חזית הבחירות של עופרת יצוקה
העם לא יסלח למי שיוותר במבצע. ואם נגזר על השלישייה המובילה להתפשר, הקולות יעברו לנתניהו. לא הוגן אולי, אבל החיים לא תמיד הוגנים, ובעיקר לא הקמפיינים
פרופיל אהוד ברק, בנימין נתניהו
אבל הסקר החדש והעירום רוכב שנית בתקשורת, ותמיד נושא אותם פנים: השמאל והמרכז יוצאים בו תמיד הרבה יותר טוב מכפי שהם יוצאים במציאות הקלפי. ואין ספק כי לקראת ה-10 בפברואר יגברו מאוד הסקרים שינבאו ניצחון ללבני ועלייה מסחררת לברק. היועצים האסטרטגיים אדלר וארד (וגם האח של אהוד ברק) מכירים את המלאכה, ותוכלו לסמוך עליהם שהסקרים לא יבואו ישירות מהם, אלא מגופים שונים ומשונים, שיתזמרו את האמת שהם מעוניינים בה וינווטו אותה אל כותרות העיתונים. אבל בתוך עמנו אנחנו יושבים, ואנחנו שומעים את הקולות, והקולות אומרים שנתניהו בכל זאת עומד לזכות כנראה. או שלא.
נכון שכוחו של ברק גבר, אבל הוא עדיין בתחום ה-15 מנדטים ולא ברור המינוח שבחר בו עמנואל רוזן, שדיבר ב"משעל חם", על "קאמבק שלא היה כמוהו בהיסטוריה" של ברק? קאמבק שלא היה כמוהו בהיסטוריה? אתה לא מגזים קצת? בכל מקרה, הרי מדובר בנסיגה לעומת כוחה של מפלגת העבודה בבחירות הקודמות עם עמיר פרץ.
השאלה הקובעת היא כמובן מה יהיו בסופו של דבר תוצאות המלחמה ובאיזה מצב אנחנו נִמָצא אחרי הפסקת האש. דבר אחד ברור: לבני וברק צהובים זה לזה, ולא בדיוק מסוגלים לעבוד יחד. כלומר, לא נראה שברק מסוגל נפשית לעבוד תחת לבני.
בנימין נתניהו בסיור בשדרות צילום: אדי ישראל
וגם זו סיבה טובה לבחור בנתניהו, שנדמה מקיים יחסים טובים עם כל העולם: עם אולמרט ועם לבני ועם ברק. לא אומר מילה רעה על אף אחד, ומתנהל בממלכתיות מוחלטת בענייני המלחמה. לא במקרה טענה דליה איציק בהיסטריה קלה שכל יום מלחמה בעזה מוסיף עוד קולות לביבי. גם משום כך לא ברור מאין בדיוק נובעת הירידה כביכול שייחס לו סקר משעל חם.
הנכס האמיתי של קדימה
עם זאת, אין בליכוד כמעט אף חבר כנסת מיועד אחד, פרט לנתניהו, שמצליח להרשים בימים אלה בהופעות התקשורתיות שלו. לא בני בגין, שנשמע עייף למדי בראיונות ומוכר לנו סחורה ישנה, לא סילבן שלום, שאף אחד לא קונה את עמדותיו הניציות כביכול, שכולן אופורטוניסטיות, ולא גדעון סער, שנשמע מפלגתי ואינטרסנטי תמיד.
נחמן שי ערוץ 2
רק בוגי יעלון עושה רושם יציב, גם אם לא מבריק במיוחד. נחמן שי, לעומת זאת, מתגלה כנכס תקשורתי אמיתי לקדימה. איש שפוי, נעים, רהוט, בלתי-מפלגתי בעליל, שמצויות בו כל התכונות הטובות שקדימה התיימרה לגלם. ואל תדברו איתי על הירשזון.
גם מופז (בראיון לערוץ 1) נשמע כמישהו שאפשר לסמוך
עליו בימים ביטחוניים האלה. במובן זה, אפשר לומר שהמעגל השני בקדימה מעורר אמון. ובכל זאת, האם קדימה לא צריכה לשלם מחיר על העיוורון בהתנתקות? האם אפשר לסמוך עליה שלא תמכור נכסים אסטרטגיים בקלות רבה מדי לאבו-מאזן ולאסד? האם אפשר לסמוך עליה שתצליח למצות כל מה שאפשר מן המערכה בעזה?
יקומים מקבילים שייפגשו ב-10 בפברואר
יפה גם שאיתן כבל מהעבודה הצביע בעד פסילת הרשימות הערביות האנטי-ישראליות בעליל. אבל שלי יחימוביץ' כבר יוצאת נגדו, שלא לדבר על ראלב מג'אדלה, ושוב לא ברור איפה בדיוק עומדת העבודה בעניינים הלאומיים האלה. הנה עוד סיבה עממית להצביע ליכוד או קדימה ולא העבודה. מצד שני, הקרבה בין ליברמן ונתניהו מטרידה מאוד, משום שפירושה התלהמות אנטי-ערבית מיותרת ומכוערת. לא עדיף לשתות מים ולהירגע בנוסח נחמן שי?
מה שבטוח שהקמפיין התקשורתי נגד לבני בפרשת ההצבעה באו"ם הוא דוחה ומקומם, כשדי ברור שהוא יצא מחוגו של אהוד ברק. נדמה שלבני לא עשתה שום מהלך מפוקפק או מביש במלחמה הזאת. ובסך הכל, הצליחה לגייס תמיכה מנהיגותית די משמעותית לישראל גם באירופה וגם בארה"ב.
שר הביטחון אהוד ברק נפגש עם חיילי חיל הים. צילום: אריאל חרמוני - משהב''ט
בכלל, כשקוראים היום בכותרות העיתונים שמתגבש הסכם הפסקת אש מול ארה"ב (ולא מול משענת הקנה הרצוץ של מצרים והמגעים המדכאים עם עמוס גלעד), מבינים שמישהו כאן חושב נכון.
לכן, ההיטפלות אליה נשמעת קטנונית ולא ישרה, ובהחלט לא מוסיפה קולות לנטפלים. כי העם אוהב את המלחמה שלו בטעם אחדות לאומית ועם זוהר של ניצחון ולא בטענות על כישלון מדיני כביכול. כי כן: העם רואה את הקולות. עכשיו יותר מתמיד. ולכן זה בדיוק הזמן הנכון לבחור.
טוב שאופציית דחיית הבחירות ירדה השבוע מן הפרק – רק רפי איתן הוא עדיין בעדה, מסיבות ברורות כמדומה - כי כבר ברור שהעם ישפוט את נבחריו על פי תפקודם במלחמה, כאילו ניתנה לכולנו הזדמנות חדה במיוחד להיווכח במעשיהם בזמן אמת ולבחון אותם בהתאם. נכון שהמלחמה האמיתית בעזה ומלחמת הבחירות הרדומה מתנהלים כשני יקומים מקבילים, אבל ב-10 בפברואר הם ייפגשו, אין מה לעשות.
אם מותר לי לדבר בשם העם, או לפחות בשם הקול הצף הפרטי שלי: העם לא יסלח למי שיגמור את המלחמה בלי להחזיר את גלעד שליט, וגם לא למי שיוותר על רצועת בטחון בינינו לבין עזה (כדי שהחקלאים הישראליים לא יצטרכו לפחוד מירי נק"ל), וגם לא למי שיתפשר על פחות ממחסום אמיתי שימנע לחלוטין הברחת נשק אל הרצועה. בקיצור, העם לא יסלח למי שיוותר. ואם נגזר על השלישייה המובילה להתפשר על פחות מזה, הקולות יעברו לביבי. לא הוגן אולי, אבל החיים לא תמיד הוגנים, ובעיקר לא הקמפיינים.
נא להמתין לטעינת התגובות
