כמה טעויות במערכת בחירות אחת?
איך נתנה קדימה לאנסטסיה מיכאלי לחמוק למפלגה אחרת, ומה מקור הסתירה בין סקרי גולשים באינטרנט לסקרים המוזמנים?
נתניהו, לעומת זאת, הבטיח שלא נרד מרמת הגולן, ביקר בשדרות וחזה בסקר מפוקפק (כמו כל הסקרים, הרי למדנו משהו בשנים האחרונות) המנבא לו ירידה של שישה מנדטים. ותוך כך, מפלגת הבית היהודי מתפרקת מול עינינו וחוזרת להיות שתיים: המפד"ל מכאן (עם פרופ' דני הרשקוביץ, זבולון אורלב ואורי אורבך) ומפלגת התקווה של אריה אלדד מכאן (שאליה אמורים להצטרף אורי אריאל, צבי הנדל, בני אילון וכל יתר הימנים הקשוחים).
כיפה משותפת היא לא מספיק מכנה משותף, כך מתברר. במקביל הציגה ישראל ביתנו רשימה נוצצת וחתיכית לכנסת עם אנסטסיה מיכאלי, דני איילון אורלי לוי וסטף משהו (אל תכריחו אותי להגות את השם). חבל רק שליברמן מקלקל את הרשימה הסימפטית הזאת (כי הוא, אתם יודעים, באמת לא סימפטי).
מתוך רשימת ישראל ביתנו כדאי לדעתי לשים לב במיוחד לאנסטסיה מיכאלי, שדרנית הטלוויזיה הרוסית הפופולארית ודמות מופת אמיתית (אמא לשבעה ילדים, והשמיני בדרך). אנסטסיה היא אחת ההחמצות החמורות ביותר של קדימה, שדחקה אותה בבחירות הקודמות מעבר למקום ריאלי, וגם עכשיו לא מצאה לנכון לשלב אותה ברשימתה לכנסת, כדי שתעצים את קדימה בקרב הקהל הרוסי.
ציפי לבני לא אוהבת כנראה יפהפיות לידה. כי מי ישיר "ציפי, את כל מה שציפיתי" אם אנסטסיה תהיה בשטח? אבל הרי מדובר בגורפת קולות אמיתית. כך יצא שאנסטסיה עברה מקדימה לישראל ביתנו, ועובדה שישראל ביתנו עם קהל בוחריה הרוסי כבר עלתה השבוע בסקרים. קדימה גם לא מצאה כזכור מקום ריאלי ברשימתה למפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, דורון אביטל. נצטרך להתנחם בשאול מופז. הרי אנחנו מפלגת הצעירים.
יש איזו סתירה בלתי מובנת בין סקרים המוניים וחופשיים מטבעם הנערכים באתרי האינטרנט לבין תוצאות הסקרים המוזמנים. כי הנה על פי משאל הגולשים המצטבר ב-nrg מעריב - לליכוד יש 42 מנדטים ואילו לקדימה רק 17. ואילו על פי סקר וואלה סבורים 66% מן הגולשים כי נבחרת המועמדים המרשימה ביותר באה מן הליכוד, לעומת 22% הסבורים כך לגבי קדימה. בסקרי האמת הליכוד מוביל בגדול, הרבה יותר מאשר בסקרים המוזמנים והמוטים כמדומה (הרי לא שכחנו איך הבטיחו לנו בסקרים האחרונים בפריימריז לראשות קדימה שלבני תאכל את מופז, ובסוף זה נגמר ב-400 קולות הפרש). האדלרים והארדים של קדימה מסדרים תמיד ללקוחות שלהם יופי של סקרים. השאלה היא מה יקרה ביום שאחרי.
וככה, למרות שהסקרים עוד מנסים למתוח אותנו, הכיוון כבר נראה די ברור ובשלב זה נראית מערכת הבחירות אפילו משעממת למדי, כמעט כמו ליגת הכדורסל בימי כוכבותה של מכבי תל-אביב.
כבר די ברור שנתניהו זוכה, או לפחות כבר די ברור שהימין לוקח בגדול את הבחירות, והשאלה היא רק איזו קואליציה תוקם.
הסיכוי הגדול המסתמן הוא שנתניהו (כראש ממשלה) ולבני (כשרת החוץ) יקימו יחד את הממשלה הבאה, וזו אף הולכת להיות ממשלה יציבה במיוחד, ממשלת ליכוד קלאסית, שיחד עם ישראל ביתנו, ש"ס והבית הלאומי החדש והמתון תתבסס על 95 מנדטים(!). כן, עד כדי כך (35 הליכוד, 25 קדימה, 13 ישראל ביתנו, 12 ש"ס, 5 יהדות התורה, 5 הבית הלאומי). הערכה בלבד, כמובן.
לעומת זאת, לא ברור איך תצליח לבני, אם וכאשר תזכה במפתיע במועמדות לראשות הממשלה, להקים קואליציה: יחד עם העבודה ומרצ
רביב דרוקר, הפרשן הפוליטי של ערוץ 10 טען אמנם אתמול אצל לונדון וקירשנבאום כי נתניהו עשה לדעתו טעות גדולה וסינדל את עצמו מבחינה מדינית, כשהכריז כי ישראל בראשותו לא תרד מרמת הגולן. אבל נדמה כי לפחות מבחינה פוליטית, זו לא הייתה טעות כלל. רוב הציבור עוין את הרעיון לרדת מן הגולן, ולכן הכרזתו הברורה של נתניהו תייצב אותו עוד יותר בראש המועמדים לראשות הממשלה.
לעומת זאת, ניסוחיה המעורפלים של לבני ("אנחנו יודעים מה אסד רוצה, אבל השאלה היא אם הוא מוכן להתנתק מאיראן ומהחיזבאללה") לא מוסיפים לה נקודות. נובע מהם שלבני מוכנה לרדת מהגולן, אבל איננה מודה בכך, כפי שאיננה מאשרת כי ישראל בראשותה מוכנה לחזור כמעט לקווי 67' פלוס מינוס ובלבד ש"אף פליט פלסטיני לא יחזור".
אבל כל מי שזוכר את המשא ומתן הקואליציוני שניהלה לבני כשהייתה מועמדת לראשות הממשלה מטעם הנשיא, יודע שלבני רצתה מאוד להגיע להסכם קואליציוני עם מרצ ולעומת זאת, לא הסכימה להתניה המדינית שדרשה ש"ס בעניין ירושלים. לכן ברור שלבני תחלק את ירושלים ותחזיר את רמת הגולן, אם רק יתנו לה. השאלה היא רק מדוע היא לא אומרת את זה בגלוי. מצד שני, היא בהחלט מועמדת לשותפות עם נתניהו, כי נכון שיש איפשהו באמתחתה כוונה להחזיר את רמת הגולן ולחלק את ירושלים, אבל בניגוד לאולמרט, זה לא בוער לה.
ומה עוד היה השבוע? אלי ישי נפצע קל בתאונת דרכים, אבל עובדיה יוסף עשה בשבילו את העבודה וניטרל בינתיים את האיום הפוליטי בחזרתו של אריה דרעי כשהציע לו להיות הרב הראשי הספרדי; ואפילו במפלגות הערביות זז משהו: לראשונה אישה ערביה במקום חצי-ריאלי במפלגה ערבית לכנסת: חנין זועבי שנבחרה במקום השלישי בבל"ד.
נדמה לי שישראל אייכלר בפנים, אחד הראשונים שעשו מזמן (בקדנציה קודמת כלשהי) את הדרך מהטלוויזיה לכנסת. ודווקא במפלגה חרדית שמצביעיה לא רואים לכאורה טלוויזיה. העולם מצחיק, אז צוחקים.
נא להמתין לטעינת התגובות
