עפר שלח: "בלי פתרון בי-ם אין פיתרון לסכסוך"
בראיון לעיתונאית לשעבר, ציפי חוטובלי, מצהיר כבר עכשיו הפרשן לשעבר: כשתהיה הזדמנות - תהיה התמודדות מול יאיר לפיד
עפר שלח, ברוך הבא לפוליטיקה.
ברוכה הנמצאת.
אתה היית מהצמרת של העיתונות בישראל, פרשן מוערך. היינו נפגשים מדי פעם בערוץ ,10 וכמות הביקורת שהייתי שומעת ממך על פוליטיקאים הייתה באמת, כמו כל עיתונאי טוב. כשאני מסתכלת על הבית הזה ורואה יותר ויותר עיתונאים, אני שואלת את עצמי מה קרה לעיתונות? אנשים כבר לא מרגישים מספיק שליחות במקצוע הזה?
זה שהייתה ביקורת, היא הייתה ביקורת על פוליטיקאים ולא ביקורת על פוליטיקה. פוליטיקה תמיד הייתה בעיניי מקום שבו נקבעים דברים, ודווקא כשאתה עיתונאי ואתה עוסק באיך דברים הם לא בסדר, וכמה הם לא בסדר (וזו תכל'ס הכותרת לכל העבודה שלי כעיתונאי, שזה להראות כמה הדברים הם לא בסדר) אז באופן טבעי יש בך את הרצון לנסות את כוחך ולהשפיע שדברים ייראו יותר טוב.
אני חושב שבכלל הקשר בין עיתונאים לבין הפוליטיקה הוא קשר עתיק שנים. אני למדתי, באחד הפאנלים במהלך מערכת הבחירות, שארבעים עיתונאים צרפתים עברו במהלך המהפכה הצרפתית ב1793- מהעיתונות לפרלמנט. אגב, רובם, הורידו להם את הראש בשנה שאחר כך, אז אני רוצה להודות לכולם על ההזדמנות שניתנה לי.
אבל זה היה מתוך הבנה שבעיתונות אתה כבר מיצית את יכולת ההשפעה שלך, זה העניין?
זה לא כל כך יכולת השפעה, אני די מיציתי את הפוזיציה העיתונאית. וזה דבר שהוא ביני לבין עצמי. זה לא להגיד שום דבר רע על הפוזיציה העיתונאית, שגם אהבתי אותה מאוד, אהבתי את מה שעשיתי. אבל בן אדם עובר שינויים בחיים, חלק מהשינוי זה היה הרצון להגיד "אוקיי, להגיד לאחרים מה צריך לעשות כבר ניסיתי, עכשיו בוא ננסה לעשות בעצמי."
יפה, אני שמחה. כי אני בעד המקום הזה. והבחירה ב"יש עתיד", אני מסתכלת על המפלגה שלך, יש בה אנשים מאוד מרשימים, אבל בעיניי יש עתיד זו העדפה של אנשים על פני דרך. כי אם אני חושבת על שי פירון ועל יעל גרמן, אני לא מוצאת הרבה מן המשותף. לא בסוגיות של דת ומדינה, לא בסוגיות אפילו של חלוקת הארץ. בעיניי, אחד המשברים הכי גדולים שהפוליטיקה עברה, והסמל של המשבר היה קדימה, זה האופורטוניזם. ואני שואלת אותך, לשם הולכת הפוליטיקה מבחינתך? ימין ושמאל זה פאסה?
אני ממש לא מקבל את זה. קודם כל, גם בתוך הליכוד וגם בתוך מפלגת העבודה, שלכאורה היסטורית מסמלות דרך, יש הרבה חילוקי דעות. והמפלגה היא בסוף הסכמה של אנשים על קו שלא יהיה של אף אחד. שי פירון ויעל גרמן, שישבתי איתם כשעצבנו את ההשקפה והעמדות של יש עתיד בנושא דת ומדינה, פתאום, שלא במפתיע, גילו שיש ביניהם, כשבאים לפרוט את זה בסופו של דבר לפוליטיקה, לשפת המעשה, יש ביניהם קרקע משותפת גדולה מאוד. ואז את נתקלת בצד השני, שהוא הצד שאומר שבמקום שבו יעל גרמן ושי פירון נפגשים יש יותר עוצמה מאשר במקום שבו כל אחד הולך למאה אחוז שלו.
מה הבשורה של יש עתיד, למה בחרת בפלטפורמה הזאת?
אני בחרתי בפלטפורמה הזאת, קודם כל כי הציעו לי הצעה. זה לא רק יאיר לפיד, אלא הפלטפורמה כמו שהיא נבנתה, ומי כמוך יודעת את החולשות של פלטפורמות פוליטיות קיימות. יאיר הציע לי באופן אישי, שאני בא לפוליטיקה בגיל די מבוגר, לזמן די קצוב, אפשרות די טובה לממש כמה שיותר ממה שאני רוצה. ופה בסופו של דבר אתה עובר תהליך אישי שאתה אומר "אני רוצה לעבור לפוליטיקה" ואז אתה מסתכל על ההזדמנות הספציפית של יש עתיד, עם יאיר לפיד, עם האנשים שהתקבצו, לא ידעתי שתהיה למפלגה כזו הצלחה בבחירות, אף אחד לא ידע, אבל עם העמדות שהצלחנו לגבש בינינו שאיתן אנחנו הולכים לפוליטיקה, זאת הייתה ההזדמנות הכי טובה.
ועכשיו אני אשאל אותך ברמה האישית, מה אתה באת לקדם בכנסת ה,19- אני אשאל אותך גם על תפקידים אבל אולי קודם על התכנים?
תפקידים אני לא יודע. מעניין אותי להשפיע, ומכיוון שהנושאים שעליהם מעניין אותי להשפיע הם נושאים גדולים כמו חוץ וביטחון ומאקרו-כלכלה, אז נגזר מזה רצון להיות בעמדות מסוימות. זו הזדמנות ספציפית, ואז אם אתה יכול לבחור, הקו המנחה שלי גם בבחירת תפקידים הוא לא תואר, הוא יכולת השפעה כמו שאני יכול לשפוט אותה. ויכול להיות שאתה נכנס פנימה ומגלה שכל מה שחשבת הוא לא נכון. ולכן אני לא חושב שאני אהיה ח“כ מחוקק גדול באופן פרטי, אבל אני רוצה להיות שותף למהלכים גדולים בתחומים האלה. אני אתן לך דוגמה אחת, וזה מה שנהוג לקרוא השוויון בנטל, אבל אני לא אוהב את הכינוי הזה.
למה?
אני לא רוצה להתייחס להשתתפות בחיים הישראליים, כולל השירות בצבא, כנטל. אני קורא לזה, לצורך העניין, בשם "שירות לכל". עצם העובדה שאני הייתי שותף, ויורשה לי לומר, שותף מרכזי לניסוח עמדתה של יש עתיד בדבר הזה, שבלי ספק תשפיע על מה שעומד לקרות בו (וממש לא חשוב לי אם זה ייקרא "חוק שלח" או לא, וזה לא יקרא "חוק שלח"), אבל אני יודע שהשפעתי על משהו שהוא מאוד חשוב בעיניי, ובלי להיכנס לפוליטיקה ובלי להיכנס למהלך של יש עתיד, לא הייתי משפיע.
זה הזמן שלך להעמיד אותי על טעותי לגבי המודל של צה"ל. אתה חקרת את הנושא הזה, יש לך מודל גיוס שאתה לוקח איתך הרבה שנים, כלומר אתה לא יצרת אותו לצורכי הפלטפורמה של יש עתיד, כי לפחות בעבר ייחסו לך את המודל של הצבא המקצועי. אז תסביר למה זה לא?
מי שייחס לי את מודל הצבא המקצועי קרא את הכריכה האחורית של הספר שלי, שנועדה למכור ספרים ולא את תוכנו. כי בתוך הספר, וזה מעניין, הספר בא להצביע על חולשותיו והמתחים בתוך מודל צבא העם של צה"ל בזמן שהוא נכתב. וכדי להציב מראה מולו, הצבתי את המראה של הצבא המקצועי. בפרק האחרון אני מסביר למה לא יהיה ולמה לא צריך להיות צבא מקצועי. אבל השאלה היא לא מה אמרתי לפני עשר שנים. יש הרבה מאוד מתחים על תפיסת הביטחון של ישראל שעוצבה בימי דוד בן גוריון בראשית שנות ה.50- וחלק גדול מהמתחים האלה נובעים מהעובדה שהתודעה הציבורית נקבעה על פי האיומים של פעם, צה"ל של פעם, החברה של פעם, וכן הלאה. ולא היא היום. ואני חושב שצריך להתאים את האחד לשני.
הבן שלך עומד להתגייס ליחידת חי"ר. אתה חושב שבמובנים מסוימים יורדת היוקרה של החי"רניקים? צריכים אותם פחות?
דווקא לא. אבל, אפרופו מה שאמרת: כשאני התגייסתי לצבא, לצנחנים, אולי היו יחידות מובחרות, אבל עיקרו של צבא היבשה, עם הילה מאוד גדולה, היה השריון. היום לחיל השריון יש תפקיד אחר, לא שאין לו תפקיד. אבל אני אומר עוד פעם, אני מדבר במובנים של צרכים, אני מדבר במובנים של חברה ששינתה את פניה בהרבה מאוד דרכים ושחלו בה שינויים דמוגרפיים מאוד גדולים שאנחנו צריכים להכיר בהם. אני מדבר במובן של כלכלה, שכשאני התגייסתי הכלכלה הישראלית הייתה סגורה ויכלה לשאת נטל של עשרות אחוזים מהתוצר המקומי שהוקדש לביטחון.
היום אנו בחברה פתוחה, שחיה בתנאים של דירוג אשראי עולמי, שלא יכולה לחיות אפילו עם השישה אחוזים מהתוצר הלאומי שאנחנו מדברים עליו היום. אז הדברים האלה, ההשפעות שיש לסוג השירות שצה"ל עושה, וסוג השימוש שעושים בצה"ל גם לצרכים פוליטיים (שהתחיל מהותית בשנת 82'), כל הדברים האלה, כשאתה מנתח אותם, אתה מבין שצריך להיות שינוי עמוק מאוד. אם אני, דרך הפעילות שלי, אתרום לזה, אני אעשה דבר שכתבתי עליו ספר לפני עשר שנים, והנה יש לי ההזדמנות להפוך את "האות" למשהו, לפחות במעט.
מה יחסך לאוכלוסייה החרדית, האם בעוד עשר שנים מהיום, בהנחה שמתווה הגיוס שלך יתקבל, כל החרדים ישרתו בצבא?
הרוב הגדול של החרדים ישרתו בשירות צבאי או בשירות אזרחי, פרט לכאלה שיוגדרו מתמידים או עילויים ויזכו לפטור. רובם בשירות צבאי, והדבר החשוב ביותר, כמובן, הקשר הגורדי בין אי-שירות בצה"ל לבין אי השתתפות בשוק העבודה של גברים חרדים צעירים, הקשר הזה ינותק, והגברים החרדים ייצאו לשוק העבודה. אגב, חלק מהתוכנית הוא גם הכשרה שלהם לשוק העבודה, ואני מקווה שבזה אנחנו, אני לא רוצה להתנשא על הציבור החרדי ולהגיד שאני עושה לו טובה, עוזרים גם למשק הישראלי וגם למשפחה החרדית לפרנסתה.
והאוכלוסייה הערבית?
אני בעד עידוד שירות אזרחי התנדבותי במודל שקבעה ועדת עברי.
למה אתה פוטר אזרחים משירות?
מפני שיש מורכבות מאוד גדולה בציבור הערבי לדבר הזה.
מה הבעיה שישרתו בקהילות שלהם?
גם הקהילה צריכה להיות במצב שהיא צריכה את זה, וגם המדינה צריכה את זה. היום יש יותר מתנדבים לשירות אזרחי מאשר יש מקומות לקבל אותם. כן, בשאיפה הייתי רוצה לראות כל צעיר וצעירה ערבים משרתים, אבל לא להכריח אותם.
נדהמתי לגלות בתקנון יש עתיד שהיו"ר המייסד יכהן עד תום תקופת הכנסת ה.20- במילים אחרות יאיר לפיד קיבל את תפקידו בירושה מאבא שלו.
לא, הוא הקים את המפלגה. הוא קיבל בירושה מעצמו.
אין דבר כזה באף מפלגה שקוראת לעצמה דמוקרטית, מה זה? איך אתה שותף להליך דיקטטורי מזעזע כזה?
בראשיתו של דבר, אני לגמרי בעד השיטה הדמוקרטית באשר היא. ככל שיש יותר דמוקרטיה, יותר טוב. אבל, יש עתיד היא מפלגה בהקמה. היא הוקמה לפני שנה על ידי יאיר לפיד. בגלל שזו מפלגה בהקמה, בגלל שחברי כנסת, מי כמוך יודע את זה, מרגע שקיבלו את מקומם במשכן הזה (קודם כל זה בזכות יושב ראש המפלגה), אבל ברגע שהם נכנסים לכאן הם פרילנסים. אז אנחנו קיבלנו על עצמנו, אנשים עם אגו לא קטן, שבעצם מה זה יוצר כשאנחנו אומרים שתי כנסות, זה יוצר שבכנסת הזו תהיה תלות לפחות בהקשר הזה של חברי הכנסת ביושב הראש.
אבל למה גם בכנסת הבאה? תפתחו את זה.
ציפי, את יודעת טוב ממני שאם יש בחירות בקצה הכנסת הזו, הכנסת מתנהלת ברמה של חברי הכנסת לא מעט בצל הבחירות האלה. לכן אנחנו הסכמנו לדבר הזה. הוא מוגבל לשתי קדנציות, ואני מבטיח לך שכשתהיה הזדמנות - תהיה התמודדות.
אז בעצם אתה אומר שזה זמני לצורכי הקמה. אתה גם כתבת את המתווה המדיני של יש עתיד.
זה לא נכון, אבל למה לי לקחת משהו שהיה בעיתון ולהגיד שהוא לא נכון. מי שכתב אותו הוא יאיר לפיד.
אני אשמח שתסביר לי, כאדם לא נאיבי, אלא מפוכח שמסתכל על המציאות במזרח התיכון, אתה בעד הקפאת בנייה? אתה חושב שזה מועיל, שזה תורם? ומה דעתך על מתווה אולמרט שהוצע בעבר, שכולל גם מוכנות לזכות שיבה באופן סימבולי? אני שואלת בעצם, האם לדעתך מדינת ישראל נמצאת היום במצב שבו שלום או הסדר הוא דבר בכלל אפשרי?
אני לא בטוח שצריך לתלות בהשפעת ביקורו של אובמה יותר מדי. אני לא בטוח שמישהו ילך פה לשתי המילים המפורשות "הקפאת בנייה", כי בסופו של דבר כשהלכו לשתי המילים המפורשות האלה בפעם הקודמת זה נכשל אליבא דה הצד הזה והצד האחר. אחרי שאמרתי את זה, אני חושב שזה האינטרס העליון של מדינת ישראל לא לפרוץ את גושי ההתנחלויות במה שנוגע לבנייה. מפני שבעמדה של יש עתיד ובעמדה הפרטית שלי, בסופו של דבר, אם יהיה הסדר, ואני מאוד רוצה שיהיה הסדר, אז גושי ההתיישבות יישארו כלולים בתוך מדינת ישראל.
וירושלים לא תחולק?
זה הרי ברור לכולם שסוגיית ירושלים תעלה אחרונה על שולחן המשא ומתן. מי שחושב שהפתרון בירושלים הוא שיעשו איזשהו קו, ותהיה אפילו היונה הצחורה ביותר, או שיחזירו אותה לשלטון פלסטיני או ירדני בצד השני של מעבר מנדלבאום, משלה את עצמו. כמו מי שחושב שיהיה בסופו של דבר פתרון שתהיה אך ורק ריבונות ישראלית, כולל על מחנה הפליטים שועפט שכלול בשטח המוניציפלי של ירושלים רק כי איזה פקיד עשה שם עיקוף והכניס 50 אלף חמאסניקים לתוך תחום שיפוטה של מדינת ישראל.
במנעד של בין זה לבין זה יצטרך להיות פתרון. הוא רחוק מנגד עינינו. מקובל עליי לחלוטין, וזה במצע של יש עתיד, שכאתוס מדינת ישראל חוזרת ומזכירה ששיבת ישראל הייתה לציון, וציון היא ירושלים. ומקובל עליי שירושלים תהיה בתוך חדר המשא ומתן, ושבלי פתרון לסוגיית ירושלים לא יהיה פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני.
אתה מכיר פלסטיני אחד שמוכן לקבל את גושי ההתיישבות במסגרת הסדר הקבע?
אני לא אכנס לעמדתם של הפלסטינים. אני אענה לך ככה, במאי 1977, אם היית שואלת את מנחם בגין אם הוא יהיה מוכן להסדר שבו אנחנו נחזיר את סיני עד גרגיר האדמה האחרון, כולל טאבה, תמורת שלום מלא עם מצרים, הוא היה מסתכל עלייך בתדהמה. פחות מחצי שנה אחר כך אנחנו יודעים מה היה, והיום אנחנו יודעים בדיעבד שההסכם כבר היה סגור כשסאדאת הגיע.
אתה רואה באבו-מאזן תואם סאדאת?
זו לא שאלה של אבו-מאזן, שאלת אותי אם אני רואה פלסטיני שיסכים.
מנהיג פלסטיני.
אני חושב שגם הישראלים וגם הפלסטינים יודעים מהו ההסדר האפשרי היחיד בינינו לבינם, הם יודעים את זה.
זו מנטרה שחוזרים עליה. אם אתה שואל אותי, הבעיה המרכזית היא שיש תפיסת עולם שונה לחלוטין של הצד השני באיך ייגמר ההסדר. הרעיון של הסדר על פי תפיסת השמאל, של גושים, לא מקובל על הפלסטינים. אני מעולם לא שמעתי מנהיג פלסטיני שמדבר על אריאל כמקום לגיטימי, אני לא מכירה חיה כזו.
יש אנשים שיטענו אחרת, אבל לא זו הנקודה. גם פלסטיני סביר יבין שאקט של, בסופו של דבר, עקירה מביתם של למעלה מ300- אלף ישראלים הוא לא פי ארבעה יותר קשה מעקירה של 80-70 אלף ישראלים, אלא פי .400 ובסופו של דבר, לא תהיה ברירה לצדדים, אם הם ירצו הסדר, אלא להתכנס לתוך גבולות ההיגיון. עכשיו, אנחנו, לא את ואני, אלא הישראלים, מנהלים עם עצמנו ויכוח שבעיניי הוא לא רק עקר אלא גם תירוץ בעיניי השמאלניות כדי לא להיכנס למשא ומתן. כי את אומרת לא יהיה, אני אומר כן יהיה. אנחנו רבים, ויש לנו תחושה שדיברנו על השלום.
אני חושב שההיסטוריה הראתה לנו שבסופו של דבר, כשקרה הרגע ההיסטורי, הוא תפס את השותפים לו, שאחר כך קיבלו פרס נובל לשלום, כמעט לא מוכנים. אותו דבר קרה לרבין באוסלו, אותו דבר קרה לשרון בהתנתקות שזה היה חד-צדדי. ב2003- מצנע רץ על קמפיין של לצאת מעזה, שרון לעג לו "דין נצרים כדין תל אביב", להיסטוריה יש מהלכים משלה.
הברית עם בנט היא טרם כניסה לממשלה, אתה לא רואה אותה נמשכת?
אני לא יודע. שנינו פוליטיקאים, הביטוי ברית במובן הזה הוא, לא הברית עצמה, אלא הביטוי הוא קצת ילדותי. יש שותפות אינטרסים עם הבית היהודי. ואני אגיד לך מאיפה היא באה, גם בליכוד מרגישים אותה, מרגישים שהבוחר אמר "חבר'ה תראו, נמאס לנו מהפסבדו-שיח על ההסדר, שמשמש אותנו כל כך הרבה זמן, בשביל לא לגעת פה בדברים שהגיע הזמן לגעת בהם, כי עברו פה 64 שנה, והמון דברים לא מוצאים חן בעינינו".
אני רק רוצה לאזן ולהגיד, שכמות המנדטים הנכבדה שקיבל הבית היהודי לעומת המנדטים שאתם קיבלתם אומרת שהבוחר הישראלי התלהב גם מתפיסת העולם של נפתלי בנט שהיא כמעט הפוכה מהתפיסה של יאיר לפיד בנושא המדינה. כלומר אין פה איזו הליכה אחר רצון לפריצת דרך מדינית.
אנחנו מדברים עכשיו על שיתוף האינטרסים בין הבית היהודי לבין יש עתיד. והשיתוף הזה אומר שיש דברים שסביבם, אד-הוק, נקודתית, יש שיתוף פעולה שאנחנו לא יודעים אם הוא יימשך. אבל כל עוד הקואליציה הזו קיימת, כדי לטפל בדברים שאנחנו מסכימים עליהם, זה יימשך.
אחד הדברים שעשיתי עם עצמי בחודשים הרבים שהתלבטתי סביב העניין הזה, הפוליטיקה, זה להכיר בזה שאתה נכנס לעולם המעשה, ובעולם המעשה לא תצא וחצי תאוותך בידך. אתה יכול להיות נורא צודק, אבל לא תשיג כלום, ואני באתי לפה להשיג. והדברים שבאתי להשיג הם סופר חשובים בעיניי.
מאוד התרשמתי מזה שהגעת לכנסת, ולמרות מיקומך הגבוה ברשימה אמרת שאתה לא רוצה להיות שר בקדנציה הראשונה.
לא אמרתי שאני לא רוצה להיות שר. איילה חסון גילתה לפתע שאני יו"ר סיעה, דבר שנקבע, בגלל שאנחנו מפלגה חדשה, היינו צריכים למנות בא כוח סיעה, ואז הייתה שיחה ביני לבין יאיר וסוכם שאני אהיה יו"ר, היו לזה מטרות שנגזרו מהעובדה שבאותו זמן היינו סיעת אופוזיציה קטנה ולוחמנית. רצה הבוחר, ותודה לבוחר שהוא רצה, שקפצנו מעל השלב הזה. עכשיו, כשאיילה חסון גילתה שאני יו"ר סיעה, היא הסיקה מזה כדרכם של כתבים פוליטיים שהסכמתי לא להיות שר, כי הרי יו"ר סיעה לא יהיה שר. מעולם לא הסכמתי לא להיות שר, מצד שני גם לא בוער בעצמותיי. ממש לא בוער.
אז תמחק את המחמאה. במסגרת החיים הפרלמנטריים הארוכים, לו היה מוצע לך עכשיו תפקיד שר, באיזה תיק היית בוחר?
אני אומר את זה, וזה נשמע כמו אחרונת הקלישאות של פוליטיקאים, אבל בראש ובראשונה אני רוצה להשפיע. יש המון תחומים שקרובים ללבי. אני לא צריך להיות מיניסטר בשביל לטפל באהבותיי, למשל תרבות וספורט. אני באתי לפוליטיקה בראש ובראשונה בשביל לטפל בעניינים הקרויים גדולים, יש לי רעיונות מאוד ברורים מה צריך לעשות הן במערכת הביטחון, שאיתה התעסקתי הרבה מאוד כעיתונאי, והן ביחסי החוץ של ישראל.
בטווח הארוך תרצה להיות שר הביטחון?
בטווח הארוך אני רוצה להיות הבוס של ראש הממשלה - ולא אמרתי אשתו. אני רוצה להשפיע.
לא חילצתי ממך פנטזיה מיניסטריאלית.
יש לי פנטזיות, הן לא מיניסטריאליות.
לפוליטיקה הישראלית יש ניסיון מאוד רע או מאוד זמני עם מפלגות מרכז, כלומר יש את המושג של כוכב שביט. היה את קדימה, היה את ד"ש, היה את שינוי, למה גורלה של יש עתיד יהיה שונה?
מפני שאני חושב שהסקנו את המסקנות. קדימה היא לא דומה בכלל, קדימה הוקמה מלאכותית מלמעלה על ידי ראש ממשלה שקרע חברי כנסת מכהנים מתוך שתי סיעות קיימות. אחר כך הוא הביא כל מיני, כי היה יותר מקום מאנשים. אבל בסופו של יום, הגרעין היה חברי כנסת מכהנים מהעבודה ומהליכוד. זה לא דומה. אבל שינוי, ד"ש, אלו בהחלט דוגמאות רלוונטיות. אני חושב שהמפלגות האלה, שלכל אחת יש סיפור טיפה אחר, בלבלו בין לאחוז בתפקיד לבין להישאר צמוד לסדר היום, שלא לומר עקרונות כדי לא להישמע צדקן. אגב מרבים לדבר בהקשר הזה על ד"ש או שינוי, אבל קחי את אביגדור ליברמן וישראל ביתנו. הם התחילו בארבעה מנדטים ב.'99-
ותראה איפה הם היום? הם מחוברים לליכוד, ואיווט הגיע להבנה שהאינטרס ארוך הטווח שלו הוא להיצמד למפלגה שורשית. גם היו סקרים פנימיים שהעידו על זה שאיווט ראה שהוא מאבד מכוחו בצורה משמעותית ציבורית. גם איווט בסופו של דבר הוא כוכב שביט.
קודם כל הוא הגיע עשר שנים אחר כך ל15- מנדטים, ולמעמד של האיש מספר שתיים בכוחו במדינת ישראל. הוא עשה את המיזוג עם הליכוד מעמדה של כוח. כולכם משלמים על עמדת הכוח הזו. הדבר השני קשור לשאלה ששאלת אותי מקודם, ד"ש למשל נפלה לא מעט קורבן לקבלני קולות שהשתלטו עליה בגלל החופש המוגזם שהיה בה. אם אנחנו נסיק את המסקנות, אם אנחנו נשמור על אנשים טובים, ובעיקר, וזה גם חלק מהמשא ומתן הקואליציוני, נעמוד על הבטחות שלנו לבוחר ונגשים כמה שיותר מהן, אני מאמין שאנחנו נשגשג.
ובכל זאת, למה שינוי זה לא מודל שהוא רלוונטי, כי גם טומי שמר על עקרונות?
שינוי, אגב, מודל מאוד רלוונטי. שינוי הייתה עם שישה מנדטים בבחירות ,’99 בתנאים הרבה יותר נוחים מיש עתיד - בפתק מפוצל. טומי לפיד התווה עיקרון, לא קיבל אותו, נשאר באופוזיציה, ארבע שנים אחר כך הוא היה משנה לראש הממשלה, שר המשפטים, ו15- מנדטים. אחר כך הוא נפל קורבן לשני דברים: סכסוכים פנימיים בתוך המפלגה, והאקט הגדול הזה של קדימה והכוח הגדול הזה שנקרא אריק שרון. אם יש עתיד תלמד את הדבר הטוב שהוא לעמוד על עקרונות, תישמר מסכסוכים פנימיים, ותגשים כמה שיותר מסדר היום שלה - אני מאמין בעתיד שלה.
בהצלחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם