נחיתת הקול הצף
אחרי התלבטות ארוכה מאד, החליט מנחם בן למי יצביע, ומפתיע כמה שזה לא מפתיע. הקול הצף בטור אחרון (לפחות עד הבחירות הבאות)
כשאמרה לבני בימים האחרונים שיונת השלום ניצבת בחלוננו (והרי "הבטחנו יונה") , ממש כשטיל גראד נחת באשקלון (כל הזכויות שמורות לירון דקל ולמאזיניו ברשת ב', שלעגו לעיתוי האומלל של ההכרזה), הבנתי שוב שמדובר למעשה באשה בעלת מנטליות גימנזיסטית כלשהו, שאולי כל ההבחנות האישיותיות שאבחנו מקורביה העלומים ברשימתו המרתקת במיוחד של ארי שביט, היו נכונות לגביה (שטחית, לא מסוגלת לחשיבת עומק, קצרת רוח). אני אוסיף עוד: יהירה, עם סימני מגלומניה ראשונים.
היה מאד לא נעים לראות אותה מפזזת שלשום בדיסקוטק לצלילי השיר הנחות "ציפי, את כל מה שציפיתי". גם השיר המזרחי שבחרה להשמיע לנאספים (כקונטרה לטינת ש"ס המוצדקת שלה) נשמע כמו מחווה חנפנית לבוחרים והפגנת טעם ירודה למדי במוזיקה. בקיצור, ציפי היא ממש לא מה שציפיתי.
הייתי גם ביבי חלק מהזמן. בסופו של דבר, הוא הדמות הימנית הכי סימפטית, הכי רטורית, הכי ליברלית למראה. וחשוב מאד כמובן שיהיה מי שיוכל לשאת את דברנו לעולם באנגלית אמריקנית טבעית ומשובחת. כי אם אין הסימנים מטעים, אנחנו עומדים לעמוד מול העולם ראש בראש. והעולם , מאובמה עד מלך סעודיה ומארדואן עד אסד, הולך לתבוע מאיתנו לסגת מכל השטחים ולפנות את כל ההתנחלויות. ואם לא? מל–ח-מה.
כדי לעמוד מול כל זה, אנחנו צריכים מישהו שיסרב לנסיגות בעקרון (ונתניהו הוא האיש), אבל גם יידע להסביר את הצדק הבסיסי שלנו בפני העולם (וגם לצורך זה, אין טוב מנתניהו).
אז מה בעצם ההסתייגויות שלי מביבי? ההסתייגות העיקרית היא הברית עם ש"ס ומה שש"ס מסמנת: גזענות אנטי-אשכנזית, התעללות בעולים חדשים יוצאי חבר העמים, חסימת הכניסה לישראל של משפחות יהודיות-נוצריות מעורבות, רדיפת עובדים זרים וילדיהם. כל מה שרע בעיניי. רע מאד.
בעיניי, המפתח העיקרי לעוצמת ישראל הוא פתיחת הארץ וההתאזרחות בה בנדיבות לכל מי שמזדהה איתנו באמת. אילו כך נהגנו, לא היינו צריכים להחזיר שום שטח, כי היינו מתמלאים באוהבי ישראל מכל העמים והלאומים. אבל ש"ס מתעקשת על הזהות היהודית במובן הרבני החשוך.
כשאלי סוויסה שימש כשר הפנים מטעם ש"ס הוא לא היסס לגרש מן הארץ אימהות "לא יהודיות" כביכול לחיילים קרביים שנפלו בקרב, וזאת בשעה שהארץ התמלאה אז והיום במאות אלפי בחורי ישיבה פטורים משירות בצה"ל. אין בושה וטמטום גדולים מאלה, וראש הממשלה אז היה נתניהו. לכן קשה לי להצביע בעדו.
לא נראה שהוא מבין לעומק את הצרה הקרויה "המחנה החרדי" ואת האיום הנובע מצבא המגבעות השחורות של ש"ס. זו גם הייתה הסיבה העיקרית שנטיתי בתחילה ללבני. לפחות היא לא תעלה לרגל לרב עובדיה המקלל והחצי-פרימיטיבי בעיניי. אבל כאמור, מאסתי בינתיים בלבני.
זמן מה אמרתי לעצמי שאולי אצביע קופטש. הוא בעיניי האיש הכי מבריק והכי משעשע במערכת הבחירות הנוכחית. קומיקאי גאוני בהחלט ובעל גישה נכונה להפליא לעניינים הרוחניים האלוהיים (מאמין לחלוטין באלוהים ובתנ"ך, אבל רחוק מכל נוקשות רבנית שוטה).
אני אמנם מתנגד להיתר גורף לעישון חשיש ומריחואנה, העלול להציף את הארץ במסטולים, בעוד האויב הערבי מכין נגדנו את נשקו. אבל אני בהחלט נגד המעורבות המשטרתית בעניין זה. ממש לא ברור לי מדוע מותר להיות שיכור מאלכוהול, ואסור להיות שיכור מחשיש. האלכוהול מסוכן הרבה יותר. הפתרון הנכון בעיני הוא היתר מוגבל לעישון מריחואנה וחשיש (חשיש עדיף בהרבה, אגב, מכל בחינה), המלווה בהסברה נרחבת על סכנות העישון ומוגבל לגילים מסוימים ולנסיבות מסוימות (לא בצבא ולא בנהיגה וגו').
אבל בינתיים קופטש לא מתחיל לגרד על פי הסקרים את אחוז החסימה, ולכן אין טעם להצביע בעדו. לא בשלב הזה. אולי בפעם הבאה. אני ממש לא רוצה לראות את הקול שלי נזרק לפח. סורי, קופטש.
ברגעים מסויימים שקלתי לרגע אפילו הצבעה עבור הגמלאים בגלל חוכמתו של רפי איתן וחינו של גדעון רייכר, ולרגע חלפה המוחי המחשבה להצביע עבור הבית היהודי, בגלל תנועת בני עקיבא המשובחת. גם כצל'ה, האיש האנרגטי ושחור הזקן, סוף סוף נציג אותנטי למתנחלים הנפלאים, העומד בראש האיחוד הלאומי, מוצא חן בעיני למראה. אבל ככלל, יש לי בעיה עם חובשי כיפה הנתונים לשלטון הרבנות האפל. וכבר אמרתי: המפתח לעוצמת ישראל הוא ביציאה מן הגטו היהודי הרבני. אז לא הבית היהודי ולא האיחוד הלאומי
ומה עם ברק, האיש שניצח את המלחמה בעזה אבל הפסיד את הקרב המדיני בעקבותיה? הוא לא אופציה. כי ברק, כבר למדנו מזמן, מוכן ברגע האמת לחבור לרשימות הערביות ולסגת מכל השטחים, ובכלל, זה עתה הודיע שהוא מקבל את היוזמה הסעודית, שאני מאד נגדה (כי פירושה נסיגה מכל השטחים, כולל ירושלים ורמת הגולן, והכנסת כמות בלתי מוגדרת ומאיימת מאד של פליטים פלסטינים לארץ). אין סכנה גדולה מזו.
אז נכון שאולמרט הגדיר פחות או יותר את ברק כסרבן נסיגות. אבל למרבה הצער, ההיפך הוא האמת. כי זה לא שברק אינו רוצה לפנות מאחזים כהאשמת אולמרט, אלא שהוא רוצה לעשות את זה במכה אחת עם כל השאר ולא לבזבז את המאמץ על עימותים מוקדמים. אז גם ברק לא בא בחשבון.
אז מה? ליברמן? אי אפשר ברצינות להצביע ליברמן, גם אם האיש בעל השכל הישר הזה צודק לחלוטין בתביעתו לנאמנות ולפסילת הרשימות הערביות האנטי-ציוניות. ובכל זאת, הצבעה עבורו תתפרש בהכרח כליבוי שנאה נגד ערביי הארץ, והרי אני דווקא בעד שילוב מוגבר של ערביי הארץ במערכת העברית, וממילא, אם אני צריך לבחור בין אוהדי בית"ר ירושלים לבין רנין ונסרין, אני בוחר ברנין ונסרין.
ובכלל, הנפש מתקשה קצת עם ליברמן, חמור פשטני, וולגרי ותוקפני, שעלול בהחלט לסבך אותנו עם כל אומות העולם. מצד שני, תמיכתו בנישואים האזרחיים (או בברית הזוגיות) חשובה מאין כמוה, ולא פחות מכך, תמיכתו בהמשך כהונתו של פרופ' דניאל פרידמן כשר המשפטים.
גם האופן שבו הוא קורא את המחשבה הלאומנית הערבית ("רק ליברמן מבין ערבית") נכון לגמרי. אין ספק : העולם הערבי-האיסלאמי, ובעיקר הפלסטינים, כולם רוצים לרשת אותנו. כן, גם אבו-מאזן. גם אבו-מאזן.
זאת ועוד: ליברמן הוא בכיוון המחשבה הנכון עקרונית גם בכל מה שנוגע לחלוקת הארץ בינינו לבין הפלסטינים (קחו את אום אל-פחם, תנו את אריאל). אבל גם כאן הוא פשטני ומאיים: החלוקה בינינו לבין הפלסטינים יכולה וצריכה להיות חלוקת ריבונויות מוסכמת בין הישראלים לפלסטינים בדרכי קונדומיניון למיניהן. לא בדרך כופה, ברוטאלית ושתלטנית בנוסח ליברמן.
הבוקר שקלתי לרגע להצביע למרצ דווקא, ואפילו חשבתי על כותרת משעשעת בנוסח: "תומך בליברמן, אבל מצביע מרצ", וזאת משתי סיבות: ראשית, מרצ היא המפלגה היחידה שנלחמת למען העובדים הזרים, הפליטים הסודניים, התעללויות משרד הפנים בזוגות מעורבים וכו'. לכן, כולנו זקוקים לקול האופוזיציוני שלה. שנית, גם מאמר המערכת הבלתי נסבל ב"הארץ" היום, שקורא לא להצביע למרצ בגלל תמיכתה במלחמת עזה, היא דווקא סיבה טובה להצביע מרצ.
"הארץ" בכלל נעשה לגמרי בלתי נסבל בחודשים האחרונים, החל מתמיכתו בפרוש לעומת ניר ברקת (רק משום שברקת סירב להיסחף לשולי השמאל הקיצוני ותמך בבנייה בין ירושלים למעלה אדומים), עבור בהתנגדותו הנואלת של "הארץ" להעסקת הפרקליטה הצבאית בפקולטה למשפטים משום "שגיבתה פשעי מלחמה בעזה", ועד לסלידתו הבלתי שפויה ממרצ.
רגע, אז אולי באמת מרצ דווקא? אבל מה אענה למי שישאל אותי: "למי הצבעת?" אבל אני הרי בעד ההתנחלויות ובעד ארץ ישראל ונגד מרוואן ברגותי. ובכלל, ג'ומס הוא לא באמת לוחם לזכויות האדם. ברור שמה שבאמת מהלך בדמו זו מורשת השנאה לחרות. הוא קיבוצניק מהזן הישן, אתם יודעים. וחוץ מזה, מרצ עלולה להכשיל אפילו את ברית הזוגיות בטענה שזו צריכה לכלול גם נישואי הומואים. אז גם מרצ לא באה בחשבון.
אז מי כן, בסופו של דבר? אין ברירה, אני אומר לעצמי, נתניהו. זו האפשרות הכי סולידית, הכי לא מאיימת, הכי נכונה. ובין האפשרויות, היחידה כנראה שתשאיר אותי רגוע למדי ושלם עם עצמי יחסית גם לאחר ההצבעה. וזהו הרי מבחן האמת.
אז נכון שאני לא סובל, למשל, את סילבן שלום ואת מרידור (שניהם חתרנים), ונכון שאני חושש מהשפעת ש"ס על נתניהו בעניינים אזרחיים (אבוי לו ולנו אם ייתן שוב את משרד הפנים לש"ס), ונכון שחשיבתו הכלכלית של ביבי מעולם לא קסמה לי; אבל יש משהו צלול בציונות שלו ויש נועם בסיסי בהליכותיו ובכושר ההסברה הבינלאומי שלו. ברור גם שמדובר באיש אמיץ (ולא רק אמיץ בקרב בנוסח ברק). אז בסופו של דבר נתניהו. יש לכם הצעה יותר טובה?
נא להמתין לטעינת התגובות
