רגע לפני
ענת גורן, כתבת ערוץ 10 ויוצרת דוקומנטרית, עומדת בפני התחלות חדשות. מי שעד כה העדיפה שלא יראו אותה על המסך, עומדת להתיישב בלילות בפאנל התוכנית "בנות". ולא סתם, היא הולכת לעשות את זה עם בטן חגיגית של חודש תשיעי. ומה יהיה אחר כך? "לך תדע מה יקרה כשהוא ירצה את אמא שלו בלילה". מזל שיש את רביב דרוקר בסביבה
"לא הבחנת בסנטר החדש שלי ובמרפסת?", היא אומרת ומיד פורצת בצחוק האופייני לה. "אני לא אוהבת את זה", היא מתייחסת לגופה ההריוני. "עכשיו קיבלתי באחד הטוקבקים את ההגדרה המופלאה 'הכתבת הכי מוזנחת בטלוויזיה'".
"ההיריון הזה מוזר פתאום. אם היו חלקים בגוף שהייתי מאוד גאה בהם זה מפרק היד הצר והבטן השטוחה להפליא שהיתה ואיננה עוד. אני לא עושה ספורט. פעם עשיתי אבל עכשיו קשה לי להתרומם מהספה".
בשבוע הבא תתפוס גורן מקום בפאנל הנשים "בנות" (תוכנית לילה יומית בהוט 3). בשנתיים האחרונות הגישה את תוכנית הבוקר של 10 בימי שישי והיא משמשת ככתבת צבע של הערוץ. סרטה "כל אנשי הקמפיין", שעקב אחר עולמם הנסתר של יועצי הקמפיינים בבחירות האחרונות, הוא אחד מסרטי התעודה המדוברים של השנה. ועדיין, נדמה כי גורן, בלונדינית מרשימה, לא עשתה את הצעד המוביל אל קדמת הבמה.
"אני לא נחשבת טאלנט כי הפרצוף שלי הוא לא כזה שאני ששה להראות אותו בכל הזדמנות", היא אומרת. "אני מתקדמת לאטי. אני עושה טלוויזיה כי אני אוהבת את זה. אפילו אין לי סוכן. אני לא עובדת בקידום עצמי. יש אנשים שעובדים בזה, בלהיכנס למדורי רכילות. רביב ואני מנהלים חיים הפוכים לגמרי. זה לא שאנחנו חרדים לפרטיות שלנו, לא שאנחנו נבהלים כשכותבים עלינו, כי באמת אין לנו שום דבר מיוחד להסתיר או לחשוף. היום צריך לעבוד בזה, אין לך ברירה אם זה משהו שאתה רוצה".
"בנות" זה סוג של קידום?
"אני עוד לא יודעת מה זה יעשה לי מבחינת הקריירה. ברור שזה אפיק צדדי והעבודה שלי תמשיך להיות עבודה דוקומנטרית, אם זה סרטים או סדרות. אבל זה משהו שיכול להיות נחמד. לא ממש תכננתי את זה. הלכתי לאודישן וזה יצא".
בכלל, נדמה שכל ההיסטוריה של גורן, 33, היא סוג של מקרה. "זה מדהים שהגעתי למקום שכל כך מתאים לי בלי שידעתי מראש", היא אומרת. "אני בן אדם עם מודעות עצמית מאוד נמוכה ואם היית שואל אותי כשהייתי ילדה, חשבתי שאני אולי אכתוב ב'סופשבוע', כי אהבתי לכתוב. הייתי הכותבת הראשית של המשפחה לענייני לוויות ואזכרות. ברגע שהכרתי את העולם הזה הבנתי שזה צריך להיות טלוויזיה, ואיכשהו דברים מסתדרים מאז. חוץ מזה שהתאהבתי במדיום הזה שבאמת מאפשר לך לכתוב וגם להתבונן וכשאני יוצאת עם צוות אני יודעת מה אני רוצה שיצטלם, ויש המון כלים. אני גם מצלמת לבד".
גורן החלה את דרכה בפרדס חנה. ילדה לא בעייתית לדבריה, אבל בפירוש
בהמשך נרשמה גורן לבית הספר לתקשורת כותרת ("כי לא היה צריך פסיכומטרי") והחלה בלימודי טלוויזיה אצל ישראל סגל. מסטאז' בחדשות 2 התגלגלה לתפקיד כתבת ב"אולפן שישי". "עשיתי את כל המסלול שהיום פוסחים עליו. התחקירנות, הכתבות ואולפן שישי. אז נסענו (היא ודרוקר - ל"א) לארצות הברית ומשם חזרתי לערוץ 10".
כמה זמן הייתם בארצות הברית?
"עשרה חודשים. הוא היה בתוכנית בהרווארד לעיתונאים שמאפשרת גם לבן הזוג גישה לכל קורס באוניברסיטה. אז הלכתי לקורסים עשרה חודשים".
מה , הוא כזה מוכשר?
"רביבקל'ה? זה חדש?".
חודשים ספורים אחרי שגורן החלה לעבוד בערוץ, רביבקל'ה הגיע אחריה. "יצרתי קשר עם רם (לנדס, מי שעמד בראש חדשות 10 ב-2002 - ל "א) כבר מארצות הברית. ידעתי שלערוץ 2 אני לא חוזרת".
דרוקר , שהיה כתב מדיני בגלי צה"ל, מצא את עצמו בערוץ 10 מסיבות לא שונות כל כך. "אחרי 'חרקירי' כעסו עליו והוא היה צריך למצוא משהו ואז גם הוא הגיע".
כמה זמן אחר כך הראית שוב את הפרצוף שלך?
"גם היום לא תראה את הפרצוף שלי הרבה בכתבות. לא כי אני מתביישת בו, אלא כי קשה לי עם הכתבות האלה שהכתב מראה את פניו. הניאו ג'ורנליזם הזה לא מדבר אליי. כשאני עושה כתבה אני מאוד מרוכזת בחומרים, פחות באיך שאני יוצאת".
גורן ידועה בעיקר בסגנון העיתונות האמפתי שלה. אפשר למצוא אותה בעיקר נצמדת לרגעים המרגשים של חייהם של האנשים שבדרך כלל לא שפר עליהם גורלם. באחרונה ליוותה קבוצת אמהות שכולות שהלכה לבקר את משפחתה של תאיר ראדה ז"ל.
את נכנסת לדברים שאת עושה, את לוקחת אותם קשה?
"היום אני משתדלת פחות. בתקופה קשה של פיגועים, כשהייתי בערוץ 2, נפגשנו עם פסיכולוג והוא אמר לי: 'את צריכה להיזהר'. אז הייתי בקשר עם אמא של אחת הנפגעות ולקחתי הכול איתי, וזו היתה טעות כי זה מרסק אותך. היום אני מנסה למנן את הדברים. בין היתר בעיסוק בפוליטיקה, ששם קל לך הרבה יותר לשנוא מלאהוב. דברים שהם פחות רגשיים. אבל אני עדיין בקשר עם משפחה שכולה ממלחמת לבנון שעשיתי עליהם כתבה".
גורן עצמה מגיעה ממשפחה שידעה שכול. "סבא שלי נהרג מירי סורי, והדוד שלי היה חייל ונהרג בתאונה. אנחנו נורא חיים את זה, למרות שאנחנו משפחה מאוד שמחה, וזה משהו שמחבר אותי לנושאים האלו. הכול בא ממקום מאוד רגשי, ולכן גם אני חושבת שהדברים יוצאים אמיתיים".
גם בפוליטיקה גורן מחפשת את האנושיות. אפילו ב"כל אנשי הקמפיין" היא יצרה חברות מעניינת. "אני עדיין בסוג של קשר עם ראובן אדלר, הוא אדם מקסים שמתקשר לבדוק אם השמנתי. הנטייה שלי היא קודם כל לאהוב. אולי זו תמימות של פרדס חנה. מצד שני, אייל ארד לא מדבר איתי עד היום. לא נפגשנו מאז, אבל הוא לא הרים לי טלפון אחרי הסרט, בניגוד לאדלר למשל. שנים בתקשורת כן הופכות אותך לחשדן. אתה לומד לאבחן בן אדם. אני מרגישה מתי נוחתת עליי מניפולציה ואני יודעת לעשות אותה בחזרה. זה לא שאני מתמסרת באופן מוחלט".
לפני שנים פגשה גורן בבליינד דייט את רביב דרוקר ומאז הם יחד. לדבריה, עד שפגשה אותו, מערכות היחסים שלה היו "סדום ועמורה. לא הסתדרתי איתם והם לא איתי". היום הם חולקים דירה במקום טוב בתל אביב מנותקים מליבת הברנז'ה ("לא מיושבי הקנטינה") ובעיקר צמודים מאוד זה לזה.
החלטתם להיכנס להיריון אחרי הרבה זמן שהשתהיתם.לא היית סגורה שזה מה שאת רוצה?
"אני עדיין לא סגורה שזה מה שאני רוצה. אני חושבת שככל שהזמן עובר יש לנו תחושה שזה לא משהו שאנחנו רוצים. כי זה משהו חדש ולא מוכר ולך תדע מה יקרה כשהוא ירצה את אמא שלו בלילה. אני חושבת שאם הוא ירצה את אבא שלו יהיה לו יותר קל. אנחנו עוברים את זה בהכחשה מוחלטת. אני חושבת שמרגע שרביב לקח את העניינים לידיים זה השתנה".
מה זאת אומרת?
"השבוע דיברנו על איפה יולדים, מה עם מיילדת, מטפלת, מלונית. אמרתי לו בבוקר שאני אטפל בזה, בצהריים הוא כבר כתב לי אס-אם-אס: 'יש מיילדת, יש מלונית ויש פגישה עם מטפלת'. הוא כל כך נלחץ מזה שאני זו שאטפל בזה אז הוא סידר מהר את כל העניינים. אני מגיעה הביתה ורואה אותו מסכם ספרים על הורות".
הייתם בקורס הכנה ללידה?
"לא. לקחנו את הפרקים ב-V.O.D ואחרי שניים נשברנו. ראינו את הבובה שם ואמרנו מספיק. אנחנו צריכים להתקרב יותר למועד כדי להיות בשלים יותר לראות את זה".
יש מי שלחץ מבחוץ? אמהות?
"כן. צד אחד זו פולנייה והשנייה הונגרייה, אז ברור שכן. אבל איכשהו למדנו לסנן את הרעשים".
זה מה שהביא להחלטה להביא ילד?
"לא חושבת. אני בת 33 ורביב בן 36 והאמת שבניתי על השחלות העצלות שלי שיתמהמהו קצת אבל לא, הן שיחקו אותה הרבה יותר מהר ממה שחשבנו. שזה בסדר. היום אני שומעת על כל כך הרבה נשים שלא מצליחות להיכנס להיריון".
את רוצה משפחה גדולה?
"בוא נתמודד עם אחד קודם. בגדול אנחנו רוצים משפחה גדולה. אני בספק אם זה ייצא. ואני מקווה שיצחק קדמן לא ייקח לי את הילד אחרי הכתבה הזאת. . .".
ובכל זאת החלטתם לא להתחתן. זה גם לא יקרה?
"לא. הוא הציע, כמובן".
ואמרת לא?
"האמת שהשאלה שלו היתה מעורפלת והתשובה שלי עוד יותר. אני חושבת שהוא מאוד שמח שלא אמרתי חד משמעית כן. ביום ההולדת שלי היינו בסן פרנסיסקו, הלכנו לבקר חברים והוא, התברר לי, תכנן מראש עם החברה לארגן לי חתונה שם. היינו בבוסטון לפני זה והוא אמר לי: 'אולי כשנגיע לסן פרנסיסקו נתחתן?'. אמרתי : 'מה פתאום נתחתן? מה קרה?'. ואז הוא התקשר לחברה וביטל את כל מה שהם תכננו מראש שזה היה טקס ליד הים ושמלה, הם תכננו לי אמבוש רציני.
"הוא גם שאל אם אני רוצה טבעת כשעברנו ליד חנות תכשיטים. אז הראיתי לו את היד ואמרתי לו:'תראה, אין טבעות, אין ציפורניים, אין תכשיטים, מה עובר עליך?'. מתברר שהיתה לו בתיק כל הזמן טבעת שהוא קנה לי בארץ. ואז ביום ההולדת שלי הוא מילא לי אמבטיה וזחל על הברכיים אל האמבטיה, הביא לי את הטבעת ואז כבר הוא הבין שזה יהיה מטופש לשאול. ככה על הברכיים באמבטיה הוא שאל איזו שאלה ואני כבר לא זוכרת מה, והתשובה היתה בהתאם. אני חושבת שהוא נכנע לסוג של לחץ, שאמרו לו שכל הנשים צריכות שישאלו אותן".
ובעצם יש ביניכם הבנה בעניין.
"מוחלטת. לא יודעת מה קרה שם. לשנינו אין צורך בזה. זו זוגיות שאני מאוד בטוחה בה. וזה רק הולך ומתחדד עם השנים".
דרך אגב, איפה הטבעת?
"באמבטיה. אני מקווה. . .".
אז מה סוד ההצלחה של הקשר שלכם? החופש שאתם נותנים אחד לשני?
"אנחנו ממש לא נותנים חופש. אנחנו מאוד צפופים. אבל זה כיף גדול. כשאנחנו ביחד אנחנו ביחד, לא מקלחות משותפות וזה, אבל אנחנו כל הזמן ביחד. אנחנו משתדלים לפחות לאכול פעם ביום ביחד. בעבודה הזו, בגלל שאין לו"ז מדויק, יש חלונות שאתה יכול לגנוב. אנחנו נהנים מהצפיפות הזו עדיין. זה גם הפחד מילד שיבוא ויערער את זה. היום אנחנו מרגישים מאוד חזקים".
דרוקר יוכל אולי לסייע לגורן להתכונן לתפקידה החדש ב"בנות". " רביב טוען שאני הכי גבר שהוא מכיר. יש בינינו מין היפוך שהוא מלמד אותי להתעדן, בטח בזוגיות, כי הוא היה בזוגיות של שנים ולי זה היה ניסיון ראשון. מאוד התעדנתי איתו. שנים חייתי בהכחשה שאני בת, כי לאבא שלי יש שלוש בנות ואני הייתי הבן. עד שגדלו לי הציצים ואי אפשר היה להתכחש לעובדה המצערת הזו. אני מאוד בת".
ענייני עבודה נכנסים הביתה?
"כן. לא ברמת הייעוץ, יותר ברמה של לשתף. יש ביקורת על דברים שכל אחד עושה. אנחנו עובדים באותה מערכת אז האדם הראשון שאני מרכלת איתו זה הוא. גם בענייני עבודה, כשעלתה התוכנית שלו ("שלח ודרוקר") הייתי יושבת ורושמת הערות. את דעתי אני אומרת, בסוף הוא מחליט מה שהוא מחליט".
בגללך הוא גם הוריד לתקופה את המשקפיים?
"כן. היתה לי מלחמת עולם על זה עם אמא שלו. הוא כנראה מרגיש עדיין שהוא צריך לבוא עם פסון מבוגר יותר כדי שייקחו אותו ברצינות. הוא פשוט בא ממשחק כדורסל, בא עם עדשות ונשאר איתן, ואמרתי לו שזה יפה. בסוף הוא נכנע לאמא שלו והחזיר את המשקפיים. זו הפעם הראשונה והאחרונה שנכשלתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
