אזעקת אמת
עם כל כך הרבה מידע, מי שמחפש את ה"אמת" ימצא לא פעם בדיוק את מה שהוא מצפה לו. אז מה גורם לנו להמשיך לחפש אמת מדומה?
לא היה לי נעים להגיד שרווח לי כי מדובר בסך הכל באירוע שגרתי, אז רק שאלתי, מה זאת אומרת? ספרי פרטים. שום דבר מיוחד, היא אמרה. פשוט אין לי כוח לשתלטנים. היה נחמד עד שהוא התחיל להשתפך על געגועיו ל?רוח נשית? שתנהל לו בבית את כל העניינים, וכבר הבנתי בדיוק מה מחכה לי. לא תודה. כבר תרמתי במשרד.
סיגי התחתנה צעירה, התגרשה לפני שנים, ומאז היא לבד. היא לא מחפשת רומנים מזדמנים - היא החליטה שהיא רוצה את "האחד". כן , "האחד", זה שאמור להיות הנפש התאומה. מישהו שיבין בלי שהיא תצטרך לדבר, שאוהב יופי טבעי כדי שהיא לא תצטרך להתאפר, שיכבד אותה, שיהיה רומנטי, שגם בחברה יהיה איתו נעים, שיידע מתי עדיף לו לשמור על זכות השתיקה, ושהסקס איתו יעיף אותה לעננים.
תגידי, היא אמרה בטון מהורהר, איך זה שיש נשים שיומיים אחרי שהן נפרדות ממישהו כבר מוצאות את הגבר הבא, ורק אני נולדתי עם המזל הזה, ליפול על כל הבעייתיים? שאלה מצוינת, אמרתי לה. אמנם לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא, אבל איכשהו נראה לי שמי שבאמת רוצה בן זוג, מוצא. טוב, אל תתחילי איתי עם התאוריות האלה עכשיו, היא אמרה ברוגז. התקשרתי כדי שתקשיבי לי, לא כי רציתי הרצאה.
אז שתקתי והקשבתי, אף על פי שההערות המעצבנות שלי כבר די הוציאו לה את החשק לדבר. אם לסכם, נמאס לה מההרגשה הזאת, שאין לה חיים. היא עובדת נורא קשה, מפרנסת שני ילדים, ובין לבין חולמת על אהבה, אבל בכל פעם שהיא פוגשת מישהו מעניין, מתברר שאפשר לשייך אותו לקטגוריית המאצ'ואיסטים הדורסניים.
דווקא איתו היה נדמה לה שזה אחרת, שהם ממש משדרים על אותו גל. אבל עכשיו היא מבינה שטעתה, וממש לא מתאים לה, בלשון המעטה. היא ראתה את המודל הזה אצל ההורים שלה, והתנסתה בו גם עם בעלה לשעבר. אבל לא נורא, כי לפחות עם הנוכחי היא מצאה את האמת די מהר, ועדיף ככה, מאשר להסתבך עם עוד אחד שככל שיקצץ לה יותר את הכנפיים, כך ירגיש טוב יותר.
לא רציתי לעצבן אותה שוב, אבל תהיתי מהי אותה "אמת" שהיא מצאה לגביו. האם ייתכן שהאמת היא שסיגי פשוט נמשכת לאנשים שתלטניים? או שאולי האמת היא שאנחנו פשוט מוצאים את מה שאנחנו מחפשים?
למחרת התקשרתי לחברה רווקה אחרת כדי לשאול לדעתה, אבל היא הייתה שקועה במשהו ובקושי ענתה. לא ייאמן, היא אמרה. תראי מה קרה לי עכשיו, התחלתי להקליד "חייל מר" בחלונית החיפוש, וגוגל
מה את אומרת? עניתי בפליאה. ניגשתי למחשב והיקשתי גם אני. על "חייל מר" גוגל הציע לי חייל מרינס, חייל מרעננה, וכן - גם חייל מרביץ לשמאלני. ניסיתי להקיש משהו קצת אחר - חייל מכ - קיבלתי הצעות לחייל מכפיר, חייל מכוכב יאיר, וחייל מכה ילד. אבל דווקא ילד יהודי.
מצחיק איך למרות שהיא דיברה איתי על משהו אחר, קיבלתי תשובה למה שרציתי לשאול. גוגל, מן הסתם, יודע להתאים לכל אחד את סוג החומרים שיש לו עניין בהם, והאמת היחידה שהתקרית הזאת מוכיחה היא שבסוף אנחנו מוצאים בדיוק את מה שחיפשנו כל הזמן. בעידן הזה של עודף המידע, בכל יום יש לנו יותר רעש של כותרות, ויותר ויותר קשה לסנן מתוכן את האמת.
כמות הדיסאינפורמציה עולה על כמות המידע, והבעיה הכי גדולה היא שאנחנו מגיעים למסקנות מרחיקות לכת על פי החומרים שאותם אנחנו "מוצאים", בשעה שקיים סיכוי מאוד טוב שמלכתחילה, בסך הכל חיפשנו את מה שידענו מראש, רק כדי להוכיח שאנחנו צודקים.
אם באמת רוצים למצוא את האמת, חייבים להיות פתוחים לאפשרות שהאמת היא אחרת ממה שאנחנו חושבים, בתנאי שאנחנו באמת מוכנים לוותר על הרצון העז להוכיח שאנחנו חכמים וידענים. ממה בעצם נובע הצורך להוכיח שצדקנו? החיים ללא ודאות הם לא קלים, ולכן אנחנו שואפים להגדיל אותה.
אבל הרבה פעמים הוודאות שאנחנו מקבלים היא מדומה. היא בסך הכל משקפת את מה שהתרגלנו לצפות לו, אבל לא את מה שבאמת קיים. רצה הגורל ודווקא באותו יום נתקלתי בפייסבוק בתמונה של חייל משקה ילד שיושב על הרצפה, והכותרת הייתה: תמונות שלא תיחשפו אליהן במדיה זרה.
אחת המגיבות התרעמה על התמונה המגמתית לדעתה, כי איפה לעזאזל ההורים של הילד, ולמה מלכתחילה הוא יושב צמא על הרצפה. ענה לה מגיב אחר שהיא צריכה להתבייש בהאשמות השווא שלה, כי מדובר בכלל בתמונה של חבר צוות הצלה של צה"ל בהאיטי אחרי רעידת האדמה.
אתה בטוח? שאלתי אותו. בדקת שזה משם? הוא חזר אלי אחרי 24 שעות עם תשובה: התברר שהתמונה לא מהאיטי אלא מהודו, ומלפני יותר מעשור. אבל לכמה אנשים שמפיצים מדי יום את "האמת" יש בכלל עניין לברר?
השאלה מה גורם לנו לחפש אמת מדומה המשיכה להציק, אז חיפשתי ומצאתי מאמר ובו אמת שהתאימה לי: לפי התאוריה הוותיקה של יונג, אנחנו רואים את העולם דרך פילטר מסוים. אנחנו מוצאים באחרים את מה שאנחנו מקרינים מבפנים, ומה שמרגיז אותנו אצלם בדרך כלל מעיד על משהו שקיים אצלנו, אבל אנחנו לא מודעים לו. כל אחד מאיתנו צופה בעולם מבעד לפילטר האמונות האישי שלו, אבל בטוח שהשאר טועים כי האמת האבסולוטית נמצאת רק אצלו.
הסתכנתי במוות ושלחתי לסיגי לינק למאמר במייל. נו, מה את אומרת? כתבתי לה. יכול להיות שאת מחפשת מראש את אלה שיאיימו על העצמאות שלך, כדי שתוכלי לשמור עליה על ידי זה שתמאסי בהם ותוכלי להישאר לבד? לקח לה פחות משתי דקות לענות לי. תמיד שנאתי את יונג היומרני, היא כתבה. לכי תדעי, יכול להיות שהחוכמה שלו פשוט מקרינה לי חזרה את מי שאני.
סטטוס: "אם תחפשו את האמת, תמצאו נחמה. אבל אם מראש תחפשו נחמה, לא תמצאו אותה ולא את האמת, אלא רק סיבות להתייאש".
מייל: lsigan@netvision.net.il
עמוד הפייסבוק של לילך סיגן
הבלוג של לילך סיגן ב"האפינגטון פוסט"
אקו"ם