עץ הדעת
בצד אחד של העולם מפנים תושבים מבתיהם כדי שתאגיד מצפוני יוכל לשתול עצים. בצד השני פעילים שותלים עצים ברחובות כפעולת גרילה. רז גודלניק בסיפור מרתק לקראת ט''ו בשבט
לכל אחד מהעצים הללו יש תוכנית טיפול אישית שנועדה לעזור בשימור העצים העתיקים הללו, והגוף האחראי על היער מנסה גם לגייס כספים לשתילת 250,000 עצים לייעור מחדש של שטחים מהיער שדוללו במשך מאות שנים.
למרבית העצים והיערות בעולם אין מי שידאג וינסה לשמור עליהם כמו האנשים הטובים שעובדים ביער שרווד - על פי נתוני פרוייקט מיליארד העצים של האו"ם, נכרתים מדי שנה 130,000 קמ"ר של יערות ברחבי העולם.
האדם עדיין לא למד לחיות בשלום עם העצים וכך אנחנו באופן מוחשי למדי כורתים לאט אבל בטוח את הענף שאנחנו יושבים עליו. גם הנסיון להניע את העולם לכיוון ירוק יותר לא תמיד עובדת לטובת העצים כפי שתראו מייד.
אבל עוד מעט ט"ו בשבט וזה הזמן לשמור על אופטימיות זהירה לכבוד העצים ולכבוד החג שלהם ולכן קיבצתי היום שלושה סיפורים עדכניים קיבצתי שלושה סיפורים על עצים, אנשים, מציאות ירוקה מורכבת ועם שורה תחתונה אופטימית משהו.
השבוע, בתזמון טוב לכבוד ט"ו בשבט, הגיעו חדשות טובות מאירופה. אפילו חדשות מצוינות אפשר לומר. הניו יורק טיימס דיווח ביום שלישי כי האיחוד האירופי עומד לדון ולהכניס לתוקף איסור על יבוא לאירופה של דלקים ממקורותאורגניים שמקורם בסוגים מסוימים של קרקע כגון יערות, אדמות מרעה, ביצותוכו'.
בעבר כתבתיעל הבעיות הסביבתיות שיוצר הביקוש לשמן הדקל, אחד מסוגי הביודיזל, בדרום מזרח אסיה. הביקוש האירופי יצר תמריץ לכריתת שטחי ענק של יערות באינדונזיה ומלזיה לטובת שתילת עצי דקל.
התוצאה הינה שהדלק שאמור להיות תחליף ידידותי לסביבה לדיזל גורם לנזקים קשים לסביבה, לבעלי חיים (קופי אורנג-אוטן שבתי הגידול שלהם נעלמים) ולתושבים ילידים באזורים הללו.
לקח לאירופאים קצת זמן, אבל בסופו של דבר ירד להם האסימון שהדלק הירוק שלהם גורם יותר נזק מתועלת ברמה הגלובלית. הם הבינו כי המדד האמיתי לשיפור הוא לא אחוז הדלק ממקורות אורגניים מסך הדלק שנצרך באירופה כפי שהיה עד כה, אלא החיסכון בפליטת גזי חממה כתוצאה מהשימוש בדלק ממקורות אורגניים. רק אם השימוש בסוגי הביודיזל השונים, לדוגמא, מביא לחיסכון אמיתי בפליטת גזי חממה, יש ערך אמיתי לשימוש בו.
הנסיון של אירופה לעמוד ביעדים של 5.75% דלק ממקורות אורגניים מסך כל הדלק בשנת 2010 ו-10% בשנת 2020 יצרה תמריצים כספיים אדירים לחברות
האיסור החדש, שיועלה לדיון באיחוד האירופי בשבוע הבא, אמור למעשה לחסום כניסה לאירופה של כל דלק ממקורו אורגני שמקורו בגידולים שלשם גידולם כרתו יערות ושבתהליך ייצורם נפלטות כמויות משמעותיות של גזי חממה.
במלזיה ובאינדונזיה, שהן המדינות העיקריות שיושפעו מהאיסור החדש, כבר נזעקו ארגונים בעלי אינטרסים בהמשך הגידולים שטוענים שאיסור שכזה יהווה הפרה של תקנות ארגון הסחר העולמי.
האירופאים לא מתרגשים בינתיים. הם מבינים שהם צריכים לעשות בדק בית ושהתוכניות להקטין את כמות גזי החממה שנפלטים לאוויר באירופה בעזרת דלק ירוק וזול יצטרכו לעבור שינויים.
ל-180,000 קמ"ר של יערות שנכרתו באינדונזיה לטובת גידולי עצי דקל האיסור החדש כבר לא יעזור, אבל למיליוני עצים אחרים במדינות מתפחתחות שעוד לא נפלו קורבן לתאוות הביודיזל, זו בשורה של ממש.
הרעיון של הארגון ההולנדי Face Foundationנשמע מאד מוצלח בתיאוריה – חברת החשמל ההולנדית שהקימה את הארגון תשלם בעבור קיזוז של פחמן דו חמצני שנפלט בייצור חשמל והכסף יושקע בפרוייקט של שתילת עצים באוגנדה.
החברה תרוויח מצפון נקי בידיעה שהיא תורמת לסביבה, העצים יספגו פחמן דו חמצני מהאוויר והתושבים באוגנדה יקבלו יער חדש וגם הטבות כלכליות שונות כתוצאה ממנו כמו משרות חדשות שייווצרו וכו'. נשמעת עסקה מצוינת לכל הצדדים. המציאות, התברר, היתה מאד שונה מהתיאוריה, לפחות עבור התושבים.
בשנת 1993 גורשו כ-30,000 כפריים באלימות מבתיהם ב-Kibale National Park באוגנדה על ידי הרשויות במטרה לפנות את השטח לשתילת עצים. הרשויות באוגנדה 'ניקו' שטח של כ-200 ק"מ עבור Face והארגון החל לשתול ב-1994 עצים לקיזוז פליטות הפחמן.
סך הכל הושקעו בפרויקט 4 מיליון דולר ששילמו עבור שתילת 3.4 מיליון עצים. ב-2002 החל הארגון, שהפך שנתיים קודם לכן לעצמאי, למכור קרדיטים של קיזוז פחמן דו חמצני מהעצים שנשתלו.
אולם הקונפליקט עם התושבים המקומיים, שהפכו למעשה לפליטים, לא שכך. למרות שהרשויות באוגנדה טענו שהתושבים ישבו באופן בלתי חוקי בשמורה וההולנדים טענו שהם פועלים בהתאם לחוק, התושבים לא וויתרו ועתרו לבית המשפט. ב-2006 הוציא בית המשפט צו כנגד הפינוי של חלק מהכפריים ורבים חזרו לאדמה ממנה פונו לפני 15 שנה.
המסע חזרה לווה במסע נקם כנגד מי שקיבל את מקומם – העצים. יותר מחצי מיליון עצים שנשתלו נעקרו על יד התושבים החוזרים. Face הודיעה כי היא מפסיקה למכור קרדיטים מהפרויקט עד שיוחלט מה ייעשה איתו.
לא ברור מה קורה לגבי קרדיטים קודמים שהתבססו על עצים שנעקרו. בינתיים את מקומם של העצים שנעקרו תופסים גידולים חקלאיים של התושבים שמתפרנסים מהם, כמו גם עצים שהם שותלים – רק שהפעם מדובר בעצים שמניבים להם פירות, תרתי משמע.
תוכניות של שתילת עצים לקיזוז פליטת פחמן דו חמצני מהוות כ-20% משוק הקיזוזים הוולונטרי. הפופולריות של התוכניות הללו גוברת בגלל פשטות הביצוע שלהן ולמרות שיש עדיין ויכוחים לגבי התועלת האמיתית שלהן והערך המוסף שלהן באזורים גיאוגרפים שונים.
השיעור החשוב מהסיפור של Face, שרבים רואים בו גירסה מודרנית וירוקה של קולוניאליזם, ומסופו הטרגי מבחינת העצים, הינו שהדאגה לעצים אינה יכולה לבוא על חשבון הדאגה לאנשים ושצריך ליצור שותפות אינטרסים אמיתית בין כל הצדדים ולא רק כזו שנראית טוב בתיאוריה.
שתילת עצים היא לא רק אמצעי להגדיל את מספר העצים ולתרום לסביבה, אלא גם אמצעי מחאה כפי שאפשר ללמוד מקמפיין מחאה של ידידי כדור הארץ באירופה שהחל בחודש נובמבר האחרון.
במסגרת הקמפיין פשטו צוותי מתנדבים על ערים גדולות באירופה כמו בריסל, אמסטרדם ופריז ושתלו עצים במקומות מרכזיים ברחבי הערים, באמצע מדרכות וכיכרות. ליד מוזיאונים ואפילו בסמוך לתחנות משטרה (מה שהביא באמסטרדם למעצרם של השותלים).
הטקטיקה היתה פשוטה – מגיעים לנקודה מרכזית, עוקרים כמה בלטות, מניחים משולש שתוחם את אזור השתילה ומגן על העץ, שמים קצת אדמה ושותלים את העץ.
בשילוב של טקטיקת שיווק גרילה עם שיווק ויראלי, רשמו על גבי המשולש כתובת אינטרנטשבה עוברים ושבים מסוקרנים יוכלו ללמוד יותר טוב במה מדובר ומה פתאום יש עץ באמצע המדרכה, על הגשר או מתחת למגדל אייפל (הקבוצה הצרפתית גם השקיעה בפלקט עם הסבר נוסף).
המטרה של שתילת הגרילה הזו היתה למחות כנגד היבוא של עץ ותוצריו השונים לאירופה. לטענת הארגון, מחצית מיבוא העץ לאירופה מקורו ביערות עתיקים ברמת סיכון גבוהה ובכריתה לא חוקית של עצים ברחבי העולם.
הארגון ביקש להדגים באמצעות השתילה הלילית את האבסורד שבעוד כריתת עצים, שמסכנת יערות עתיקים או שנעשית באופן לא חוקי, מקבלת הכשר על ידי האירופאים ונחשבת לחוקית למהדרין, הרי ששתילת עצים היא מעשה לא חוקי ובר ענישה.
הטענות של ידידי כדור הארץ זכו לאוזן קשבת אצל הנציב האירופי לענייני סביבה, סטברוס דימאס (אגב, גם הנציבות האירופית בבריסל זכתה לעץ חדש לידה), שאמר להם כי אכן נחוצה חקיקה שתטפל בנושא.
דימאס לא התחייב לגבי תאריכי יעדד ספציפיים לחקיקה וראש הקמפיין של ידידי כדור הארץ בהולנד ציינה בתגובה שהם שמחים שהוא שותף לדאגות שלהם, אבל נדרשת פעולה מיידית בנושא. בינתיים, בכדי לתת תמריץ לאיחוד האירופי להזדרז בעניין, הבטיחו בארגון שפעולות שתילת הגרילה יימשכו בארצות שונות ברחבי אירופה.
אני לא יודע עד כמה לקמפיין היתה השפעה על האיסור האירופי מהסיפור הראשון, אבל אני מניח שהוא גם תרם את חלקו להעלאת הנושא של הנזקים מכריתת עצים לסדר היום.
בכל מקרה, אני מניח שהעץ שנשתל ליד הנציבות האירופית בבריסל נתן תזכורת טובה בנושא לחברים בנציבות יותר מהרבה דוחות אחרים שעברו תחת ידיהם.
אם אני מסתכל על שלושת הסיפורים הללו, הרי שבהחלט יש מקום לאופטימיות זהירה. במיוחד הדברים אמורים לגבי החקיקה האירופית אשר תביא בשאיפה ליישור קו כלל עולמי מבחינת הסטנדרטים הגבוהים שהיא מציבה.
תוסיפו לזה צרכנות ירוקה ונבונה יותר, בין אם של תוכניות קיזוז פחמן דו חמצני או מוצרים העשויים מעץ, ותקבלו עולם שיתייחס באופן הולם יותר לאחד ממשאבי הטבע היקרים ביותר שנמצאים איתנו. אינשאללה. אז שיהיה חג (ט''ו בשבט) שמח!
נא להמתין לטעינת התגובות
