מליגה אחרת
ערוץ הספורט היה הבייבי של מיילן טנזר. 16 שנה הוא השקיע את הנשמה והפך את ספורט 5 לאימפריה. עד שפתאום, בהתאם לחוקי הקפיטליזם, הוא מצא את עצמו בחוץ. עכשיו הוא מפרפר על קו נתב"ג-בוקרשט, כדי לעשות ברומניה בדיוק אותו דבר. על הדרך הוא גם מביא לישראל את תוכניות ההיאבקות האלימות בעולם, וגם את שגעת כדורגל החופים
מיילן לא מסתפק היום רק בשדות זרים. הוא חזק בסטארטאפים. הוא מנהל בכבלים את ערוץ אגו טוטאל, שמתמחה בשידורי אמנויות לחימה והקיץ הוא הביא ספורט חדש לארץ - כדורגל חופים, מה שמאיים להיות הלהיט הבא. טנזר, מתברר, חי וקיים. תודה ששאלתם.
לא חסר לך המיינסטרים?
"אני אוהב את מה שאני עושה ואף פעם לא חיבבתי את אור הזרקורים. אני בעניין של אלמוניות, מאחורי הקלעים. אין לי בעיית אגו".
מה אתה חושב על ערוץ הספורט, במתכונתו הנוכחית?
"חבל על הזמן. עשו עבודה יפה ואני גאה בזה. אני מרגיש שזה עדיין הבית שלי ואני לא לוקח קרדיט. במסיבת הסיום אמרתי שהיה לי המזל להיות טייס ראשי של מטוס ג'מבו. תמיד ראיתי מול עיניי את ESPN וחשבתי שככה זה צריך להיראות. היום אתה לוקח את הערוץ, את המגוון ואת האיכות ואין לו במה להתבייש".
חוץ מהעובדה שהוא הפך למסחטת כסף.
"הכעס שלכם נובע מהחטא הקדמון. עד 2001 היה ערוץ 5 והיה מצב מלאכותי לחלוטין. היה אסור לכבלים לעשות חבילות ואנחנו היינו בתחרות עם צ'רלטון. נוצר קרב אדיר על זכויות שידור. אני לא מאמין ולא האמנתי ברכישת זכויות והקפאתן על המדף. אז הבית הקטן שלנו היה מלא בכל הרהיטים ומוצרי החשמל שאפשר למצוא והוא לא יכול היה להכיל אותם. לי היה ברור שאנחנו רוכשים את הדברים האלה, כי הולכים להקים עוד ערוץ".
והצופה ישלם.
"הטעות הייתה שהצופה חשב שזה מה שמגיע לו, אבל זה לא נכון. אתה לא מוצא אף ערוץ בעולם ששידר גם את הליגה בכדורגל, וגם בכדורסל וליגה איטלקית וליגת האלופות. גם לא היה לנו זמן ומקום אז פתחנו את ערוץ 5 פלוס, ששחרר את הבעיה".
יש היום מקום לכל הצ'רלטונים וערוצי הספורט?
"המציאות הטכנולוגית מתפתחת בקצב מדהים. מה שיש היום לא חלמו לפני עשר שנים, אפילו לא חמש. בעולם הדיגיטלי יכולים להיות לך כמה שיותר ערוצים ולמה לא? היום אין אירוע משמעותי שאתה לא יכול לראות, וזה דבר שאי אפשר לעשות עם ערוץ אחד או שניים".
ושוב חוזרים למחיר שעולה.
"הצופה הישראלי מקבל מציאה. בערך פי שניים מאנגליה שבשביל חבילת הספורט הצופה שם משלם 35 פאונד, משהו כמו 200 שקל. זכויות שידור עולות. איך שחקני כדורגל או כדורסל יכולים לקבל את המשכורות שלהם? אני בטוח שערוצי הספורט עוד לא עשו הרבה כסף, אבל הם גם לא פושטי רגל".
רק שצ' רלטון מקיאה את החומר, היא אפילו לא משקיעה בהגשה.
"אני רואה את צ'רלטון כמו טיסת צ'רטר ואת ערוץ הספורט כמו חברה יוקרתית. בשני המקומות הגישות לגיטימיות, מקובלות ואני בתור אחד שניהל ערוץ גדול תמיד מוצא את עצמי בדילמה 'מה לראות'. הצופה צריך להתפלל שאף אחד מהגופים האלה לא ייכנס לקשיים".
היום עוקב טנזר (49) רק מרחוק אחרי הנעשה, עסוק בשלו. לפעמים הוא שומע עדכונים חמים ממי שהיה פעם יריבו והיום שותפו בערוץ הספורט הרומני, אביב גלעדי.
"מה שהיה ביני לבין אביב, בערוץ הספורט, היה עניין עסקי נטו", הוא מודה. "נכון שגם בעסקים לפעמים הטונים עולים וייאמר לזכותו של אביב שבחדר הישיבות הוא יכול להיות קשה בצורה בלתי רגילה וכשיוצאים הוא מתנצל ואומר שאלה עסקים. עבדתי איתו הרבה שנים. יש לו חזון. הוא רואה כמה צעדים קדימה".
מתברר שבערוץ הוא לא ראה אותך.
"תראה, הייתי בערוץ הספורט, מיומו הראשון, וראיתי איך דברים צריכים להתנהל, אך לאביב יש דרך משלו וכשהוא רכש את השליטה היה לו ברור הכיוון. ברגע הנכון הוא בא ואמר 'אני מעריך אותך, אבל אנחנו לא יכולים לעבוד ביחד'. הייתי צריך להחליט אם להתמודד איתו על השליטה בערוץ, מה שאני לא חושב שהייתי מצליח, או להישאר בתפקיד מצומצם, דבר שלא רציתי. אבל כבר אז הוא אמר שבטח נשתף פעולה בעתיד".
בדרך כלל, כשאומרים במקום עבודה למישהו "עוד ניפגש" מתכוונים ל"ניפגש בגן עדן ולא בטוח בכלל שתגיע לשם". אבל אצל גלעדי ביזנס קודם לפעמים לפלז'ר וכמה חודשים אחרי שנפרד מטנזר הוא זיהה הזדמנות, אי שם מעבר לים.
גלעדי מפיק כבר שנים פרסומות ברומניה. זה זול יותר, יש כוח אדם ולא חסרים נופים יפים. במהלך ביקוריו התכופים התברר לו שהרומנים חולים על ספורט, ברמות של מגפה. ארבעה עיתונים יומיים עוסקים שם רק בכדורגל וכדורסל.
אז גלעדי התקשר לטנזר ושאל אם הוא בעניין. מיילן, שחיפש תעסוקה חדשה, אמר שברצון. עכשיו צריך היה לחפש פלטפורמה מתאימה לשידור. ברומניה יש שתי תחנות כבלים גדולות,
ערוץ הספורט הרומני החדש כבר רכש את זכויות השידור של הליגות הספרדית והאיטלקית, אבל הדובדבן שבקצפת הוא תוכנית טוק-שואו יומית, שעה בפריים-טיים, שעליה אחראי שמוליק כורזים, מנהל התוכניות מהטלוויזיה החינוכית, דובר רומנית שוטפת.
טנזר עולה בכל שבוע כמעט על מטוס לבוקרשט, עושה שם יומיים ורואה איך הערוץ מתעורר לחיים. "רומניה זה מקום שתמיד ריתק אותי", הוא מספר. "למדתי באוניברסיטה היסטוריה של מזרח אירופה, אולי בגלל השורשים, אבל אני גם פותח תחומים חדשים. פה אני מדבר עם בולגרים, שם עם צ'כים".
איך היחס לישראלים?
"הרומנים ידידותיים מאוד, אבל אין לי ספק שבינם לבין עצמם ובדלתיים סגורות הם מתלוננים שאנחנו משתלטים. הרי יש למקום היסטוריה עשירה באנטישמיות".
פגשתי את טנזר בארץ, יום לפני שהוא היה צריך להציג לשותפיו מחברת "ענני תקשורת" את תוכנית ערוץ אגו טוטאל לשנה הבאה. מדובר בערוץ נישה קטן בכבלים שמתמחה באמנויות לחימה, אבל לא מדובר בהיאבקות תיאטרלית שאתם מכירים. אנחנו מדברים על מכות, במובן של לכסח את הצורה. כבר היו לא מעט אנשים שעיקמו פרצוף על המיזם ועלתה השאלה האם במדינה מרובת אלימות כמו שלנו יש מקום לערוץ צמא דם.
טנזר נראה כמו האיש האחרון שיתעסק בדבר הזה. יש לו מראה של "ילד טוב ירושלים". "אני מאוד אוהב ואני לא טיפוס אלים", הוא ממהר להסביר. "אנשים מקשרים את הענף לאלימות וזה לא נכון. לא היו מאפשרים לשדר את זה באמריקה אם זו הייתה רק אלימות. זה ספורט קשוח. הבינו שם שחייבים לעשות חוקים ברורים ופיקוח ועובדה שברוב המדינות בארה"ב זה חוקי, כמו האגרוף".
אבל ישראל מדינה אלימה.
"ובגלל זה רציתי להביא את זה לפה. רציתי שאנשים יבינו שהמקום של אלימות הוא בזירה ורק בזירה. אמנויות הלחימה במזרח מבוססות על כבוד ועל הגינות. אתה בסוף מתחבק ולוחץ ידיים".
לך תסביר את זה לילדים.
"אנשים לצערי יהיו אלימים גם אם הם רואים טלוויזיה וגם אם לא. אם אתה יכול לראות שמכות זה גם ספורט ומחנך לערכים, אז למה לא? אני לא טיפוס אלים, יש לי ארבעה ילדים. עדיין לא ראיתי את הסקר שמראה שדברים כאלה מגבירים את האלימות. יש מקרים שילדים חיקו את גיבורי ההיאבקות, אבל שם זה הרבה יותר בעייתי, למרות שאלה לא מכות אמיתיות. יש שם גלוריפיקציה של המתאבקים".
מדובר בערוץ שוביניסטי, גברי.
"אם לא יקשרו את אגו לשוביניזם, אז כנראה טעינו, אבל כמו שיש ערוצי ויווה אנחנו יודעים למי אנחנו פונים - לגברים - ואין לי בעיה עם זה. יש בארצות הברית ערוצים של מכוניות, גאדג'טים, סקס בלילה, אמנויות לחימה. אלה ערוצים בתשלום שהורים יכולים לקודד. אם יש דם זה בגלל שמישהו חטף מרפק, אבל לא מעבר למה שקורה בכדורגל ובכדורסל. אני לא אומר אלימות, אבל אלה ערוצים שמעודדים את העוצמה, כי יודעים שזה מוכר".
מה זה אומר על החברה?
"זה מימי רומא העתיקה. יש משהו מרתק בשני גברים מתגוששים בתוך זירה שבודקים מי חזק, חכם וערמומי יותר. אני רואה תגובות שאנחנו מקבלים. לא מדובר ברוצחים סדרתיים, אלא אנשים נורמטיביים לגמרי. למשל, כאן יש את הדזרט קומבט, הליגה הישראלית באמנויות לחימה. מי הלוחמים שם? כפיר איתן - מהנדס מחשבים מהטכניון, עידו פריינטה - מורה לחינוך גופני, רהוט בצורה בלתי רגילה. הקרבות נערכים בכלובים, כי זה כבר שייך לקטע הטלוויזיוני".
איך הולך לכם?
"יש כבר 25 אלף מנויים, רק בהוט. אם נגיע עוד שנה וחצי ל-60 אלף מנויים זה ירוויח. אני אוהב דברים חדשים ויש כאן עתיד, כי בארה"ב הכוכבים של הענפים האלה פופולריים כמעט כמו שחקני כדורסל. אני זוכר שכשהפסקנו לשדר בערוץ הספורט את הבושידו זכינו למתקפת טלפונים מדהימה".
טנזר מדבר בלהט, לא עוצר באדום. הוא כבר עוד מעט בן 50, נשוי פעם שנייה. בדיוק כשעזב את ערוץ הספורט התהפכו גם חייו האישיים. הוא התגרש, הכיר את יפה בן-צור, שעבדה בערוץ כשדרית קווים, והיום הם בעל ואישה, והורים לילד בן שנה וחצי. "כשהתגרשתי לקח לי הרבה זמן לקבל את האומץ כדי לבקש ממנה לצאת. בכל זאת אני מבוגר ממנה ב-15 שנה . . . אבל החיים, מתברר, מאוד דינמיים".
טנזר שולף את הנייד ועל הצג מופיעות שתי בנותיו התאומות מנישואיו הראשונים, שני וענבר, שהתגייסו לפני שבוע. שאלתי אותו איך זה להיות אבא לתינוק. "לפעמים אני מבקש ממנו להאט את הקצב", הוא מחייך. "אני אומר לו 'תהיה נחמד לסבא שלך'. לא עברתי משברים. להפך, המהפכים הכניסו לי המון אנרגיה".
עכשיו הוא כבר בונה על הבייבי החדש שלו, כדורגל חופים, כמרענן החדש בספורט הישראלי. מיילן למעשה התחיל בניסוי מיד אחרי שעזב את ערוץ הספורט. נסע לברצלונה, שם נמצאים האחראים על הענף בעולם ורכש את הזכויות, כי הוא אמר שעם חופים כמו שלנו ומזג אוויר מזמין זה חייב ללכת.
כדורגל חופים משוחק על חול ים, בדרך כלל בקיץ, כשהליגות בפגרה. טנזר הקים ליגה ישראלית, גייס כוכבים כמו אלון מזרחי ואיציק זוהר, את ערוץ הספורט שישדר ואת עיריית נתניה שתיתן גב. מה שהתחיל בקטן תפס במהירות.
"כדי לתת דחיפה לענף הבאנו למשחק הראשון את נבחרת אנגליה", הוא מספר. "חשבנו שיבואו 500 איש, באו אלפיים. פחדנו שהם יפוצצו את המשחק ואז בא אלון מזרחי, עם שער מרהיב וזה השער שלמעשה נתן חותמת שיש כאן ענף. שבוע אחרי זה הפקנו לקחים. בנינו משטח, יציעים, אזור לתקשורת. באותם ימים אמרתי שאני מאושר שהבאתי את המשחק הזה לישראל. אתה מכיר את הסרט של קווין קוסטנר 'שדה החלומות'? ככה אני דמיינתי. השנה הייתה ההקמה והשנה הבאה צריכה להיות שנת המינוף. אנחנו חייבים להפוך את זה למשהו שירוויח סכומים שאפשר לחיות מהם".
ולחשוב שפעם היית שחקן כדורסל.
"אם העובדה ששיחקתי כדורסל נכנסת לביוגרפיה שלי, אז זה כמו שאצל רונלד רייגן שלפו את הסיפור שהוא היה שחקן קולנוע".
נא להמתין לטעינת התגובות
