"תוך שנתיים ערוץ 10 יעבור את ערוץ 2"
דן שילון אולי אוהב רדיו יותר מטלוויזיה (וגם שואף לנהל את הרדיו בחיפה), אבל מספיק שתגידו לו "רשת", והלשון תשתחרר. בגיל 68 הוא לא מוטרד משאלת הרלוונטיות שלו, אבל חושש מאוד לרלוונטיות של הזכיינית שהקים. "אלמלא הבעיות ברשת, ערוץ 2 לא היה נפגע. לא סתם ערוץ 10 כיוון את כל הארטילריה שלו נגדה"
אחרי 45 שנים של נוכחות משמעותית בטלוויזיה, מבקש שילון, שיהיה השנה בן 68, להוסיף סעיף לרזומה. הפעם הוא שועט צפונה אל עבר הרדיו האזורי, בכוונה לשמש יו"ר דירקטוריון פעיל של אחת הקבוצות המתמודדות במכרז על הזיכיון לשידור באזור הכרמל. "אני אוהב רדיו יותר מטלוויזיה", הוא אומר. את ראשית הקריירה שלו עשה בקול ישראל ובמהלך כל השנים הקפיד להבליח אל מאחורי המיקרופון הבלתי נראה. העובדה שרק ארבע שנים מחייו עברו עליו בחיפה, לא מונעת ממנו לדעתו לנהל רדיו שיפנה לאחת הערים הגדולות והמאופיינות ביותר בישראל.
אדם שחי בקיסריה יכול לנהל רדיו בחיפה?
"אני בא הרבה לחיפה ועכשיו גם לימדתי באוניברסיטה בעיר. ההיכרות שלי עם חיפה והקשר האמוציונלי שלי לעיר, במיוחד לאור העובדה שאני לא חייב שם לאף אחד שום דבר והם לא חייבים לי, ייתנו לי יתרון מאוד גדול".
אתה יודע שיש שיאמרו, "איך הוא נפל, האיש שהקים את ערוץ 1 ואת ערוץ 2, הולך עכשיו לרדיו האזורי".
"אני רואה בזה אתגר עצום. אני מאמין שאפשר לקחת רדיו אזורי, שאגב כשהוא יהיה דיגיטלי גם יהיה ארצי, ולעשות אותו ברמה של ליגת העל הרדיופונית".
אתה לא חושש לא להצליח במכרז הזה?
"בוודאי שקיימת אפשרות כזאת".
אבל היו לך יותר מדי אי הצלחות בתקופה האחרונה.
"לא הלכתי לאף מכרז חוץ מערוץ 2".
כן , אבל היו פרויקטים אחרים שלא צלחו.
"במהלך השנים הלכתי מראש לתוכניות נישה, כי רציתי להתרחק מאור הזרקורים. היו תוכניות שהצליחו יותר, היו שלא. המקצוע הזה, תקשורת, הוא לא מדע, בטח שלא מדע מדויק, ולא קם האיש עם הנוסחה האולטימטיבית. אז בין ההצלחות, היו גם דברים פחות טובים שעשיתי וקיבלתי אותם באותה רוח. לא גבה לבי כשהגענו ל-42 אחוז רייטינג ב'המעגל' ולא נפלה רוחי כשלא הצלחתי. גם אם לא אצליח במכרז, זה לא יכתים את הרקורד שלי".
הפעם האחרונה ששמענו מדן שילון הייתה כשזכה בפרס מפעל חיים מהאקדמיה לקולנוע וטלוויזיה ב-2007. במלחמת לבנון השנייה הוא ניהל קרב משל עצמו ברשות השידור, כשביקשו למנותו למגיש תוכנית הצהריים המרכזית בקול ישראל. הוועדים זעמו על הבאתו מבחוץ ושילון ויתר. בהמשך הוציא את "תגובה רועמת", רומן על עולם החדשות הישראלי שלא נחטף מהמדפים, ואף הריץ את תחייתו של אותו "המעגל" - המוסד הטלוויזיוני המפואר - על הבמות, גם כאן ללא הצלחה מרובה.
"עשינו את זה כמה פעמים ובשלב מסוים זה ירד", הוא אומר ולא מסגיר בדל חרטה, "סקרן אותי לעשות את זה לקהל מטרה ממוקד".
זה הצליח כלכלית?
"כן. כל הופעה כזו הייתה מרכז רווח. אבל להתחיל להיסחב בדרכים לאורך שנים עם הדבר הזה, זו בפירוש לא הייתה המטרה".
כמה זמן זה נמשך?
"כמעט שנה. לא פתחנו קופות. זה היה לאנשים שהזמינו. עשיתי מעגל לפני שבועיים לעמותה של רופאים ואחיות והיה נורא נחמד. אבל לעשות הופעות במה על בסיס קבוע, אני לא בנוי לזה".
גם הספר לא ממש הצליח.
"הלך בסדר. כתבתי שני ספרים בחיי. אחד אוטוביוגרפי, והרומן הזה. כל אחד מהם נמכר בכמה אלפי עותקים. ידעתי מראש שאני לא הולך להיות להיט. אבל דווקא בספר האחרון נהניתי יותר, כי הוא אפשר לי, באמצעות גיבורים דמיוניים, להעביר המון מסרים".
ודאי ציפית שהוא יימכר הרבה יותר.
"לא. אני לא מחובר עם כותבי הרומנים במדינת ישראל. אני לא סופר. אנשים שנכנסים לסטימצקי ורואים מאיר שלו ודן שילון, יבחרו ללא ספק את מאיר שלו, ובצדק".
אבל כשאתה מעמיד ספר למכירה, אתה למעשה שם את השם שלך למבחן הרייטינג.
"עוד לא קם סופר שלא רוצה למכור את הספרים שלו, וגם אני רציתי, אבל זו לא הייתה נקודת המוצא שלי. יכול להיות שיש אנשים שרואים בשם שלי מותג, אני לא. ולא שאני מצטנע או מתחסד מקצועית. אני יודע להעריך את כוחי המקצועי. היו תקופות שחששתי משיכרון כוח. אבל מהר מאוד נזכרתי מי אני".
מתי היית בשיכרון כוח?
"עשיתי ב' המעגל' דברים שהצטערתי עליהם, ובדיעבד חשבתי שאולי לקיתי בשיכרון כוח. אבל מהר מאוד הבנתי שזו לא דרכי. אני חף מגינונים ולא לוקח שום דבר כמובן מאליו. אני עומד בתור כמו כל אדם אחר. אני לא משחק אותה עם שומרי ראש כמו חלק מהכוכבים, או מישהו שקורא לעצמו 'מאסטרו'".
אילו טעויות עשית למשל?
"כשעמדתי בין בובות של ביבי וקלינטון ולגלגתי עליהם, עשיתי משהו שלא הייתי צריך לעשות".
לאנשים שמובילים את הטלוויזיה היום, יש בעיית שיכרון כוח?
"בחדשות אני לא מזהה דבר כזה. בתחום התוכניות, אני אתן לך דווקא דוגמה פוזיטיבית. צביקה הדר חף לחלוטין מכל שיכרון כוח".
יאיר לפיד?
שילון משנה לחלוטין את מצב ה'אני מוכן לדבר על הכול', נשען לאחור, מסתגר בשילוב ידיים. "אני לא יודע".
אתה יודע.
"לא רוצה לדבר על זה".
מפריע לך שמנחה תוכנית בידור הופך למגיש חדשות?
"יאיר לפיד היה עיתונאי לפני שעשה תוכנית בידור. כמו שעליי אמרו 'איך העיתונאי נעשה בדרן'. לא הייתי בדרן ואינני, למרות שעסקתי גם בחומרי בידור. אני לא רואה פסול בזה שלפיד הלך מתוכנית הבידור שלו ל'אולפן שישי', למרות שאני מבין שיש שם איזו בעיה של רייטינג. אני לא חושב שהיה אפשר לעשות יותר טוב מאהרל'ה ברנע".
יש הבדל משמעותי מ"אולפן שישי" שאתה הגשת בשנת 2000 עם עמנואל רוזן, לעומת שלו. היית דעתני יותר.
"בשביל זה יש את דרוקר ושלח, בשביל דעתנות. אין לי עמדה מה יותר נכון, אבל בסופו של יום אני מעדיף מקום שבו אומרים דעה".
בכל הנוגע למלחמת הרייטינג הניטשת היום בין ערוץ 10 ל-2, במיוחד מול רשת, הזכיינית שאותה הקים וניהל במשך שש שנים - לשילון יש דעה מוצקה. "הניסיון של רשת להיות קשת סוג ב', הוא טעות", חורץ שילון. "ערוץ 2 נמצא בשקיעה, עדיין לא בהתרסקות, ו-10 בנסיקה. תוך שנתיים ערוץ 10 יעבור את 2, כי הוא התחיל לייצר מודעות שהוא הערוץ המעניין. לא אני המצאתי את זה, למדתי את זה מרבים וטובים בארצות הברית ובצרפת. ערוץ 10 מצא את הנוסחה הנכונה לרייטינג, אבל הוא יטעה אם לא יאמץ לעצמו תוכניות שהן לא רק מנקודת המוצא של רייטינג. חייבת להיות אמירה מקצועית, ערכית, תרבותית, זה לא יכול לבוא בלי זה".
תן לי דוגמה.
"אתן לך אחת מהתקופה בה ניהלתי את רשת. אנחנו וקשת הובלנו את התעשייה, אבל עם כל הצניעות, מרבית הזמן רשת הובילה, מה שלא קורה היום. היום ערוץ 2 כולו מאופיין בשידורי קשת. אני אומר את זה בצער גדול, כי אני הובלתי את רשת וכואב לי לראות את המצב הלא נעים שלה היום. אני אומר את זה עם כל ההערכה ליוחנן צנגן, שאני הבאתי אותו לרשת, והמלצתי בפני בעלי המניות למנות אותו למנכ"ל יחיד אחרי שעזבתי.
"לרשת היה ייחוד. תנסה לעשות רייטינג, אבל תביא גם משהו נוסף. למשל הייתה לנו תוכנית שאנשים שוכחים אותה, אבל היא קנתה לה אחיזה מאוד יפה. קראו לה 'אין עם מי לדבר'. תוכנית סאטירה בהשתתפות יאיר גרבוז, יונתן גפן, דניאלה שמי ואחרים. תוכנית יוצאת מהכלל. היה בה קונץ כזה של חבורת אנשים שידעו מה יהיו נושאי השיחה, אבל אף אחד לא ידע מה האחר יאמר. תוכנית משגעת, עוקצנית, איכותית והקהל אהב את זה.
"הייתה לנו תוכנית לנוער שנקראה 'מוסיכיף'. לקחנו את הסימפונית של רעננה עם ניצה שאול כמנחה. ניצה שיגעה את הילדים עם סיפורים על היצירות והתוכנית כל כך הצליחה רייטינגאית, ששיווקנו קלטות לאנשים שרצו לקנות אותן".
לו היית היום ברשת היית עושה שוב "מוסיכיף" ?
"בוודאי. הייתי יוצר תבניות חדשות שיש בהן יותר מרייטינג. קראתי שרשת וקשת שילבו עכשיו ידיים כדי למתג את עצמן. מה זה אומר? זה למכור שיווק שאין מאחוריו מוצר. אני שייך אולי לדור ישן, אבל אני מאמין ששיווק לא קודם למוצר. קודם שיהיה לך מוצר. קשת לא צריכה למתג את עצמה, היא נמצאת חזק מאוד בתודעה. ואלמלא הבעיות שיש ברשת, אני מניח שערוץ 2 לא היה נפגע מי יודע מה. למרות שערוץ 10 קלט, מאוחר אמנם, שעם החדשות הנפלאות שלו אי אפשר לנצח את המלחמה. זו יוקרה, אבל את המלחמה מנצחים בתוכניות. אצלנו, ההתרוממות של החדשות הייתה רק אחרי שהתוכניות עשו את זה".
זה היה לפני יותר מ-15 שנה , אתה לא חושב שהקהל השתנה, עולם הטלוויזיה אחר?
"הבעיה היום היא שברוב מוקדי קבלת ההחלטות, אולי בכולם, של הערוצים המסחריים נמצאים אנשי שיווק, מיתוג או פרסום במהותם, ולא אנשי תוכן. היוצא מהכלל זה אבי ניר, שעשה מעבר מוצלח בצורה בלתי רגילה מתחום השיווק לתחום התוכן, ואפשר לקרוא לו 'קוסם'. צנגן טעה כשנתן את עצמו לחלוטין בידי אנשי השיווק. לרשת אין היום אמירה מקצועית משלה ולא מאוחר לתקן את זה. יהיה קשה מאוד לתקן, אבל אפשר. מנכ"ל תחנת שידור חייב שורשים בתוכן. הוא צריך להיות איש ארגון, להבין בכספים, כמו שיוחנן צנגן היה לידי כשאני ניהלתי".
הוויתור של רשת על אחיך, יגאל, נובע מהוויתור על הערך המוסף?
"אני ממש לא רוצה לדבר על אחי, זה יישמע לא טוב מכל כיוון. ההחלטה היא לגיטימית, לגבי כל מגיש. יגאל היה תוכנית רייטינגאית ורק רייטינגאית. הוא בשום שלב לא התיימר למשהו אחר. הוא עשה את שלו, הביא הרבה שמחה לרשת ורשת הביאה הרבה שמחה לו".
קונקרטית , היום אתה ברשת, איך אתה נלחם ב"הישרדות"?
"אני יוצר סיעור מוחות פנימי שאני מוביל אותו. לא אנשי השיווק. אנשי תוכן של טלוויזיה שיתחילו לייצר תכנים, ולא בעוד שנה - הרי הסכנה נמצאת מעבר לפינה. רשת חייבת לחבוש את הפצע הפתוח הזה. לא סתם ערוץ 10 כיוון את כל הארטילריה שלו נגדה".
מרשת נמסר בתגובה: "אני מודים לדן שילון על הערותיו ומאחלים לו בריאות".
כששילון שוטח את האג'נדה התקשורתית, הוא מסמן תופעה אחת שהוא בז לה במיוחד - התוכן השיווקי. ברדיו שלו, אם יקום, זה לא יהיה, כמו שלא היה, לדבריו, ברשת שלו. "'עובדה', למשל , היא תוכנית ממדרגה ראשונה, שעטופה אמנם בכל הצלופנים כדי למשוך את הקהל, אבל אילנה דיין תצליח לעשות את זה גם בלי פרומואים והיא לעולם לא תהיה תלויה בתוכן שיווקי", מנתח שילון. "'ארץ נהדרת', תוכנית נפלאה, 'נולד לרקוד' ו'כוכב נולד', תוכניות מעולות".
דווקא יש בהן תוכן שיווקי.
"באופן אישי עוד לא איתרתי שם את זה. אני מאוד מקווה שזה לא המצב ושלא תקלקל את האשליה שיש לי. הרייטינג הוא לא המפתח, אפשר לעשות את זה גם אחרת. ערוץ 10 יצרו את 'הישרדות', ועכשיו הם יכולים להרשות לעצמם לשים תוכניות בימים אחרים ולא רק 'דוגמניות', אלא גם דברים עם ערך".
האנשים שעושים היום את הטלוויזיה המסחרית יכולים לומר שאין לך זכות לבקר, כי אתה הנחת את השכבה הראשונה שעליה פורחת היום כל תרבות הרייטינג.
"'המעגל' הייתה תוכנית סופר רייטינגאית והיא הייתה תפיסת השידור של מה שאני מדבר עליו כל החיים. קח מין שאינו מינו ותאפשר לקהל דברים שהוא נורא רוצה לראות. היום הייתי מביא את איתי טיראן לשבת במעגל, ומשלב אותו עם נינט".
אתה חושב שמפנקים את הקהל יותר מדי?
"בוודאי, כי זו הדרך הקלה ביותר לעשות תוכניות טלוויזיה או רדיו. צריך למשוך את הקהל לדברים שהוא לא יודע שהם נפלאים. הקהל לא מטומטם. אני שומע ברדיו, בעיקר באזורי, תוכניות ששערי סומר. איזו ירידה למכנה משותף נמוך, איזו השתלחות. אני בעד עיתונות לוחמת, אני בעד להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, אבל גם כלב השמירה של האזרח".
באים לשאול אותך שאלות לפעמים, לעצתך?
"לא. יוצא לי פה ושם לפגוש אנשים מהטלוויזיה ואנחנו מקשקשים, אבל אין מצב שבו הוזמנתי לאיזה פורום או דיון. אני יכול להבין את זה. יכול להיות שלאנשים שבאו אחריי קצת קשה להתמודד עם זה".
למה?
"אולי הם מרגישים מאוימים, אני לא יודע. אני לא רוצה את מקומו של אף אחד. כשהציעו לי לשדר בימי מלחמת לבנון השנייה, בכלל לא ידעתי איזו מלחמה מתנהלת שם מאחורי הקלעים. כששמעתי על זה, אמרתי למנכ"ל מוטי שקלאר, שאני לא נשאר אחרי המלחמה אם הוא לא פותר את הבעיות האיגודיות שלו, והוא כמובן לא פתר אותן".
זה חבל לך?
"תשמע, אני כל כך חף מתסכול וממרירות. כשיצאתי מתפקידי הניהול, הייתי נגוע כל הזמן במצב של 'מה אכפת לי'. היום אני הרבה יותר פסטורלי, הרבה יותר שקט, הרבה יותר כיף לי בחיים. אני גם מאמין מאוד בדור שלמד תקשורת. בשנה האחרונה לימדתי באוניברסיטת חיפה, פגשתי סטודנטים לתקשורת, וראיתי אנשים שבקלות יכולים לאייש תפקידים מובילים בטלוויזיה וברדיו".
חיים יבין, שהתחלת יחד איתו, פרש עכשיו מהגשת "מבט", ולצד הפרידה המרגשת זכה ללא מעט ביקורת. אתם נתפסים בעיני רבים כדור הולך ונעלם של טלוויזיה אשכנזית, חדגונית ושבעה.
"אני מסתכל על מה שקורה בעולם. תוחלת החיים המקצועית שם היא כמעט בלתי מוגבלת. אנחנו חיים בחברה שהפתיל בה מאוד קצר. ארז טל, שהוא איש מקצוע יוצא מהכלל, הושמץ ללא הרף בשנים האחרונות. הוא עלה עם 'מועדון לילה', תוכנית שהיא טייק אוף על 'משחק מכור', שהיא טייק אוף על 'יש עם מי לדבר' שיצרנו ברשת, אבל הוא עשה עבודה יוצאת מהכלל. ופתאום התחיל גל 'ארז טל, די'. למה די? תנו לבן אדם להמשיך לעשות. אם יגידו עליי 'דן שילון, די', אקבל את דין התנועה".
אבל כבר אמרו, לא אחת.
"נכון, וגם אמרו את ההפך. אני לא מתווכח על זה בכלל. מי שקובע בסופו של יום זה הצרכן, לא הברנז'ה ולא המבקרים".
אתה משלים עם זה שאתה שייך לדור תקשורתי שאיננו עוד?
"הזמן עושה את שלו. אני לא נראה היום כמו שנראיתי לפני 40 שנה . לא שאז נראיתי רוברט רדפורד. אבל צריך להשלים עם זה".
דן שילון רלוונטי עדיין?
"אני לא יודע, אבל לא אני צריך לשפוט את זה, אלא הציבור שאני רוצה לשרת".
עד כמה כסף משחק תפקיד בהחלטות שאתה מקבל היום?
"תשמע, אני לא לחוץ. הבטחתי לי ולמשפחתי מחיה נאותה. עם זאת, אני זקוק להכנסה נוספת. אני לא מקרה סעד ולא אהיה, שרק נהיה בריאים. אני לא מסתכל רק על השיקול הכלכלי וגם מופיע הרבה בהתנדבות".
גם הליכה למכרז הרדיו, יש שכר בצדה.
"כיו"ר פעיל, אקבל שכר. לא ברמות של מנכ"ל קופת חולים לאומית, אבל בהחלט שכר בסדר. ואני אעבוד במשרה מלאה מבחינתי, בצד הניהולי והתוכני". יכול להיות שתתאכזב מאוד. תגלה שזה הרבה יותר קטן ממה שחשבת. "יש בי משהו מן הילד, קל להדליק אותי, אני נכנס מהר מאוד לעניין. בוודאי שיכול להיות שאתאכזב, אבל יש כאן יצירת יש מאין".
מה יאכזב אותך?
"אם לא אצליח לאחד את הקו של תרבות הרייטינג ותרבות האתיקה המקצועית. בנוגע להפעלת האנשים, אני לא מודאג".
מה השלב הבא אחרי הרדיו?
"אולי אהיה שדרן כדורגל שוב. שידרתי שלושה מונדיאלים ואת אולימפיאדת מינכן, ומאוד אהבתי את התקופה הזו. אני מאוד אוהב ספורט. ערוצי הספורט עושים עבודה מעולה. חוץ מאקטואליה וספורט, אני רואה 'ארץ נהדרת' ומפעם לפעם חוטא ב'כוכב נולד' או ב' נולד לרקוד'".
אתה מתגעגע לזה, לעשות טלוויזיה?
"אני מתגעגע לכל דבר שיש בו עשייה. אני לא רואה שום דבר בטלוויזיה ואומר 'את זה אני רוצה לעשות'. לא רוצה לנשוף בעורפו של אף אחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
