הנוסע בעתיד: מבט על התחבורה של המחר
הרכב שתיסעו בו בעוד עשור ידע לומר בדיוק מתי תגיעו, ייסע במרווח אפסי מיתר המכוניות, ויאיץ ויאט בתיאום מושלם עם שאר התנועה
כדי לחדד את ההכרה בכך שאנחנו נמצאים כרגע בעיצומה של תופעה חברתית גלובלית אדירת ממדים, די לציין שב-17 השנים הקרובות, מהיום ועד 2030, ייבנו בסין לבדה תריסר מגה-ערים במקומות שכרגע אין בהם עדיין שום דבר.
"מגה-עיר" היא ההגדרה לעיר בת יותר מעשרה מיליון תושבים, וחשוב לדעת שאך לפני 213 שנים, בשנת 1,800, חיו 97 אחוז מאוכלוסיית העולם בכפרים שלווים. בתוך 150 שנה בלבד, בשנת 1950, כבר היו ברחבי העולם 83 ערים בנות מיליון תושבים או יותר, ואחת מהן, ניו יורק שמה, הפכה ל"מגהסיטי" הראשונה בעולם: עיר שבה ובפרבריה גרים יותר מ-10 מיליון בני אדם.
שישים שנה מאוחר יותר, בשנת 2010, כבר היו ברחבי העולם יותר מ-500 ערים בנות יותר ממיליון תושבים. 27 מהן כבר היו "מגה-סיטי", ומעט יותר ממחצית אוכלוסיית העולם חיה בערים. בשנת 2030 צפויה האוכלוסייה האנושית למנות 8.3 מיליארד בני אדם, ו-60 אחוז מהם- 5 מיליארד אנשים - יחיו בערים. מתוך אלה, שני מיליארד יגורו בשכונות עוני.
לחיים בתוככי עיר יש הרבה מאוד משמעויות חברתיות, פסיכולוגיות, כלכליות וגם שימושיות, ואחת מהן היא שבהינתן תחבורה ציבורית מפותחת אין הרבה מה לעשות עם מכונית.
למעשה, כשלוקחים בחשבון שגם כרגע רוב המכוניות עומדות בחניה כלשהי במשך רוב שעות היממה, ומשקללים את הערך הכולל של שטח הנדל"ן שהן תופסות, ברור שאם היינו צריכים לשלם תמורתו מחיר ריאלי רבים מאיתנו לא היו יכולים להרשות לעצמם להחזיק מכונית פרטית.
המסקנה המתבקשת היא שככל שהחיים שלנו יתרכזו יותר ויותר בתוך מרחב עירוני, גם למכוניות יהיה יותר צפוף. הנזקים שהמכוניות יגרמו - תאונות, זיהום וגודש - יהפכו למטרד בלתי נסבל. לכן, פתרונות התחבורה שישמשו אותנו יהיו שונים מאוד ממכונית הליסינג המוכרת לנו.
אגב ליסינג, ולמרות שרפורמות המסוי האחרונות מצמצמות לאחרונה את חלקן של אלה באוכלוסיה, דווקא התופעה הזאת מדגישה את העובדה שתנאים כלכליים גורמים לנו לנתק את הקשר הרגשי למכוניות ולהשתמש בהן ככלי בלבד. חשוב לזכור את העובדה הזאת בהמשך.
8:30, 12 בספטמבר 2030, לונדון, אנגליה
תומאס אנדרסון, שותף בכיר בחברת בנקאות פרטית, מסיים את ארוחת הבוקר החפוזה ונפרד מן האישה והילדים בדרכו למשרד. מכשיר התקשורת האישית שלו מזמזם כדי להודיע שהמכונית המוזמנת תתייצב בעוד דקה ועשרים שניות ברציף העלייה למכוניות שמול בניין המגורים.
אנדרסון אוסף את הז'קט ומעיף מבט במראה שעל דלת הכניסה. הדלת מזהה אותו, נפתחת ומזמינה את המעלית. בדרך מן הקומה ה-47 אל לובי הכניסה פולט מכשיר התקשורת הולוגרמה שמברכת את אנדרסון בשם שירותי הניידות של אאודי, ומודה לו על כך שהזמין מהם מכונית.
הבחורה החטובה שמחייכת אליו מתוך ההולוגרמה, הנראית רעננה ומציאותית, מספרת שהמכונית שהזמין מדגם A808 מונעת באמצעות תא הדלק החדיש ביותר. "המסע שלך אל היעד", היא מספרת לו במבטא הוולשי שבחר במיוחד, "תנייד אותך אל היעד שבמרכז העיר בתוך 27 דקות וארבע שניות, בגלל תקלה בבקרת התנועה באחת השכונות, ובגלל עבודות ברכבת התחתית".
אנדרסון פוסע אל שביל הגישה ונעמד בתור מאחורי ארבעה שכנים אחרים מן הבניין, שנאספים בזה אחר זה בשירותי הסעה שונים, אחד של פורד ושניים של טויוטה. השכן הרביעי, שככל הנראה יוצא לחופשה ארוכה, מעמיס שתי מזוודות גדולות למכונית ביןעירונית ספורטיבית של אלפא רומיאו, ועוד לפני שהוא נכנס לתוכה נעצרת מאחוריה האאודי המפוארת שהזמין אנדרסון.
בתוך המכונית, עשרים שניות אחרי תחילת הנסיעה, מכשיר התקשורת האישי שלו כבר מסונכרן עם כל המערכות ומשדר על מסך התצוגה המרכזי את עדכון החדשות הפיננסיות. "מערכת המסחר האלקטרונית", מתחיל המבזק, "תיפתח הבוקר באיחור של שעתיים בגלל המהומות בבריקסטון והתקפת הטרור על בניין הבורסה".
אנדרסון לא צריך את מהדורת החדשות כדי להבין את מה שמתרחש בעיר שלו. בכל בוקר בדרך לעבודה הוא נוסע בכביש העילי ומשקיף ממנו על שכונת העוני הגדולה, מורסה אנושית וחברתית בלבה של העיר בת 14 מיליון התושבים.
כמעט מדי יום הוא נזכר בעבודת הגמר שלו באוניברסיטה - שבה ניתח בדיוק שמרגש אותו עד היום - את תהליכי העיור והניכור החברתי בחמש מגה-ערים אירופיות שונות, את הפיתוח האורבני שמתעלם משכונות אחדות ומתעדף אחרות, את בעיות התחבורה והאנרגיה שפתרונותיהן מושפעים מצרכים כלכליים ולא מצרכים אנושיים וחברתיים.
ה-A808 המפוארת מאיצה את עצמה בשקט למהירות של 70 קמ"ש, וכשהיא מקבלת ממערכת בקרת התנועה את המיקום המיועד לה בזרם התנועה היא משתלבת במהירות לתוכו. המחשב המרכזי של המכונית מחובר לרשת האינטרנט העולמית ודרכה אל בקרת התנועה הארצית, וגם, באמצעות תקשורת קצרת טווח, אל כל כלי הרכב שנמצאים ברדיוס של 300 מטר. המחשב משדר ברציפות את נתוני המהירות והתאוצה, את הטמפרטורה ואת נתוני הלחות ורמת האחיזה של הכביש, והוא מקבל מידע על תנאי האקלים והתחבורה לאורך הנתיב עד ליעד.
זרם התנועה מאיץ כשהוא מצטרף לזרמים ראשיים ומאט כשהוא מתפצל לקטעי דרך צדדיים, אבל בכל רגע נתון נמצא כל כלי רכב במרחק שלא עולה על 10 ס"מ מזה שלפניו או מאחוריו.
הזרם לעולם לא עוצר: מכוניות מתנתקות ממנו אל יעדן והוא נקטע לסירוגין כדי לאפשר מעבר של תנועה שחוצה אותו, גם זאת במרחק קצר מכלי הרכב, וכולם נעים כדבוקה אחת במהירויות גבוהות. אנדרסון מביט מן החלון אל עשרות מכוניות שנפלטות בשקט מתוך הבניינים ומצטרפות במהירות אל הזרם המרכזי, ובאחרות שנפרדות ממנו אל רחבות הפריקה והטעינה של הבניינים.
10:30, 12 בספטמבר 2013, דירבורן, מישיגן
השברולט וולט של מחלקת המחקר והפיתוח של ג' נרל מוטורס עולה על הכביש המהיר I94 על שם אדסל פורד, לכיוון צפון מזרח. אנתוני דוזר, נהג ניסוי בחברה, דוחף את עצמו לאחור לתוך מושב הנהג, מניח את ידיו בצדי הגוף ואוסף את הרגליים מן הדוושות. מכאן והלאה הוא יאפשר למכונית לנהוג לבדה, והוא מקווה שאם יקרה משהו בלתי צפוי הוא יהיה עירני ומהיר מספיק כדי להשתלט במהירות על העניינים.
בג'נרל מוטורס תכננו את הניסוי הזה בקפידה עוד לפני חודש מרס 2013, שבו אישרה מדינת מישיגן לבצע ניסויים במכוניות שנוהגות בעצמן. ג' נרל מוטורס, פורד, קרייזלר וגם אוניברסיטת מישיגן לחצו על הממשל המקומי לאפשר ניסויים כאלה, והסבירו שאם הדבר לא יתאפשר יברחו כל כספי הפיתוח לקליפורניה, לפלורידה ולנוואדה, שבהן כבר מתקיימות נהיגות לא מאוישות בשנתיים האחרונות, לאורך כמיליון קילומטרים של נסיעה.
מבחינה טכנולוגית, מכוניות יכולות להסתדר בלי נהג כבר לא מעט זמן: חיישנים שבוחנים את הסביבה מבוססים על רדאר, מצלמות וידאו עם טכנולוגיות ראייה ממוחשבת, לייזר, אינפרה-אדום וגלי קול מדווחות למחשב על כל מה שמתרחש, מערכות הניווט מתמצאות טוב מאוד במרחב ומחשבות את הנתיב בקלות, והשליטה במנוע, בהיגוי ובבלימה ממילא מבוקרת מחשב.
המכשול העיקרי שמפריד בין המכונית הרובוטית ובין הכביש הפתוח הוא שאלה משפטית-אתית: מי אחראי למקרה שבו מכונית אוטונומית מעורבת בתאונה?
התשובה לא ברורה מאליה: האם זהו יצרן הרכב, בעל הרכב, יצרן החיישנים, כותב התוכנה, ההאקר שחיבל בתוכנה או נהג המכונית השיכור שבא ממול וסטה מנתיבו?
מחשבים ורובוטים לעולם לא מתעייפים וגם לא טועים, ולכן הם אמורים לייצר בשבילנו רמת בטיחות גבוהה בהרבה מכפי שמסוגלים להגיע אליה בני אדם מוטרדים, עייפים, מסוממים, חולים, מוסחי דעת או סתם מי שחוו חוויה לא צפויה ולא הספיקו להגיב.
מצד שני, לכל מערכת מכנית ואלקטרונית יש תקלות. שיבושים אלקטרומגנטיים ואחרים - מקריים או מכוונים - עלולים לגרום לנזק, ולא ברור אם נהיה סלחנים כלפי גוש מתכת ואוסף רכיבים אלקטרוניים כפי שאנחנו כלפי בני אדם.
ההערכה כרגע בארה"ב היא שמכוניות שינהגו עצמאית צפויות לצמצם ב-81 אחוזים את מספר התאונות במדינה, וזה גם הטיעון שהעלו לאחרונה מי שמצדדים בהקמת קרן מיוחדת, סוג של ביטוח חובה, שנועדה לפצות את נפגעי המכוניות הללו.
כך או אחרת, חלק מן המערכות שמותקנות בשברולט וולט שדוזר נוהג בה הפכו בשנים האחרונות לציוד שמציעות לא מעט יצרניות רכב. מערכת מניעת סטייה מנתיב שומרת על המכונית "בתוך הקווים" ומסיטה את ההגה אל מרכז הנתיב. מערכת לזיהוי התנועה העוקפת מונעת מן המכונית לעבור לנתיב חסום. בקרת השיוט האקטיבית מודדת כל הזמן את המרחק אל המכונית שמלפנים ושומרת ממנה מרחק קבוע - במקרה הצורך היא תעצור את המכונית עצירה מוחלטת ותסיע אותה מחדש כאשר התנועה מלפנים תשוב לנוע.
בקרת ההתנגשות תבלום בלימת חירום במקרה הצורך - והיא מסוגלת לזהות גם הולכי רגל ורוכבי אופניים כדי למנוע פגיעה בהם. יש אפילו סייען חניה אוטומטי, שמסוגל למדוד את ממדי החניה הפנויה ולהחנות בה את המכונית ללא מגע יד אדם. בתוך כל זאת מותר לנו לחוש גם מעט גאווה ישראלית: נדבך חשוב אחד של הטכנולוגיה - הראיה הממוחשבת - מסופקת למכונית הזאת באמצעות חברת מוביל-איי הישראלית, שפועלת בהר חוצבים בירושלים.
הניסוי שדוזר מוביל כרגע, תרתי משמע, בוחן את השלב הבא של נהיגה עצמאית של מכוניות: טכנולוגיית התקשורת V2V ("מכונית למכונית"), וטכנולוגיית V2I ("מכונית לתשתית"). מחשב שליטה במכונית מקיים תקשורת קבועה עם כל כלי הרכב סביבו שמשדרים "על אותו גל", באופן שכולם מעבירים זה לזה מידע רב על כל מה שקורה אצלם וסביבם.
המכונית של דוזר, למשל, מקבלת מידע ממכונית שנוסעת כחצי קילומטר לפניה ומדווחת לה על שמן שנשפך על הכביש ועל עומס תנועה שנוצר בעקבות החלקת אחת המכוניות שם. את המידע הזה היא מעבירה הלאה, למכוניות אחרות, שמעבירות אותו "מפה לאוזן" ומאפשרות לכל מחשב שנוסע בכביש לחשב את המסלול מחדש.
באותה מידה יכולה המכונית לשדר מידע על טמפרטורות חריגות, גשם, שלג או ערפל, ולהעביר מידע שדילג כבר דרך שלושים ושלוש מכוניות על מכונית שהייתה מעורבת בתאונה ושכריות האוויר שלה נפתחו.
כל הרכילות האוטומוטיבית הזאת מתגלגלת בין המכוניות בלי צורך לערב שום גורם ממשלתי, ללא קשר לתשתיות, ובאמצעות קשרים טובים עם וייז, גוגל וספקים אחרים של פתרונות ניווט והתמצאות. מהנדסי ג'נרל מוטורס הוסיפו לניסוי הזה גם חיישנים ומשדרים שמותקנים על רמזורים, תמרורי "עצור" ותחנות דלק לאורך הדרך, כך שהוולט שלהם מקבלת גם מידע נוסף על הסביבה.
כאשר המהירות הממוצעת האופטימלית אל הרמזור הירוק הבא היא 45 קמ"ש, הוולט מפחיתה את מהירותה כדי לחסוך דלק ולהימנע מעצירה מיותרת מול רמזור אדום. כאשר תמרור "עצור" קולט מכונית שמתקרבת אליו במהירות שלא מעידה על כוונת הנהג שלה לעצור, הוא משדר התראה לכל המכוניות שבסביבה, ואלה עוצרות במקום ובתזמון הנכון כדי להימנע מתאונה. כאשר מפלס הדלק נמוך, המכונית מחפשת בעצמה את התחנה שמציעה את התעריף המשתלם ביותר.
דוזר בוחן כעת את המסך שלפניו, ומזהה עליו תריסר מכוניות אחרות של ג'נרל מוטורס שנוסעות בעקבותיו על I-94. החוק מחייב אמנם שבכל אחת מהן ישב נהג, אבל כל המכוניות האלה נוהגות כעת את עצמן, בשיירה, כשהן צמודות אחת אל האחרת. דוזר מוביל את החבורה.
כאשר הוולט מאיצה היא משדרת על כך למכוניות שמאחוריה, וכולן מאיצות איתה. זרימת האוויר, שאותו היא מפלחת ראשונה, מקיפה את כל השיירה כך שכל המכוניות האחרות חוסכות בדלק, והמרחק הקבוע בין המכוניות מצמצם את מספר התאוצות והבלימות המיותרות, ומגדיל את מספר כלי הרכב שיכולים להשתמש בכביש בכל רגע נתון.
השיירה מגיעה כעת אל מחלף עם כביש I-96, שם נוטשות אותה חמש מכוניות ופונות דרום מזרחה, כשהן מסתדרות מאחורי מוביל-שיירה חדש.
12:30, 12 בספטמבר 2030, תל אביב, ישראל
אניה "טריניטי" וקסמן, ממובילות המחאה החברתית של קיץ 2029, יורדת מדירת הסטודנטים שלה ברחוב סעדיה גאון בתל אביב ופותחת את השרשרת הכבדה שמעגנת את הקורקינט החשמלי שלה למקומו. היא מצמידה אליו את הסוללה שהוטענה במשך הבוקר, ומתגלגלת אל שביל האופניים שלאורך רחוב לינקולן. צלמי העיתונות כבר ממתינים לה, המועמדת השביעית ברשימת הפיראטים בבחירות לכנסת ה-27 שיתקיימו מחרתיים, והסקרים האחרונים מנבאים שהיא בטוח בפנים.
פקק תנועה עצום, מפויח ורועש חוסם את הצומת למרגלות בניין היוקרה בן 32 הקומות שנבנה במקומו של בית מעריב ההיסטורי, והשלט "כאן תוקם תחנת הרכבת התחתית ע"ש קרליבך", שהוצב כאן לפני הבחירות לכנסת ה-22, כבר דהה מזמן.
בתוכנית "המקור" שתשודר הערב יתראיין אביה של וקסמן, ויחשוף פרטים מרעישים על המכרז לכריית 250 המטרים האחרונים ב"קו האדום" של הרכבת התחתית, והפרומואים מדברים על "המחדל התחבורתי הגדול ביותר בישראל" ומבטיחים הקלטות מפלילות לכאורה של היועץ הפוליטי של סגן שר התחבורה הקודם.
תושבי תל אביב כבר מזמן לא מחזיקים במכוניות ולא בונים על תחבורה ציבורית, ומי שפוקק להם את העיר הם מי שנאלצים להגיע אליה מערים אחרות. כמעט לכל מבוגר וילד בתל אביב יש אופניים חשמליים או קורקינט חשמלי, שאמנם מיוצרים בסין אבל תוכננו ועוצבו בישראל.
שבילי האופניים שנסללו ברחבי העיר מאפשרים גישה נוחה ומהירה לכל מקום, ומאז המצאת החניונים התלויים אשר מוצבים מעל השבילים ומספקים צל ומקום לצמחייה, קל מאד להחנות את כלי הרכב האישיים ולאבטח אותם מפני גניבות.
פרויקט "תל חשמל", שאוסף את רוב האנרגיה שלו מתאים פוטו-וולטאיים שמוצבים מעל החניונים התלויים, מופעל בידי חברת "בטר פלייס" ומספק סוללות מושכרות להחלפה, כך שטווח הנסיעה של כלים אישיים הוא למעשה בלתי מוגבל.
שאר המכוניות בישראל מונעות באמצעות אתנול, אשר מופק מהגז הטבעי שמוזרם ממעמקי הים התיכון אל מתקן הזיקוק האדיר שהוקם צפונית להר חורשן, והוכרז כבר מזמן כאחד האסונות הסביבתיים הגדולים בישראל. במתקן הזיקוק הגז "מונזל" בתהליך גוזל אנרגיה, והופך לדלק. אלא שכעת גם לתהליך הזה צריך למצוא חלופה: מאגרי הגז מידללים במהירות בגלל המכירה האינטנסיבית של גז לחו"ל. עד שנת 2040, מנבאים המומחים, לא יישאר גז במרבצים הידועים כעת, וישראל תשוב להיות תלויה באנרגיה ממקורות חוץ.
על אניה, שבמהלך לימודיה עבדה כרכזת תחבורה ציבורית בפורום "החופש לנוע 2040", הוטל להתמקד במסרים בתחום התחבורה והבטיחות בדרכים, שהפך לנושא החם ביותר בבחירות האחרונות. כעת, בדרכה למטה המפלגה, היא מתראיינת לאתר האינטרנט של תל אביב וחוזרת בפעם המי-יודע-כמה על משנתה: "האבסורד הגדול", היא אומרת, "הוא שכל המאה הקודמת הוקדשה להתאמת העיר למכוניות, במקום להתאים את כלי הרכב לערים, וכרגע הגענו למבוי סתום תרתי משמע.
"כבר יותר מעשרים שנה יודעים אצלנו שאי אפשר להתאים יותר את העיר למכונית והתהליך חייב להתהפך, אבל עשרת שרי התחבורה האחרונים לא טרחו לקדם חשיבה שתעודד תחבורה אישית וציבורית ותמנע כניסה של מכוניות לערים. אנחנו ננהיג כאן פוליטיקה אחרת, נקדם את התחבורה הציבורית, נבנה רכבת תחתית ונחבר את הפריפריות למרכז".
12:30, 29 במרץ 2013, תל אביב, ישראל
במונחי תחבורה נמצאת שנת 2030 ממש מעבר לפינה. ניסיון העבר מלמד אותנו שהתפתחויות טכנולוגיות בכלי רכב מקודמות בראש ובראשונה בגלל מניעים כלכליים, וששיקולי מס ועלות מווסתים את הביקוש לתחבורה.
מבחינה טכנולוגית, תעשיית הרכב יודעת לייצר כבר כיום מכוניות שנוהגות את עצמן, אבל קפיצת המדרגה מנהיגה אנושית לנהיגה ממוחשבת תתרחש רק כאשר תהיה לה מוטיבציה כלכלית שתגבר על הסיכון המשפטי מפני תביעות. במוקדם או במאוחר יהפכו המכוניות למוצרים אוטונומיים ואוטומטיים, שינווטו ויסעו בתוך המרחב העירוני בכוחות עצמם.
בני אדם לא ירצו וגם לא יוכלו לנהוג במכוניות בסביבה עירונית, מפני שהתנועה תהיה מסובכת, מהירה וקשה מכפי שהאינסטינקטים האנושיים יוכלו להתמודד איתה. בשלב הראשון המכוניות יחנו את עצמן לבד, למשל בתוך חניונים אוטומטיים שאנשים לא נכנסים לתוכם. בחניונים כאלה לא יידרשו שבילים להולכי רגל, ומכוניות יוכלו לחנות בצפיפות מפני שלא תידרש פתיחת הדלתות שלהן.
בשלב הבא תעבורנה מכוניות לנהיגה עירונית אוטונומית, ולצורך זה תידרש תשתית טובה של חיישנים, מקלטים ומשדרים גם במכוניות וגם בסביבתן - כלומר, טכנולוגיה שתתמוך במכוניות ותאפשר להן לא לפגוע ולא להיפגע.
מכאן יתפתח ניהול התחבורה והניידות העירונית - מערכת שתסייע לכלי רכב לנסוע בדרך היעילה ביותר, צמודים לכלי רכב אחרים ועם כמה שפחות עצירות. ניהול התחבורה יחסוך משאבי מרחב (בזכות הגברת צפיפות כלי הרכב) ומשאבי זמן (בזכות הפחתת מספר העצירות והגברת המהירות הממוצעת), ולכן גם ייווצר חיסכון באנרגיה.
הטכנולוגיה שתתפתח לצורך כך תתבסס על מידע בזמן אמת, חיבור אלחוטי קבוע לאינטרנט ולתשתיות ניהול התחבורה, וכן קישור אלחוטי בין המכוניות לבין עצמן. נוסעים בתוך מכוניות בעיר לא יעסקו עוד בנהיגה אלא בנסיעה, וייהנו משלל שירותי המידע והבידור שהם נהנים מהם בביתם.
במקביל יתנתק הקשר בין בעלות על מכונית ובין השימוש בה, פשוט מפני שברוב העולם בעליה של המכונית משתמש בה בממוצע לא יותר מאשר שעתיים ביום, ורוב המכוניות בעולם צורכות מקום חניה למשך זמן ארוך פי ארבעה או יותר מהזמן שבו הן פועלות.
כריס אנדרסון, עורך ירחון המחשבים והאלקטרוניקה האמריקאי "Wired", היטיב לתאר את עתיד המכונית כשאמר:"' נהגתי במכונית שלי למשרד' הוא משפט ששום חלק ממנו לא יתקיים יותר בעתיד: אני לא אנהג מפני שהמכונית תסיע אותי, לא אסע לעבודה מפני שלא יהיה עוד מקום שנקרא 'משרד' ואת העבודה נוכל לעשות מכל מקום, והמכונית בכלל לא תהיה שלי".
אנדרסון הוסיף: "פעם היו תמונות שצילמנו בפילם ומוזיקה שקנינו בתקליטורים, והן היו שלנו, מאוחסנות אצלנו. היום כבר אין יותר 'שלנו' או 'אצלנו', מפני שהמוזיקה והתמונות הן למעשה קבצים דיגיטליים שמאוחסנים במקום כלשהו, לאו דווקא אצלנו, ואנחנו משתמשים בהם באמצעות הורדתם מהרשת. הדברים האלה נמצאים בשום מקום ובכל מקום, ובעתיד סביר שנשתמש כך במכוניות. הן לא יהיו 'שלנו', אבל נוכל לזמן אותן ולהשתמש בהן לפי הצורך".
להבדיל ממכוניות שישמשו לנסיעות בינעירוניות, וקרוב לוודאי יונעו באמצעו תאי דלק שיצרכו מימן, מכוניות עירוניות יהיו חשמלית ויקבלו את האנרגיה שלהן מן התשתית העירונית. ערים לא יוכלו להכיל עוד את זיהום האוויר ממנועי הבעירה הפנימית, ומנגד תשתפר מאוד העברת האנרגיה החשמלית בתוך התשתית העירונית, כך שהחשמל יהיה זמין מאוד לכלי רכב.
בניגוד להפחדות שרובנו נחשפנו אליהן, שלפיהן בתוך כמה שנים ייאזל הנפט מן העולם, פרופ' לודגר הובסטאט, ארכיטקט ומדען מחשב מהמכון הטכנולוגי השוויצרי, סבור שבשנת 2030 תהיה בידי האנושות פי 5 יותר אנרגיה נקייה מכל האנרגיה שאנו משתמשים בה היום.
לדבריו, כבר כעת הגענו למועד ה-E-Day (על משקל D-Day) שבו זול יותר להפיק חשמל מקולטים סולריים חדישים מאשר ממקורות האנרגיה הנוכחיים, וכתוצאה מכך צפויה בקרוב פרישה נרחבת של פאנלים לקליטת אנרגיית השמש.
על בסיס הטכנולוגיה הזו יפיקו חקלאים (במדינות שמעודדות תוכניות לאנרגיה מתחדשת) 30 אחוז מהכנסותיהם באמצעות הצבת לוחות סולריים על 1.6 אחוזים מן השטח החקלאי שלהם, ובשנת 2020 נגיע ל-G-Day - מועד שבו נוכל להפיק באופן מסחרי גז מימן, תוך ניצול אנרגיה סולרית. במילים אחרות, נראה שבעתיד לא צפוי מחסור באנרגיה, אלא רק החלפת מקור האנרגיה משרפת נפט מזהם לניצול קרינת השמש.
המכוניות שאנחנו מכירים כיום תופסות יותר מדי שטח ונפח, הן גדולות וכבדות מדי, צורכות יותר מדי אנרגיה בדרך לא יעילה, מזהמות את הסביבה ומי שנוהג בהן מסתכן בכך שהוא יפגע באחרים או ייפגע בעצמו. בעתיד יניידו אותנו כלי רכב קטנים יותר, קלים יותר, אוטונומיים ובעלי הנעה חשמלית או מימנית, שיהיו מותאמים למערכת התחבורה בעיר העתיד - במקום שיגרמו לעיר להתאים את עצמה אליהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם