קללת בלעם
כשהתקשורת תוקפת את נתניהו ואת ברק בהתעלם מהעובדות ותוך סילוף המציאות, הצופה מקבל דווקא את הרושם ההפוך
הוא מעריך שכמו ב-1992 כשיצחק שמיר הפסיד בבחירות לרבין בגלל הקרע שיצר עם הנשיא בוש האב, כך הקרקע בשלה עתה להפסד של נתניהו ולחזרתו של אולמרט לחיים הפוליטיים. זאת הערכה שיכולה להיות נכונה או לא נכונה.
עשתה תשדיר שירות לאולמרט. אילנה דיין ב'עובדה' צילום מסך
ואז, כאשר מטיחים בו שאולמרט לא עשה כמעט כלום בנושא הגרעין האיראני וביבי דווקא עשה, הוא אומר פעמיים, ואולי שלוש, את הדברים הבאים בערך: אבל ביבי לא הצליח לבלום את האיראנים! עובדה, בזמנו, ולא בזמן אולמרט, האיראנים כמעט הגיעו לנשק גרעיני, כמעט הגיעו לקו האדום ששרטט ביבי!
אתה שומע ולא מאמין למשמע אוזניך. נתניהו אשם בכך שהאיראנים עומדים לרכוש יכולת גרעינית! הוא לא עשה די כדי למנוע זאת. כמעט חשבתי שעוד מעט הוא יואשם באסון "סנדי".
האבסורד בדברים מתעצם עוד יותר כשזוכרים שאותו פרשן ועיתונו פתחו במלחמת חורמה נגד כוונתם של נתניהו וברק להתכונן לתקיפה עצמאית נגד מתקני הגרעין באיראן; או פרשן בכיר מאוד בטלוויזיה שמאשים במאמרו את נתניהו בפחדנות מובנית באישיותו, שמונעת ממנו לעשות את המעשה הנכון: לעזוב את השטחים ולהיפטר מקללת "הכיבוש."
דומני שרבים יכולים להסכים לגישה הזאת, תוך ויכוח על הפרטים. אבל כדי להמחיש ולשכנע בדרך ההפחדה, בא הפרשן ומביא את "הדוגמה ההיסטורית" הטובה ביותר, לדעתו, לשפיכות הדמים במדינה שהעדיפה שטחים על פני לכידות פנימית. ומה הדוגמה? לבנון!
וכך נאמר שם: "הימין גבר שם על השמאל, ולבנון סיפחה את השטחים המאוכלסים מוסלמים, שיעים, סונים - הלך עליה. לבנון התפארה בשטחיה, אך גזרה על עצמה אבדון." לקרוא ולא להאמין. לא עיוות היסטוריה, אלא המצאה היסטורית חדשה. כל מילה נוספת על התיאור ההיסטורי האבסורדי היא מיותרת.
או "תשדיר השירות" שעשתה התוכנית "עובדה" לאהוד אולמרט. נתנה לו לדבר חופשי, בתאורה יפה, כשדמותו ממלאת את המסך. נתניהו וברק הוצגו בתאורה עמומה, ודמות המראיינת היא שמילאה את המסך. השניים בקושי הצליחו לדבר מול שטף השאלות שהוטחו בפניהם, כאילו היו גדיים מול נמר טורף.
אלא שכאן קרה, לפחות לי ואני יודע שגם לצופים אחרים, דבר מוזר. קרה כאן מקרה הקוסם בלעם, שנקרא לקלל את בני ישראל ונמצא מברך. כי מה ראינו? מצד אחד, ככל שאולמרט דיבר כך ראינו לפנינו ראש ממשלה לשעבר שאינו יודע לשים
מחסום לפיו, מדבר בחופשיות על מבצעי מוסד ומשבח את שיקול הדעת המבצעי שלו.
לרגע היה אפשר לחשוב שלפנינו ניצבת גברת "M", השולחת את ידידנו ג'יימס בונד לשליחויות עלומות, ובעברה הייתה ראש השלוחה של "המוסד הבריטי" בהונג קונג. לרגע היה אפשר לשכוח - מה שהתוכנית אכן טרחה להשכיח - שראש הממשלה לשעבר גרר את עם ישראל למלחמה וספג דברי ביקורת חריפים ביותר על שיקול דעתו מטעם ועדת חקירה ממלכתית. ומהצד השני דווקא נתניהו הופיע באופן מכובד וממלכתי, ובקלילות מדהימה הדף את ההפרעות הבלתי פוסקות לדבריו.
גם ברק הפגין בדרכו את הדבר שהופך אותו כיום, לדעתי, למתאים למשרת שר ביטחון בישראל: כובד הניסיון הביטחוני, שיקול הדעת והבנת המציאות המורכבת. גם נתניהו וגם ברק ראויים להרבה דברי ביקורת, אבל כשהשנאה הופכת שחור ללבן, סופה יהיה כסופה של קללת בלעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם