מלחמה, זיכרון ולקחים
אחרי מלחמת יום הכיפורים בנינו צבא חדש. אנו יודעים לתקן את העבר. האם אנו יודעים לצפות את העתיד? לא לכן עלינו להמשיך להשפיע עליו
דן חלוץ .
הייתה זו מלחמה קשה. לא העלינו בדעתנו שתקרה באופן שבו קרתה. היינו שבויים באמת שלנו, שאנו החזקים, ושיריבינו לא יפקפקו בכך. המילה "הפתעה" לא הייתה באוצר המילים, ככל שזה נגע ליוזמה מבצעית של מדינות ערב. 40 פעמים ויותר יצאתי לגיחות מבצעיות באותה מלחמה. בכל פעם מחדש נדרשנו כולנו לאגור את כל כוחות הנפש כדי לחזור אל המקומות שאך שעות ספורות קודם לכן העמידו את חיינו בסכנה. 15 פעמים שמענו בטייסת את "הבשורה" כי אחד ממטוסי הטייסת נפגע, וגורל צוותו לא ידוע. שבע פעמים הרכנו ראש לזכר הנופלים במהלך המלחמה, ו-14 מחבריי לטייסת התענו בשביים, במצרים ובסוריה.
את המלחמה התחלנו כ-55 לוחמים אוויריים ובסיומה ישבנו בחדר התדריכים 34 בלבד, חלקנו שלמים פיזית אך פגועים מנטלית. אי-הוודאות הייתה גדולה, והספק כרסם בנו באשר לתוצאה. היום אנו יודעים עד מה גדול היה החשש אצל הקברניטים בתחילת המלחמה לגורל הבית השלישי. אך הלוחמים והמפקדים שחונכו לדבוק במשימתם ויהי מה עשו את ההבדל.
מבחינה צבאית המלחמה הוכרעה. מדינית היא הביאה לחתימת הסכם השלום עם מצרים. יש המעלים תהיות לגבי ההסכם לאור המציאות הנוכחית במזרח התיכון, אך אם ההסכם חסך לנו כמה עימותים כוחניים במשך עשרות שנות קיומו, דיינו. במקורות נכתב "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". לא 400 ולא 4,000, וגם לא 100. חכמינו הקדמונים הבינו שאין דברים נצחיים במציאות האנושית.
רבות כבר נכתב על אותה מלחמה, אך נותרו כמה שאלות פתוחות: האם ניתן היה להשיג את הסכם השלום עם מצרים קודם למלחמה? האם מחיריה היו נחסכים לו גישתנו המדינית הייתה שונה? והיכן היינו היום אם אותם אלפי הרוגים ופצועים היו שותפים חיים למפעל הציוני? שהרי תמיד הנופלים הם מטובי הארץ, בנינו ובנותינו. הם המתנדבים, הם היזמים בפועל או בכוח, הם מנוע הצמיחה החברתית.
אין תוחלת בשאלות היפותטיות על שקרה בעבר, כי חוכמת הבדיעבד היא של הטיפשים. אולם יש מקום גם ברמה הלאומית לבצע תחקיר ולשאול את עצמנו לגבי העתיד; האם אנו מוכנים לחסוך את המחירים של עימותים עתידיים באמצעות חוכמה )מכה ( מדינית מקדימה? האם הפנמנו את הלקח שהמעשים הצבאיים הם לא הפתרון אלא האמצעי לפתרון? כן, לעתים אין מנוס משימוש בכוח כדי לתחם את גבולות המגרש וכללי המשחק מול היריב כדי להרתיע. אך ככלל עלינו לראות בחלופה הכוחנית רק אחת מהאפשרויות ולא להגיע למציאות שזו החלופה היחידה.
אחרי מלחמת יום הכיפורים בנינו צה"ל חדש, צה"ל אחר, גדול ועצום כלקח מאותה מלחמה. כמו אז, גם בימינו אנו יודעים לתקן את העבר. האם אנו יודעים לצפות את העתיד? לא. לכן עלינו לנסות באופן מתמיד להשפיע עליו. ההשפעה על העתיד היא בבניית חברה מגובשת וחזקה, צודקת ומחויבת למדינה ולקיומה. ההשפעה על העתיד היא באמצעות מדינאות ומדיניות רחבת אופקים וחזון, יוזמה ועשייה, ולא בישיבה על הגדר בהמתנה להתמוטטותה.
הכותב הינו הרמטכ"ל לשעבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם