הניצחון כולו שלה
מארין לה פן, לא עלתה לסיבוב השני בקרב על הנשיאות, אך האידאולוגיה שלה מנצחת. צרפת לא תישאר אותו דבר
זה היה כינוס בחירות צרפתי. רק בצרפת אדם מגיע לכינוס פוליטי ונשאל אם הוא רוצה יין לבן או אדום. בנוסף, הוגשה ארוחת צהריים קרה וצנועה. נקניק, גבינה ולחם. הקהל חיכה לעוגה בשעה שלה פן נשאה את נאומה הציורי על "צרפת היקרה, האהובה, המצויה בסכנה", מתארת את המדינה כעלמה במלתעות הדרקון של "הגלובליזציה הפיננסית".
לה פן התמודדה על תפקיד מועמדת החזית הלאומית לנשיאות. זה היה קמפיין ההכתרה שלה כיורשת של אביה, ז'אן מארי לה פן. בניגוד לאביה, אדם תוקפני בעל הבעה גסה קבועה, לה פן הייתה נעימה וסבלנית לפעילים. שם המשפחה שלה - שם המתקשר עם הכחשת שואה, תמיכה בכיבוש הנאצי וימין קיצוני - כמעט נמחק מהאירוע. מילת המפתח הייתה "מארין", שמה הפרטי. כך הפך הימין הקיצוני מפוליטיקאי שמנמן ורודף מדון, כזה שרודף אחרי צלם עיתונות וצועק עליו "הומו ג'ינג'י, אני אכסח אותך", לאשת ציבור בלונדינית ורהוטה שמדברת אך ורק על "האהבה לצרפת".
האהבה הזו, מבחינת החזית הלאומית, היא בעיקר שנאה למהגרים ולזרים בכלל. בהנהגתה של מארין זנחה המפלגה את הליבה הניאו נאצית הוותיקה לטובת ימין קיצוני חדש. כזה, לדוגמה, שמנסה לחבק את היהודים. כמה מהם שמחו על החיבוק הזה. סלידתם מהמיעוט המוסלמי גברה על כל זיכרון היסטורי. שיחה קצרה עם הפעילים בכנס העמידה דברים בפרופורציה: הציונים שולטים בכלכלה העולמית, נהם אחד, ואחר הודיע שהיהודים מנהלים את צרפת.
אני לא אנטישמית, אמרה מארין לה פן, אך המסר הזה משום מה לא נקלט על ידי פעיליה האוהבים. מי שכורת ברית עם מארין לה פן בערב, שלא יתפלא אם יקום בבוקר עם ז'אן מארי הישן והאנטישמי. "אני כבר ניצחתי, אידאולוגית", אמרה לה פן. היא צדקה. סרקוזי נאלץ להיגרר אחרי הקו שהכתיבה החזית הלאומית בענייני הגירה. הוא העביר את חוק הבורקה, דרישה ותיקה של הימין הקיצוני, והתחיל לדבר על הגבלת ההגירה. "עכשיו, המטרה היא להפוך את הניצחון האידאולוגי לניצחון פוליטי", הוסיפה.
כמובן שכאשר הדברים הללו נאמרו, הפוליטיקאים הצרפתים נשבעו בנקיטת חפץ שלעולם, אבל לעולם, לא תזכה לה פן להישג דומה כמו זה של אביה בבחירות 2002, הישג שזעזע את הרפובליקה עד ליסודותיה. עכשיו באה מארין לה פן והוכיחה שצרפת הנצחית, מלכת החירות, אבירת השוויון, יכולה ליפול בטלפי הימין הקיצוני. אין הפתעות. משבר כלכלי עמוק, אובדן דרך של ממשלת ימין, שנאת מהגרים, פיגוע קשה לפני הבחירות, והתוצאה:
בעוד פחות משבוע תכנס לה פן את תומכיה כדי למסור להם את החלטתה - כיצד לנהוג בסיבוב השני. האינטרס הפוליטי שלה שקוף: התרסקות של ה-UMP וסילוקו של סרקוזי מארמון האליזה. ככה זה, הימין המסורתי, השמרני, הוא תמיד האויב המר ביותר של הלאומנים הימנים. דבר ראשון צריך לחסל אותו, כדי לצאת להתמודדות החשובה באמת - מול השמאל והמהגרים. לכן אביה, ז'אן מארי לה פן, מיהר לנאץ את סרקוזי רגע אחרי הבחירות.
"סרקוזי יעטוף את עצמו בדגל הטריקולור ויקרא קריאות פטריוטיות", אמר ז'אן מארי הזקן, "לא התרגלנו לאמירות כאלה מחסיד האירו הגלובלי שהוא סרקוזי". אירופה וגלובליזציה הן שני ביטויי גנאי עליונים במילון הימין הקיצוני באירופה. נסכם שאם לה פן תקרא לתומכיה להצביע לסרקוזי, זו תהיה הפתעה אדירה. סביר יותר להניח שהיא תאמר למצביעים להצביע על פי "צו מצפונם" או משהו כזה, שיאפשר להם להיעדר בנוחות מהקלפיות ב-6 במאי.
לפי הסקרים הנוכחיים, נראה שמחצית ממצביעי החזית הלאומית יעברו לסרקוזי, רבע בערך יישארו בבית ו-20 אחוז יצביעו דווקא עבור הולנד הסוציאליסט. הוא אולי לא לאומני מספיק, אבל הוא שונא את הקפיטליזם הניאו ליברלי. בימים אלה בצרפת, זה מספיק.
זו התופעה הגדולה של הבחירות האלה: ההקצנה. התחזקותם האלקטורלית של מועמדים קיצוניים כמו ז'אן לוק מלונשון, מנהיג חזית השמאל הרדיקלי (המכונה בצרפת "משומלונשון", מלונשון הרשע), הקורא למהפכה ממש. או מארין לה פן, עם האג?נדה הקיצונית והקסנופובית שלה. אך קיצוניים תמיד היו. העניין הוא ששני המועמדים המרכזיים, אחד מהם נשיא, נאלצים להיגרר אחרי אג?נדות פוליטיות תמהוניות ולעתים מסוכנות ממש.
סרקוזי יבלה את השבועות הקרובים בשימוש נרחב בלשונו כדי לעטוף את מצביעי הימין הקיצוני בדברי כיבושין. כיבושין בעיקר של שכונות המהגרים, זאת אומרת. הוא כבר החל בכך כאשר גינה בלשון תקיפה את הולנד, על כך שהאחרון הביע רתיעה ואכזבה מהתמיכה הנרחבת למארין לה פן. "אנשים השמיעו את קולם, צריך לכבד זאת", אמר סרקוזי על בוחריו הפוטנציאלים.
לעומתו, פרנסואה הולנד, איש שקול לכל הדעות, מדבר כעת על מיסוי של 75 אחוז על כל הכנסה מעל מיליון אירו. זו הייתה יכולה להיחשב הצעה ראויה וצודקת אילו הייתה מתרחשת באירופה כולה בעת ובעונה אחת, אבל במצב הנוכחי המשמעות הברורה תהיה תכנוני מס ובריחת הון אדירה. זה לא מפריע להולנד, שזקוק מאוד לקולות הקומוניסטים. הוא מגדיר את האויב מספר אחת של צרפת כ"פיננסים".
התחושה הדדית: הבורסות הגיבו בצער עמוק על ניצחונו בסיבוב הראשון. חלק מדבריו של הולנד הגיוני וישים. הוא רוצה בחזרתה של מדינת הרווחה ומתנגד לניסיון הגרמני להוציא את אירופה מהמשבר הכלכלי באמצעות תוכניות צנע. כאן ההיגיון, פחות או יותר, נגמר.
איך אמורה צרפת להתמודד עם משבר הפנסיה שלה, שנובע מהזדקנות האוכלוסייה וצמצום שעות העבודה, אם הולנד רוצה בהורדת גיל הפרישה? ומי ילווה לצרפתים את הכסף כדי לבצע הרחבה תקציבית, בשעה שלפחות סוכנות דירוג אחת הורידה את דירוג האשראי של פריז? חלק מהמצע של הסוציאליסטים נשמע כמו פופוליזם זול ופשוט, ניסיון לפזול למהפכנים הבורגנים הנאמנים של חזית השמאל. בשבועיים הקרובים זה עומד להיות המשחק: חיזור, פזילה ואם צריך - מתן שוחד פוליטי. ניפגש בסיבוב השני.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם