהמאדים לחדשות של יום שישי. הוא מכיר את הנפשות הפועלות ואת האירועים. אני מקווה בשבילו שהוא יצליח. הוא עיתונאי כבר 20 שנה כך שהמקצוע מוכר לו מכל זווית אפשרית. אני מניחה שזה בשבילו אתגר מקצועי ואני מקווה שיעשה את זה טוב ויהיה מרוצה".
"כתבו עליו כבר כל כך הרבה, אבל קשה לתפוס אותו בקלקלתו כי בחיים הפרטיים הוא בדיוק כמו על המסך", מנסה לנתח גם האב, טומי לפיד. "אני מאמין שהדברים הרעים שנכתבים עליו נכתבים מפני שהוא לא שותף לז'אנר העיתונאי בו אתה כלב נושך. ושנית כי את תמיד יכולה לסמוך על הקנאה העיתונאית כשמישהו מצליח ומרוויח כסף. את לא יכולה למצוא עליו משהו שהוא לא יושר".
ואולי בכלל המינוי של לפיד מצביע על מצב התקשורת בישראל שמעדיפה להחתים טאלנטים נוצצים על פני עיתונאים נשכניים שלא ירפו עד שיגיעו לחשיפה המיוחלת. לאברוצקי יש בעניין הזה תורה שלמה. "יאיר לפיד הפרסונה פחות מעניין", הוא מפריד. "מה שמעניין זה למה בחרו בו וכשמסתכלים למה בחרו בו מתגלה תמונה עגומה של התקשורת בארץ. אם פעם אמרו לנו שיש קיר ברזל בין הזכיין לחברת החדשות, היום מתברר שאין קיר כזה. פעם גם אם היתה התערבות היו מצניעים אותה. מי שחשב לשים אותו שם הוא יוחנן צנגן, מנכ"ל רשת, ולא היכולות העיתונאיות עמדו לנגד עיניו".
ובעיניך זה לא בסדר.
"בראייה החברתית טלוויזיה היא כלי תקשורת חשוב שמעצב דעת קהל. אם זה נעשה כדי להעצים את חשבון הבנק זה רע. זה מתחנף לציבור וזה מפחיד. ליאיר לפיד יהיו הישגים עיתונאיים וריאיונות מאוד מאוד מרשימים ויפים. שרי אריסון תדבר, לב לבייב ידבר, כולם ידברו והם יהיו הכוכבים. רק האדם הקטן והנודניק שלא גומר את החודש לא יהיה שם".
בהקשר זה כדאי לציין את הדברים שאמר השבוע אילן טוביהו, סמנכ"ל "רשת", למוסף "עסקים" של "מעריב" כשהגדיר את מינוי לפיד לאולפן שישי "הברקה" של מנכ"ל "רשת". גורם בכיר בתעשייה הסביר השבוע כי "חברת החדשות הוקמה והיא בבעלות הזכייניות שצריכות לעשות הכל כדי לעזור לה. המנכ"לים של הזכייניות הם חברי דירקטוריון, כך שיש חפיפה". או במילים אחרות, הזכייניות לא יתערבו לעולם בתוכן של החדשות, אבל בעניינים אחרים, כמו רייטינג ורווחיות, בהחלט כן.
את מיברג ההסבר הזה מקומם. "אם הייתי חי היום בארץ לא הייתי מתקרב למשדר הזה במרחק של מאה מטר. אישית אני לא מוכן לקבל חדשות מיאיר לפיד. במקרה הזה נדמה לי שהאשמה האמיתית היא לא בו. זכותו להיות מגיש חדשות. מי ששכרו אותו למשימה הם ששברו כל אתיקה".
שלום קיטל, מנכ"ל חברת החדשות היוצא. אתה היית ממנה את לפיד להנחות את אולפן שישי?
"אני לא מעוניין לשתף פעולה. זה לא לעניין שמנכ"ל חברת החדשות שפרש לפני חצי שנה יחווה דעתו על עובדים חדשים שמגיעים לעבוד בה. זו לא התרבות שלי ולא דבר שאני מתכוון לעשות".
אני תוהה אם בתקופתך דבר כזה היה יכול לקרות?
"אין לי כוונה כאמור לתרום לכתבה ולדבר על זה".
יאיר, כשאני מסכמת את הדברים אני תוהה למה לך? זה נשמע כאב ראש רציני עכשיו.
"אני מאוד מפחד מנוחות וכנראה שאני לא אתקבל בקרוב לתפקיד נגיד בנק ישראל ולצערי העמוק אני הרבה פחות עשיר ממה שאנשים חושבים אז אני צריך להמשיך לעבוד ובא הדבר הזה. הוא מרתק, הוא מעניין. הצלחה היא בהגדרתה דבר מאוד זמני וצריך להיזהר ממנה. אני די הצלחתי עם התכנית שלי ויש בטלוויזיה חוק – אף פעם אל תעשה את העונה האחרונה, תמיד תסיים אחת קודם. אם הייתי עושה עוד עונה היא היתה האחרונה, ככה הרגשתי. עצרתי ועזבתי, אבל אני רוצה להמשיך בטלוויזיה וזה מעניין אותי. זה מחזיר אותי לגבולות מקצועיים מרתקים ומה שהכי חשוב הוא שבסוף אני לא בטוח עד כמה זה דרמטי מי מגיש את המהדורה. המהדורה היא מהדורה".
יש סיכוי שתכשל?
"בטח".
ואז מה?
"זו מנטרה שלי, אני מעדיף להיכשל מלא לנסות. אי אפשר לחיות מתוך חרדות על זה שתכשל, זו דרך עצובה מאוד להעביר את החיים"
וסוגיה אחת אחרונה, אולי החשובה מכולן והיא בעניין הטי שירט השחורה הניצחית. כיצד יוכל לפיד להתגבר על חיבתו העזה לצמודה שליוותה אותו לאורך כל העונות בתוכנית האירוח? האמנם יגיע לאולפן שישי בחליפת שלושה חלקים כמצופה ממנו? "אמרו לי מהיחסי ציבור לא לדבר על זה", עונה לפיד בחיוך. "שהאנשים יפתחו רק לראות מה אני לובש. אני כנראה אהיה עם חליפה, מתוך כבוד למעמד. אני רק מקווה שעד הרביעי לינואר אני אצליח איך שהוא לגדל צוואר".
נא להמתין לטעינת התגובות
