האם התכנית לצמצום זיהום ממנועי מטוסים תגרום לייקור הטיסות?
ומי ישלם ואת המחיר? כמו תמיד - מעוטי היכולת. ניתוח הנתונים בעקבות החלטת הפרלמנט האירופי לקנוס את חברות התעופה בעוון פליטת פחמן דו חמצני מלמד שבקרוב רובנו נתקשה לממן כרטיס לחו"ל
"תעופה זה עסק מלוכלך וחברות תעופה צריכות להיות מוכנות לשלם עבור הנזק שהן גורמות לסביבה". את הדברים הללו אמר בשבוע שעבר לא פעיל בארגון גרינפיס ואפילו לא אל גור, אלא רי'צרד ברנסון, הבעלים והיו"ר של חברת התעופה הבריטית וירג'ין בכבודו ובעצמו.
דבריו של ברנסון קיבלו חיזוק משמעותי בשבוע שעבר מהאיחוד האירופי שהחליט כי החל מ-2012 כל הטיסות שיוצאות ונכנסות לאירופה ישלמו בעבור פליטות הפחמן הדו חמצני שלהן. מבחינת חברות התעופה, שגם כך מתמודדות עם העלייה המשמעותית בהוצאות שלהן בעקבות עליית מחירי הנפט, מדובר בצעד קשה ביותר שעלול למוטט את מה שעוד נשאר מעסקיהן. אבל האם זהו באמת צעד גרוע או מהלך שהתבקש כבר ממזמן? על כך בכתבה הבאה.
הפרלמנט האירופי החליט למעשה להחיל על ענף התעופה את מנגנון הפיקוח והפחתת שיעורי פליטת הפחמן הדו חמצני (cap and trade system), אשר אותו ואת כשליו סקרתי כאן בשבוע שעבר. יעדי הפחתת הפליטה לא שאפתניים במיוחד. החל מ-2012 הפחתה של 3% מכמות הפליטות הממוצעת בשנים האחרונות והפחתה של שני אחוזים נוספים החל מ-2013.
החלק היותר משמעותי מבחינה כלכלית בהחלטה הוא שחברות התעופה יצטרכו לקנות 15% מההקצאה שלהן בשיטה של מכרז. יתרת ה-85% מההקצאה תינתן להן בחינם. העלות של ההחלטה מבחינת חברות התעופה היא בסדר גודל של 4 מיליארד אירו על פי חישוב של ארגון התעופה הבינלאומי (IATA). לארגון גם ברור מי ישלם את המחיר - 'בסופו של יום אלו הנוסעים שישלמו יותר תחת השיטה החדשה', אמר דובר הארגון לניו יורק טיימס.
נראה שמלבד ריצ'רד ברנסון אין ולו תומך אחד בהחלטה של האיחוד האירופי בענף התעופה. הסיבות להתנגדות מגוונות - חברות התעופה האירופיות, שיש להן מן הסתם הרבה יותר קווים לאירופה וממנה, מרגישות שהן יצטרכו לשאת בנטל כלכלי כבד יותר, ואילו החברות האמריקאיות בכלל לא מבינות איך האירופאים מעיזים להחיל עליהם חקיקה אירופית. פקידי ממשל אמריקאים טוענים שהאיחוד האירופי מפר קרוב לודאי חוקי תעופה בינלואמיים בכך שהוא מתעקש להחיל את החקיקה על חברות תעופה שאינן אירופאיות. האיחוד האירופי, לעומת זאת, בטוח שמדובר בצעד חוקי לחלוטין.
הגישה האירופית היא ברורה מאד בעניין – מי שמזהם, משלם. מטוסים פולטים פחמן דו חמצני וזו אחריותן של חברות התעופה לשלם עבור הזיהום שהן יוצרות. המטרה כאן אינה הענשה אלא יצירת תמריץ כלכלי מיסודו להפחתת הפליטות. בפועל, חברת תעופה שתפעל נכון ותפחית את כמות הפליטות שלה
החלטת הפרלמנט האירופי נפלה על חברות התעופה בזמן הגרוע ביותר מבחינתן. העלייה במחירי הנפט הקפיצה באופן משמעותי את העלויות של חברות התעופה. אם עד לפני מספר שנים, דלק מטוסים היה
כ-20% מסך העלויות שלהן, היום הוא עומד על כ-70% והפך להוצאה מספר אחת עבורן. חברות התעופה האמריקאיות לבדן יוציאו השנה 61 מיליארד דולר על דלק, 20 מיליארד יותר מבשנה שעברה. התוצאה – ההפסד הכולל של חברות התעופה האמריקאיות צפוי לעמוד על כ-10 מיליארד דולר.
עם זאת, התחושה שלי היא שגם אם ההחלטה האירופית היתה מגיעה בזמן שחברות התעופה היו מציגות רווחי שיא, הן לא היו מתלהבות מכך. בסופו של דבר זה עניין של תפיסת מציאות, ומבחינת חברות התעופה המציאות היתה עד היום שפליטות פחמן דו חמצני הוא מעין קונספט ערטילאי שאינו ממש רלוונטי למציאות העסקית שלהן.
למה הדבר דומה? למישהו שגר בדירה של סבא שלו ברחוב יהודה המכבי בתל אביב ומשלם במקרה הטוב לסבא, שגר בבית אבות, סכום סמלי ביותר עבור השימוש בדירה. הוא שומע על עליית מחירי השכירות בתל אביב אבל זה לא ממש נוגע אליו. יום אחד, הסבא מחליט למכור את הדירה והבחור נזרק לרחוב ומתחיל לחפש דירה אחרת להשכרה. רק אז הוא נחשף למציאות האמיתית ולמחיר האמיתי של שכירות בצפון הישן. אותה דירה של הסבא היא הבועה שבה חיו עד היום חברות התעופה של 'זהם ומישהו אחר כבר ישלם את המחיר'. הסיפור הזה כנראה כבר נגמר.
ומי באמת ישלם את המחיר? הטענה של חברות התעופה היא שבכדי לשרוד כלכלית הם יצטרכו לגלגל את העלויות על גבו של הצרכן. כבר כך, עוד לפני ההחלטה האירופית, ישנן הערכות שבעקבות עליית מחירי הנפט, מחירם של כרטיסי טיסה עלולים לעלות באופן חד בשיעור של כ-50% בשנים הקרובות.
המשמעות של עלייה כזו, מעריך ג'ון קסדרה, מנהל מכון מחקר בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה של צפון קרוליינה, עלולה להיות חזרה לשנות ה-60 וה-70 שבהם הנוסע הטיפוסי היה בעל הכנסה גבוהה ולא אפשרית לבעלי הכנסה רגילה.
האם זה הוגן לפגוע כך בציבור גדול כל כך ולהשאיר את מנעמי הטיולים והנסיעות רק לעשירים? כנראה שלא. אבל למטבע הזה ישנם מספר צדדים – ראשית, צריך לזכור שמישהו כבר משלם את המחיר בעבור הפליטות ואלו אנשים עניים באמת, כאלו שטיסה היא מבחינתם חלום רחוק.
ההתחממות הגלובלית פוגעת יותר באוכלוסיות חלשות מבחינה כלכלית, רבות מהן במדינות מתפתחות וגם זה לא כל כך הוגן.
בנוסף, ירידה במספר הנוסעים תיתן תמריץ משמעותי לחברות התעופה לפעול ולהשקיע בחיפוש אלטרנטיבות ירוקות וזולות יותר לדלק המטוסים, כמו גם סיבה טובה לחפש עוד אופציות פעולה ירוקות שיפחיתו בו זמנית את ההוצאות ואת הפליטות שלהן.
אז מה בעצם יכולות חברות התעופה לעשות כדי להקטין את טביעת הרגל הפחמנית שלהן? הן יכולות למשל להיפטר ממטוסים ישנים ובזבזניים במיוחד ולרכוש מטוסים חדישים יותר שצריכת הדלק שלהן יעילה יותר, כמו ה-Dreamliner של בואניג או ה-superjumbo 380 של איירבס. הבעיה הינה שכשחברות התעופה נמצאות במצב כלכלי קשה שנראה שרק יחמיר, אחד הדברים הראשונים שמקצצים בו הוא הצטיידות במטוסים חדשים, שדורשת השקעה כספית גבוהה.
דרך נוספת היא לטוס פחות מיילים. כאן מתברר שהאירופאים יכולים לתרום באופן עוד יותר משמעותי להפחתת הפליטות מבלי שאף חברת תעופה תשלם ולו סנט אחד. רויטרס דיווח בשבוע שעבר כי מיליוני טונות של דלק מתבזבזים להם בגלל חלוקה של אירופה ל-27 מרחבים אוויריים של כל מדינה ומדינה והזגזוג של המטוסים ביניהם.
הקטנת מספר המרחבים האוויריים יכולה להביא על פי נציב התחבורה האירופי, אנטוניו טג'אני, לחיסכון במיילים שיקטין את פליטות הפחמן הדו חמצני מטיסות ב-10% ויחסוך לחברות התעופה 2.4 מיליארד יורו בדלק והוצאות אחרות. הבעיה היא כרגע בעיקר התנגדות של מדינות לויתור על השליטה במרחב האוירי שלהן, אבל נראה שיש סיכוי טוב שגם היא תיפתר לאור העובדה שהפוליטיקאים האירופאים מבינים שזה לא הגיוני לדרוש מחברות התעופה לפעול בעניין ולא לדרוש זאת גם מעצמם.
השורה התחתונה היא שכמו שאנחנו צריכים להתרגל למציאות של נפט יקר, כך צריך להתרגל כנראה למציאות של כרטיסי טיסה יקרים. ההתעלמות מהעלויות הסביבתיות של טיסות, גם אם הן מהוות כרגע רק כ-2%-3% מסך פליטות הפחמן הדו חמצני, היא פריבילגיה שזמנה עבר.
אני מאמין שבסופו של דבר יימצא דלק אלטרנטיבי נקי וזול יותר מדלק המטוסים הנוכחי ואז אולי נחזור לעידן שהכרנו של טיסות זולות. אבל כדי להניע את גלגלי המהפכה הזו ולהגיע למצב הזה נדרשת חקיקה שתדאג שהפליטות ייכנסו לגיליון ההוצאות של חברות התעופה. גם חברות התעופה לדעתי ירוויחו מכך בטווח הבינוני והארוך, כיוון שהמשך המצב הנוכחי מבחינתן, כולל ההסתמכות על דלק הנוסעים, יוביל אותן לפשיטת רגל.
אז נכון שהאיחוד האירופי הוא כאן על תקן השוטר הרע וזה תפקיד כפוי טובה, ונכון שכל המנגנון והדרך שבה הוא ייושם על ענף התעופה רחוקים מאד משלמות, אבל אני מאמין שעוד 15-20 שנה נודה לאיחוד האירופי שהעביר אותנו שלב מפעילות וולונטרית של ענף התעופה, שיכולותיה מוגבלות למדי, לפעילות כוללת המתבססת על חקיקה מתאימה. אנחנו אולי נצטרך בינתיים לשלם הרבה יותר עבור טיסות, אבל העולם, כולל היעד של החופשה הבאה שלכם, יישמר כך הרבה יותר טוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
