לבני, נתניהו, ברק. מיהו הרע במיעוטו?
למנחם בן אין מושג למי יצביע בבחירות ו(כמעט) הכל פתוח. במדור בחירות חדש הוא מלווה את התנודות במערכת הבחירות ובמצב הרוח הפוליטי, עד לרגע הקלפי. והפעם: שלוש המפלגות הגדולות ולמה הן כל כך לא מעוררות תיאבון
ציפי לבני צילום: רויטרס
ניקח למשל את קדימה, שממש לא ברור מה היא ומי היא. האם היא ציפי לבני הלבנבנה והיונית ונקיית הכפיים לכאורה (למרות שגם עבורה הצביעו חמולות ערביות שלמות)? האם היא שאול מופז השחמחם והניצי עם פוליטיקת הארגזים שלו ועם הברית המפוקפקת עם ש"ס? האם היא מאיר שיטרית, שמציע לנו ביד אחת לקבל את היוזמה הסעודית (הכוללת הסכמה עקרונית מסוכנת מאין כמוה להחזרת הפליטים), ומצד שני ממרר את החיים בתפקידו כשר פנים לכל מי שאיננו יהודי על פי הרבנות? או שאולי קדימה היא דיכטר המגלומן והשתלטן, שרוצה להיות ראש ממשלה והמשטרה בראשותו פעלה בעיקר למיגור אולמרט?
ומה בעצם מציעה לנו קדימה: החזרת כל רמת הגולן לסורים (כפי שרוצה אולמרט ושמא גם לבני) או החזקת כל רמת הגולן בשיטת ההחכרה ההזויה שמציע מופז? כל זה ממש לא ברור. אבל מי לא יסכים עם הדגל שנושאת קדימה: מדינה יהודית (כלומר, בואו נוותר על כמה שיותר שטחים מאוכלסי ערבים) ודמוקרטית (כלומר, חופשית). אבל רגע: אני מדבר על לבני או על מופז? הרי אחד משניהם כבר נישק, לפחות מטאפורית, את זקנו של עובדיה, וכל מה שכרוך בכך. ושניהם צמרת קדימה.
התאום הסיאמי של ש"ס
זו בדיוק הבעיה גם עם נתניהו, שיכול היה להיות אופציה בעיני, אלמלא יצר ברית חשוכה מאוד עם ש"ס. מי שירצה את הליכוד בממשלה הבאה, יצטרך להתרגל לרעיון: הליכוד בא עם ש"ס כתאומים סיאמיים. שהרי זו מהות הברית שנכרתה בין עובדיה לבין נתניהו. פירושו של דבר, שאנחנו יכולים לשכוח מנישואים אזרחיים למשל, שאין חשובים מהם לא רק לכחצי מיליון עולים מרוסיה, הנתונים כאן להתעללויות הרבנות ומשרד הפנים, אלא בכלל לעתידה האזרחי והיהודי של מדינת ישראל ולפתיחותה כלפי כל מיליוני הזוגות המעורבים בעולם – יהודים שנישאו ללא-יהודים. בלי שנפתח את עצמנו לכל המיליונים האלה, אנחנו עלולים לאבד את הקשר והזיקה כמעט למחצית העם היהודי בעולם. נתניהו איננו מבין את זה, כפי שאיננו מבין דברים אחרים.
בנימין נתניהו צילום: אדי ישראל
מצד שני, כמה אני אוהב את הקמצנות של נתניהו כשמדובר בוויתור על נכסי אדמה למען הערבים. מצד שלישי, גם הוא הרי ניהל סוג של משא ומתן חשוד מאוד באמצעות לאודר עם אסד האב. אז על מי אני סומך כאן?
גם אי אפשר לסמוך על חמלתו של נתניהו כלפי מי שראוי לחמלה (אימהות חד-הוריות, למשל, שנתניהו פגע בהן קשות בתפקידו כשר האוצר ולא הסכים לחזור בו). אז גם נתניהו הוא לא אופציה, ועוד עם כל הסילבן שלום הזה מאחוריו, החלקלק והרב-פרצופי והבלתי נאמן? אז גם הליכוד לא.
וכמובן, לא אהוד ברק, שברור לגמרי לכל צופיו הפוליטיים כי הוא נאמן רק לעצמו. שתלטן בלתי נלאה, שסוג אהבת
הבצע שלו, החל מפרשת העמותות, דרך מגדלי אקירוב ועד חברת טאורוס, הוא בלתי נסבל, בעיקר לא כשמדובר בראש מפלגת הפועלים שכבר הוכיח כי הוא מוכן לחתום גם על הכנסת פליטים לישראל, גם על החזרת רמת הגולן כולה, וגם על פינוי רוב יהודה ושומרון. רק שלא ייגעו לו בנדל"ן הפרטי.
גם פואד ועמי איילון לא נראים מעוררי תיאבון במיוחד. גם לא שלי יחימוביץ'. אז מי נשאר? לפחות בין שלוש המפלגות הגדולות, אין אף אחת הראויה למאכל אדם. עוד מעט נגלה שאין אף אחת כזו גם בין המפלגות הקטנות. ועדיין השאלה נשארת: מיהו הרע במיעוטו ולמי נצביע (בלי שנשכח קודם לקחת כדורים נגד בחילה)?
נא להמתין לטעינת התגובות
