קלפי מעופרת יצוקה
מי צריך קמפיין בחירות כשחיל האוויר עומד לרשותך? ואיזה מהלך טוב יותר להקפצת מנדטים למישהו אם לא החזרת גלעד שליט?
גם ההתנפלות עליו בפרשת ההצעה הצרפתית להפסקת אש הומניטרית נשמעת מגונה במיוחד: אם ברק נטה להפסקת אש ליומיים, האם נעדיף את שיקול הדעת של רמון ובר-און? מי יודע למה התכוון המשורר, והרי ברק כבר הוכיח כמה פעמים כי המחוות ההומניות שלו יכולות להיות פיתוי זמני בהחלט ומסווה למשהו אחר לגמרי. ובכל מקרה, הרי אם אפשר להשיג את מטרות המלחמה בלי ירי נוסף, מי רוצה ירי נוסף, בעיקר על הקרקע?
אבל הסיפור הרי עוד לא נגמר: ישראל עוד עלולה למצוא את עצמה עם עזה בתוכה, אחרי שמוטטה לחלוטין את שלטון החמאס, כי מה אם החמאס יכריז שהוא עצמו מבטל את שלטונו ומחזיר את עזה לישראלים? ואז נמצא את עצמנו אחראים לגורלם של מיליון וחצי עזתים, ומשקמים על חשבוננו את כל המבנים שהרסנו. ומה אם הפעולה הקרקעית תעלה במחיר ישראלי נורא חס וחלילה, ובסופה נחזיר את עזה לאבו-מאזן, נניח? האם זה מה שנועד צה"ל להיות, מגש הכסף שעליו תוגש עזה לאבו-מאזן על גב חיי צה"ל ובדמם? לכן, זה לא נגמר עד שזה נגמר ונראה מה יהיה בסוף.
על כל פנים, טוב היה לשמוע את בוגי יעלון שאמר חד וחלק שהוא בעד הפרדת עזה מהגדה. על ברק קשה לסמוך בעניין הזה. וגם על לבני לא - שניהם חשודים כמוטי אבו-מאזן, ולכן כמי שעשויים לאחד מחדש את פלסטין נגדנו. העם מעלה אמנם את ברק ל-15 מנדטים (על פי הסקר האחרון של קמיל פוקס), אבל מעניק עדיין את הבכורה לליכוד (32 מנדטים). כי העם ניצי, אין מה לעשות.
מי שלא יבין את זה, ימצא את עצמו על הקרשים, כמו שמוצאות את עצמן עכשיו גם מרצ, שחלק מבוחריה חוזרים לעבודה, וגם הבית היהודי היוני, שהתכווץ לשלושה מנדטים. האם אורי אורבך יצטרך לחזור ל"ידיעות אחרונות"? האם טליה ששון תמשיך לחפש מאחזים בלי חסינות של חברת כנסת? על כל פנים, קריאתם של דויד גרוסמן ועמוס עוז להפסיק עכשיו את המלחמה, עוד לפני שהובטחה הפסקת ירי הקאסמים והגראדים, עלולה לעלות ביוקר לג'ומס וחבריו, בעיקר אם דווקא כניסה קרקעית לעזה תביא שקט אמיתי, בניגוד לכל התחזיות השחורות.
כמובן, הדובדבן מעל קצפת המלחמה הזאת הוא גלעד שליט. אם החמאס יבין כי עם נתניהו-יעלון הוא יקבל הרבה פחות עבור החייל החטוף מאשר עם אולמרט וברק, יש סיכוי שתיסגר עסקה ששוב תקפיץ את המנדטים למישהו (שוב ברק?). אז נחכה ונראה. הגלגל עוד יכול להתהפך כמה פעמים.
אם המלחמה תיגמר טוב (למשל, בלי שתיפתח חזית חדשה בצפון), ואם הקסאמים ייפסקו בלי כניסה קרקעית, ואם גלעד יוחזר במחיר שפוי, ברק עוד עשוי להתחיל לדגדג גם את קדימה וגם את הליכוד, בעיקר אם נתניהו יתחלק איפשהו. בינתיים, צריך לומר, זה לא קרה לו. ביבי מצליח להצטייר כחלק מממשלת
אגב, המלחמה הזאת הצילה אותנו בינתיים גם מעסקאות הרגע האחרון המגונות שניסה אולמרט לסגור עם אסד ואבו-מאזן, שהשעו את המו"מ הבלתי-מורשה איתו. אחרת זה עוד היה יכול לשמש נשק אפקטיבי בידי הליכוד נגד קדימה. איכשהו לבני לא נדרשת עכשיו לענות על השאלה המביכה אם היא מסכימה לרדת מן הגולן (התשובה למרבה המבוכה היא כן, אגב. טוב שמופז לא ייתן לה).
מצד שני, ההרמוניה המלחמתית בין ממשלת קדימה-העבודה לבין הליכוד רומזת אולי שאנחנו הולכים לממשלת אחדות אחרי הבחירות. הצירוף לבני-ברק-נתניהו או נתניהו-ברק-לבני נראה צירוף טוב מאד, צריך להודות (כן, שלושת המנהיגים נראים די טוב לשם שינוי). ובכל זאת, אם ממשלת אחדות, אז אולי רק האמצע (כלומר לבני) מתאימה לעמוד בראשה?
ובכלל, מה טבעי יותר מאישה אחת בין שני גברים? מישהו רוצה לראות את ליברמן קרוב להגה השלטון? או את אלי ישי? והרי זה מה שיקרה לנו אם ביבי ייקח. והאם מישהו רוצה לראות את המפלגות הערביות מהוות חלק אינטגרלי מ"גוש השמאל-מרכז"?
וזה בהחלט עלול לקרות לנו אם ברק ירכיב את הממשלה. והרי ברק סופר במפורש את המפלגות הערביות כחלק מן הגוש החוסם שלו. לכן, מתוך כל הסמטוכה, לבני מצטיירת בינתיים כאפשרות הכי מרגיעה בכל זאת. והעסק בהחלט לא נראה גדול עליה יותר ממה שהוא על נתניהו או על ברק.
אגב, היה משעשע במיוחד לראות את אלי ישי בזמן אזעקת צבע אדום מתחבא הכי נמוך שאפשר בקטע האותנטי ששידרו ב"ארץ נהדרת". פחדנים היסטריים הם עם מסוכן מאוד בזמן מלחמה. הם תמיד יקראו להפציץ את האויב מהאוויר, ותמיד יתנגדו לכניסה קרקעית, גם אם היא חיונית כדי שגראדים לא ייפלו על גן ילדים באשקלון או על בית ספר בבאר שבע.
מצד שני, מה אני יודע. הרי מלכתחילה התנגדתי בכלל למלחמה הזאת, ואני שמח להיווכח שטעיתי בינתיים. אני מקווה רק שלא אמצא את עצמי בסוף מצביע לברק. בעצם לא, זה לא יכול להיות. יש גבול לביאוס.
נא להמתין לטעינת התגובות
