איך כמעט החלטתי להצביע לאיווט ליברמן
הצבעה לליברמן או לקופטש היא הצבעה נגד המשטרה שרודפת מעשנים או פוליטיקאים שמאיימים עליה. הקול הצף
אני לא רוצה לגור במדינת משטרה, ואני ממש לא רוצה שהיועץ המשפטי הגרוע ביותר בתולדות המדינה, זה שהתעלל בחלשים דוגמת ח"כ נעמי בלומנטל אבל נסוג מפני תקיפים בנוסח משפחת שרון, ובייש את כולנו באופי החקירות הפומביות שניהל נגד קצב ואולמרט - בינתיים ללא תוצאה משפטית ממשית כלשהי - ישפיע על תוצאות הבחירות.
גם מעורבותה של המשטרה בעניינו של ליברמן היא מפוקפקת מאוד: מי בדיוק רוצה לחסום את ליברמן בדרך למשרת השר לביטחון פנים? האם זה המפכ"ל דודי כהן, ששמו נקשר לאחרונה בפרשות מביכות, החל מן ההתנכלות לניצב בר-לב ועד לפרשת רצח הסוכנים המשטרתיים, שהועלתה השבוע והוטל עליה חיסיון? או דיכטר, שר המשטרה הנוכחי, שהרוח הגבית שנתן לפרשות החקירה של אישי ציבור מרכזיים עוד צריכה להיחקר? ושמא מישהו מן החוקרים הבכירים, שהשתזפו באור הזרקורים של חקירות קצב ואולמרט?
לכל אחד מאלה יש סיבה טובה להבאיש את ריחו של ליברמן מחשש שהם עצמם ייפגעו ממינויו האפשרי כשר הבא לביטחון פנים, אבל לנו כאזרחים יש סיבה טובה דווקא להתנגד להתנכלות הזו לליברמן. כי אם נתיר למזוז לאשר חקירה פלילית נגד מועמד בכיר שבועיים לפני הבחירות, הוא עוד עלול לשלוח מחר שוטרים לפתח הבית שלנו. כי כשמוסר הרסן המשפטי, ומשתחררים העכבות, שום אזרח לא יכול להרגיש בטוח.
אז נכון, היו למשטרה הישגים אמיתיים פה ושם (בין השאר, אגב, בזכות העיתונות, כמו בחקירת הירשזון), ובכל זאת, אנחנו לא רוצים מדינת משטרה שמתנכלת לפוליטיקאים ולמעשנים, אבל מניחה למשפחות הפשע להשתולל ברחובות.
לכן ליברמן – בין נתניהו לקופטש, שתיכף אגיע אליהם – נהפך למרות הכל לאופציה ממשית
כשאבו-מאזן "המתון" והאימפוטנטי, אחרי כל מה שעשינו ואנחנו עדיין עושים למענו, מלכלך עלינו בפני מיטשל ומאשים את ישראל באי-רצון בשלום (ולפני כן איים עלינו ממש במלחמה או ב"ההתנגדות", אם ישראל לא תיענה לדרישותיו); כשאסד וסעודיה מאיימים עלינו במלחמה, אם לא ניענה לדרישות להחזיר את כל רמת הגולן ואת כל השטחים ולסגת לגבולות 67'; כשישראל משליכה שוב את יהבה על משענת הקנה הרצוץ, על מצרים, במגעיה מול החמאס (בלי להבין ששום דבר טוב לא יכול לצאת ממצרים, לא בפרשת גלעד שליט ולא בעניין אחר כלשהו) – אנחנו צריכים מישהו ש"מבין ערבית", ויודע מה בדיוק הערבים רוצים.
נכון: הם רוצים להוציא מאיתנו כמה שיותר ולתת לנו כמה שפחות. ולמעשה, לבטל בסופו של דבר את קיומנו כמדינה עברית עצמאית, בסיוע המפלגות הערביות בתוך הארץ, שקיבלו הכשר בג"ץ מגונה. לכן, נוכח לחציו הצפויים של המימשל האמריקאי וכל שאר הלחצים, יש לי סימפטיה לדוב היהודי-רוסי התמים הזה ולחיבור הטבעי שלו לנתניהו.
ולא פחות חשוב: ליברמן הוא בעד נישואים אזרחיים (או בגירסה המרוככת: ברית הזוגיות) והוא נאמן בעניין זה הרבה יותר מלבני, שהמשנה שלה, מופז, מחובר לש"ס, וספק אם יצביע בעניינים אזרחיים נגד עובדיה יוסף או אלי ישי.
בכלל, לבני מנסה לרכוב עכשיו ביתר שאת על סוס האנטי-ש"ס שלה. לכאורה, יופי. אבל ליבני היא לא ליברמן ולא שינוי, ואנחנו זוכרים היטב כי בכמה מן השאלות האזרחיות הרגישות ביותר התייצבה דווקא בצד האפל של ש"ס. עובדה: ליבני היתה כמעט היחידה מבין השרים הלא-חרדים שהצביעה בשעתו נגד איזרוח ילדי העובדים הזרים, ממש כמו ש"ס (בטענה שאנחנו "מדינה יהודית"), ותוך הפגנת אי-אנושיות אטומה ואופיינית.
גם בעניין שארית הפלאשמורה הפגינה לבני קמצנות אנושית ויהודית לבנבנה במיוחד, והצביעה נגד המשך העלאתם לארץ, וזאת דווקא בניגוד לש"ס, המפגינה בעניין זה יחס חם ונכון, ותומכת באופן גורף בהעלאת הפלאשמורה לארץ (בניגוד להתנגדותה הגזענית לעלייה מחבר העמים).
לכן אין הרבה משמעות אזרחית לקיטוב שמנסה לבני ליצור בינה לבין ש"ס. בכל הנוגע לרדיפת העובדים הזרים והעולים הלא-יהודיים-כביכול על פי הרבנות (על אף שמדובר בבני משפחות יהודיות, גם אם מעורבות), לבני היא בצד הפחות נאור, הפחות פתוח והפחות אנושי, ממש כמו ש"ס. אז כמה אמינות כבר יכולה להיות ללבני נגד ש"ס (כשמופז מציץ ברקע)?
ובכלל, מפלגה כמו קדימה האחראית להתנתקות האומללה לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה ולצפות שהבוחר לא יעניש אותה. והרי אולמרט ולבני לא התביישו לדבר בשעתו על התנתקויות נוספות ביהודה ובשומרון. קדימה היא מפלגת החצי-תה (ליבני) והחצי קפה (מופז), שממש אי-אפשר לדעת בשביל מה אתה מצביע כשאתה מצביע בעדה: האם בעד המשך המגעים עם סוריה (כלומר, נסיגה מרמת הגולן) בנוסח לבני - או נגד (בנוסח שאול מופז)? האם בעד התנתקות מש"ס (בנוסח לבני) - או בעד התקרבות אליה (בנוסח מופז)?
לך תדע. גם תשדירי התעמולה של קדימה גרועים מאוד, עם הסיסמא הדפוקה, הילדותית והבלתי מוזיקלית של דליה איציק: "ביבי? אני לא מאמין לו". מה אנחנו, בכיתה א'? ומה רוצה לומר לנו תשדיר הכפתור האדום של קדימה, שבו נראה נתניהו מהסס אם ללחוץ או לא ללחוץ על כפתור הפצצה, ובסוף לוחץ? שלבני, בניגוד לנתניהו, אף פעם לא תתפתה ללחוץ על הכפתור האדום? והרי עלולים להיות מצבים קיצוניים ונוראיים (בתקווה שלא יקרו לעולם) - ובדיוק בשביל זה אנחנו צריכים אנשים אמיצים מאוד בראש הנהגת המדינה.
האח של ליבני, שהצטרף לליכוד, כנראה לא חושב שאחותו היא האיש (כלומר, האשה). והרי ליבני כבר סיפרה לנו שהיא ממש לא נחמדה למי שמעיר אותה בשלוש בלילה. אני דווקא בטוח שנתניהו יהיה נחמד למי שיעיר אותו (כי צריך).
בכלל נתניהו הוא אופציה קוסמת, אין להכחיש, בעיקר מול המימשל האמריקאי החדש והעוין-משהו, על אף שביבי נראה זר ומגוחך עם ההבטחה ל"צלילה, סיבוב (עם דגש בבי"ת) ונסיקה". ארץ נהדרת תפסו אותו על חם בנקודה זו. אבל מי יכחיש שנתניהו הוא מנהיג אמיץ? הרבה יותר מליבני. גם הרבה יותר מברק, האוהב מאוד "להכיל", ולכן אולי תפחה הבטן שלו.
נתניהו, אגב, הוא גם קמצן אדמות ידוע, וזה בהחלט לטובתו. אני זוכר איך דיבר פעם בחושניות משוררית מאוהבת על אדמת חמרה ישראלית אדמדמה כלשהי במקום כלשהו. לא נראה שהוא הולך לוותר על אדמה ארץ ישראלית לטובת הערבים, אלא אם כן יושבים בה ערבים. לכן, הוא האחרון שיוותר בקלות ראש מגונה כל-כך על "אדמות בנגב" לטובת "גושי ההתנחלות" בנוסח אהוד אולמרט.
אז נתניהו הוא בהחלט אופציה מרכזית מבחינתי, 11 יום לפני הבחירות. אבל איכשהו לא בא לי להצביע בעד מרידור וסילבן שלום, ובעיקר לא בעד ש"ס. לכן, אם נתניהו - עדיף לחזק את הצד הליברמני האזרחי שלו, ולא את הצד הש"סי החרדי. לעומת זאת, כן בא לי להצביע בעד כמה ח"כים בישראל ביתנו: יצחק אהרונוביץ' כשר המשטרה הבא, אנסטסיה מיכאלי כשרת הקליטה הבאה ועוזי לנדאו (או דניאל פרידמן) כשר המשפטים. ומה ליברמן? משרד האוצר נראה לי בהחלט אופציה טובה. גם שם צריך אנשים אמיצים, שישברו את שלטון הפקידים. ומי יכחיש שליברמן הוא איש אמיץ?
ובכל זאת, התשדירים הטובים ביותר עד עכשיו (וכנראה גם להבא) הם התשדירים של גיל קופטש, שמסביר לנו שאם נצביע קדימה נחטוף אותה מאחורה, וקורא לכל הסטלנים לצאת מהארון (וקופטש הוא דווקא הומופוב כלבבי. גם זה חשוב). יש לכם ספק שיהיה מגניב איתו?
אז נכון שהצבעה עבור עלה ירוק היא סוג של בריחה מהכרעה, ומה שמבאס יותר, יש סיכוי סביר מאוד שעלה ירוק לא יעברו את אחוז החסימה, אבל מצד שני, הקול שלנו הוא הכי יקר כשאנחנו מצביעים קופטש, כי אצלו באמת כל קול קובע, והרי ברור כשמש כי אם נצביע ביבי או ליברמן נתבייש בסוף. אז אנחנו (נכון לרגע זה) מסתפקים באהדה מרחוק לביבי ולליברמן, ומצביעים למען הליצן המקסים קופטש. כדי שיהיה יותר כיף (סתאם. סתאם). וגם כדי שהמשטרה לא תתנפל עלינו, כמו שהיא מתנפלת על מקורבי ליברמן או על מעשני קופטש.
נא להמתין לטעינת התגובות
