מנהיג הסלפים: אין לנו כוונה לזרוק אתכם לים
בעוד ארגון הסלפים מתחזק בסוריה ויורה מסיני רקטות לאילת, השייח' אל-תמימי, מבכירי העדה, טוען שמדובר בארגון שוחר שלום. ראיון
הרכב מיטלטל כשלביב מוביל אותנו בסמטאות בין בתים צפופים. הוא מבצע פנייה חדה ימינה בכיכר, לפני המסגד בעל הכיפה הירוקה, ואנחנו מגיעים. הרכב משתתק והשכנים מציצים על האורחים הזרים בחשד. אריק הצלם מעמיס על גבו את הציוד, וסוגר את דלת המכונית בזמן שהוא בוחן את הסביבה. לביב מנסה להרגיע: "אל תדאגו, סתם סקרנים". אנחנו עולים לקומה השלישית בבניין קומות חדיש למדי, ונכנסים לביתו של השייח' נאסר ח' ליל אל-תמימי.
אל-תמימי, בשנות הארבעים לחייו, משתייך לזרם הסוני הסלפי, שנחשב לאחד הקיצוניים באסלאם. זו כבר תקופה שהסלפים נמצאים כמעט בכל מקום שיש בו עימות, כמו במלחמה בסוריה נגד משטרו של בשאר אל אסד. לוחמי הסלפים מקרב המורדים, שמחשיבים את עצמם מקורבים לאל-קאעידה, מסתובבים בקרבת הגבול הישראלי בגולן ואחראים לחטיפות משקיפי האו"ם. דגל האסלאם השחור מתנוסס מעליהם, והם מאמינים כי רק ג' יהאד נגד הכופרים, יהיו אשר יהיו, יוביל למטרה הסופית: שיבת האומה האסלאמית.
בנוסף לאיום מהצפון, בבוקרו של אותו יום לקח הארגון הסלפי "מועצת שורא אל מוג'אהדין" אחריות על ירי רקטות הקסאם מסיני לעבר אילת. מנהיגי הזרם הסלפי מוחים על מעצרים שמבצע נגדם חמאס ברצועת עזה. הם מאשימים את אנשי חמאס כי הם עומדים בדרכם של הסלפים לג'יהאד נגד ישראל, ומבהירים כי אינם מקבלים את הסכם הרגיעה שחתם הארגון.
"מדובר בסלפים הג'יהאדיסטים", ניסה אל-תמימי להרגיע אותנו והורה לנו לשבת על הספה הכבדה שבדירתו. "תכף נסביר לכם הכל ואתם תבינו". בעוד אנחנו מתמקמים, לביב, עוזרו של השייח', מגיש לנו משקה תוסס בכוסות ארוכות. "זה לא אלכוהול, אל תדאגו", מתלוצץ אל-תמימי.
"האסלאם התחלק לאחר פטירתו של מוחמד לשני זרמים עיקריים", פותח השייח' בהסבר: "הסונה, שהאמינה כי קבוצת תלמידיו של הנביא היא שצריכה לשלוט אחריו, והשיעה, שהאמינה כי יורשו הוא חתנו, עלי אבן אבו טאלב, ורק לפסיקותיו יש לשמוע.
"הסונה, שמרבית המוסלמים נמנים עליה, התחלקה גם היא לזרמים, כאשר הזרם הסלפי מאמין שצריך לחזור לימי הזוהר של האסלאם, ולאמץ את דרכי החיים של האבות הקדמונים שלנו. פירוש המילה' סלף' הוא אב קדמון. הסלפיה התחילה את דרכה בערב הסעודית. אחד המטיפים הראשונים של הסלפיה היה השייח' מחמד אבן עבד אל וואהב. הקשרים הטובים שהיו לו עם ההנהגה במדינה הבטיחו את חופש הפעולה של התנועה ואת הפצת האסלאם הסלאפי באמצעות הדעווה - ערכי הנהגתו של הנביא מוחמד".
השייח' אל-תמימי עושה הפסקה, לוגם מהכוס ושואל אם הכל מובן. אני מהנהן, והוא ממשיך. "השאיפה הגדולה של השייח' מחמד אבן עבד אל וואהב הייתה לסלק את האמונות הטפלות שרווחו בשם האסלאם, כמו השתטחות על קברים של אנשי הנהגה מוסלמים. לפי דרכו, האופן שבו יש להפיץ את האסלאם, הדעווה, כולל פעילות של צדקה, סיוע סוציאלי, חינוך והכשרת הלבבות לקבלת האסלאם ולתמיכה בתנועה הסלפית.
"הוא לא האמין באלימות, והתנגד להפצת האסלאם בדרך של כיבוש שטחים ומלחמות. אנחנו הולכים בדרכו ומכבדים את בני הדתות האחרות, כבוד מוגבל כמובן, בתנאי שהם לא פגעו במוסלמים. המטרה היא הפצת האסלאם, ולכן כל ממשלה או מדינה שלא מפריעה בהפצת הדעווה והאמונה האסלאמית היא בסדר מבחינתנו. לערב הסעודית ולתנועה הסלפית יש מרכזים באירופה ובדרום אמריקה.
המרכזים האסלאמיים נועדו להכרת האסלאם, ואותם מנהיגי דת שנתמכים על ידי ערב הסעודית אינם מחנכים לפעולות טרור או לכל פעולה צבאית כוחנית בחייהם.
"הקיצוניות התחילה בימי המלחמה של המוסלמים באפגניסטן נגד האיחוד הסובייטי בשנת 1979. לאפגניסטן הגיעו הרבה מאמינים סלפים שהשתתפו במלחמה, בתמיכת ארה"ב, עם המוג' אהדין. אז התפצלה הקבוצה הסלפית לשתי קבוצות: סלפיה שכלית וסלפיה ג'יהאדיסטית. הג'יהאדיסטים הקיצונים האמינו כי אם יש אנשים, מדינות ומנהיגים שרוצים לפגוע באסלאם, יש צורך להילחם בהם בכל הכוח, וכך בעצם התחילו כל הצרות".
אל-תמימי מלטף את זקנו כשהוא מתאר את תחילת דרכו של הארגון האסלאמי הקיצוני ביותר: אל-קאעידה. "מיד בתום המלחמה באפגניסטן אוסאמה בן-לאדן, איש רב פעלים, אסף את הכוחות המוסלמים שהיו מאומנים תחתיו אחרי שארה"ב נטשה אותם. אותם לוחמים היו חסרי מעש, ולאחר כיבושה של כווית על ידי סדאם חוסיין, בתחילת שנות התשעים, הגיע בן-לאדן למלך הסעודי פאהד כדי להציע לו את שירותיו.
"בין השניים שררו קשרי ידידות, ובן לאדן רצה להציע פתרון למשבר בכווית שהדאיג את ערב הסעודית. הוא שלח מכתב למלך, ובו הציע שלוחמיו יניסו את הרודן העיראקי מהמדינה הקטנה. המלך פאהד התמהמה בתשובתו, ובמקום להיענות לבן-לאדן כרת ברית עם ארה"ב וכוחות שיתוף הפעולה הבינלאומיים.
"מבחינת בן-לאדן ואימאן אל-וזהארי סגנו, פאהד כרת ברית עם השטן הגדול. השניים החליטו כי הם מנתקים את היחסים בינם לבין ערב הסעודית לנצח. בשם הסלפיה הג'יהאדיסטית אסף בןלאדן את לוחמיו, ובאמצעות קשרים בתימן, בסודאן ובמקומות נוספים הקים את אלקאעידה - הארגון הראשי של כל הארגונים הסלפיים הג'יהאדיסטיים, שמנצח על הטרור העולמי".
בעדינות מרובה, כדי לא להיכשל בלשונו, מסביר השייח' אל-תמימי, כי היום הזרם הסלפי השכלי, זה שמאמין בהפצת האסלאם בדרך מתונה, רואה בסלפים הג'יהאדיסטים כופרים שמשתמשים באסלאם כדי לעודד מלחמה ופעולות טרור בכל העולם. הסלפים הג'יהאדיסטים גם רואים בחלק ממנהיגי הדת הסלפים המתונים מכשול בדרכו של הג'יהאד נגד הכופרים באסלאם, שאותם, לדעת הג'יהאדיסטים, יש להרוג אם לא יתאסלמו.
"אני מאמין שאם היה אפשר לחזור אחורה בזמן, והמלך הסעודי היה מקבל את הצעתו של בן-לאדן, היה אפשר למתן את ארגון אל-קאעידה, ולהפוך אותו לארגון מסודר שפועל תחת ההשגחה של ערב הסעודית".
אני מפסיק את השייח' תמימי, ושואל אותו מה דעתו על כך שכיום למילה "אסלאם" יש קונוטציות של טרור ופיגועים, במילים אחרות: הטרור הוא האסלאם. "הדברים האלו לא נכונים", מתרעם אל-תמימי. "האסלאם בבסיסו לא מחנך להרוג אנשים, לכבוש אדמות או לשלוט על ארצות. תפקיד האסלאם הוא להעניק לאנשים חיים טובים יותר, ולכן כל הרג אסור באסלאם בבסיסו".
אז אלו שעושים מעשי טרור מאמינים באסלאם מזויף?
"לא מזויף. הם מגיבים למצב שבו הם נמצאים. מוסלמים רבים ברחבי העולם מרגישים שהם חיים בתוך החושך. הזכויות שלהם נלקחות מהם, ואין תקווה לעתיד. זה נכון בנושא הפלסטיני, וזה נכון גם בהתערבותה של ארה"ב במדינות כמו אפגניסטן, עיראק ואפילו מצרים. השפה של העמים שחיים במדינות האלו הופכת לשפה אלימה.
"המהפכות שאנו רואים כיום בעולם הערבי הגיעו בעקבות התקוממות עממית נגד השליטים הרודנים, כמו זין אלעאבדין בן עלי בתוניסיה או מועמר קדאפי בלוב, שניצלו את עמיהם והביאו אותם לימים של חושך. כדי לשנות את המצב הקיים האזרחים התקוממו, ומי שתפסו את ההגה לאחר אותן מהפכות הם האחים המוסלמים. הם אלו שהשתתפו בתפיסת השלטון לאחר נפילת העריצים".
תמימי מבקש לחזק את דבריו, ומצטט את מזכירת המדינה האמריקנית לשעבר קונדוליזה רייס: "היא אמרה שהאחים המוסלמים במצרים מאורגנים, הם אלו שעזרו לעם ולכן העם בחר בהם. נשיא מצרים חוסני מובארק מאז ומתמיד ביקש מארה"ב לבחור בינו לבין האחים המוסלמים, ובוושינגטון תמכו בו, אבל בדיעבד, בבחירות הדמוקרטיות, האחים המוסלמים - אלו שעזרו לעם - נבחרו.
"אנחנו לא רוצים לשלוט בעולם", מדגיש שוב אל-תמימי. "אנחנו רוצים להעביר את מסריו של הנביא מוחמד לעולם כולו, ולהסביר שהאסלאם הוא טוב לאנושות. האנשים באירופה, בארה"ב ובכל העולם לומדים שהאסלאם שומר עליהם, שיישארו בדרך טובה, ולא ילכו לדרכים של פשע ואלימות".
דפיקות בדלת מפריעות לשיחה ומלחיצות את היושבים בדירה הקטנה: אולי התעורר חשד בקרב השכנים שליוו במבטיהם את כניסתנו לבניין. לביב, המלווה, מבקש מאיתנו להיכנס לחדר צדדי, והש ייח' אל-תמימי קם לפתוח את הדלת. הווילון שהפריד בינינו, היושבים בסלון, לבין המטבח, הוסט עד שהסתיר אותנו לחלוטין. השייח' פתח את הדלת לאט, והמתח התפוגג כששמענו קול של אישה. אשת השייח', שישבה כל העת במטבח, שוחחה עם הגברת. כשהדלת נסגרה המשכנו בשיחה.
הסתרתה של האישה גורם לי לתהות באזני אל-תמימי על יחס האסלאם לנשים: הפגיעה בזכויותיהן בשם הדת, האלימות כלפיהן והלבשתן בניקאב המכסה את כל גופן. השייח' נותר רגוע. "המערב מנסה לחנך את מדינות ערב המוסלמיות ללכת בדרכו הכושלת", הוא עונה. "הניסיון של ארה"ב ואירופה להגיד לנו כיצד לנהוג בנשים שלנו, ואיך להתלבש, הוא פשוט מגוחך. יש פה ניסיון לפגוע באסלאם ולשרש אותו מלבם של המאמינים באללה - ניסיון שלא יצליח.
"התרבות של ריקודים במועדוני לילה, שתיית אלכוהול ולבוש חושפני היא לא תרבות שמכבדת את האדם ולא את הנשים. התרבות הזאת לא מתאימה למוסלמים מאמינים, וגם אם הם בתחילה משתפים פעולה עם התרבות הזאת, בסופו של דבר נמאס להם ממנה והם זורקים אותה.
"אם מסתכלים על איראן של שנות השמונים, תחת שלטון השאה, האמריקנים פיתחו שם תרבות מערבית - בתי קולנוע, מועדוני לילה, שירה וריקודים - והעם האיראני בסופו של דבר הגיב על העניין הזה. ראינו שהייתה מהפכה עממית שסילקה את ארה"ב והמערב מאיראן והביאה לשלטונו של חומייני. היום הכל נגמר. העם כולו סירב לתרבות הזאת. באופן טבעי המוסלמי חי בצניעות, בלי התערבות ממקור עליון.
"אף אחד לא רוצה שבתו תלך לבדה לרקוד עם בחורים או לשתות אלכוהול. שום אבא לא רוצה שיהיו לבתו קשרים לפני הנישואים. זה טבוע בתרבות שלנו. בנוגע לאלימות, יש פה הגזמה מיותרת שמקורה, שוב, ברצון של התרבות המערבית להוכיח שהיא הצודקת. המצב בחברה המוסלמית שונה מהחברה היהודית או הנוצרית. בחברה המוסלמית אין דבר כזה חילוני. כולם מכבדים את הדת. הלבוש המסורתי של הנשים, הניקאב, היה מאז ומתמיד בחברה המוסלמית, ולכן זה לא חריג.
"אנשים רבים במערב, שאתם נפגשתי ושוחחתי, מכבדים את הלבוש המוסלמי הצנוע ואת היחס המגונן שלנו כלפי הנשים. הם אמרו לי בפירוש שעדיף הלבוש הצנוע על פני לבוש חושפני שמחנך לאלימות כלפי נשים ולסיפוק היצרים הגבריים".
לביב מבקש להתערב בשיחה, ומציין כי הצניעות האסלאמית מכובדת גם על ידי יהודים. "יש לי חברים יהודים שגרים בתל אביב", מספר לביב. "בכל זמן פנוי הם רצים למסיבות, ורצים אחרי בחורות, אבל הם אומרים לי: לביב, אצלכם יש יופי של תום. האישה מכסה את עצמה ולא הולכת עם הכל פתוח. יש כבוד לנשים. גם בחורות יהודיות מבינות את זה, ובגלל זה הן הולכות עם מוסלמים".
אני מנצל את ההזדמנות, ושואל את אל-תמימי לדעתו בנושא הקשרים בין יהודיות למוסלמים. "באסלאם אין כל בעיה שמוסלמי יתחתן עם יהודייה", אומר השייח', " אף שמספר חכמי דת ציינו שבמקרה של מלחמה זה אסור, מחשש שהנשים היהודיות או הנוצריות יפתו את המוסלמים להתחתן איתן ואז יעבירו אותם על דתם. חלק מהפוסקים גם ציינו את האפשרות של שימוש בנשים ובבעליהן המוסלמים כמרגלים נגד מדינות מוסלמיות, אבל באופן כללי הנוצרים והיהודים נחשבים מבחינת האסלאם לעם הספר, שקיבלו את דתם מהשמים.
"הרבה מוסלמים נושאים כיום יהודיות. מרבית היהודיות חיות טוב אצל המוסלמים, או עם מוסלמים, ואף שהרבה חושבים שמדובר במלחמת דת, ושהמוסלמים עושים את זה בשביל להשתלט על הנשים היהודיות, אני סבור שמדובר בדרך טבעית - שטוב הלב של המוסלמים שחיים על פי האסלאם הוא שמושך את הנשים, כי גם הן מבינות שהדרך הנכונה היא האסלאם".
על מה אתה מדבר, בפקיסטן ובאפגניסטן נשים לא יכולות ללכת לבד ברחוב ללא ליווי של גבר. הנשים לא יכולות להשתתף בבחירות דמוקרטיות. זה כבוד לאישה?
"המערב כל הזמן מנסה לחנך אותנו לכונן דמוקרטיה במדינות מוסלמיות. אני בז לניסיון הזה. הם חושבים שהם עליונים ופטרונים של מדינות ערב. ארה"ב הגדולה היא בסך הכל מדינה חדשה, ולמורשת הערבית יש היסטוריה ארוכה הרבה יותר מהדמוקרטיה האמריקנית. האסלאם מחנך אותנו ואת מנהיגינו לשלוט באמצעות מועצת השורא, כלומר לשתף ולהתייעץ עם נציגי העם בכל החלטה, בעוד שבדמוקרטיה אנחנו רואים הרבה פעמים שאחרי שנציג נבחר הוא שוכח את מי שבחר בו.
"באסלאם המנהיג צריך תמיד להתייעץ לפני קבלת החלטות, ולכבד את הדעות של האחר. האמונה האסלאמית טובה יותר ומתחשבת יותר מהדמוקרטיה המערבית. האחים המוסלמים במצרים מודיעים בכלי התקשורת שבכוונתם להקים מדינה דמוקרטית, אבל ההצהרות האלו הן רק כדי לסבר את אוזניהם של המנהיגים במערב. בלבם הם מאמינים שדרך האסלאם היא שתוביל את החברה המצרית, ובסופו של דבר הם ילכו בדרך הזו.
"אנחנו רואים את הפריחה של האסלאם באירופה. יותר ויותר אנשים מדברים על הקמת מדינה אסלאמית בבריטניה או בצרפת, וזה דבר מאוד פשוט: אנחנו לא באים לכפות את הדת, אבל אם בריטים או צרפתים מתחילים לאהוב את האסלאם ורוצים לאמץ אותו כדת - הם חופשיים לנהוג כך. אם הם לא רוצים להצטרף לאסלאם, ורוצים לשמור על אמונתם - הם יכולים, רק שיכבדו את המוסלמים שבסביבתם.
"כבר היום יש המון מסגדים באירופה, וחוקים שמחזקים את הדת. יותר ויותר אנשים נכנסים לאותם מסגדים, שומעים את האסלאם שמדבר על אהבה וכבוד, ומתחברים לאמונה במוחמד ובדרכיו הטובות.
"הבעיה מתחילה כאשר הצבא הבריטי, לדוגמה, נלחם בעיראק ומשתף פעולה במלחמה במוסלמים עם צבאות אחרים. זה מה שגורם לאסלאם הקיצוני להתעורר גם באירופה.
"בכל פעם שיש פעילות מלחמתית והתערבות צבאית במדינות מוסלמיות, האירופים יתחילו לסבול מטרור שמגיע ממוסלמים שיש אצלם בבית ומתקרבים לאסלאם הקיצוני או מפעילים שבאים מבחוץ. בקיצור, הבעיות מתחילות מהמלחמות שבהן פותח המערב, ולכן אם כולם יאמצו את ערכי האסלאם זה ישפיע על העולם כולו באופן חיובי".
ומה בדבר ישראל? איך הטרור הגיע לכאן?
"זאת שאלה קלה מאוד", מחייך השייח' תמימי. "הכיבוש ומעשיה של ההנהגה בישראל מובילים את פריחת הקיצוניות, ואת העלייה של הג'יהאד הסלפי. הפלסטינים מבינים שאין פתרון מלבד הפתרון הצבאי, ולכן מצטרפים לסלפים הג' יהאדיסטים ולארגונים שלהם. ישראל לוקחת אדמה שלא שלה, לא רוצה לחתום על הסכם הפסקת אש, ולכן אין כל ברירה אלא לפתוח במלחמה ישירה נגד ישראל ונגד ארה"ב, שעוזרת לה בכיבוש הזה, עד שישנו את דרכם וייענו לדרישות.
"לו היה פתרון למוסלמים, פתרון שהיה אפשר לראות אותו מתקיים בעיניים, היינו יכולים לבוא למנהיגי הסלפים הג'יהאדיסטים ולהראות להם שזו הדרך, שיש תקווה. אבל אם אין פתרון, והממשלה הישראלית לא רוצה לפגוש במנהיגים הערבים או להשיב לדרישות האסלאם, נראה שהארגונים הקיצוניים, ואלקאעידה בתוכם, רק ילכו ויתעצמו".
בעוד ארגוני הג'יהאד הסלפיים, המזוהים עם אל-קאעידה, מבצעים פעולות טרור בכל העולם ומשתתפים גם במלחמה נגד בשאר אל-אסד בסוריה, בשטחי הרשות הפלסטינית וברצועת עזה הם נרדפים תמידית בשל מספרם הקטן שמגיע למאות בודדות. מוקדי כוח של הארגונים הסלפיים נמצאים בירושלים וברצועת עזה.
השייח' אבו סלים סכפה הצליח להחדיר את האמונה בג'יהאד גם בנצרת, כאשר הקים בשנת 1997 את קבוצת "אנצאר אללה בית אלמקדס אל-נאצרה", הדוגלת ביישום הג'יהאד כדי להוביל את האסלאם לניצחון ולשחרור ירושלים.
השייח' אל-תמימי, שמגדיר את עצמו כאיש דת ללא השתייכות מפלגתית, מנסה לשמור על יחסים טובים עם כל הצדדים. "הרשות הפלסטינית, בראשות אבו מאזן, עושה את המיטב ומנסה להביא את הדבר הטוב ביותר לעם הפלסטיני. הם הגבירו את הביטחון האישי ופעלו להפחתת השחיתות. הם מתייחסים אל אנשי הדת באופן חיובי, לא מתערבים לנו בנושאים הללו ומאפשרים לנו להפיץ את הדעווה באופן חופשי.
"בנוגע לפיוס בין חמאס לפת"ח, אנחנו, כאנשי דת, אומרים שיש צורך להתאחד כולם תחת אללה, ולא לחיות בפיצול בין הפלסטינים בפרט, ובין המוסלמים בכלל, ולכן יש צורך באחדות ופיוס בין חמאס לפת"ח, ואם יש צורך גם להקים ממשלת אחדות".
בנושאים המדיניים השייח' אל-תמימי מקפיד להאשים את ישראל בהיעדר פתרון מדיני. הביטוי "הסכם שלום" נעדר מהשיח, ובמקומו מופיעה המילה "הודנה", שפירושה הפסקת לחימה זמנית. "פתרון שתי המדינות שהוצע על ידי מדינות ערב כולל את הדבר העיקרי, והוא שירושלים תהיה בירת המדינה הפלסטינית", אומר אל-תמימי.
"האחים המוסלמים ובכירים בחמאס הציעו לא לקרוא לפתרון הזה הסכם שלום או סיום סכסוך, אלא הודנה, שמשמעותה הפסקת לחימה לתקופה של עשרים שנה. גם מבחינה דתית, אין שום כוונה לזרוק את היהודים לים. אנחנו מדברים על נקודת מבט ברורה, שאומרת שפלסטין כולה היא מדינה ערבית אסלאמית, ואדמת הקודש אסלאמית.
"ולכן, היהודים, אם ירצו, יוכלו לחיות במדינה הזאת, אבל הם לא יוכלו לשלוט בארץ הזאת או על הפלסטינים המוסלמים שחיים בה. הם יוכלו לחיות בה כמו שחיו בעיראק ובמצרים. בימי הח'ליפה האסלאמית בטורקיה היהודים חיו פה, ואלו שלא חיו פה, הח'ליפה האסלאמית נתנה להם אישורי כניסה לתקופות של מספר חודשים כדי שיוכלו לבקר במקומות הקדושים של פלסטין. היסטוריונים יהודים שאיתם שוחחתי בעבר אמרו לי שהתקופה הטובה ביותר של היהודים בהיסטוריה הייתה בימי הח'ליפה האסלאמית. בזמנים האלו הם חיו בכבוד, כשהם מקבלים את זכויותיהם בלי שום סכנה ביטחונית".
השעה מתאחרת, והמואזין נשמע מרחוק. השייח' פונה להתפלל, ומבקש מאיתנו לסיים את השיחה. אנחנו יוצאים לרחוב, מתקרבים למקום החניה שלנו ונושמים לרווחה כאשר הרכב נמצא במקומו. בדרך חזרה אנחנו שוב שומעים את הדיווחים על הרקטות באילת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם